ירושלים ושבירת הכוס - שמחה, זכרון ושאיפה
1א
הדף מאת: אביטל אנגלברג
2ב
שבירת הכוס והזכרת החורבן בשיא שמחת החתונה מעורר שאלות רבות. בדף לימוד זה ננסה להבין מה מסמלת ירושלים - ומתוך כך - מה מקומה בחופה כמסמלת השבר והחורבן. ראיה מציאותית והבניה של שמחה היוצאת מהמציאות ולא תלושה מהסובב אותה.
3ג
דיון
בסוף טקס החתונה החתן מזכיר את חורבן בית המקדש באמירת "אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני. תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי (תהלים קל"ז, ה'-ו') ושובר כוס זכוכית.
4ד
מה ירושלים מסמלת?
5ה
תהילים קכ"ב
(א) שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית ה' נֵלֵךְ:(ב) עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם:(ג) יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו:(ד) שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל לְהֹדוֹת לְשֵׁם ה':(ה) כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִיד:(ו) שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ:(ז) יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ:(ח) לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ:(ט) לְמַעַן בֵּית ה' אֱלֹהֵינוּ אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ:
A Song of Ascents; of David. I rejoiced when they said unto me: 'Let us go unto the house of the LORD.' Our feet are standing within thy gates, O Jerusalem; Jerusalem, that art builded as a city that is compact together; Whither the tribes went up, even the tribes of the LORD, as a testimony unto Israel, to give thanks unto the name of the LORD. For there were set thrones for judgment, the thrones of the house of David. Pray for the peace of Jerusalem; May they prosper that love thee. Peace be within thy walls, and prosperity within thy palaces. For my brethren and companions' sakes, I will now say: 'Peace be within thee.' For the sake of the house of the LORD our God I will seek thy good.
6ו
דיון
מה המוטיבים 'האידיאלים' של ירושלים עפ"י דוד?
7ז
חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי
(ט) לוּלֵי ה' צְבָאוֹת הוֹתִיר לָנוּ שָׂרִיד כִּמְעָט כִּסְדֹם הָיִינוּ לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ. (י) שִׁמְעוּ דְבַר-ה' קְצִינֵי סְדֹם, הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלֹהֵינוּ עַם עֲמֹרָה. (יא) לָמָּה-לִּי רֹב-זִבְחֵיכֶם? יֹאמַר ה', שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים, וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי. (יב) כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי - מִי-בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי? (יג) לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת-שָׁוְא, קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי. חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא לֹא-אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה. (יד) חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי, הָיוּ עָלַי לָטֹרַח, נִלְאֵיתִי נְשֹׂא. (טו) וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם. גַּם כִּי-תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ, יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ. (טז) רַחֲצוּ, הִזַּכּוּ, הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי, חִדְלוּ הָרֵעַ. (יז) לִמְדוּ הֵיטֵב, דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט, אַשְּׁרוּ חָמוֹץ, שִׁפְטוּ יָתוֹם, רִיבוּ אַלְמָנָה. (יח) לְכוּ-נָא וְנִוָּכְחָה, יֹאמַר ה', אִם-יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים - כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ, אִם-יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע - כַּצֶּמֶר יִהְיוּ. (יט) אִם-תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם - טוּב הָאָרֶץ תֹּאכֵלוּ. (כ) וְאִם-תְּמָאֲנוּ וּמְרִיתֶם - חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ, כִּי פִּי ה' דִּבֵּר.
Except the LORD of hosts Had left unto us a very small remnant, We should have been as Sodom, We should have been like unto Gomorrah. Hear the word of the LORD, Ye rulers of Sodom; Give ear unto the law of our God, Ye people of Gomorrah. To what purpose is the multitude of your sacrifices unto Me? Saith the LORD; I am full of the burnt-offerings of rams, And the fat of fed beasts; And I delight not in the blood Of bullocks, or of lambs, or of he-goats. When ye come to appear before Me, Who hath required this at your hand, To trample My courts? Bring no more vain oblations; It is an offering of abomination unto Me; New moon and sabbath, the holding of convocations— I cannot endure iniquity along with the solemn assembly. Your new moons and your appointed seasons My soul hateth; They are a burden unto Me; I am weary to bear them. And when ye spread forth your hands, I will hide Mine eyes from you; Yea, when ye make many prayers, I will not hear; Your hands are full of blood. Wash you, make you clean, Put away the evil of your doings From before Mine eyes, Cease to do evil; Learn to do well; Seek justice, relieve the oppressed, Judge the fatherless, plead for the widow. Come now, and let us reason together, Saith the LORD; Though your sins be as scarlet, They shall be as white as snow; Though they be red like crimson, They shall be as wool. If ye be willing and obedient, Ye shall eat the good of the land; But if ye refuse and rebel, Ye shall be devoured with the sword; For the mouth of the LORD hath spoken.
8ח
דיון
אל מול מה זועק ישעיהו?

מה חסר בירושלים של זמנו?
9ט
דיון
אנו רואים כי ירושלים מסמלת שילוב של קדושה וצדק-

ירושלים ה'אידיאלית' היא מקום של שילוב של עבודת ה'- יחד עם צדק ומשפט.

היכולת לעשות את עבודה האלוהים 'הצרה' אינה מספקת לולא הסתכלות החוצה לעולם וראיה של העולם סביבנו.
10י
ומדוע להזכיר את ירושלים, החורבן- בשיא שמחת החתונה?
11יא
וכבר היה רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא מהלכין בדרך ושמעו קול המונה של רומי מפלטה [ברחוק] מאה ועשרים מיל והתחילו בוכין ורבי עקיבא משחק.
אמרו לו: מפני מה אתה משחק?
אמר להם: ואתם מפני מה אתם בוכים?
אמרו לו: הללו גויים שמשתחוים לעצבים ומקטרים לעבודה זרה יושבין בטח והשקט ואנו בית הדום רגלי אלהינו שרוף באש ולא נבכה?!
אמר להן: לכך אני מצחק. ומה לעוברי רצונו כך לעושי רצונו על אחת כמה וכמה.
שוב פעם אחת היו עולין לירושלים. כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם. כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים התחילו הן בוכין ורבי עקיבא מצחק.
אמרו לו: מפני מה אתה מצחק?
אמר להם :מפני מה אתם בוכים?
אמרו לו מקום שכתוב בו (במדבר א נא) "והזר הקרב יומת" ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה?!
אמר להן: לכך אני מצחק, דכתיב (ישעיהו ח ב) "ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו". וכי מה ענין אוריה אצל זכריה? אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני. אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה. באוריה כתיב (מיכה ג יב) "לכן בגללכם ציון שדה תחרש" [וגו'] בזכריה כתיב (זכריה ח ד) "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם". עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה. עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה, בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת.
בלשון הזה אמרו לו עקיבא ניחמתנו עקיבא ניחמתנו:

מילים
  • פלטה - ארמון
§ Apropos tribulations of exile and hope for redemption, the Gemara relates: And it once was that Rabban Gamliel, Rabbi Elazar ben Azarya, Rabbi Yehoshua, and Rabbi Akiva were walking along the road in the Roman Empire, and they heard the sound of the multitudes of Rome from Puteoli at a distance of one hundred and twenty mil. The city was so large that they were able to hear its tumult from a great distance. And the other Sages began weeping and Rabbi Akiva was laughing. They said to him: For what reason are you laughing? Rabbi Akiva said to them: And you, for what reason are you weeping? They said to him: These gentiles, who bow to false gods and burn incense to idols, dwell securely and tranquilly in this colossal city, and for us, the House of the footstool of our God, the Temple, is burnt by fire, and shall we not weep? Rabbi Akiva said to them: That is why I am laughing. If for those who violate His will, the wicked, it is so and they are rewarded for the few good deeds they performed, for those who perform His will, all the more so will they be rewarded. The Gemara relates another incident involving those Sages. On another occasion they were ascending to Jerusalem after the destruction of the Temple. When they arrived at Mount Scopus and saw the site of the Temple, they rent their garments in mourning, in keeping with halakhic practice. When they arrived at the Temple Mount, they saw a fox that emerged from the site of the Holy of Holies. They began weeping, and Rabbi Akiva was laughing. They said to him: For what reason are you laughing? Rabbi Akiva said to them: For what reason are you weeping? They said to him: This is the place concerning which it is written: “And the non-priest who approaches shall die” (Numbers 1:51), and now foxes walk in it; and shall we not weep? Rabbi Akiva said to them: That is why I am laughing, as it is written, when God revealed the future to the prophet Isaiah: “And I will take to Me faithful witnesses to attest: Uriah the priest, and Zechariah the son of Jeberechiah” (Isaiah 8:2). Now what is the connection between Uriah and Zechariah? He clarifies the difficulty: Uriah prophesied during the First Temple period, and Zechariah prophesied during the Second Temple period, as he was among those who returned to Zion from Babylonia. Rather, the verse established that fulfillment of the prophecy of Zechariah is dependent on fulfillment of the prophecy of Uriah. In the prophecy of Uriah it is written: “Therefore, for your sake Zion shall be plowed as a field, and Jerusalem shall become rubble, and the Temple Mount as the high places of a forest” (Micah 3:12), where foxes are found. There is a rabbinic tradition that this was prophesied by Uriah. In the prophecy of Zechariah it is written: “There shall yet be elderly men and elderly women sitting in the streets of Jerusalem” (Zechariah 8:4). Until the prophecy of Uriah with regard to the destruction of the city was fulfilled I was afraid that the prophecy of Zechariah would not be fulfilled, as the two prophecies are linked. Now that the prophecy of Uriah was fulfilled, it is evident that the prophecy of Zechariah remains valid. The Gemara adds: The Sages said to him, employing this formulation: Akiva, you have comforted us; Akiva, you have comforted us.
12יב
"עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה"(תהילים ב, יא).
מה (פירוש) "וגילו ברעדה"?
אמר רב אדא בר מתנה, אמר רבה: במקום גילה שם תהא רעדה.
אביי ישב לפני רבה, ראהו שהיה מבודח ביותר. אמר לו: כתוב "וגילו ברעדה", אמר לו: אני מניח תפילין.
...
מר בנו של רבינא עשה חתונה לבנו, ראה את החכמים שהיו מבודחים ביותר. הביא כוס יקרה השווה 400 זוז ושבר לפניהם והתעצבו.
...
אמרו לו חכמים לרב המנונא הקטן בחתונתו של מר בנו של רבינא: ישיר לנו מר. שר להם: אוי לנו שנמות, אוי לנו שנמות. אמרו לו: אנו מה נענה אחריך? אמר להם: היכן התורה והיכן המצוה שיגנו עלינו?
אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן-יוחאי: אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה, שנאמר: "אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה" (תהילים קכו א), אימתי – בזמן ש"יאמרו בגויים הגדיל ה' לעשות עם אלה".
The Gemara rejects this too: From what does that conclusion ensue? Perhaps, actually I would say to you that it should be read as it is written: Specifically, “in the beauty,” and it means that one should pray in beautiful clothing, as in the case of Rav Yehuda who would adorn himself and then pray. Rav Yehuda believed that one who comes before the King must wear his most beautiful clothing. The Gemara has yet to find a source for the halakha that one must approach prayer from an atmosphere of gravity. Rather, Rav Naḥman bar Yitzḥak said it can be derived from here, from this verse: “Serve the Lord in fear and rejoice with trembling” (Psalms 2:11). Having cited this verse from Psalms, the Gemara asks: What is the meaning of rejoice with trembling? Rav Adda bar Mattana said that Rabba said: One may not experience unbridled joy; even where there is rejoicing, there should be trembling. On that note, the Gemara relates: Abaye was sitting before his teacher Rabba, and Rabba saw that he was excessively joyful. He said to Abaye: It is written: Rejoice with trembling, one’s joy should not be unrestrained. Abaye said to him: It is permissible for me because I am donning phylacteries now and as long as they are upon me they ensure that the fear of God is upon me. Similarly, the Gemara relates that Rabbi Yirmeya was sitting before Rabbi Zeira. He saw that Rabbi Yirmeya was excessively joyful. He said to him: It is written: “In all sorrow there is profit” (Proverbs 14:23); sorrow is appropriate, not excessive joy. Rabbi Yirmeya said to him: It is permissible for me because I am donning phylacteries. On a similar note, the Gemara relates: Mar, son of Ravina, made a wedding feast for his son and he saw the Sages, who were excessively joyous. He brought a valuable cup worth four hundred zuz and broke it before them and they became sad. The Gemara also relates: Rav Ashi made a wedding feast for his son and he saw the Sages, who were excessively joyous. He brought a cup of extremely valuable white glass and broke it before them, and they became sad. Similarly, the Gemara relates: The Sages said to Rav Hamnuna Zuti at the wedding feast of Mar, son of Ravina: Let the Master sing for us. Since he believed that the merriment had become excessive, he said to them, singing: Woe unto us, for we shall die, woe unto us, for we shall die. They said to him: What shall we respond after you? What is the chorus of the song? He said to them, you should respond: Where is Torah and where is mitzva that protect us? In a similar vein, Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: One is forbidden to fill his mouth with mirth in this world, as long as we are in exile (ge’onim), as it is stated: “When the Lord returns the captivity of Zion we will be as dreamers” (Psalms 126:1). Only “then will our mouths fill with laughter and our lips with song” (Psalms 126:2). When will that joyous era arrive? When “they will say among nations, the Lord has done great things with these” (Psalms 126:2). They said about Reish Lakish that throughout his life he did not fill his mouth with laughter in this world once he heard this statement from his teacher, Rabbi Yoḥanan.
13יג
דיון
מדוע אנו זקוקים ל'במקום גילה- שם רעדה?

האם אתם מסכימים עם גישה זו?

פרשנים רבים הסבירו את שבירת הכוס בדרכים שונות. האם תוכלו למצוא הסבר נוסף לשבירת הכוס?
14יד
קישורים לרקע והרחבה:
מאמר על שבירת הכוס