עבדות וחירות
1א
הדף מאת: שלומי פרלמוטר, רננה פילזר, בית מדרש אלול / בית מדרש אלול
2ב
דף זה עוסק בעבדות וחירות: בעם ישראל כעבדים במצרים, בדתיים וב'חופשיים', בסוגיית עבד עברי ובדגמים של חירות מאת משוררים בני זמננו.
3ג
שמות, פרק א: ח-כב
ח וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ, עַל-מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף. ט וַיֹּאמֶר, אֶל-עַמּוֹ: הִנֵּה, עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--רַב וְעָצוּם, מִמֶּנּוּ.
י הָבָה נִתְחַכְּמָה, לוֹ פֶּן-יִרְבֶּה, וְהָיָה כִּי-תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם-הוּא עַל-שֹׂנְאֵינוּ, וְנִלְחַם-בָּנוּ, וְעָלָה מִן-הָאָרֶץ.
יא וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים, לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם; וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת, לְפַרְעֹה--אֶת-פִּתֹם, וְאֶת-רַעַמְסֵס. יב וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ; וַיָּקֻצוּ, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. יג וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּפָרֶךְ. יד וַיְמָרְרוּ אֶת-חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה, בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים, וּבְכָל-עֲבֹדָה, בַּשָּׂדֶה--אֵת, כָּל-עֲבֹדָתָם, אֲשֶׁר-עָבְדוּ בָהֶם, בְּפָרֶךְ. טו וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם, לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת, אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה. טז וַיֹּאמֶר, בְּיַלֶּדְכֶן אֶת-הָעִבְרִיּוֹת, וּרְאִיתֶן, עַל-הָאָבְנָיִם: אִם-בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ, וְאִם-בַּת הִוא וָחָיָה. יז וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת, אֶת-הָאֱלֹהִים, וְלֹא עָשׂוּ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם; וַתְּחַיֶּיןָ, אֶת-הַיְלָדִים. יח וַיִּקְרָא מֶלֶךְ-מִצְרַיִם, לַמְיַלְּדֹת, וַיֹּאמֶר לָהֶן, מַדּוּעַ עֲשִׂיתֶן הַדָּבָר הַזֶּה; וַתְּחַיֶּיןָ, אֶת-הַיְלָדִים. יט וַתֹּאמַרְןָ הַמְיַלְּדֹת אֶל-פַּרְעֹה, כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת: כִּי-חָיוֹת הֵנָּה, בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ. כ וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים, לַמְיַלְּדֹת; וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ, מְאֹד. כא וַיְהִי, כִּי-יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת-הָאֱלֹהִים; וַיַּעַשׂ לָהֶם, בָּתִּים. כב וַיְצַו פַּרְעֹה, לְכָל-עַמּוֹ לֵאמֹר: כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד, הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, וְכָל-הַבַּת, תְּחַיּוּן.
4ד
דיון
  • "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ" - האם זו תגובה קלאסית של עבד לעינוי? איך אתם מגיבים כאשר אתם מרגישים שמנסים להשפיל אתכם - מתחזקים או מתקפלים?
  • 'עבודת פרך' - חשבו על עבודות שונות שעשיתם בחיים (בבית ובחוץ). מה נחשב בעיניכם לעבודת פרך?
  • מה הקשר בין אדנות מצרים לבין ההתאכזרות אל בני ישראל? האם שררה מביאה בהכרח ליחס אכזרי?
  • 5ה
    ריה"ל (ר' יהודה הלוי), שירת ספרד
    עבדי זמן עבדי עבדים הם
    עבד ה' הוא לבד חופשי
    6ו
    "והלוחות מעשה אלהים המה, מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות" (שמות ל"ב)
    אל תקרא חרות אלא חירות, שכל מי שעוסק בתורה - הריהו בן חורין לעצמו
    What is the fence that Moses made around his words? It says (Exodus 19:10), “The Eternal said to Moses: Go to the people, and keep them holy, today and tomorrow.” But Moses the Righteous did not want to say this to them the way that the Holy Blessed One said it to him. So instead he said this to them (Exodus 19:15): “Prepare yourselves: for three days do not go near a woman.” Moses added an extra day for them on his own. (For this is what) Moses reasoned [to himself]: A man will go be with his wife [on the first day] and then his semen will come out of her on the third day, and then they will be [ritually] impure. And so Israel will receive words of Torah from Mount Sinai while in a state of impurity! Instead, I will add a third day for them (so that no man goes to be with his wife, and no semen will come out of her on the third day), and they will be [ritually] pure (and so they will receive Torah from Mount Sinai in a state of purity).
    This is one of the things that Moses decided on his own (as a more strict ruling), and his decision was in accordance with the will of the Omnipresent God. He broke the tablets, and his decision was in accordance with the will of the Omnipresent God. He stayed outside the Tent of Meeting, and his decision was in accordance with the will of the Omnipresent God. He stayed apart from his wife, and his decision was in accordance with the will of the Omnipresent God. How so? He said to himself: If Israel need only remain in a state of holiness for a short period of time, and need only be ready to receive the Ten Commandments from Mount Sinai, and yet the Holy Blessed One said to me (Exodus 19:10), “Go to the people, and keep them holy, today and tomorrow”; then I, who am appointed [to receive the Divine Countenance] every day, at every moment, and do not know when He will speak with me, nor whether it will be during the day or at night – all the more so must I stay apart from my wife! And his decision was in accordance with the will of the Omnipresent God. Rabbi Yehudah ben Beteira said: He did not stay apart from his wife until he was told to straight from mouth of the Almighty, as it says (Numbers 12:8), “Mouth to mouth I speak to him”; that is, mouth to mouth I told him to stay apart from his wife, and so he did. Another opinion also held that Moses did not stay apart from his wife until he was told to straight from the mouth of the Almighty, [but derived it instead from these verses] (Deuteronomy 5:27–28): “Go and tell them to return to their tents,” and then after that it says, “But you stay here with Me.” So [Moses] returned [to God] and stayed apart [from his wife], and his decision was in accordance with the will of the Omnipresent God.
    He stayed outside the Tent of Meeting. How so? He said to himself: If my brother Aaron, who was anointed with the anointing oil, and wrapped in [the priestly] garments, and is able to use all these things in a state of holiness, and yet the Holy Blessed One said to me (Leviticus 16:2), “Tell your brother Aaron he may not come any time he wishes into the Sanctuary”; then I, who am never allowed in – all the more so should I stay outside the Tent of Meeting! So he stayed outside the Tent of Meeting, and his decision was in accordance with the will of the Omnipresent God.
    He broke the tablets. How so? They say that when Moses went up on High to receive the tablets, he found that they had already been written and set aside during the six days of Creation, as it says (Exodus 32:16), “And the tablets were the work of God, and the writing was God’s writing, engraved there upon the tablets.” (Do not read “engraved” [harut], but “freedom” [herut], for anyone who labors in Torah makes himself a free man.) At that moment, the angels who serve God pinned an accusation on Moses, saying: Master of the World, [it says] (Psalms 8:5–9), “What is the human that You should be mindful of him, the son of man that You should take note of him? You have made him a little less than God, and crowned him with glory and splendor. You have set him up to rule over Your handiwork. The world is beneath Your feet. Sheep and oxen, and all of them, and wild beasts as well. The birds of the heavens, and the fish of the sea.” So they spoke behind Moses’ back and asked: Why is this one, born of an earthly woman, worthy of ascending to the heights? as it says (Psalms 68:19), “You went up to the heights, having taken captives, having taken gifts.” He took them and went down, and was overjoyed. But when he saw that they were disgracing themselves with the Golden Calf, he said to himself: How can I give them these tablets? I will be binding them in serious commandments, and causing them to deserve death from Above! For it is written on these tablets, “You shall have no other gods before Me” (Exodus 20:3). So he started to go back up. The seventy elders saw him and ran after him. He was holding on to one end of the tablets, and they grabbed on to the other end. But Moses’ strength was greater than all of theirs, as it says (Deuteronomy 34:12), “And for all the awesome power that Moses displayed before all of Israel.” (He looked and saw that the writing was flying off them, and he said: How can I give these tablets to Israel? For there is nothing on them! So instead, I will take ahold of them and smash them, as it says [Deuteronomy 9:17], “I grabbed the two tablets, and I cast them out of my two hands, and I broke them.”) Rabbi Yosei HaGalili says: I will give you a parable. To what can this be compared? [It can be compared] to a human king who said to his messenger: Go out and betroth to me a beautiful, gracious maiden, whose deeds are lovely. The messenger went and betrothed such a woman. But after he betrothed her, he went and found her cheating with someone else. He made an instant (a fortiori) judgment with himself and said: If I give her the marriage contract now, she will immediately deserve death. [So let her instead] be released from my master forever. So, too, did Moses the Righteous make an (a fortiori) judgment with himself, and said: How can I give these tablets to Israel and bind them in serious commandments and cause them to deserve death? For it is written upon them (Exodus 22:19), “One who sacrifices to any gods other than the Eternal alone will be put to death.” So instead (I will take ahold of them and smash them, and thereby return the people to good standing, lest Israel say: Where are the first tablets that you brought down? These things are counterfeit! Rabbi Yehudah ben Beteira says: Moses did not break the tablets until he was told to straight from the mouth of the Almighty, as it says [Numbers 12:8], “Mouth to mouth I speak to him” – that is, mouth to mouth I said to him: Break the tablets!) And there are others who say: Moses did not break the tablets until he was told to straight from the mouth of the Almighty, as it says (Deuteronomy 9:16), “I saw there that you had sinned against the Eternal your God.” It says only, “I saw there,” because he saw the writing flying off [the tablets]. Others say: Moses did not break the tablets until he was told to straight from the mouth of the Almighty, as it says (Deuteronomy 10:5), “[The tablets] were there, as the Eternal had commanded me.” It says only, “commanded me,” because [first] he was commanded to [break them], and then he broke them. Rabbi Elazar ben Azariah says: Moses did not break the tablets until he was told to straight from the mouth of the Almighty, as it says (Deuteronomy 34:12), “…that Moses performed before all of Israel.” Just as later on he was commanded and then did, so too here, he was commanded and then did. (Rabbi Akiva says: Moses did not break the tablets until he was told to straight from the mouth of the Almighty, as it says [Deuteronomy 9:17], “I took ahold of the two tablets.” A person can take ahold only of that which he has been permitted by his Creator. Rabbi Meir says: Moses did not break the tablets until he was told to straight from the mouth of the Almighty, as it says [Deuteronomy 10:2], “That [asher] which you broke”: Well done [yishar koach] that you broke them!)1Rashi says the language of asher, “that,” is like the language of ishur, “permission.” I think it more likely that the text is making a play on words between asher and yishar [koah], “well done.” [trans.]
    7ז
    דיון
    • מי חופשי יותר לדעתכם - אנשים דתיים או חילוניים?
    • איך עדיף לקרוא ללא דתיים - חילוניים או חופשיים?
    8ח
    עבד עברי
    9ט
    (א) וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם. (ב) כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם. (ג) אִם-בְּגַפּוֹ יָבֹא בְּגַפּוֹ יֵצֵא אִם-בַּעַל אִשָּׁה הוּא וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ. (ד) אִם-אֲדֹנָיו יִתֶּן-לוֹ אִשָּׁה וְיָלְדָה-לוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ וְהוּא יֵצֵא בְגַפּוֹ. (ה) וְאִם-אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת-אֲדֹנִי אֶת-אִשְׁתִּי וְאֶת-בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי. (ו) וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל-הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל-הַדֶּלֶת אוֹ אֶל-הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת-אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם.
    Now these are the ordinances which thou shalt set before them. If thou buy a Hebrew servant, six years he shall serve; and in the seventh he shall go out free for nothing. If he come in by himself, he shall go out by himself; if he be married, then his wife shall go out with him. If his master give him a wife, and she bear him sons or daughters; the wife and her children shall be her master’s, and he shall go out by himself. But if the servant shall plainly say: I love my master, my wife, and my children; I will not go out free; then his master shall bring him unto God, and shall bring him to the door, or unto the door-post; and his master shall bore his ear through with an awl; and he shall serve him for ever.
    10י
    דיון
    נסו להבין מה מניע אדם לרצוע את אוזנו ולבחור בעבדות.
    11יא
    רבן יוחנן בן זכאי היה דורש את המקרא הזה כמין חומר: מה נשתנה אזן מכל אברים שבגוף? אמר הקב"ה: אזן ששמעה קולי על הר סיני בשעה שאמרתי (ויקרא כה) "כי לי בני ישראל עבדים" ולא עבדים לעבדים והלך זה וקנה אדון לעצמו ירצע. ורבי שמעון בר רבי היה דורש את המקרא הזה כמין חומר: מה נשתנה דלת ומזוזה מכל כלים שבבית? אמר הקב"ה: דלת ומזוזה שהיו עדים במצרים בשעה שפסחתי על המשקוף ועל שתי המזוזות ואמרתי "כי לי בני ישראל עבדים" ולא עבדים לעבדים והוצאתים מעבדות לחירות והלך זה וקנה אדון לעצמו ירצע בפניהם.

    מילים
    • חומר - 1. צרור מרגליות או בשמים. 2. חומרה, 'חומרת הדבר'. 3. סיפור ומעשה.
    Rabban Yoḥanan ben Zakkai would expound this verse as a type of decorative wreath [ḥomer], i.e., as an allegory: Why is the ear different from all the other limbs in the body, as the ear alone is pierced? The Holy One, Blessed be He, said: This ear heard My voice on Mount Sinai when I said: “For to Me the children of Israel are slaves” (Leviticus 25:55), which indicates: And they should not be slaves to slaves. And yet this man went and willingly acquired a master for himself. Therefore, let this ear be pierced. And Rabbi Shimon bar Rabbi Yehuda HaNasi would likewise expound this verse as a type of decorative wreath: Why are the door and a doorpost different from all other objects in the house, that the piercing is performed with them? The Holy One, Blessed be He, said: The door and the doorpost were witnesses in Egypt when I passed over the lintel and when I passed over the two doorposts of houses in which there were Jews (Exodus, chapter 12), and I said: “For to Me the children of Israel are slaves,” and they should not be slaves to slaves. And I delivered them at that time from slavery to freedom, and yet this man went and acquired a master for himself. Therefore, let him be pierced before them, as they are witnesses that he violated God’s will.
    12יב
    דיון
  • מה הביקורת האלוהית לפי ר' יוחנן בן זכאי?
  • איזה מפירושי המילה 'חומר' הוא המתאים ביותר לפי הבנתכם את דברי ריב"ז?
  • מה מסמלים אוזן, דלת ומזוזה?
  • 'כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים' - האם זו רכושנות קטנונית או עיקרון מוצדק? האם בימינו יש סכנה להפוך לעבדים? אם כן, עבדים למה?
  • 13יג
    הלכות עבדים:
    14יד
    א. "עבד עברי" (שמות כא,ב) האמור בתורה זה הישראלי שמכרו אותו בית דין על כורחו, או המוכר עצמו לרצונו. כיצד: גנב, ואין לו לשלם את הקרן בית דין מוכרין אותו כמו שביארנו בהלכות גניבה. ב ואין לך איש מישראל שמוכרין אותו בית דין אלא הגנב בלבד, ועל זה שמכרוהו בית דין הוא אומר "כי תקנה עבד עברי" (שמות כא,ב); ועליו הוא אומר במשנה תורה "כי יימכר לך אחיך העברי" (דברים טו,יב). ג מוכר עצמו כיצד: ישראל שהעני ביותר נתנה לו תורה רשות למכור את עצמו, שנאמר "וכי ימוך אחיך עימך, ונמכר לך" (ויקרא כה,לט). ואינו רשאי למכור את עצמו ולהצניע דמיו, או לקנות בהם סחורה או כלים, או ליתנם לבעל חובו, אלא אם כן צריך לאוכלן בלבד. ואין אדם רשאי למכור את עצמו עד שלא יישאר לו כלום, ואפילו כסות לא תישאר לו; ואחר כך ימכור עצמו.
    ד כבר ביארנו שאין האישה נמכרת בגניבתה, וכן אינה מוכרת את עצמה; ואינה קונה עבד לא עברי ולא כנעני, מפני החשד. ואין הגר נקנה בעבד עברי שנאמר "ושב, אל משפחתו" (ויקרא כה,מא), מי שיש לו משפחה.
    ה עבד עברי שמכרוהו בית דין אין מוכרין אותו אלא לישראל, או לגר צדק. וכן המוכר עצמו אינו רשאי למכור עצמו לגוי, ואפילו לגר תושב; ואם עבר ומכר עצמו אפילו לעובד עבודה זרה, ואפילו לעבודה זרה עצמה הרי זה מכור: שנאמר "או לעקר, משפחת גר" (ויקרא כה,מז) "לעקר", זה הנמכר לעבודה זרה. ו בא ואמר לך הריני מוכר עצמי לגויים אין אתה זקוק לו, עד שיימכר. אבל אחר שנמכר לגוי אף על פי שעבר ועשה שלא כהוגן, מצוה לפדותו שלא ייטמע בהם: שנאמר "אחרי נמכר, גאולה תהיה לו" (ויקרא כה,מח).
    ז אחד המוכר עצמו, או שמכרוהו בית דין אינו נמכר בפרהסיה על אבן המקח, ולא בסימטה כדרך שהעבדים נמכרין: שנאמר "לא יימכרו, ממכרת עבד" (ויקרא כה,מב), אינו נמכר אלא בצנעה ודרך כבוד.
    ח כל עבד עברי, אסור לעבוד בו בפרך. ואיזו היא עבודת פרך זו עבודה שאין לה קצבה, או עבודה שאינו צריך לה, אלא תהיה מחשבתו להעבידו בלבד, שלא ייבטל. ט מכאן אמרו חכמים שלא יאמר לו עדור תחת הגפנים עד שאבוא, שהרי לא נתן קצבה; אלא יאמר לו עדור עד שעה פלונית, או עד מקום פלוני. י וכן לא יאמר לו חפור מקום זה, והוא אינו צריך לו. ואפילו להחם לו כוס של חמין, או להצן לו, והוא אינו צריך לו אסור, ועובר עליו בלא תעשה: שנאמר "לא תרדה בו, בפרך" (ויקרא כה,מג; ויקרא כה,מו), הא אינו עושה לו אלא דבר קצוב שהוא צריך לו.
    יא וכן הגוי שנמכר לו אם רדה בו בפרך, הרי ישראל מצווין למונעו. ואם הניחוהו עוברים בלא תעשה, שנאמר "לא ירדנו בפרך, לעיניך" (ויקרא כה,נג). ואין אנו נזקקין להיכנס לרשותו של גוי, ולבדוק אחריו שלא יעבידנו בפרך: שנאמר "לעיניך", בזמן שאתה רואה.
    יב כל עבד עברי אסור לישראל שקנהו להעבידו בדברים בזויים שהם מיוחדים לעשיית העבדים, כגון שיוליך אחריו כליו לבית המרחץ, או יחלוץ לו מנעליו: שנאמר "לא תעבוד בו, עבודת עבד" (ויקרא כה,לט). אינו נוהג בו אלא כשכיר, שנאמר "כשכיר כתושב, יהיה עימך" (ויקרא כה,מ).
    יג ומותר לספר לו שיערו, ולכבס לו כסותו, ולאפות לו עיסתו. אבל לא יעשה אותו בלן לרבים, או ספר לרבים, או נחתום לרבים; ואם הייתה אומנותו זאת קודם שיימכר, הרי זה יעשה. אבל רבו לא ילמדנו כתחילה מלאכה כלל; אלא אומנות שהיה בה, היא שעושה כשהיה עושה מקודם. יד במה דברים אמורים, בעבד עברי, מפני שנפשו שפלה במכירה. אבל ישראל שלא נמכר מותר להשתמש בו כעבד, שהרי אינו עושה מלאכה זו אלא ברצונו ומדעת עצמו.
    טו אנשים שאינן נוהגין כשורה, מותר לרדותן בחוזקה ולהשתעבד בהן. מלך שגזר שכל מי שלא ייתן המס הקצוב על כל איש ואיש, ישתעבד לזה שנתן המס על ידו הרי זה מותר להשתמש בו יותר מדיי, אבל לא כעבד; ואם אינו נוהג כשורה, מותר להשתמש בו כעבד.
    טז כל עבד עברי או אמה עברייה חייב האדון להשוותן אליו במאכל ובמשקה בכסות ובמדור, שנאמר "כי טוב לו עימך" (דברים טו,טז): שלא תהיה אתה אוכל פת נקייה והוא אוכל פת קיבר, אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש, אתה ישן על גבי מוכין והוא ישן על גבי התבן, אתה דר בכרך והוא דר בכפר או אתה בכפר והוא בכרך שנאמר "ויצא, מעימך" (ויקרא כה,מא). מכאן אמרו חכמים כל הקונה עבד עברי, כקונה אדון לעצמו. יז וחייב לנהוג בו מנהג אחווה, שנאמר "ובאחיכם בני ישראל איש באחיו" (ויקרא כה,מו). ואף על פי כן צריך העבד לנהוג בעצמו מנהג עבדות, באותן העבודות שהוא עושה לו.
    יח אין אמה עברייה נוהגת ולא עבד עברי נוהג, אלא בזמן שהיובל נוהג, בין עבד עברי שמוכר עצמו, בין זה שמכרוהו בית דין; וכבר ביארנו מתיי בטלו היובלות.
    A Hebrew slave spoken of in the Torah is an Israelite whom the court sold into servitude forcibly, or one who sold himself voluntarily. If, for example, a man committed a theft and has no means to pay the value of the stolen object, the court sells him, as we have stated in the section concerning theft. With the exception of a thief, the court may not sell any Israelite. When the Torah says: "If you buy a Hebrew slave" (Exodus 21:2), it refers to one whom the court has sold. Of such a one it is written in Deuteronomy: "If your fellow Hebrew is sold to you" (15:12). The person who voluntarily sells himself into slavery is an Israelite who has become exceedingly poor, and the Torah has permitted him to sell himself, as it is written: "If your brother becomes poor and sells himself to you" (Leviticus 25:39). He is not permitted to sell himself and put the money away or buy merchandise or utensils with it, or give it to a creditor. He can sell his freedom only if he needs the money for food. One is not permitted to sell himself unless he has nothing left, not even clothing. Only then may he sell himself. We have already explained that a woman may not be sold by the court for theft, nor may she sell herself.— — If the court sells a Hebrew slave, it sells him only to an Israelite or to a true proselyte. So too, if one voluntarily sells himself, he must not sell himself to a heathen, or even to a resident alien who renounced idolatry. If, however, he broke the law and sold himself even to an idolater, or even to the idol itself [to take care of it], he is sold, as it is written: "If he sells himself to the resident alien … or to an offshoot of an alien's family" (Leviticus 25:47). Offshoot alludes to one who sells himself [to be of service] to the idol itself. If one comes and tells you: "I am going to sell myself to a heathen," you are not obligated to pay attention to him unless he has sold himself already. But after he has sold himself to a heathen, even though he has broken the law and acted wrongfully, it is a duty to redeem him, so that he may not become assimilated with idolaters, as it is written: "After he has sold himself he should be bought back." Whether he sells himself or is sold by the court, he must not be sold publicly at an auction place or in a backstreet, as slaves are generally sold, for it is written: "They must not be sold as slaves are sold" (Leviticus 25:42). He should rather be sold privately and politely. It is forbidden to work a Hebrew slave ruthlessly. What is meant by ruthless work? It is work that has no definite time or limit, or needless work designed only to keep the slave working and occupied. Hence, the sages have said: The master should not tell the Hebrew slave: "Pluck weeds under the vines until I arrive," because he has not given him a time limit. He should rather tell him : Pluck weeds until a certain hour or up to a certain place. Nor should he say to him: "Dig up this place," when he does not need it. It is even forbidden to tell him to prepare a glass of hot or cold water for him if he does not need it. By doing this he breaks a prohibitive law, as it is written: "You shall not rule over him ruthlessly" (43). This implies that the Hebrew slave is to do for the master only what is time-marked and needed. An Israelite who bought any Hebrew slave is forbidden to impose upon him humiliating tasks, performed by slaves only, such as making him carry his clothing to the bathhouse, or take off his shoes, as it is written: "Do not subject him to the treatment of a slave" (39). He must treat him as a hired worker, as it is written: "You must let him stay with you as a hired servant and a resident alien" (40).— — This applies only to a Hebrew slave, who feels humiliated by having been sold. It is, however, permissible to impose the work of a slave upon an Israelite who has not been sold, since the latter is doing this work voluntarily and with his own consent. [Regarding] people that do not behave well, it is permissible to subjugate them with force and enslave them. [If there is] a king that rules that anyone that does not give the fixed tax, [and that therefore] he is enslaved to whoever pays the tax [for him], it is permissible to use him more than necessary. But not like a [Caananite] slave. [But] if he does not behave well, it is permissible to use him as a [Caananite] slave. The master must treat his Hebrew male and female slaves as his equals as to food, drink, clothing, and shelter, as it is written: "Because he fares well with you" (Deuteronomy 15:16), meaning that you should not eat white bread, and the slave black bread; you should not drink old wine, and he new wine; you should not sleep on a feather bed, and he on straw; you should not live in the city, and he in the village; or you in the village, and he in the city, as it is written: "He shall come out from staying with you" (Leviticus 25:41). Hence, the sages have declared: "He who has bought a Hebrew slave is like one who has acquired a master for himself" (Kiddushin 20a). He should treat him brotherly, as it is written : "You must not lord it over your brothers the children of Israel" (Leviticus 25:46). Nevertheless, the slave should behave as a slave in the servile work he does for his master. The laws pertaining to Hebrew female and male slaves are applicable only when the law of the jubilee year applies, regardless of whether it is a Hebrew slave who has sold himself or one whom the court has sold. We have already explained as to when jubilees were discontinued.
    15טו
    יב מותר לעבוד בעבד כנעני בפרך. ואף על פי שהדין כך, מידת חסידות ודרכי החכמה שיהיה אדם רחמן ורודף צדק, ולא יכביד עולו על עבדו ולא יצר לו, ויאכילהו וישקהו מכל מאכלו ומכל משקהו. חכמים הראשונים היו נותנין לעבד מכל תבשיל ותבשיל שהיו אוכלין, ומקדימין מזון הבהמות והעבדים על סעודת עצמן. הרי הוא אומר "כעיני עבדים, אל יד אדוניהם כעיני שפחה, אל יד גברתה" (תהילים קכג,ב). וכן לא יבזהו, לא ביד ולא בדברים: לעבדות מסרן הכתוב, לא לבושה. ולא ירבה עליו צעקה וכעס, אלא ידבר עימו בנחת, וישמע טענותיו. וכן מפורש בדרכי איוב הטובים שהשתבח בהן "אם אמאס משפט עבדי, ואמתי: בריבם, עימדי...הלוא בבטן, עושני עשהו; ויכוננו, ברחם אחד" (איוב לא,יג-טו).
    יג ואין האכזרייות והעזות מצויה אלא בגויים הערלים. אבל זרעו של אברהם אבינו, והם ישראל שהשפיע להם הקדוש ברוך הוא טובת התורה וציוום בחוקים ומשפטים צדיקים רחמנים הם על הכול. וכן במידותיו של הקדוש ברוך הוא שציוונו להידמות בהם, הוא אומר "ורחמיו על כל מעשיו" (תהילים קמה,ט). וכל המרחם מרחמין עליו, שנאמר "ונתן לך רחמים וריחמך והרבך" (דברים יג,יח).
    It is permissible to work a heathen slave relentlessly. Even though it is lawful, the quality of benevolence and the paths of wisdom demand of a human being to be merciful and striving for justice. One should not press his heavy yoke on his slave and torment him, but should give him to eat and drink of everything. The sages of old were in the habit of sharing with the slave every dish they ate, and they fed the cattle as well as the slaves before they themselves sat down to eat.— — Nor should a master disgrace his servant by hand or by words; the biblical law surrendered them to servitude, but not to disgrace (Niddah 47a). He should not madly scream at his servant, but speak to him gently and listen to his complaints.— — Cruelty is frequently to be found only among heathen who worship idols. The progeny of our father Abraham, however, the people of Israel upon whom God bestowed the goodness of the Torah, commanding them to keep the laws of goodness, are merciful toward all creatures. So too, in speaking of the divine attributes, which he has commanded us to imitate, the psalmist says: "His mercy is over all his works" (Psalm 145:9). Whoever is merciful will receive mercy, as it is written: "He will be merciful and compassionate to you and multiply you" (Deuteronomy 13:18).
    16טז
    דיון
    פרק א:א: האם הגבלות על מכירת האדם את עצמו הן שלילת החירות? מתי מותר לנו לעשות זאת?
    פרק א:ב: חשבו על סיפורי שבי ועבדות מפורסמים. האם צריך להבחין בעניין בין גברים לנשים?
    פרק א:ו: עבודת פרך. השוו את ההגדרה של הרמב"ם להגדרה שאתם הגדרתם קודם.
    פרק א:ט: 'כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו' - ומה לגבי חיות בית או הילדים שלנו (להבדיל)?
    פרק ט,יב: 'מדת חסידות ודרכי חכמה' - השוו למוטיבציות שלכם לנהוג יפה בערבים, באנשים שחושבים אחרת מכם, בקבוצות אתניות אחרות...
    17יז
    דגמים של חירות
    18יח
    זלדה, שני יסודות. מתוך: שירי זלדה, הקיבוץ המאוחד, 1985
    שני יסודות/ זלדה
    הלהבה אומרת לברוש
    כאשר אני רואה
    כמה אתה שאנן
    כמה עוטה גאון
    משהו בתוכי משתולל.
    איך אפשר לעבור את החיים
    הנוראים האלה
    בלי שמץ של טירוף
    בלי שמץ של רוחניות
    בלי שמץ של דמיון
    בלי שמץ של חירות
    בגאווה עתיקה וקודרת.
    אילו יכולתי הייתי שורפת
    את הממסד
    ששמו תקופות השנה
    ואת התלות הארורה שלך
    באדמה, באויר, בשמש, במטר ובטל.
    הברוש שותק.
    הוא יודע שיש בו טירוף
    שיש בו חירות
    שיש בו דמיון
    שיש בו רוחניות
    אך השלהבת לא תבין
    השלהבת לא תאמין.
    © כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם
    www.acum.org.il
    19יט
    דן פגיס, מכונת החירות, כל השירים, ירושלים 1991, עמ' 225
    מכונת החירות/ דן פגיס
    בִּכלובו של שועל-השלג הסיבירי,
    שָבוּי מיוחס,
    הוצבה מְכונת החֵרוּת.

    זהו גלגל ברזל בקוטר 90 ס"מ
    מוקף דופן עגול כְּתֹף, ברוחב 30 ס"מ;
    בִּפְנים הַדֹּפֶן בולטים שְלַבֵּי אחיזה,
    והציר שעליו סובב הגלגל תקוע בקיר

    כל אימת שהשועל הסיבירי עיף
    הוא מְנַתֵּר פנימה
    וּמתחיל לרוץ.
    מכונת החֵרוּת מְגולֶלֶת
    שביל מסחרר
    לארבע מאות הרגלים שלו
    החולפות כָּרוּחַ
    מתחת לגוף הכסוף
    חזרה

    אל סוף צָפון

    את הגלגל משמנים כל שבוע
    © כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
    www.acum.org.il


    מושגים
    • דן פגיס - (1930, בוקובינה - 1986, ישראל) משורר ישראלי, מתרגם וחוקר ספרות.
    20כ
    את חרותי, כתב: ז'ורז' מוסטקי. תרגם: יורם טהרלב
    את חירותי/ מילים ולחן: ז'ורז' מוסטקי, תרגום עברי: יורם טהרלב
    את חרותי שמרתי לי אותך כמו כוכב בסער
    את חרותי עזרת לי לעמוד בכל כאב וצער
    ולצעוד בדרכי גורלי עד תבוא גם עלי השלכת
    ולרקום חלומות על קרני הלבנה וללכת ללכת.

    את חרותי למען רצונך את שבועתי הפרתי
    את חרותי לשמור בריתי איתך את חולצתי מכרתי
    סבלתי הרבה וכאבתי בלי די למען אמון בי תתני
    נטשתי ארצי וטובי ידידי ושלך רק הנני.

    את חרותי הורית לי לוותר על תפנוקים ונועם
    את חרותי למדת את ליבי גם בבדידות לשמוח
    את שלמדת אותי לחייך למראה הרפתקה שחלפה לה
    ללקק את פצעי במסתור ולקום וללכת לי הלאה.

    את חרותי בללילה קר אחד הפרתי את בריתנו
    כך לבדי ערקתי מהשביל עליו פסענו שנינו
    בגדתי בך חרותי הטובה אל הכלא פסעתי בצער
    אל הכלא החם אשר שמו אהבה נאספתי כמו נער
    וסוהרת יפה בתנועה רחבה נעלה את השער.
    © כל הזכויות שמורות ליורם טהרלב ו- אקו"ם
    acum.org.il
    21כא
    ילדי הירח, מילים: אהוד מנור
    ילדי הירח/ מילים: אהוד מנור, לחן: שלמה יידוב
    הם עזבו את ההורים כשדונובן ודילן
    הפריחו יונים במצעדי הפזמונים
    הם שרו לט איט בי באישונים גדולים ובוערים
    שילבו קולות ולבבות כמו גשר על פני מים סוערים
    הם למדו את האמת מלני ברוס וגינזברג
    מן הכתובות ברכבות התחתיות
    הם שרו נתגבר במצעדי חירות ואהבה
    בשק שינה זוגי בצד הכביש למדו שוויון רעות וגם אחווה
    אחד אחד היו נאספים מגודלי שיער ויחפים חולמים ביחד ועפים ילדי הירח ילדי הירח ילדי הירח ילדים יפים
    ביל בלע שלושים גלולות וג'ון עובד עם אבא
    לג'ין יש ילדה מוודסטוק או מקנדה
    לנורמן יש חנות מזון טבעי ומוצרי חלב
    נשא את קתי לאישה וישלם משכנתה כל חייו
    אחד אחד היו נאספים...
    © כל הזכויות שמורות לאהוד מנור ו אקו"ם
    acum.org.il
    22כב
    דיון
    שאלה כללית: נסו לאפיין את המודלים של החירות המוצגים בשירים השונים. האם אתם חופשיים לפי כל אחד מהם?

    זלדה: החירות החבויה באנשים שזה 'לא נראה עליהם' - חשבו על עצמכם ועל דוגמאות אחרות.
    ילדי הירח: ההיפים והבורגנים - מה אתם מעדיפים להיות? מה תעדיפו שהילד שלכם יהיה?
    מכונת החירות: האם מכונת החירות היא שקר או נחמה נפלאה?
    את חרותי: מתי הזוגיות פוגמת בחירות? האם זה שווה את המחיר?
    24 כד
    25כה