יעקב ועשו - הפגישה
הדף מאת: יוסי צוריה
פירוש מהפכני על הפגישה וההתפייסות בין יעקב לעשו המופיעה בפרשת וישלח. בין השאר, לפי פירוש זה יעקב מחזיר את הברכה לעשו ומשתחרר מהנטל שרבץ עליו יותר מעשרים שנה.
(ד) וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו, אֶל-עֵשָׂו אָחִיו, אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם.
(ה) וַיְצַו אֹתָם, לֵאמֹר, כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו: כֹּה אָמַר, עַבְדְּךָ יַעֲקֹב, עִם-לָבָן גַּרְתִּי, וָאֵחַר עַד-עָתָּה.
(ו) וַיְהִי-לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר, צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה; וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי, לִמְצֹא-חֵן בְּעֵינֶיךָ.

הסברים
  • לילה לא קל עבר על יעקב אבינו. הפגישה שהוא כל כך חושש ממנה עומדת להתרחש למחרת והוא בקושי מצליח להירדם. הוא סוקר את החלטותיו. הוא משוכנע כי ההחלטה לפתוח דף חדש ולנקות את מערכת היחסים בינו ובין אחיו התאום הייתה נכונה, אך הוא לא בטוח כי הוא עשה את הצעדים הנכונים. משלחת המלאכים ששלח לאחיו לא הצליחה כנראה להעביר את המסר, ואי אפשר להאשים אותם – הוא ניסח להם את המסר המורכב – שבעצם רצה לאמר שהוא מתכוון לנהוג מעתה ואילך בשקיפות גמורה ולדווח על מעשיו אך לא נראה שעשיו התרשם מזה. גם הצגת העושר שרכש אצל לבן " ו וַיְהִי-לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר, צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה" כל זה ללא שום מנחה ממשית שהועברה לעשיו, יתכן ופעלה פעולה הפוכה והרמז העבה בסוף "למצא חן בעינך" בעינך – ולא בעיני ההורים - לא בטוח שהובן.
And Jacob sent messengers before him to Esau his brother unto the land of Seir, the field of Edom. And he commanded them, saying: ‘Thus shall ye say unto my lord Esau: Thus saith thy servant Jacob: I have sojourned with Laban, and stayed until now. And I have oxen, and asses and flocks, and men-servants and maid-servants; and I have sent to tell my lord, that I may find favour in thy sight.’
(ח) וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד, וַיֵּצֶר לוֹ; וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ, וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת. (ט) וַיֹּאמֶר, אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר, לִפְלֵיטָה. (י) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק: ה' הָאֹמֵר אֵלַי, שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ. (יא) קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים, וּמִכָּל הָאֱמֶת, אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ כִּי בְמַקְלִי, עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, וְעַתָּה הָיִיתִי, לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת. (יב) הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי, מִיַּד עֵשָׂו, כִּי יָרֵא אָנֹכִי, אֹתוֹ פֶּן-יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל-בָּנִים. (יג) וְאַתָּה אָמַרְתָּ, הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת-זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא-יִסָּפֵר מֵרֹב.

הסברים
  • הרעיון שלו, שהוא חשב שהוא הגיוני, לחלק את העם לשני מחנות נתקל בהתנגדות מכולם שהעדיפו להישאר ביחד, כמו הצאן המתקבץ בשעת סכנה, וכשהוא לא הצליח להסביר להם באיזה מחנה הוא יהיה, אולי כי גם לו הדבר לא היה ברור – התקבצו כולם סביבו במחנה אחד.
    גם תפילותיו לאל לא נענות והוא נשאר בודד בפחדיו.
    "ויירא יעקב מאוד וייצר לו" – ויירא שמא ייהרג פה מישהו, וייצר לו על סיפור גניבת הברכות. כן, הוא "מה זה" מצטער על הסיפור ההוא. כבר שרבקה בקשה ממנו את זה הוא לא היה שלם עם זה, אבל הוא נכנע לה בסוף. הוא ניסה לרמוז ליצחק שהוא יעקב ("אני זה אני, אבל עשיו הוא בכורך וראוי לברכה!") הוא לא ניסה כלל להסוות את קולו – אבל הזקן הניח למרמה להתגלגל, לברכה להינתן, ולהרס כל מערכת יחסים אפשרית בין האחים.
Then Jacob was greatly afraid and was distressed. And he divided the people that was with him, and the flocks, and the herds, and the camels, into two camps. And he said: ‘If Esau come to the one camp, and smite it, then the camp which is left shall escape.’ And Jacob said: ‘O God of my father Abraham, and God of my father Isaac, O LORD, who saidst unto me: Return unto thy country, and to thy kindred, and I will do thee good; I am not worthy of all the mercies, and of all the truth, which Thou hast shown unto Thy servant; for with my staff I passed over this Jordan; and now I am become two camps. Deliver me, I pray Thee, from the hand of my brother, from the hand of Esau; for I fear him, lest he come and smite me, the mother with the children.
דיון
"אנוכי עשיו בכורך"
האם לאור ההסבר מתבהרים יותר דברי יעקב ליצחק?
(יד) וַיָּלֶן שָׁם, בַּלַּיְלָה הַהוּא; וַיִּקַּח מִן-הַבָּא בְיָדוֹ, מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו. (טו) עִזִּים מָאתַיִם, וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים, רְחֵלִים מָאתַיִם, וְאֵילִים עֶשְׂרִים. (טז) גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם, שְׁלֹשִׁים; פָּרוֹת אַרְבָּעִים, וּפָרִים עֲשָׂרָה, אֲתֹנֹת עֶשְׂרִים, וַעְיָרִם עֲשָׂרָה. (יז) וַיִּתֵּן, בְּיַד-עֲבָדָיו, עֵדֶר עֵדֶר, לְבַדּוֹ; וַיֹּאמֶר אֶל-עֲבָדָיו, עִבְרוּ לְפָנַי, וְרֶוַח תָּשִׂימוּ, בֵּין עֵדֶר וּבֵין עֵדֶר. (יח) וַיְצַו אֶת הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר: כִּי יִפְגָשְׁךָ עֵשָׂו אָחִי, וּשְׁאֵלְךָ לֵאמֹר, לְמִי אַתָּה וְאָנָה תֵלֵךְ, וּלְמִי אֵלֶּה לְפָנֶיךָ. (יט) וְאָמַרְתָּ, לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה, לַאדֹנִי לְעֵשָׂו; וְהִנֵּה גַם הוּא אַחֲרֵינוּ. (כ)וַיְצַו גַּם אֶת הַשֵּׁנִי גַּם אֶת הַשְּׁלִישִׁי גַּם אֶת כָּל הַהֹלְכִים, אַחֲרֵי הָעֲדָרִים לֵאמֹר: כַּדָּבָר הַזֶּה תְּדַבְּרוּן אֶל-עֵשָׂו בְּמֹצַאֲכֶם אֹתוֹ. (כא) וַאֲמַרְתֶּם גַּם הִנֵּה עַבְדְּךָ יַעֲקֹב אַחֲרֵינוּ: כִּי-אָמַר אֲכַפְּרָה פָנָיו, בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי, וְאַחֲרֵי-כֵן אֶרְאֶה פָנָיו אוּלַי יִשָּׂא פָנָי. (כב) וַתַּעֲבֹר הַמִּנְחָה עַל-פָּנָיו; וְהוּא לָן בַּלַּיְלָה-הַהוּא בַּמַּחֲנֶה.

הסברים
  • תוכנית חדשה מתגבשת אצל יעקב – השהיה, הקרבה והצלת המשפחה. השהיה: הוא מחליט לשלוח מנחה לעשיו ולגדוד ההולכים עמו. מנחה פיזית המורכבת מהרבה נקבות ומעט זכרים – הוא מקווה ש-550 בעלי החיים המחולקים ל-11 מחנות של 50, ישהו את עשיו ואנשיו שיתחילו לריב על השלל ויעצרו את התקדמותם בחושבם שיעקב תיכף מגיע ממילא שהרי "הנה גם הוא אחרינו". אך הוא לא מתכוון כלל לבוא אחריהם. יש לו תוכנית אחרת.
And he lodged there that night; and took of that which he had with him a present for Esau his brother: two hundred she-goats and twenty he-goats, two hundred ewes and twenty rams, thirty milch camels and their colts, forty kine and ten bulls, twenty she-asses and ten foals. And he delivered them into the hand of his servants, every drove by itself; and said unto his servants: ‘Pass over before me, and put a space betwixt drove and drove.’ And he commanded the foremost, saying: ‘When Esau my brother meeteth thee, and asketh thee, saying: Whose art thou? and whither goest thou? and whose are these before thee? then thou shalt say: They are thy servant Jacob’s; it is a present sent unto my lord, even unto Esau; and, behold, he also is behind us.’ And he commanded also the second, and the third, and all that followed the droves, saying: ‘In this manner shall ye speak unto Esau, when ye find him; and ye shall say: Moreover, behold, thy servant Jacob is behind us.’ For he said: ‘I will appease him with the present that goeth before me, and afterward I will see his face; peradventure he will accept me.’ So the present passed over before him; and he himself lodged that night in the camp.
(כג) וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו, וְאֶת אַחַד עָשָׂר, יְלָדָיו וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק. (כד) וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִרֵם, אֶת הַנָּחַל וַיַּעֲבֵר אֶת אֲשֶׁר לוֹ.

הסברים
  • הוא מתכוון לשלוח את הנשים והילדים בחסות החשיכה – בחזרה ללבן. הוא מעביר אותם את הנחל, את היבוק – אבל לא לקרב אותם לעשיו המגיע מכיוון דרום, אלא להיפך – לכיוון צפון - להרחיק אותם ולתת להם זמן בחסות החשיכה לחמוק ולברוח בחזרה ללבן.
    הוא מעביר אותם ונשאר לבדו. מתכונן לפגוש את אחיו ואף להקריב את חייו למען הצלת משפחתו.
And he rose up that night, and took his two wives, and his two handmaids, and his eleven children, and passed over the ford of the Jabbok. And he took them, and sent them over the stream, and sent over that which he had.
(כה) וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ; וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר. (כו) וַיַּרְא, כִּי לֹא יָכֹל לוֹ, וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב, בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ. (כז) וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי, כִּי עָלָה הַשָּׁחַר; וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ, כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי. (כח) וַיֹּאמֶר אֵלָיו, מַה שְּׁמֶךָ; וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב. (כט) וַיֹּאמֶר, לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל. (ל) וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב, וַיֹּאמֶר הַגִּידָה נָּא שְׁמֶךָ וַיֹּאמֶר, לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם. (לא) וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם, פְּנִיאֵל כִּי-רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל-פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי. (לב) וַיִּזְרַח-לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ, כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת-פְּנוּאֵל וְהוּא צֹלֵעַ עַל-יְרֵכוֹ. (לג) עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל-כַּף הַיָּרֵךְ עַד, הַיּוֹם הַזֶּה: כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה.

הסברים
  • והפגישה מגיעה מהר מהצפוי. עשיו, שכמוהו כיעקב, מתקשה להירדם מחליט לבצע התגנבות יחידים למחנה יעקב כדי לעמוד מקרוב על הלך הרוחות שם. להפתעתו הוא מוצא את המחנה כמעט ריק לחלוטין – ריק חוץ מדמות אחת – יעקב! הוא שם מסווה על פניו – ובחסות החשיכה מתנפל על יעקב בחשבו שיעקב, כמו שהוא זוכר אותו – יושב אוהלים – ייכנע במהרה. אך יעקב, שחושל אצל לבן בעבודה פיזית קשה – לא רק שלא נכנע אלא מחזיר מאבק! כמו שני גלדיאטורים נלחמים יעקב ועשיו – ואין מכריע. השחר הולך לעלות – עשיו שלא רוצה להתגלות מבקש להפסיק את המאבק ב"תיקו" זמני. יעקב לא מוותר בקלות, ורוצה לפחות החלפת ברכות הדדית. יעקב נותן את שמו לעשיו, ועשיו שעדיין מתקשה להפנים את המטמורפוזה שחלה ביעקב – מעניק לו שם אחר – שם המראה על יכולות מאבק ומלחמה – ישראל. כעת רוצה יעקב לברך את הזר – הוא שואל לשמו – אך הזר משחק עמו– "למה זה תשאל לשמי?" – אין אתה מכיר אותי?! התמונה מתבהרת ליעקב – הוא נלחם בעשיו ולא נכנע – הוא ממהר לברכו ולשלח אותו. הוא קורה למקום פניאל: "כִּי-רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל-פָּנִים, וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי" – ראיית אלהים פה כוונתה – ראיתי את המוות בעיניים – נפגשתי עם האדם ממנו הכי חששתי – ותנצל נפשי. הוא משוכנע כעת שהשמש זורחת והסכנה חלפה עברה לה - והוא ממהר לבניו ולנשיו.
And Jacob was left alone; and there wrestled a man with him until the breaking of the day. And when he saw that he prevailed not against him, he touched the hollow of his thigh; and the hollow of Jacob’s thigh was strained, as he wrestled with him. And he said: ‘Let me go, for the day breaketh.’ And he said: ‘I will not let thee go, except thou bless me.’ And he said unto him: ‘What is thy name?’ And he said: ‘Jacob.’ And he said: ‘Thy name shall be called no more Jacob, but Israel; for thou hast striven with God and with men, and hast prevailed.’ And Jacob asked him, and said: ‘Tell me, I pray thee, thy name.’ And he said: ‘Wherefore is it that thou dost ask after my name?’ And he blessed him there. And Jacob called the name of the place Peniel: ‘for I have seen God face to face, and my life is preserved.’ And the sun rose upon him as he passed over Peniel, and he limped upon his thigh. Therefore the children of Israel eat not the sinew of the thigh-vein which is upon the hollow of the thigh, unto this day; because he touched the hollow of Jacob’s thigh, even in the sinew of the thigh-vein.
(א) וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְעִמּוֹ, אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ וַיַּחַץ אֶת-הַיְלָדִים, עַל-לֵאָה וְעַל-רָחֵל, וְעַל, שְׁתֵּי הַשְּׁפָחוֹת. (ב) וַיָּשֶׂם אֶת-הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת-יַלְדֵיהֶן, רִאשֹׁנָה; וְאֶת-לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים, וְאֶת-רָחֵל וְאֶת-יוֹסֵף אַחֲרֹנִים. (ג) וְהוּא, עָבַר לִפְנֵיהֶם; וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים, עַד-גִּשְׁתּוֹ עַד-אָחִיו. (ד) וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ, וַיִּפֹּל עַל-צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ; וַיִּבְכּוּ. (ה) וַיִּשָּׂא אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-הַנָּשִׁים וְאֶת-הַיְלָדִים, וַיֹּאמֶר, מִי-אֵלֶּה לָּךְ; וַיֹּאמַר--הַיְלָדִים, אֲשֶׁר-חָנַן אֱלֹהִים אֶת-עַבְדֶּךָ. (ו) וַתִּגַּשְׁןָ הַשְּׁפָחוֹת הֵנָּה וְיַלְדֵיהֶן, וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ. (ז) וַתִּגַּשׁ גַּם-לֵאָה וִילָדֶיהָ, וַיִּשְׁתַּחֲווּ; וְאַחַר, נִגַּשׁ יוֹסֵף וְרָחֵל--וַיִּשְׁתַּחֲווּ. (ח) וַיֹּאמֶר, מִי לְךָ כָּל-הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי; וַיֹּאמֶר, לִמְצֹא-חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי. (ט) וַיֹּאמֶר עֵשָׂו, יֶשׁ-לִי רָב; אָחִי, יְהִי לְךָ אֲשֶׁר-לָךְ. (י) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, אַל-נָא אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי, מִיָּדִי: כִּי עַל-כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ, כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים--וַתִּרְצֵנִי. (יא) קַח-נָא אֶת-בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ, כִּי-חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ-לִי-כֹל; וַיִּפְצַר-בּוֹ, וַיִּקָּח.

הסברים
  • אך כמו בכל סרט טוב המערכה עדיין לא תמה. יעקב מדביק את משפחתו, נושא את עיניו והנה הוא רואה את עשיו רץ אליו בראש 400 איש! יעקב יודע כי אחרי המאבק הלילי האגרסיות של עשיו נרגעו אך הוא מכין עוד משהו – עוד הפתעה חיובית לעשיו - הוא מקווה שהפתעה זו תנקה את משקעי העבר לגמרי.
    ואחרי הצרמוניה של ההשתחוויות הנשיקות, והחיבוקים – יעקב ניגש לשלב הבא.
    הוא יודע שעשיו בהיותו איש של כבוד מחד ואיש צייד הנע במהירות מאידך לא יסרבל את עצמו במנחה של צאן ובקר שבהן מבכירות ויולדות "ודפקום יום אחד ומתו!" אבל הוא מתכנן בקפידה את הדו שיח. לאחר שעשיו אומר לו "יהי לך אשר לך" ומסרב למנחה כפי שיעקב צפה, יעקב עובר להפתעה שלו: ראשית הוא מזכיר לו את המאבק הלילי: " כִּי עַל-כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ, כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים—וַתִּרְצֵנִי"! זו התייחסות מידית לברכה של עשיו "כי שרית עם אלהים ואם אנשים" והוא מוסיף – ותרצני ! – הסכמת לקבל את ברכתי בלילה! ולכן עכשיו – אני מפציר בך – כי תקח את ברכתי לעיני כל: "קַח-נָא אֶת-בִּרְכָתִי" כן, כן – אותה ברכה שגזלתי ממך, ברכה השייכת לך: "אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ" – הברכה שלא עזרה לי כלום – את הכל הייתי צריך להשיג במו ידי מלבן – את הברכה ההיא – קח ממני! ואחרי ההפצרות הרבות – לוקח עשיו את הברכה...
And Jacob lifted up his eyes and looked, and, behold, Esau came, and with him four hundred men. And he divided the children unto Leah, and unto Rachel, and unto the two handmaids. And he put the handmaids and their children foremost, and Leah and her children after, and Rachel and Joseph hindermost. And he himself passed over before them, and bowed himself to the ground seven times, until he came near to his brother. And Esau ran to meet him, and embraced him, and fell on his neck, and kissed him; and they wept. And he lifted up his eyes, and saw the women and the children; and said: ‘Who are these with thee?’ And he said: ‘The children whom God hath graciously given thy servant.’ Then the handmaids came near, they and their children, and they bowed down. And Leah also and her children came near, and bowed down; and after came Joseph near and Rachel, and they bowed down. And he said: ‘What meanest thou by all this camp which I met?’ And he said: ‘To find favour in the sight of my lord.’ And Esau said: ‘I have enough; my brother, let that which thou hast be thine.’ And Jacob said: ‘Nay, I pray thee, if now I have found favour in thy sight, then receive my present at my hand; forasmuch as I have seen thy face, as one seeth the face of God, and thou wast pleased with me. Take, I pray thee, my gift that is brought to thee; because God hath dealt graciously with me, and because I have enough.’ And he urged him, and he took it.
(ח) וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, בְּבֹאוֹ, מִפַּדַּן אֲרָם; וַיִּחַן, אֶת-פְּנֵי הָעִיר

הסברים
  • "וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם", יעקב, איש האמת, שכל השנים לא היה שלם עם הברכה הגזולה השייכת לעשיו – סוף סוף מרגיש שלם עם עצמו.
And he said: ‘What meanest thou by all this camp which I met?’ And he said: ‘To find favour in the sight of my lord.’