קרן הצבי חלק א' סימן א' - בענין גיור עמלקים

ניתן להשיג את כל הספר בחינם במייל בכתובת [email protected]

סימן א' (א) – חיוב עמלק בפריה ורביה

א. עמלקי שהתגייר האם תופס והאם עמלקי יוצא ידי חובת פריה ורביה ב. ההבדל בין פסולי הקהל השונים לענין גיור ג. גדרי הגדשת הסאה בעוונות וההבדל בין ארץ ישראל לחו''ל.

(א) הסתפקתי האם גר או גיורת עמלקים שהולידו בן ובת יוצאים ידי חובת פריה ורביה או לא, כי בתורה מבואר שעמוני ומואבי אסורים לבוא בקהל עד עולם מפני שהיו כפויי טובה (דברים כג,ד-ז) ודרשו עליהם חז''ל (יבמות עז,א) עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית, שההסבר הפשוט הוא שנשים אין דרכן לצאת החוצה לאנשים זרים ולהציע להם אוכל ומים ולכן על הנשים לא היתה טענה של כפיות [1]טובה. אבל לגבי עמלקים אין אזכור בש''ס מה דינם, ובמכילתא דרבי ישמעאל (פרשת בשלח יז,טז) רבי אליעזר אומר, נשבע המקום בכסא הכבוד שלו שאם יבוא אחד מכל אומות העולם להתגייר שיקבלוהו, ולעמלק ולביתו לא יקבלוהו, שנאמר (שמואל ב' א,יג) ''ויאמר דוד אל הנער המגיד לו אי מזה אתה, ויאמר בן איש גר עמלקי אנכי'', נזכר דוד באותה שעה מה שנאמר למשה רבנו אם יבוא אחד מכל אומות העולם להתגייר שיקבלוהו ומביתו של עמלק שלא יקבלוהו, מיד ''ויאמר אליו דוד דמך על ראשך כי פיך ענה בך''. ומהמדרש משמע שאסור לקבל גרים מזרע עמלק ואין חילוק בין נשים לגברים כמו שכתבו כל המפרשים, עוד כתב שם בפירוש המדרש הבאר אברהם (סק''ט) שדוד הרגו מפני שהיה עמלקי, וגיור עמלקים אינו מועיל כלל ודינם כגויים לכל דבר.

והגמרא (סוטה לה,ב) אומרת על שבעת העממים שכל החיוב להורגם היה מפני שהם לא חזרו בתשובה, אך אם היו חוזרים בתשובה אפשר היה לקבלם שלדעת רש''י (ד''ה וכתבו) מדובר רק על בני שבעת העממים שנמצאים בחו''ל ולפי התוס' (גיטין מו,א ד''ה כיון) מדובר גם על בני שבעת העממים שגרים כאן בארץ, ולכאורה אפשר לדמות דין שבעת העממים לעמלקים.

והרמב''ם (מלכים ו,ד) כתב שעמלק שקיבל עליו שבע מצוות בני נח יצא מכלל עמלק ונחשב גוי כשר, וכל שכן שאם בא להתגייר מקבלים [2]אותו, ואפשר להביא ראיה לרמב''ם מהירושלמי (שביעית טז,ב), שם מסופר על יהושע ששלח שלשה מכתבים לפני שנכנס לארץ, ושם כתב שהרוצה לברוח ולפנות את הארץ כדי שלא יצטרכו להילחם בו הרשות בידו, ובאמת הגרגשי בעקבות המכתב ברחו [3]לאפריקה, וכידוע הגרגשי הם אחד מהעמים שצריך להשמיד לפי התורה, ומזה שיהושע נתן להם לברוח מוכח שאין חיוב להרוג את שבעת העממים בכל מצב [4]בהכרח. והרמב''ם כתב (סנהדרין יח,ב) שדוד לא הרג את הנער מפני שהיה עמלקי, אלא מפני שמרד במלכות או מפני הוראת שעה. ולפי שיטת הרמב''ם מתורצת הגמרא (גיטין נז,ב) מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק וכידוע המן היה עמלקי, ואיך בניו יכלו להתגייר אם לא מקבלים גרים מעמלק כלל, ונראה פשוט שהלכה כמו הרמב''ם שהוא מעמודי התווך של הפסיקה, ולא כפירושי המדרש שאומרים ההיפך, במיוחד שגם על פירוש המדרש יש מחלוקת אם הוא להלכה או לא, ופשוט שעמלק או עמלקית שהתגיירו נכנסים בקהל כמו גרים רגילים כבר בדור הראשון ויוצאים ידי חובת פריה ורביה אם הולידו [5]ילדים.

(ב) עוד אפשר להסביר ע''פ שיטת הרמב''ם שכתב לגבי עמלקי שרוצה לצאת מכלל עמלק ולקבל שבע מצוות בני נח שמקבלים אותו, גם לכיוון ההפוך שגוי רגיל שרוצה לעשות מעשה עמלק, דינו כעמלק וצריך להרגו, ובאמת כבר שאלו התוס' (ע''ז סד,ב ד''ה איזהו) מדוע אנחנו לא הורגים גויים שאנו רואים עוברים על שבע מצוות בני נח, שהרי לא צריך התראה בשביל להרוג גויים, ותירצו שכל עוד לא הביאו אותם לבית הדין, אנו לא צריכים לדאוג [6]להורגם, שכן עכו''ם לא מעלים [מן הבור] ולא מורידים [לבור], ואפשר להסביר שאת עמלק התורה ציוותה להכחיד ממש, כי הם מוחזקים ברשעותם עד שיוכח אחרת ואז הם יוצאו מכלל עמלק, אך שאר האומות אינם בחזקת רשעים מובהקים עד שיוכח אחרת ואז באמת נצטרך לדאוג למחות את שמם מן העולם.

ועוד אפשר להביא טעם לשיטת הרמב''ם שמתיר עמלקי להתגייר ולהיכנס בקהל מיד, התורה באה ללמד שמידת כפיות טובה יותר גרועה ממידת עמלק הרשעים, שעמון ומואב אינם נכנסים לקהל ה' רק מפני שלא קדמו אותנו בלחם ובמים ואילו עמלק שבאו להילחם בנו סתם, כן יכולים להיכנס בקהל ה', ומכאן צריך אדם ללמוד כמה מגונה מידת כפיות טובה.

ומהטעם הנ''ל אפשר להסביר מדוע התורה אמרה (דברים כג,ח-ט) ''לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו, בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבוא בקהל ה'', והדגישה שהטעם הוא משום ''כי גר היית בארצו'', ודרש רבי יוסי (ברכות סג,ב) ללמוד קל וחומר ממצרי ואדומי למכניס אורחים, שמה מצרי ואדומי שקירבו את ישראל רק לצורך עצמם אפשר להכניסם לקהל בזכות זה, ועוד נחלקו רב ושמואל (סוטה יא,א) אם פרעה היה מלך חדש או המלך שהיה בתקופת יוסף שרק חידש גזרותיו, ולכאורה לפי מי שאמר שמדובר על אותו המלך שהיה בתקופת יוסף, אין לך כפוי טובה יותר גדול ממנו, ולכן הדגישה התורה שהם יכנסו בדור שלישי ''כי גר היית בארצו'', שמצד עצמם באמת לא מגיע להם להיכנס לקהל בדיוק כמו עמון ומואב, אך התורה רצתה לחנך אותנו שבתקופת הרעב בכל העולם המצרים אירחו אותנו וכדי שאנחנו לא נהיה כפויי טובה התירו למצרים להיכנס לקהל בדור [7]שלישי.

אחר כתבי זה מצאתי בשו''ת אבני נזר (או''ח סי' תק''ח, אות ה') שכתב ששורש עמלק להיות רודף ושונא [8]לישראל, וכתב ששורש חטא עמלק שאינו רוצה בשום אופן להיות נכנע לישראל, וגם אם העמלקי מתגייר אינו מוכיח שהוא בהכרח נכנע לישראל, אך בשעת הכיבוש שאז צריך לקבל עליו מיסים ושעבוד כדי להיות גר תושב, מוכיח העמלקי במעשיו שהוא נכנע לישראל ואינו אוחז במעשה אבותיו, ולכן אינו מחויב מיתה, עיין שם. וכן ראיתי שהחזו''א (אהע''ז סוטה קמ''ו,ה') והחת''ס [9](או''ח ק''צ ד''ה עוד כתבת) כתבו שעמלק הכוונה לעושה מעשה עמלק ולא לעמלק ממש, ושמחתי לראות בנין אב לדברים שכתבתי.

(ג) והואיל ודיברנו בפטור הגרגשים שברחו לחו''ל ממיתה, ראיתי לנכון להביא הסבר מדוע אחרי שהתורה ציותה להרגם, העם הגרגשי קיבלו פטור מדין מוות ברגע שעזבו את ארץ ישראל. ראיתי בשל''ה (פרשת בשלח) שהביא את הגמרא (סנהדרין לט,ב) שאין גומרים את ההלל בשביעי של פסח אף שהוא יו''ט, משום שאמר הקב''ה מעשי ידי טבעו בים ואתם אומרים שירה, והקשה השל''ה שהרי כתוב (משלי יא,י) ''באבוד רשעים רינה''. ותירץ ע''פ [10]הזוהר (חיי שרה קכ''א,א') שדווקא על רשעים שמילאו את הסאה נאמר באבוד רשעים רינה, אך לא על רשעים שלא מילאו את סאתם כאנשי מצרים, ולכאורה מה ההבדל בין אנשי מצרים לשבעת העממים, הרי אלו ואלו היו עובדי עבודה [11]זרה ורשעים גמורים.

ולכאורה מהזוהר הנ''ל יש להקשות על הגמרא (סנהדרין סד,ב) שהמעביר בנו למולך בסקילה, ואילו המעביר כל זרעו למולך פטור מהוצאה להורג, והסמ''ג (לאווין מ') כתב שהטעם לכך הוא משום שה' אינו מעוניין שיתכפר לאותו רשע בסקילה העוון, ולכן הוא פטור מסקילה, אבל לכאורה במקרה כאן בוודאי הרשע עבר את הסאה, ומדוע שלא נהרגהו כדי לקיים ''באבוד רשעים רינה''. ולענ''ד אפשר להסביר ע''פ מה שאמר ריש לקיש (יבמות כ,ב) כל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה, אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב, ואם לאו יבוא עשה וידחה את לא תעשה. וכך גם אצלנו, מכיון שה' לא רוצה בכפרת הרשע שהעביר את כל בניו למולך, וסופו של אותו רשע למות גם בלי שיוציאוהו להורג, לכן אנחנו לא נהרגהו כדי שביום שהוא ימות יתקיימו שני הדברים, גם לא תהיה לו כפרה, וגם יתקיים הפסוק באבוד רשעים רינה (עיין סי' ע''ב אות ג'-ד').

ורש''י (ויקרא יח,כח) כתב בשם הספרא שארץ ישראל אינה מקיימת עוברי עבירה, ואפשר לומר שבארץ ישראל יש יותר דין על החוטאים, לכן הם מגדישים את הסאה יותר מהר, ובאמת שבעת העממים לא היו יותר גרועים [12]מהמצרים, אלא שהמצרים גרו בחו''ל ולכן הם לא הגדישו את הסאה שלהם, בניגוד לשבעת העממים שחיו בארץ והגדישו את סאתם. וממילא ברגע שהעם הגרגשי יצא לחו''ל, חיוב המיתה הגורף שלו ירד, כי התרחב להם כמות העוונות שצריך לעשות כדי להיאבד מהעולם. ובזה יובן מדוע בפירוש הגמרא (סוטה לה,ב) הסכימו גם רש''י וגם תוס' שאפשר לגייר את שבעת העממים שגרים בחו''ל, כי הם כמו כל שאר העמים שאינם בגדר צדיקים, אך גם לא בגדר ''באבוד רשעים רינה''.



[1] וכן מבואר בירושלמי (יבמות מח,א) שדרשו על הפסוק (דברים כג,ה) ''ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור וכו'', מי דרכו לשכור האיש ולא האשה, מי דרכו לייעץ האיש ולא האשה, ולכן הגברים נענשו.

[2] וכן מצאתי בשו''ע (אהע''ז ד',ט') שכתב, שאר כל האומות [שהם לא מצרי או עמוני] לאחר שנתגיירו הרי אלו כישראל מיד, וכתב שם הבאר היטב (סק''ח) אפילו שבעת העממים. ונראה מדבריהם שהוא הדין לגבי עמלקי. וראיתי בשל''ה (ואתחנן אות ב') שכתב שאסור להתחתן עם שבעת העממים גם לאחר גיור, משא''כ בשאר האומות.

[3] ובזה מתורצת השאלה מי הם אותם בני אפריקה שבאו לדרוש את הארץ בטענה שהארץ שייכת להם בסיפור עם אלכסנדר מוקדון וגביהא בן פסיסא (סנהדרין צא,א)

[4] עיין לקמן ד''ה והואיל, שם אסביר מדוע הגרגשי היו פטורים ממיתה לאחר יציאתם מן הארץ.

[5] לדעת רבינו (מצווה תקל''ב) מותר לקחת במלחמה אשת יפת תואר גם במלחמה עם עמלק ושבעת העממים.

[6] ומצאתי דמיון לכך שגוים לא הורגים עד שמביאים אותם לב''ד (איסורי מזבח ג,טו) לוקחין כל הקרבנות מן העכו"ם ואין חוששין להם לא משום רובע ונרבע ולא משום מוקצה ונעבד, עד שיודע בודאי שזה נפסל, הרי הוא אומר (שמואל א טו-טו) ''מעמלקי הביאום אשר חמל העם על מיטב הצאן והבקר למען זבוח לה' אלהיך''.

[7] וכן מצינו בכמה מקומות בגמרא שחייבו חכמים לשלם למרות שלא היה צורך כדי לחנך אותנו כדי שלא יהא חוטא נשכר, כגון (כתובות יא,ב) קטנה שהוריה גיירו אותה ובא זר ואנס אותה, הוא מחויב לשלם לה קנס למרות שאולי כשהיא תגדל היא תמחה על הגיור שלה ותהנה מנכסי הקנס בגיותה, ובכל זאת יש חיוב לשלם לה.

[8] האבני נזר הביא ראיה ממדרש תנא דבי אליהו (פרק כ''ד) שצווה אליפז לעמלק בנו שידע שהעולם הבא מתוקן לישראל, וביקש ממנו שיסייע לישראל בחפירת בארות וכדומה כדי שיזכה עמהם, וכיוון ששמע את הדבר נעשה רודף לישראל, ולענ''ד אפשר להביא לדבריו עוד ראיה מהירושלמי (ר''ה יח,א) שעמלק בא להילחם עם ישראל ביום הולדתו, כי ביום הולדת יש מזל טוב, ומזה שעמלק ניצל את יום הולדתו כדי להילחם בישראל מוכח שכל רצונו היה רק להזיק לישראל, אך לכאורה משמע מהגמרא שכל רשעי הגויים רוצים בהיזק של ישראל, גם אם הם אינם מזרע עמלק, שהרי מסופר בגמרא (גיטין נו,ב) על אונקלוס שבא להתגייר והעלה שלשה מתים באוב [טיטוס, בלעם וישו] כדי לשאול אותם אם להתגייר או לא, וכשהוא שאל מי שולט בעולם הבא כולם השיבו לו שישראל שולטים, אך טיטוס ובלעם אמרו לו לא תדרוש שלומם וטובתם כל הימים, ורק ישו שהיה יהודי אמר לדרוש בטובת ישראל. ונראה לענ''ד לתרץ ע''פ שיטת הרמב''ם שעמלקי אינו נמדד בזרע שממנו הגיע אותו גוי, אלא במעשיו, ולכן עמלקי שבא להתגייר מקבלים אותו, לעומת גוי רגיל שאם יעשה מעשים כמו עמלק יצטרכו להורגו כמו עמלקי.

ואליפז אינו היה רשע, שהרי רש''י (איוב ד,א) כתב שאליפז הנביא מספר איוב הוא אליפז בנו של עשו [אבא של עמלק], ועל ידי שנתגדל בחיקו של יצחק זכה שתשרה עליו שכינה, וגם המלבי''ם (שם) כתב שלאליפז היתה דעת תורה, וכן מוכח לכל המעיין בדמות אליפז בספר איוב.

[9] וז''ל החת''ס, עוד כתבת מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק לא ידעתי מה רצית בזה אולי להקשות על חז"ל מדוע לא ניתן להם תקומה הלא ידעת דברי חז"ל פרק קמא דעבודה זרה לא יהיה שריד לבית עשו בעושה מעשה עשו והכי נמי הרמז שלא יהיה תקומה לכל העושים מעשה מלכי כנען ומעשי המן ובניו וכשנתלו המן ובניו כבר יצאו מהם אותם פרידות טובות שהיו עתידים להתגייר ומהמן לא היה עתיד לצאת עוד מי שנתגייר.

[10] השל''ה כתב שכך הוא הבין מהזוהר, ונראה שהשל''ה התכוון למה שהקשה הזוהר על הפסוק באבוד רשעים רינה, שהרי כתוב ביחזקאל (יח,כג) שה' לא חפץ להמית רשעים, אלא שהוא חפץ שיחזרו בתשובה, ותירץ הזוהר שביחזקאל מדובר קודם שהרשע מילא את הסאה של העוונות שלו, ואילו בספר משלי מדובר לאחר שהרשע מילא את הסאה של העוונות שלו, ולכן באבוד רשעים רינה.

[11] ולמרות שהגמרא (חולין יג,ב) אומרת שגויים בחו''ל מנהג אבותם בידם, והם לא באמת אדוקים בעבודה זרה כמו הגויים בארץ ישראל, מוכח שהמצרים היו אדוקים בעבודה זרה בתקופת השעבוד, שהרי קרבן הפסח היה מהעבודה זרה של המצרים, וגם פרעה עשה מעצמו אליל כמבואר במועד קטן (יח,א).

[12] שכן המצרים לא פחות גרועים משבעת העממים, והסיבה היחידה שמקבלים אותם לגיור כדי שלא נהיה כפויי טובה, ויותר מזה שהרי שבעת העממים שגרים בחו''ל אפשר לגייר לכל השיטות ישר, מה שאין כן לגבי מצרים.