אבות א, יג - ניצול הכתר

(יג) הוּא הָיָה אוֹמֵר, נָגֵד שְׁמָא, אָבֵד שְׁמֵהּ. וּדְלֹא מוֹסִיף, יָסֵף. וּדְלֹא יָלֵיף, קְטָלָא חַיָּב. וּדְאִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתָגָא, חָלֵף:

(13) He [also] used to say: one who makes his name great causes his name to be destroyed; one who does not add [to his knowledge] causes [it] to cease; one who does not study [the Torah] deserves death; one who makes [unworthy] use of the crown [of learning] shall pass away.

(מי שמגדל את השם, מאבד את שמו, מי שלא מוסיף, יאבד, מי שאינו לומד, ראוי היה לו למות, מי שעושה שימוש בכתר, חולף)

(ב) נְגַד שְׁמָא אֲבַד שְׁמֵהּ. מילולית: מי שמגדל את השם, מאבד את שמו. כלומר: מי שמתגאה על ידי שהוא מפרסם את שמו ברבים ומתהלל בתורתו ובידיעותיו, סופו ששמו יימחק ולא ייזכר עוד.

(ג) וּדְלָא מוֹסִיף יְסוּף. מילולית: מי שאינו מוסיף – יאבד, כלומר: מי שאינו מתקדם בלימוד ומי שאינו מוסיף בידיעותיו עוד ועוד, סופו שגם יאבד את מה שכבר למד וידע. רק התקדמות מתמדת בלימוד, העמקה והרחבה, מבטיחים את קיומו וביסוסו של הידע. (ביסוד המאמר גם משחק מילים בין "מוסיף" ו"יסוף", שתי מילים הגזורות משורשים שונים.)

(ד) וּדְלָא יָלֵף קְטָלָא חַיָּב. מילולית: ומי שאינו לומד, ראוי היה לו למות, כלומר: אין טעם לחייו (וראו להלן), והרי הוא כמי שכבר סיים את חייו עלי אדמות.

(ה) וּדְאִשְׁתַּמַּשׁ בְּתָגָא חֳלָף. מילולית: ומי שעושה שימוש בכתר – חולף, כלומר: מי שעושה שימוש לטובתו האישית ולמען עצמו בכבוד הניתן לו, בכתר התורה המושם על ראשו, סופו שיחלוף מן העולם ולא ייזכרו, לא הוא ולא כבודו. קטע אחרון זה של דברי הלל מצוטט בשמו גם להלן ד, ז – עדות לחביבותם של הדברים ולתפוצתם.

וְאָמַר רַב יְהוּדָה: שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים מְקַצְּרִים יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו שֶׁל אָדָם: מִי שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ סֵפֶר תּוֹרָה לִקְרוֹת וְאֵינוֹ קוֹרֵא, כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה לְבָרֵךְ וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ, וְהַמַּנְהִיג עַצְמוֹ בְּרַבָּנוּת. סֵפֶר תּוֹרָה לִקְרוֹת וְאֵינוֹ קוֹרֵא, דִּכְתִיב: ״כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ״. כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה לְבָרֵךְ וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ — דִּכְתִיב: ״וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ״. וְהַמַּנְהִיג עַצְמוֹ בְּרַבָּנוּת — דְּאָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא: מִפְּנֵי מָה מֵת יוֹסֵף קוֹדֶם לְאֶחָיו — מִפְּנֵי שֶׁהִנְהִיג עַצְמוֹ בְּרַבָּנוּת.

And Rav Yehuda said: Three things curtail a person’s days and years: One who is invited and given the Torah scroll to read and he does not read, one who is given a cup of blessing over which to recite a blessing and he does not recite a blessing, and one who conducts himself with an air of superiority. The Gemara details the biblical sources for these cases: One who is given the Torah scroll to read and he does not read, as it is written of the Torah: “It is your life and the length of your days” (Deuteronomy 30:20). A cup of blessing over which to recite a blessing and he does not recite a blessing, as it is written: “I will bless them that bless you” (Genesis 12:3); one who blesses is blessed and one who does not bless does not merit a blessing. And with regard to one who conducts himself with an air of superiority, as Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, said: Why did Joseph die before his brothers, as evidenced by the order in the verse: “And Joseph died, and all his brethren, and all that generation” (Exodus 1:6)? Because he conducted himself with an air of superiority, and those who did not serve in a leadership role lived on after he died.

דָּבָר אַחֵר, צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בַּר קַפָּרָא פָּתַח (תהלים יח, כט): כִּי אַתָּה תָּאִיר נֵרִי, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָאָדָם, נֵרְךָ בְּיָדִי וְנֵרִי בְיָדֶךָ, נֵרְךָ בְּיָדִי, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ, כז): נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם, נֵרִי בְיָדֶךָ (ויקרא כד, ב): לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם הֵאַרְתָּ נֵרִי הֲרֵינִי מֵאִיר נֵרְךָ...

Bar Kapparah opened [his discourse]: "It is You who light my lamp" (Psalms 18:29) - the Holy One, blessed be He, said to Adam, "Your light is in My hands and My light is in your hands." Your light is in My hands, as it is stated (Proverbs 20:27), "The lamp of the Lord is the soul of man"; and My light is in your hands, as it is stated (Leviticus 24:2), "to light a continual lamp." Rather, the Holy One, blessed be He, said, "If you light My lamp, I will certainly light your lamp."

מסופר: ר' טרפון אשכחיה ההוא גברא [מצא אותו אדם אחד] בעל שדה בזמן שהוקפלו המקצועות דקאכיל [שהיה אוכל] מן התאנים. אחתיה בשקא ושקליה ואמטייה למשדיה בנהרא [הכניס אותו בשק ונטלו והביאו עאל מנת לזרוק אותו בנהר]. אמר לו ר' טרפון: אוי לו לטרפון שזה הורגו! שמע ההוא גברא שבקיה וערק [אותו אדם, הניחו וברח] שנבהל והתבייש על שרצה לפגוע באדם גדול כר' טרפון. אמר ר' אבהו משום (בשם) ר' חנניה בן גמליאל: כל ימיו של אותו צדיק (ר' טרפון) היה מצטער על דבר זה, אמר: אוי לי שנשתמשתי בכתרה של תורה, שמשום כבוד תורתו של ר' טרפון הניח לו אותו אדם.