וְהִקְטִ֥יר עָלָ֛יו אַהֲרֹ֖ן קְטֹ֣רֶת סַמִּ֑ים בַּבֹּ֣קֶר בַּבֹּ֗קֶר בְּהֵיטִיב֛וֹ אֶת־הַנֵּרֹ֖ת יַקְטִירֶֽנָּה׃
On it Aaron shall burn aromatic incense: he shall burn it every morning when he tends the lamps,
מצות הקטרת קטרת - שנצטוו הכהנים להקטיר קטרת סמים פעמים בכל יום על מזבח הזהב, שנאמר (שמות ל ז) והקטיר עליו אהרן קטרת סמים בבקר בבקר בהיטיבו וכו'. ובכל שנה ושנה מצוה עליהם לעשות ממנה כדי להקטיר בה כמו שאמרנו. ועשיתה והמצוה שנעשית בה בכל יום נחשב למצוה אחת, לפי שסוף מצות עשיתה אינה אלא להקטיד בה, ואף על פי ששני כתובים של מצוה מצאנו בין העשיה וההקטרה שנאמר בסדר כי תשא (שמות ל לד) קח לך סמים וגו' על עשיתה, וכאן כתוב והקטיר עליו אהרן וגו', אף על פי כן ראיתי למחשבי המצות שחושבין הכל מצוה אחת, ואין בזה מחלקת ביניהם כלל. אבל יחלקו בה בענין אחר, כי הרמב''ם זכרונו לברכה ימנה קטרת של שחרית ושל ערבית מצוה אחת, והרמב''ן זכרונו לברכה כתב (בסוף ספר המצוות) שהן נמנות שתים, וראיותיו בספרו.
The commandment of burning the incense: That the priests were commanded to burn the incense of spices twice every day upon the golden altar, as it is stated (Exodus 30:7), "And Aharon will burn incense of spices each morning in his arranging, etc." And in each and every year, it is a commandment upon them to make some of it so as to burn it, as we have said. And its making and the commandment [of burning] that is done with it every day is considered one commandment, since the end of the commandment of making it is only to burn it. And even though we find two passages of commandment between the making and the burning - as it is stated about its making in Parshat Ki Tissa (Exodus 30:34), "Take for yourself spices, etc." and here it is written, "And Aharon will burn incense, etc." - nonetheless, I have seen that the enumerators of the commandments count it all as one commandment, and there is no disagreement about this among them at all. But they do disagree about another matter in it - as Rambam, may his memory be blessed, counts the burning in the morning and in the evening as one commandment, but Ramban (at the end of Sefer HaMitzvot LaRambam), may his memory be blessed, counts them as two. And his proofs are in his book.
ועשית מזבח מקטר קטורת. כפי הנראה שב' מזבחות אלו נערכו שניהם לכפר על הנפש החוטאת כי מזבח הנחושת, בא לכפר על חלקי החומר והגוף הנגוף באבן החטא, ועליו מקריבים הבעלי חיים הבאים תמורתו כי יש להם דמיון אל חומר האדם ותמונת המזבח יוכיח כי זאת קומתו דמתה לקומת אדם בינוני ג' אמות, וכן הבהמות הנקרבים דומים אל נפש הבהמית שבאדם נפש תמורת נפש כי מטעם זה נאמר במנחת עני ונפש כי תקריב (ויקרא ב א) כי אין בידו להקריב נפש הבהמה תמורת נפשו והוא מביא מנחת סולת על כן אמר הכתוב ונפש מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו.
ועשית מזבח מקטר קטורת. כפי הנראה שב' מזבחות אלו נערכו שניהם לכפר על הנפש החוטאת כי מזבח הנחושת, בא לכפר על חלקי החומר והגוף הנגוף באבן החטא, ועליו מקריבים הבעלי חיים הבאים תמורתו כי יש להם דמיון אל חומר האדם ותמונת המזבח יוכיח כי זאת קומתו דמתה לקומת אדם בינוני ג' אמות, וכן הבהמות הנקרבים דומים אל נפש הבהמית שבאדם נפש תמורת נפש כי מטעם זה נאמר במנחת עני ונפש כי תקריב (ויקרא ב א) כי אין בידו להקריב נפש הבהמה תמורת נפשו והוא מביא מנחת סולת על כן אמר הכתוב ונפש מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו.
שנצטוו כו'. הנה הקטרת הקטורת הי' על מזבח הזהב שבהיכל כמפורש בכתוב ומזבח הזהב חלק ממצוה זו ודינו עיין ר"מ פ"ג מהבהב"ח וצורתו מפורש בתורה דצ"ל מעצי שיטים אמה ארכו ואמה רחבו רבוע ממנו היו קרנותיו ושני אמות קומתו והי' מצופה זהב הגג והכותלים והקרנות והי' לו זר זהב סביב היינו למטה מגגו והיו לו מתחת לזרו שני טבעות זהב לבתים והבדים היו עצי שיטים מצופים זהב והר"מ פ"ג מביא בקיצור וז"ל מזבח הקטורת הי' אמה על אמה מרובע והוא נתון כו' ואינו מביא צורתו ולא קומתו ולדעת הר"מ הי' קומתו י"ב טפחים דסובר דאמות אפילו של כלים היו בת ו"ט. והאורך והרוחב מודה הר"מ שהיה באמה בת ה"ט אם כן היה מרובע ה"ט על ה"ט ובכ"מ עמד על הר"מ בזה דמבואר במנחות ובעירובין דהי' אמה בת ה"ט והר"מ אינו מביא זה. ובמשנה דכלים פט"ז וער"מ פ"ב שם אצל מזבח החיצון מבואר והוא מהש"ס דמדת ארכו ומדת רחבו ומדת קומתו אינו מעכב וכאן אינו מבואר וגם שם מבואר דקרן ורבוע מעכבים דכתיב המזבח וכאן אינו מבואר במזבח הזהב אם מעכב ונראה כיון דליכא ילפותא א"מ ואפשר ילפינן ממזבח החיצון ע' זבחים נ"ט ע"ב ובסוף חגיגה מבואר מנורה ומזבחות אתקשו מזבחות זל"ז אם כן נראה דרבוע וקרן מעכב ומדת ארכו ורחבו וקומתו א"מ כמו מזבח החיצון. ומקומו הי' בין השולחן ובין המנורה משוך קמעה כלפי חוץ היינו למזרח לפתח ההיכל כ"ה בש"ס ור"מ והיה מונח משליש ההיכל לפנים. וכבר כתבתי דהיינו בעשרים אמות הפנימיות היו מונחי' עיין לעיל גבי שלחן ומנורה וכבר כתבתי ג"כ דמדות הללו היו מעצי שיטים לבד חוץ הציפוי של זהב. וגם כתבתי אם נעשה מזהב או ממתכות אפילו בלא ע"ש כשר ג"כ עיין ר"מ פ"א. אך בעצים לבד בלא צפוי מתכות פסול דהו"ל כלי שרת ופסולין מכל המינים רק מתכות ע"ש ותלמד לכאן.
וחלבנה. בֹּשֶׂם שֶׁרֵיחוֹ רַע, וְקוֹרִין לוֹ גַלְבְּנָא, וּמְנָאָהּ הַכָּתוּב בֵּין סַמָּנֵי הַקְּטֹרֶת לְלַמְּדֵנוּ שֶׁלֹּא יֵקַל בְּעֵינֵינוּ לְצָרֵף עִמָּנוּ בַּאֲגֻדַּת תַּעֲנִיּוֹתֵינוּ וּתְפִלּוֹתֵנוּ אֶת פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיוּ נִמְנִין עִמָּנוּ:
וחלבנה — This is a malodorous spice which is called galbanum. Scripture enumerates it among the spices of the incense to teach us that we should not regard as a light thing the duty of associating with ourselves when we band together for fasts and prayers Israelites who are transgressors — that they should be counted as ourselves (Keritot 6b).
ממולח טהור קדש שיהא מלוח במלח סדומית, כמו שאמרו (כריתות ו.) מלח סדומית רובע. ואונקלוס תרגם מערב, ירצה לעשות ממולח נמוח, שיעשה הסמים כולם שחוקים מאד ומעורבים יפה יפה עד שיהיו נמחים ולא יוכר סם מהם, מלשון כי שמים כעשן נמלחו (ישעיה נא ו), וכן ובלוי מלחים (ירמיה לח יא), ארץ פרי למלחה (תהלים קז לד), כולם ענין השחתה וכליה. ורש''י פירש כי לשון ממולח שיהא מעורב יפה בשחיקתן זה עם זה, והביא דומה לו מלחיך וחובליך (יחזקאל כז כז), על שם שהם מהפכין המים במשוטות כשמנהיגין את הספינה, כאדם שמהפך בכף ביצים טרופים לערבן יפה: ועל דעתי נקראו חכמי הספנים מלחים בעבור שהם יודעים טעם הים כאלו הם המרגישים במליחותו ובמתיקותו, כלומר היודעים מתי יהיה מתוק ונאות להולכי הים, או מתי הוא רע ומר להם ואין תופשי המשוטות נקראים מלחים, שהרי כתוב בצור (יחזקאל כז ח ט) יושבי צידון וארוד היו שטים לך, זקני גבל וחכמיה היו בך מחזיקי בדקך כל אניות הים ומלחיהם היו בך, כי הספנים הזקנים יודעי הים הם מלחים, וכתיב (שם כט) וירדו מאניותיהם כל תופשי משוט מלחים כל חובלי הים אל הארץ יעמודו, הנה הם שלשה, תופשי משוט, והמלחים, והחובלים. וכן ארץ פרי למלחה (תהלים שם), לארץ מלוחה, שמקום המלח לא יצמיח, כענין שכתוב בסדום (דברים כט כב) גפרית ומלח שרפה כל ארצה לא תזרע ולא תצמיח, וכתיב (שופטים ט מה) ויזרעה מלח. ויתכן שיהיה הלמ''ד נוסף בכי שמים כעשן נמלחו (ישעיה נא ו), וירצה לומר נמחו, כמו בלאומים (תהלים מד טו), כלו שלאנן ושליו (איוב כא כג):