רב-תרבותיוּת בישראל

החברה הישראלית היא חברה רבגונית המכילה בתוכה קטבים וניגודים. האם הישיבה במקום אחד מאפשרת קיום משותף? האם יש בישראל מצע תרבותי המאפשר קיומה של חברה אחת בעלת קולות שונים, או שיש ליצור את המסד מחדש? דף לימוד זה הוא חלק מדפי לימוד שנכתבו על ידי המדרשה באורנים עבור פרויקט 'נפגשים בשביל ישראל'.

דיון
פתיחה והסבר
דף לימוד זה הוא חלק מסדרת דפי לימוד שנכתבו על ידי המדרשה באורנים עבור פרויקט 'נפגשים בשביל ישראל'.
בכל שנה באביב, החל משנת תשס"ו (2006), יוצאים מטיילים מגילאים ומרקעים שונים למסע לאורך שביל ישראל ולעומק התרבות היהודית והישראלית.
דפי הלימוד שנוצרים במדרשה באורנים מלווים את המסע ונלמדים בתחנותיו. הם מחברים בין נופיה הפיזיים של הארץ לנופיה התרבותיים והחברתיים, ומעלים לדיון שאלות על עצמנו כחברה וכעם.
דפי הלימוד לא בהכרח קשורים ישירות לתחנות המסע, החיבורים נעשים באורח טבעי וספונטני על ידי המנחים והלומדים. הלימוד יכול להיעשות כמובן בכל מקום, גם בין כתליו הסגורים של בית המדרש, אבל אנחנו מזמינים אתכם לצאת למסע בשבילי הדעת, המחשבה והרגש; להתנסות בלימוד בחיק הטבע, בין כותלי הקַניונים והוואדיות; לחוות את השילוב שבין הארץ ותרבותה תוך כדי הליכה.

פרופ' זהר שביט, מתוך: "לחזור אל הליבה התרבותית" בתוך: "פנים", גליון 20/ אביב 2002:
[...] האידיאולוגיה של כור ההיתוך היתה, למעשה, מחויבת המציאות - גם אם כיום נחשבת אמירה כזו לכפירה בעיקר כמעט. בלי יצירה של תרבות משותפת, גם אם מלאכותית ומכוונת, כולל הכפייה של ההגמוניה "האשכנזית" על הדור הראשון של המהגרים, לא היה אפשר להקים חברה לאומית יהודית חדשה [...] דובריה של האופוזיציה התרבותית, בייחוד הדוברים שבאו מקרב מה שמכונה "יוצאי עדות המזרח", העלו את הטענות האלה:

התחייה של התרבות העברית (הגבוהה) התבססה על המורשת האירופית בלבד והתעלמה כמעט כליל מן המורשת של עדות המזרח;מעט המורשת התרבותית של עדות המזרח שאומצה על ידי התרבות העברית קיבלה מעמד נמוך של תרבות פולקלור;אנשי עדות המזרח הודרו מן המוסדות המרכזיים של תכנון התרבות וייצורה. ההגמוניה התרבותית האירופית נוצלה לשימור ולהנצחה של שליטת האליטות המסורתיות ושל מעמדם הסוציו-אקונומי הנמוך של "המזרחים".

לטענות אלה צירפו הדוברים בשלב מאוחר יותר טענות שאומצו מתנועת הרב-תרבותיות בארצות הברית ומן הפוסטמודרניזם. בדבריהם ביקשו להעניק לגיטימציה לרב-תרבותיות, והתבססו על שתי טענות מרכזיות:

כל המסורות התרבותיות הן שוות ערך, ולכן אין להעדיף את המסורת האירופית על פני המסורות האחרות;בגלל הרלטיביזם הערכי, אין מקום לתרבות הגמונית אחת.

המסקנה משתי טענות אלה היא שלא יכול להתקיים מסד תרבותי משותף לכל הישראלים, מפני שעצם השאיפה לקיומו מניחה ריבוד תרבותי והעדפה של מערכת ערכים אחת על פני אחרות. כהצעה חלופית הציעו את התפיסה של הרב-תרבותיות, שמייחסת חשיבות לא לנכסי התרבות המשותפים, אלא להבדלים התרבותיים, ואפילו המנטליים, דווקא. דוברי העמדה הזאת פוסלים את השאיפה לתרבות הגמונית אחת, ומציעים במקומה פדרציה של תרבויות שיתקיימו בקונפליקט או בדו-קיום. רק מבנה רב-תרבותי, שבעצם הגדרתו אינו יוצר מסד משותף, יעשה צדק עם התרבויות של ארצות המוצא ויעניק שוויון תרבותי לכל אזרחי המדינה. הלאומיות, מעצם טיבה, מדכאת את "האחרים", אם הם בני אותו לאום ואם הם בני לאום אחר, ולכן תרבות לאומית המבססת את הזהות הלאומית פסולה מעיקרה...

סמי שלום שטרית, הבבא סאלי מעולם לא הכריז מדינה, מתוך: שירים באשדודית, הוצאת אנדלוס,2003
הבבא סאלי מעולם לא הכריז מדינה
בְּבֵית הוֹרַי, עַל מַסְמֵר שֶׁל פְּלָדָה, תָּלְתָה פַּעַם תְּמוּנָה:

זָקֵן סְמוּר שֵׂעָר לָבָן.

נִמְרַץ פָּנִים.

גְּלוּי קַרְקֶפֶת.

מֶלֶךְ יִשְרָאֵל.

דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל.

הַבַּבָּא סָאלִי מֵעוֹלָם לֹא הִכְרִיז מְדִינָה.

אֲבָל לֵךְ שָׁמָּה בַּנֶּגֶב

יִתְּנוּ לְךָ בַּקְבּוּק עַרַק מְבֹרָךְ

לְטָהֳרַת הַנֶּפֶשׁ

לִבְרִיאוּת הַגּוּף.

הָבֵא מִשָּׁם תְּמוּנַת הַקָּדוֹשׁ בִּקְלָף

לִתְלוֹת עַל מַסְמֵר שֶׁל פְּלָדָה,

סְגֻלָּה

נֶגֶד עֵינָא בִּישָׁא.

© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il

דיון

• איזו תמונה נפוצה היום יותר - של בן גוריון או של הבבא סאלי?

• מה מייצגות, לדעת סמי שלום שטרית, תמונותיהם השונות?

• האם לדעתכם קיים בית שבו תלויות זו לצד זו שתי התמונות? האם הייתם רוצים בית כזה?