עשרה בטבת – חורבן ובנייה
1א
הדף מאת: מיכל ברגמן / מרכז יעקב הרצוג
2ב
לימוד לקראת עשרה בטבת העוסק בזיכרון הקולקטיבי בתרבות היהודית בכלל, ובזיכרון חורבן בית המקדש, בפרט, כמו גם בשאלת הרלוונטיות של זיכרון החורבן לימינו.
3ג
יצחק בשביס זינגר, בתוך: נעם ומישאל ציון (עורכים), הלילה הזה - הגדה ישראלית, ירושלים 2004, עמ' 61
מחר, היום יהיה סיפור / יצחק בשביס זינגר
כשיום עובר, הוא כבר איננו. מה נשאר ממנו?
רק סיפור, ותו לא.
אילו לא היו מספרים סיפורים וספרים לא היו נכתבים,
בני אדם היו חיים כמו חיות, רק בשביל היום.
אבל בסיפורים הזמן לא נעלם. גם לא האנשים והחיות.
עבור המספר והשומע, כל הברואים ממשיכים לחיות לנצח.
העבר עדיין הווה.
היום אנחנו חיים, אבל מחר, יהיה סיפור.
העולם כולו, כל האנושות, אינו אלא סיפור אחד ארוך.
© כל הזכויות שמורות למחבר


מושגים
  • יצחק בשביס-זינגר - יצחק בשביס-זינגר (1904 - 1991), סופר יידיש וחתן פרס נובל לספרות (תשל"ז - 1978). גדל בוורשה ובבגרותו היגר לארה"ב. כתב מאמרים לעיתונות היידיש וכן סיפורים, נובלות ורומנים. מהידועים שבהם - "העבד", "שושה", "ינטל בחור הישיבה".
4ד
דיון
  • מדוע הסיפור חשוב, לדעתו של בשביס זינגר?
  • האם אתם מסכימים עם דעתו?
  • אילו סיפורים חשוב בעיניכם לספר לכלל?
  • אילו סיפורים חשוב בעיניכם לספר למשפחתכם?
  • כיצד אפשר לספר סיפור כך שיהפוך לנצחי?
5ה
תוספתא בבלי, מסכת סוטה, פרק טו, סעיף ה
רבי יהושע והפרושים
משחרב בית [המקדש השני] רבו פרושין בישראל שלא [היו אוכלין בשר ולא שותין] יין.
נטפל להם ר' יהושע. אמר להם: מפני מה [אין] אתם אוכלים בשר?
אמרו לו: נאכל בשר? שבכל יום היה [קורבן תמיד] קרב [=מוקרב] לגבי מזבח ועכשיו בטל [=בעקבות החורבן בטל קורבן התמיד]
אמר להם [רבי יהושע לפרושים]: לא נאכל. ומפני מה אין אתם שותים יין?
אמרו לו: יין נשתה? שבכל יום היה מתנסך על-גבי המזבח ועכשיו בטל [=בעקבות החורבן בטל ניסוך היין במקדש]
אמר להם [רבי יהושע לפרושים]: לא נשתה. אמר להם אם כן לחם לא נאכל שממנו היו מביאין שתי הלחם ולחם הפנים, מים לא נשתה שמהן היו מנסכין מים בחג, תאנים וענבים לא נאכל שמהן מביאין בכורים בעצרת [שבועות].

שתקו [הפרושים].
אמר להם [רבי יהושע לפרושים]: בני, להתאבל יותר מדאי אי אפשר [ושלא להתאבל כלל אי אפשר], אלא כך אמרו חכמים: סד אדם את ביתו בסיד ומשייר דבר מועט זכר לירושלים. עושה אדם [עסקי סעודה] ומשייר דבר מועט [זכר לירושלים]. עושה אשה כל תכשיטיה ומשיירה דבר מועט זכר לירושלים שנאמר (תהילים קלז) אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי.
6ו
דיון
  • מדוע, לדעתכם, "רבו הפרושין" – אנשים רבים החלו לנהוג מנהגי אבלות על החורבן?
  • אילו שלוש אפשרויות להתמודדות עם זכר החורבן מופיעות בקטע?
  • מהי תפיסתו של רבי יהושע? האם היא מתאימה לימינו שלנו?
  • האם חשוב לשמר מנהגים הקשורים לאירועים שקרו בעבר?
  • אילו אירועים חשוב לדעתכם להזכיר לדורות הבאים, וכיצד יש לעשות זאת? האם עדיין חשוב לדעתכם לספר את סיפור החורבן? מדוע?
7ז
מתוך: נאום הנשיא עזר ויצמן ברייכסטג הגרמני, 1996 (כתב: מאיר שלו). פורסם בידיעות אחרונות, 16/1/1996, כ"ד בטבת תשנ"ו
הזיכרון מצמצם את המרחקים – נאום הנשיא עזר וייצמן
הזיכרון מצמצם את המרחקים. מאתיים דורות עברו מראשית תולדות עמי, והם דומים בעיניי כימים אחדים. רק מאתיים דורות עברו מאז קם אדם ושמו אברהם ועזב את ארצו ואת מולדתו והלך אל הארץ שהיום היא ארצי. רק מאתיים דורות עברו מיום שקנה אברהם את מערת המכפלה בעיר חברון ועד הסכסוכים הרצחניים המתרחשים בה בדורי. רק מאה וחמישים דורות עברו מעמוד האש של יציאת מצרים ועד עמודי העשן של השואה. ואני, שנולדתי מזרעו של אברהם ובארצו של אברהם- הייתי בכולם. הייתי עבד במצרים, וקיבלתי את התורה בהר סיני, ויחד עם יהושע ואליהו עברתי את נהר הירדן, נכנסתי לירושלים עם דוד, וגליתי ממנה עם צדקיהו, ולא שכחתי אותה על נהרות בבל, ובשוב אדוני את שיבת ציון חלמתי בין בוני חומתה. לחמתי ברומאים וגורשתי מספרד, והועליתי על המוקד במגנצא, היא מיינץ, ולמדתי תורה בתימן, ושכלתי את משפחתי בקישינב, ונשרפתי בטרבלינקה ומרדתי בוורשה ועליתי לארץ ישראל, היא ארצי שממנה גליתי ובה נולדתי וממנה אני בא ואליה אשוב... וכשם שאנחנו נתבעים, בכוחו של הזיכרון, להשתתף בכל יום ובכל אירוע של עברנו, כך אנחנו נתבעים, בכוחה של התקווה, להתבונן לכל יום ויום של עתידנו... נע ונד אנוכי. בתרמיל הזיכרונות על כתפי ובמקל תקוותי בידי אני ניצב בצומת הזמנים הגדול של סוף המאה העשרים. יודע אני מהיכן אני בא, ומתוך תקווה וחרדה אני מבקש לדעת לאן אני הולך.
© כל הזכויות שמורות למחבר
8ח
דיון
  • מה דעתכם על תוכן הנאום - האם אתם מסכימים עמו?
  • האם יש ביניכם הסכמה על אילו סיפורים חשובים לכלל?
  • האם בכלל חשוב שתהיה הסכמה כזו?
  • האם לדעתכם יש מקום היום להמשיך את מנהגי האבלות על חורבן בית המקדש?
  • כיצד, לדעתכם, יש לשמר את זיכרון החורבן , אם בכלל?
10 י
11יא
דף הנחיות למנחה:
עשרה בטבת, הצעת הנחיה.rtf