ומה שאמר עוד והנער שמואל הולך וגדל וגו', הוא להגיד שעם היות ממנהג הנערים להביא את דבת אחיהם הרעה אל אביהם ובעבור זה יהיו שנואים מהאחים הגדולים, וכמו שמצינו ביוסף עם אחיו (בראשית ל"ז), הנה לא היה כן שמואל כי היה הולך וגדל בכל השלמיות, והיה טוב עם השם כי לא למד מתכונות בני עלי וממדותיהם הרעות, וגם עם אנשים, רוצה לומר עם בני עלי הרשעים שהיו אוהבים אותו ולא חשדוהו בהיותו מביא דבתם רעה אל אביהם, כי היה ה' עמו ויתן אותו לרחמים בעיני כל רואיו, וכנה כאן בני עלי בשם אנשים, כמו שאמר עליהם למעלה כי נאצו האנשים את מנחת ה':
ומה שאמר עוד והנער שמואל הולך וגדל וגו', הוא להגיד שעם היות ממנהג הנערים להביא את דבת אחיהם הרעה אל אביהם ובעבור זה יהיו שנואים מהאחים הגדולים, וכמו שמצינו ביוסף עם אחיו (בראשית ל"ז), הנה לא היה כן שמואל כי היה הולך וגדל בכל השלמיות, והיה טוב עם השם כי לא למד מתכונות בני עלי וממדותיהם הרעות, וגם עם אנשים, רוצה לומר עם בני עלי הרשעים שהיו אוהבים אותו ולא חשדוהו בהיותו מביא דבתם רעה אל אביהם, כי היה ה' עמו ויתן אותו לרחמים בעיני כל רואיו, וכנה כאן בני עלי בשם אנשים, כמו שאמר עליהם למעלה כי נאצו האנשים את מנחת ה':
והא כתיב מעבירים אמר רב הונא בריה דרב יהושע מעבירם כתיב - קשה בעיני שם החכם הנזכר כאן כי אומר אני שטעות גדול הוא ול"ג לה להא מילתא שהרי בספרים מוגהים כתיב מעבירים וגם . במסורה הגדולה במקום שמנויין שם כל התיבות דלא כתיב בהן יו"ד וקורין ולא נמנה זה והם מנויין ע"פ החשבון וזו אינה קשיא דהאי מעבירים לאו לשון עבירה הוא אלא לשון ויעבירו קול במחנה (שמות ל״ו:ו׳) וה"ק להו לא טובה השמועה אשר אנכי שומע את עם ה' מעבירים ומכריזין וקובלים עליכם והאי מעבירים לשון רבים הוא ואעם ה' קאי ולאו אבני עלי שהרי הם היו עוברים ולא היו מעבירים את אחרים:
ועלי זקן מאד ושמע וגו'. הנה הודיע הכתוב שהיה עלי זקן מאד כדי לתת התנצלות וטענה מספקת בעדו, למה לא היה מיסר בניו, ואיך לא הכם בשוטים, ולמה לא דבר להם דברי ריבות אחרי היותם מחללים את כהונת ה', ואמר שהיה זקן מאד ומחולשת כחותיו וגבורת הבנים לא היה יכול להם, כי אין הזקנים יכולים להוכיח בניהם בהיותם גדולים וחזקים מהם כמו שיעשו הבחורים לבניהם בהיותם ילדים. אבל עכ"ז שמע את כל אשר יעשון בניו לכל ישראל בעניני הקרבנות שהיו לוקחים על ידי נעריהם הבשר בחזקה, ואשר ישכבון את הנשים הצובאות פתח אהל מועד, ר"ל המתפללות, כמו שתרגם יונתן דאתיין לצלאה. ומאשר הנביא אשר בא אל עלי לא הוכיחו כלל על זה הענין המגונה והוכיחו על הזבחים והמנחות לבד, מצאו מקום חז"ל לפרשו שלא כמשמעו, ואמרו במסכת שבת (פ"ה נ"ה ע"ב), אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן כל האומר בני עלי חטאו אינו אלא טועה, שנ' ושם שני בני עלי חפני ופנחס כהנים ליי', כדרב דאמר רב לעולם פנחס לא חטא ומקיש חפני לפנחס מה פנחס לא חטא אף חפני לא חטא, אלא מה אני מקיים אשר ישכבון את הנשים הצובאות? משום ששהו את קיניהן ולא הלכו אצל בעליהן מעלה עליו הכתוב כאלו שכבון. והאריכו שם על זה ורובם הסכימו שפנחס לא חטא, ושיחס הכתוב לו עון לפי שלא מיחה במעשה חפני אחיו. ויהיה אם כן פירוש הכתוב על פי דרכם שהנשים היולדות והזבות היו באות לשילה בקרבנותיהן כמו שחייבתם התורה, והמה היו הצובאות פתח אהל מועד לפי שהיו נאספות שמה בצבא. ועבודת הבית יקרא צבא כמה שנאמר (במדבר ד' כ"ג) לצבוא צבא לעבוד עבודה באהל מועד, ובני עלי היו מתעצלין בהקרבת קרבנותיהן באופן שלא יוכלו ללכת לבתיהם וישכבו שמה, ולזה אמר אשר ישכבון את הנשים, רוצה לומר שהיו הם סבה שישכבו שמה ולא ילכו לבתיהם הנשים הצובאות יולדות וזבות הבאות פתח אהל מועד, ואמר פתח אהל מועד לפי שהנשים לא היו נכנסים באהל מועד. אמנם במסכת יומא (פ"א ט' ע"א) אמרו בחלוף זה, אמר ר' יוחנן בן תורתא מפני מה חרבה שילה? מפני שני דברים גלוי עריות ובזוי קדשים, גלוי עריות שנאמר אשר ישכבון את הנשים וכו', והוא היותר נראה כפי הפשט: