חושן משפט ל"ג 7

ויהי בשלח. אין שלוח בכל מקום אלא לווי שנאמר (בראשית יח) "ואברהם הולך עמהם לשלחם"; (בראשית כו) "וישלחם יצחק". הפה שאמר (שמות ה) "גם את ישראל לא אשלח" הוא שאמר (שמות ח) "אנכי אשלח אתכם (ואת טפכם)". מה שכר נטלו על כך? – (דברים כג) "לא תתעב מצרי". הפה שאמר (שמות ה) "לא ידעתי את ה'" הוא שאמר (שמות יד) "אנוסה מפני ישראל כי ה' נלחם להם במצרים". מה שכר נטלו על כך? – (ישעיה יט) "ביום ההוא יהיה מזבח לה' בתוך ארץ מצרים, ומצבה אצל גבולה לה'". הפה שאמר (שמות ה) "מי ה' אשר אשמע בקולו" הוא הפה שאמר (שמות ט) "ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים". על כן נתן להם מקום קבורה, שנאמר (שמות טו) "נטית ימינך תבלעמו ארץ". ולא נחם אלהים. אין נחום זה אלא נהוג, וכן הוא אומר (תהלים עז) "נחית כצאן עמך" וגו' וכתיב (תהלים עח) "וינחם בענן יומם". דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא – קרוב הוא הדבר שאמר הקב"ה למשה (שמות ג) "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה". כי קרוב הוא – קרוב הדרך לשוב למצרים, שנאמר (שמות ח) "דרך שלשת ימים נלך במדבר". ד"א: כי קרוב הוא – קרובה השבועה שנשבע אברהם לאבימלך (בראשית כא) "השבעה לי באלהים אם תשקור לי ולניני ולנכדי", ועדיין נכדו קיים. ד"א: כי קרוב הוא – קרובה השבועה מלחמה ראשונה לשנייה. ד"א: כי קרוב הוא – בקרוב ירשו כנעניים את הארץ, שנא' (בראשית טו) "ודור רביעי ישובו הנה". לא הביאן הקב"ה דרך פשוטה לארץ ישראל, אלא דרך המדבר. אמר הקב"ה: אם אני מביא עכשיו את ישראל לארץ – מיד מחזיקים אדם בשדהו ואדם בכרמו, והן בטלים מן התורה! – אלא אקיפם במדבר ארבעים שנה, שיהיו אוכלין מן ושותין מי הבאר, והתורה נכללת בגופן. מכאן היה ר' שמעון אומר: לא ניתנה התורה לדרוש אלא לאוכלי המן, ושוין להם אוכלי תרומה. ד"א: כי קרוב הוא – לא הביאן המקום בפישוטן, אלא כיון ששמעו כנעניים שישראל נכנסו – עמדו ושרפו כל הזרעים, וקצצו כל האילנות, וסתרו את הבנינים, וסתמו את המעיינות. אמר הקב"ה: לא הבטחתים לאבותיהם שאכניסן לארץ חריבה, אלא מלאה כל טוב, שנאמר (דברים ו) ובתים מלאים כל טוב", אלא הריני מקיפן במדבר ארבעים שנה, עד שיעמדו כנענים ויתקנו מה שקלקלו. ד"א: כי אמר אלהים וגו' – זו מלחמת עמלק, שנא' (במדבר יד) "וירד העמלקי" וגו'. ד"א: כי אמר אלהים – מזו מלחמת בני אפרים, שנאמר (דברי הימים א ז) "אלה בני אפרים שותלח", וכתיב (תהלים עח) "בני אפרים נושקי רומי קשת הפכו ביום קרב" וגו' מפני ש"לא שמרו ברית האלהים ובתורתו מאנו ללכת", עברו על הקץ ועל השבועה. ד"א: שלא יראו עצמות אחיהם מושלכין בפלשת ויחזרו להם. ד"א: כי אמר אלהים – כדי שלא יחזרו לאחוריהם. והרי דברים ק"ו: ומה אם כשהקיפם דרך עמוקה אמרו (במדבר יד) "נתנה ראש ונשובה מצרימה", אלו באין בפשוטה – על אחת כמה וכמה:

(Exodus 13:17) "And it was, when G d sent ("shalach") the people": "sending" in all places is accompaniment, viz. (Genesis 18:16) "And Abraham went with them to send them," (Ibid. 26:31) "And Israel sent them." The mouth (of Pharaoh) that said (Exodus 5:2) "Israel, too, I will not send," it is that (mouth) which said (Ibid. 10:10) "I will send you and your children." How was he rewarded for this? (Devarim 23:8) "You shall not abominate an Egyptian." The mouth which said (Exodus 5:2) "I do not know the L rd," it is that (mouth) which said (Ibid. 14:25) "I will flee from before Israel, for the L rd wars for them against the Egyptians." How was he rewarded for this? (Isaiah 19:19) "On that day there will be an altar to the L rd in the midst of the land of Egypt and a pillar at its border to the L rd." The mouth which said (Exodus 5:2) "Who is the L rd that I should hearken to His voice," it is that mouth which said (Ibid. 9:27) "the L rd is the Tzaddik, and I and my people are the wicked" — wherefore He gave them a place for burial, as it is written (Ibid. 15:12) "You inclined Your right hand — the earth swallowed them up." (Ibid.) "that G d did not lead them ('nacham')." This "nichum" connotes leading, as in (Psalms 77:21) "You have led (nachitha) Your people like sheep," and (Ibid. 78:4) "And He led them (vayanchem) with a cloud by day, and all the night with a light of fire." "by way of the land of the Philistines, for it was near": Near (i.e., "close") is the thing of which the Holy One Blessed be He spoke to Moses (Exodus 2:12): "When you take the people out of Egypt, you will serve G d on this mountain." Variantly: "for it was near": It afforded easy return to Egypt, viz. (Ibid. 5:3) "Let us go a three days' distance in the desert." Variantly: "for it was near": Close (in time) was the oath that Abraham had sworn to Avimelech, viz. (Genesis 21:23) "And now, swear to me here by G d that you will not deal with me falsely (by trespassing on my land), or to my son or my grandson," and his grandson was still alive. Variantly: "for it was near": The first war (that with Egypt) was too close to the second (that with Canaan). Variantly: "for it was near": The Canaanites had only recently acquired the land, and (Genesis 15:16) "And they (the Israelites) shall return here in the fourth generation, for the sin of the Amorites is not yet complete." Variantly: "for it was near": The Holy One Blessed be He did not bring them directly to Eretz Yisrael but by way of the desert, saying: If I bring them there now, immediately each man will seize his field, and each man his vineyard and they will neglect Torah study. Rather, I will keep them in the desert forty years, eating manna and drinking from the well, and the Torah will be absorbed in their bodies. From here R. Shimon would say: The Torah was given to be expounded only by the eaters of manna, and, like them, the eaters of terumah (i.e., the Cohanim). Variantly: "for it was near": The L rd did not bring them in directly. For when the Canaanites heard that the Israelites were coming, they arose and burned all the vegetation and cut down all the trees, and razed the buildings, and stopped up the springs — whereas the Holy One Blessed be He said: I did not promise their fathers to bring them to a ruined land, but one full of all good things, viz. (Devarim 6:11) "and houses full of all good." Rather, I will keep them in the desert until the Canaanites arise and restore what they have destroyed. (Ibid.) "for the L rd said: Lest the people bethink themselves when they see war": This is the war of Amalek, viz. (Numbers 14:45). "Variantly: "for the L rd said, etc.": This is the war of the sons of Ephraim, viz. (I Chronicles 7:20-21), and (Psalms 78:9-72). They transgressed the appointed time (for the redemption) and the oath, viz. (Genesis 50:25). "for the L rd said, etc.": So that they not see the bones of their brethren strewn in Philistia and return (to Egypt). Now does this not follow a fortiori, viz.: If, when He took them in a circuitous way, they said (Numbers 14:4) "Let us make a head and return to Egypt," how much more so if He would take them in a straight way!

ומ"ש רבינו שאם נתקדשה אפילו היא קטנה אסורה שם רב אחאי איקלע לבי רב חסדא חתניה שקליה לבת ברתיה אותבה בכנפיה א"ל לא סבר לה מר דמקדשא ופרש"י אין אדני יודע שהיא מקודשת ויש לו להתרחק מא"א ומשמע התם דקטנה היתה והרי"ף כתב אהא דאמר רב חסדא ל"ש אלא שבושה לעמוד לפניו ערומה וכו' אמר רבא לא אמרן אלא דמקדשה אבל לא מקדשה לית לן בה וכתב הר"ן על זה תמהני דבגמרא ה"ג רב חנן איקלע לבי רב חסדא חתניה שקליה לבת ברתיה אותבה בכנפיה ומעשה זה אע"פ שהביאוהו על משנתינו נראה שאין לו ענין לישן עמהם בקירוב בשר דתנן ועוד דבתו תנן בת בתו לא תנן ובהאי עובדא לא מדכרינן רבא כלל ועוד שפשט מעשה זה מראה דהיכא דמקדשא אע"ג דליכא שדים נכונו ואפילו בבתו אסור אם בתו ובת בתו שוות בדיניהם אבל נראה שגירסא אחרת היתה לו להרי"ף ז"ל עד כאן לשונו: והרא"ש כתב על דברי הרי"ף משמע דקאי לבושה לעמוד לפניו ערומה ולא ראיתי גירסא זו בספרים גם מעובדא דרב אחא בר אבא דשקליה לבת ברתיה בכנפיה וכו' ואמר ליה רב חסדא חתניה לא ידע מר דמקדשא משמע דכי מקדשא בכל ענין אסור עכ"ל והרמב"ם כתב בפכ"א מהא"ב ואם היתה הבת בושה לעמוד לפני אביה ערומה או שנשאת אין ישנין עמהם אלא בכסותן וכתב ה"ה מ"ש רבינו או שנשאת לאו דוקא שאפילו נתקדשה בלבד אסור כנזכר בגמרא עכ"ל: כתב הרשב"א בתשובה סימן אלף קפ"ח אהא דאמרינן בפ"ק דשבת (יג.) עולא הוה מנשק לאחתיה אבי ידייהו ופליגא דידיה אדידיה דאמר עולא כל שום קריבה בעלמא אסור משום לך לך אמרין לנזירא וקי"ל כי הא בתרייתא לא אסרו בהן אלא קריבה המביאה לידי הרגל עבירה כישן עמהם אפילו הוא בבגדו והיא בבגדה א"נ בנשיקה ואפילו אבי ידייהו וכן אפילו הושטת כלי מיד אשתו נדה לידו אסור לפי שלבו גס בה ובקריבות מועט איכא למיחש להרגל עבירה אבל בשאר נשים שאין לבו גס בהן בדברים אלו כגון הושטת כלי וכיוצא בו אין בהם משום הרגל עבירה לפי שאין לבו גס בה:

הָאַחִים זֶה עִם זֶה בֵּין מִן הָאֵם בֵּין מִן הָאָב הֲרֵי הֵן רִאשׁוֹן בְּרִאשׁוֹן. וּבְנֵיהֶם זֶה עִם זֶה שֵׁנִי בְּשֵׁנִי. וּבְנֵי בְּנֵיהֶם זֶה עִם זֶה שְׁלִישִׁי בִּשְׁלִישִׁי:
וּלְעוֹלָם שְׁלִישִׁי בְּרִאשׁוֹן כָּשֵׁר וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שְׁלִישִׁי בְּשֵׁנִי. אֲבָל שֵׁנִי בְּשֵׁנִי וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֵׁנִי בְּרִאשׁוֹן שְׁנֵיהֶם פְּסוּלִים:
הָאָב עִם בְּנוֹ כְּרִאשׁוֹן בְּרִאשׁוֹן הוּא. לְפִיכָךְ הָאָב עִם בֶּן בְּנוֹ פָּסוּל. וְעִם בֶּן בֶּן בְּנוֹ שֶׁהוּא רְבִיעִי מִמֶּנּוּ כָּשֵׁר מִפְּנֵי שֶׁהוּא שְׁלִישִׁי בְּרִאשׁוֹן. וְכֵן הַדֶּרֶךְ בִּנְקֵבוֹת. כֵּיצַד. שְׁתֵּי אֲחָיוֹת אוֹ אָח וַאֲחוֹתוֹ בֵּין מִן הָאָב בֵּין מִן הָאֵם הֲרֵי הֵם רִאשׁוֹן בְּרִאשׁוֹן. בְּנֵיהֶם בֵּין זְכָרִים בֵּין נְקֵבוֹת שֵׁנִי בְּשֵׁנִי. בְּנֵי בְּנֵיהֶם אוֹ בְּנוֹת בְּנוֹתֵיהֶן שְׁלִישִׁי בִּשְׁלִישִׁי. כְּדֶרֶךְ שֶׁאַתָּה מוֹנֶה בִּזְכָרִים רִאשׁוֹן שֵׁנִי וּשְׁלִישִׁי כָּךְ אַתָּה מוֹנֶה בִּנְקֵבוֹת:
כָּל אִשָּׁה שֶׁאַתָּה פָּסוּל לָהּ כָּךְ אַתָּה פָּסוּל לְבַעְלָהּ שֶׁהַבַּעַל כְּאִשְׁתּוֹ. וְכָל בַּעַל שֶׁאַתָּה פָּסוּל לוֹ כָּךְ אַתָּה פָּסוּל לְאִשְׁתּוֹ שֶׁהָאִשָּׁה כְּבַעְלָהּ:
כָּל שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁהֵן זוֹ עִם זוֹ שֵׁנִי בְּשֵׁנִי בַּעְלֵיהֶן מְעִידִין זֶה לָזֶה. אֲבָל אִם הָיָה רִאשׁוֹן בְּרִאשׁוֹן כְּגוֹן שֶׁלָּקַח זֶה אִשָּׁה וְזֶה בִּתָּהּ אֵין מְעִידִין זֶה לָזֶה:
וְכֵן בַּעְלֵי אֲחָיוֹת פְּסוּלִין זֶה לָזֶה וַהֲרֵי הֵן רִאשׁוֹן בְּרִאשׁוֹן:
וְכֵן לֹא יָעִיד לְבֶן אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ וְלֹא לְבַעַל בַּת אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ. אֲבָל מֵעִיד הוּא לְבֶן בַּעַל אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֵאִשָּׁה אַחֶרֶת:
כָּל אִישׁ שֶׁאֵין אַתָּה מֵעִיד לוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא בַּעַל קְרוֹבָתְךָ הֲרֵי אַתָּה מֵעִיד לִשְׁאָר קְרוֹבָיו כְּגוֹן בְּנוֹ וְאָחִיו. וְכֵן כָּל אִשָּׁה שֶׁאֵין אַתָּה מֵעִיד לָהּ מִפְּנֵי שֶׁהִיא אֵשֶׁת קְרוֹבְךָ הֲרֵי אַתָּה מֵעִיד לִשְׁאָר קְרוֹבֶיהָ:
אֲבִי כַּלָּה וַאֲבִי חָתָן מְעִידִים זֶה לָזֶה:
אֲחֵי הָאָח מִן הָאֵם מְעִידִין זֶה לָזֶה שֶׁהֲרֵי אֵין בֵּינֵיהֶן קֻרְבָה כְּלָל. כֵּיצַד. רָחֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְיוֹסֵף וְיָלְדָה מִמֶּנָּה רְאוּבֵן. וְהָיָה לְיוֹסֵף בֵּן מֵאִשָּׁה אַחֶרֶת וְהוּא מְנַשֶּׁה. וּמֵת יוֹסֵף וְנִשֵּׂאת לְשִׁמְעוֹן וְיָלְדָה מִמֶּנּוּ יְהוּדָה. הֲרֵי מְנַשֶּׁה וִיהוּדָה מְעִידִין זֶה לָזֶה:
הָאִישׁ עִם אִשְׁתּוֹ רִאשׁוֹן בְּרִאשׁוֹן. לְפִיכָךְ אֵינוֹ מֵעִיד לֹא לִבְנָהּ. וְלֹא לְאֵשֶׁת בְּנָהּ. וְלֹא לְבִתָּהּ. וְלֹא לְבַעַל בִּתָּהּ. וְלֹא לְאָבִיהָ. וְלֹא לְאִמָּהּ. וְלֹא לְבַעַל אִמָּהּ. וְלֹא לְאֵשֶׁת אָבִיהָ:
אִשְׁתּוֹ אֲרוּסָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִגְמְרָה הָאִישׁוּת הֲרֵי הִיא כִּנְשׂוּאָה לְעִנְיַן עֵדוּת. [בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים] בַּאֲרוּסָתוֹ עַצְמָהּ שֶׁאֵינוֹ מֵעִיד לָהּ. אֲבָל אִם הֵעִיד לִקְרוֹבֵי אֲרוּסָתוֹ כְּגוֹן בַּעַל אֲחוֹתָהּ אוֹ בְּנָהּ וּבִתָּהּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֵין פּוֹסְלִין אוֹתָהּ עַד שֶׁיִּשָּׂאֶנָּה:
זֶה שֶׁפָּסְלָה תּוֹרָה עֵדוּת הַקְּרוֹבִים לֹא מִפְּנֵי שֶׁהֵן בְּחֶזְקַת אוֹהֲבִין זֶה אֶת זֶה. שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ מֵעִיד לוֹ לֹא לְטוֹבָתוֹ וְלֹא לְרָעָתוֹ. אֶלָּא גְּזֵרַת הַכָּתוּב הוּא. לְפִיכָךְ הָאוֹהֵב וְהַשּׂוֹנֵא כָּשֵׁר לְעֵדוּת אַף עַל פִּי שֶׁהוּא פָּסוּל לְדַיָּנוּת. שֶׁלֹּא גָּזְרָה תּוֹרָה אֶלָּא עַל הַקְּרוֹבִים: