האם פרסום הנס הינו מעשה חינוכי?
הדף מאת: קובי וייס / בית מדרש אלול
'פרסומי ניסא' - חובת פרסום הנס - הוא מושג מרכזי בהלכות חנוכה. ממנו נגזרות הלכות שונות הקשורות להדלקת נרות החנוכה ויש לכך השפעות על אופי החג. ואולם, הסתמכות על הנס איננה ערך נחשב בתרבות היהודית משום שהיא מעודדת פסיביות ואי לקיחת אחריות ויוזמה בהתמודדות עם מאורעות החיים. דפי לימוד אלה עוסקים בדילמה זו ומציעים פתרונות אפשריים להעלות על נס את האמונה בנס, מבלי לפגוע ברעיון האחריות והמחויבות האישית.
מאיר ויזלטיר, קיצור שנות השישים, ספרי סימן קריאה, הקיבוץ המאוחד, 1984
אֲנִי מְחַכֶּה לְנֵס.

כֹּל הַלַּיְלָה אֲנִי, הַטִּפֵּשׁ, יוֹשֵׁב

וּמְחַכֶּה לְנֵס.

מָה אֲנִי כְּנֵסִיָּה, גִּ'ירָף שָׁחוֹר,

שֶׁאֲנִי מְחַכֶּה לְנֵס?

נֵס לֹא יָבוֹא. עִם לַיְלָה

יָבוֹא בּוֹקֵר. מִי שֶׁלָּמַד לְהַמְתִּין

לוֹ לַבּוֹקֵר,

אֵינוֹ מְחַכֶּה לְנֵס.
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il
דיון
להמתין לבוקר
דונו במשפט האחרון בשיר.

מה פירוש המשפט "מי שלמד להמתין לו לבוקר"?

מדוע הוא אינו מחכה לנס? האם הנס לא קיים? האם הנס מיותר? או אולי הלימוד להמתין לבוקר הוא הנס...?

מיהו לדעתכם הטיפש ומיהו החכם? איך מסקנתכם משליכה על היחס שלכם לניסים?
מרכזיות הנס בחג החנוכה:
סידור תפילה
הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ
הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ אָנוּ מַדְלִיקִין עַל הַנִיסִים וְעַל הַנִּפְלָאוֹת וְעַל הַתְּשוּעוֹת וְעַל הַמִּלְחָמוֹת שֶעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶה, עַל יְדֵי כֹּהֲנֶיךָ הַקְּדוֹשִים. וְכָל שְמוֹנַת יְמֵי חֲנוּכָּה הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ קֹדֶש הֵם, וְאֵין לָנוּ רְשוּת לְהִשְתַּמֵּש בָּהֶם, אֶלָּא לִרְאוֹתָם בִּלְבָד, כְּדֵי לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִמְךָ הַגָּדוֹל עַל נִסֶּיךָ וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ וְעַל יְשוּעָתֶךָ.
דיון
שימו לב למשפט "בימים ההם בזמן הזה".

מה ניתן ללמוד מכך על סיבת אזכור נס החנוכה?
דיון
לפניכם שני קטעים הלכתיים המכילים דינים המדגישם את חשיבות ומרכזיות פרסום הנס בחג החנוכה.

עברו על ההלכות המפורטות וודאו שאתם מבינים את חריגותן בהשוואה למצוות אחרות בכלל ולמצוות של הדלקת נרות בפרט.
להודיע הנס
מצות נר חנוכה, מצוה חביבה היא עד מאוד;

וצריך אדם להיזהר בה, כדי להודיע הנס, ולהוסיף בשבח האל והודיה לו, על הניסים שעשה,

אפילו אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה - שואל, או מוכר כסותו; ולוקח שמן ונרות, ומדליק
קיצור שולחן ערוך, סימן קלט, סעיפים ז, טו, טז
פרסומי ניסא
סעיף ז

מצות נר חנוכה להדליק בפתח הסמוך לרשות הרבים משום פרסומי ניסא, וכך היו עושין בזמן המשנה והגמרא. ובזמן הזה שאנו דרים בין האומות מדליקין בבית שהוא דר בו. ואם יש בו חלון לרשות הרבים ידליקם שם

סעיף טו

מדליקין נרות בבית הכנסת משום פרסומי ניסא ומברכין עליהן, ומניחין בכותל דרום ומדליקין בין מנחה למעריב ...

סעיף טז

נשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס. ויכולה אשה להדליק בעד כל בני ביתה, וקטן שהגיע לחינוך גם כן חייב.
אין סומכין על הנס
לְעוֹלָם אַל יַעֲמֹד אָדָם בִּמְקוֹם סַכָּנָה וְיֹאמַר,

שֶׁעוֹשִׂין לוֹ נֵס

שֶׁמָּא אֵין עוֹשִׂין לוֹ נֵס,

וְאִם עוֹשִׂין לוֹ נֵס

מְנַכִּין לוֹ מִזְּכֻיּוֹתָיו

מילים
  • שמא - אולי
  • מנכין - מורידים, מפרישים, מוציאים
Rabbi Yannai would examine the ferry and cross. The Gemara comments that Rabbi Yannai acted in accordance with his reasoning stated elsewhere, as he said: A person should never stand in a place of danger saying that they on High will perform a miracle for him, lest in the end they do not perform a miracle for him. And, moreover, even if they do perform a miracle for him, they will deduct it from his merits. Rabbi Ḥanin said: What is the verse that alludes to this? When Jacob said: “I am not worthy of all the mercies, and of all the truth, which You have shown unto Your servant” (Genesis 32:11), and he explains: Since You have bestowed upon me so much kindness and truth, my merits have been diminished. Similarly, the Gemara relates that Rabbi Zeira would not go out and walk among the palm trees on a day when there was a southern wind blowing due to the fear that the trees might fall on him.
דיון
בעקבות המסקנות שעלו משירו של ויזלטיר בתחילת הלימוד,

איך לדעתכם ניתן ליישב את הקושי בין העיקרון 'אין סומכין על הנס' לבין חשיבות פרסום הנס בחג החנוכה?
דיון
קראו את שני הקטעים הבאים.

האם אתם מוצאים בהם פתח לפתרון הדילמה?

(רמז: במקורה, המילה 'נס' היא מילה נרדפת ל'דגל', ומכאן שייכותה למשפחת המילים : אות, סימן ומופת)
סידור התפילה, מתוך תפילת שמונה עשרה וברכת המזון
תפילת 'על הניסים'
ועל הנסים ועל הפרקן. ועל הגבורות. ועל התשועות ועל הנפלאות ועל הנחמות שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה

בימי מתתיה בן יוחנן כהן גדול החשמנאי ובניו כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל לשכחם תורתך ולהעבירם מחקי רצונך. ואתה ברחמך הרבים עמדת להם בעת צרתם. רבת את ריבם. דנת את דינם. נקמת את ניקמתם. מסרת גיבורים ביד חלשים. ורבים ביד מעטים. ורשעים ביד צדיקים. וטמאים ביד טהורים. וזדים ביד עוסקי תורתך. לך עשית שם גדול וקדוש בעולמך. ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופרקן כהיום הזה. ואחר כך באו בניך לדביר ביתך ופנו את היכלך. וטהרו את מקדשך. והדליקו נרות בחצרות קדשך. וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו בהלל ובהודאה. ועשית עמהם נסים ונפלאות ונודה לשמך הגדול סלה
אמרי חן, בתוך: ב' יאושזון, מאוצרנו הישן: חגים, ספרית מעריב, עמ' 82
טמאים ביד טהורים
"גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים" זהו באמת דבר גדול ומופלא; אבל מה העניין הגדול בכך שנמסרו "טמאים ביד טהורים ורשעים ביד צדיקים"?

אך לאמיתו של דבר יש גם בכך נס גדול, דבר שהוא מחוץ לדרך הטבע. שכן בדרך הטבע הטמא גובר על הטהור, והרשע על הצדיק...
דיון
מצאו את ההבדלים:
מנשה רבינא, מי ימלל, הופע בתוך: קובץ שני ספר שירים ומנגינות לגני ילדים ולבתי ספר, מפעלי תרבות וחינוך, תש"ך, עמוד 108
מי ימלל
מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת יִשְׂרָאֵל,
אוֹתָן מִי יִמְנֶה?
הֵן בְּכָל דּוֹר יָקוּם הַגִּבּוֹר
גּוֹאֵל הָעָם.

שְׁמַע!
בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה
מַכַּבִּי מוֹשִׁיעַ וּפוֹדֶה,
וּבְיָמֵינוּ כָּל עַם יִשְׂרָאֵל
יִתְאַחֵד, יָקוּם וְיִגָּאֵל
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il


מושגים
  • מנשה רבינא - (רוסיה 1899 – תל אביב 1968) - עלה מרוסיה ב-1924 והשתקע בתל אביב. היה מלחין וסופר, שפעל רבות להעמקת התודעה המוזיקלית בארץ. כתב ביקורות מוזיקליות בעיתון 'דבר'. כתב שירים ללהקת הצ'יזבטרון, להקת הבידור של הפלמ"ח.
מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה'
(א) הַלְלוּ-יָהּ הוֹדוּ לַה' כִּי-טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ

(ב) מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה' יַשְׁמִיעַ כָּל-תְּהִלָּתוֹ.

(ג) אַשְׁרֵי שֹׁמְרֵי מִשְׁפָּט עֹשֵׂה צְדָקָה בְכָל-עֵת.
(ד) זָכְרֵנִי ה' בִּרְצוֹן עַמֶּךָ פָּקְדֵנִי בִּישׁוּעָתֶךָ.

(ה) לִרְאוֹת בְּטוֹבַת בְּחִירֶיךָ לִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחַת גּוֹיֶךָ לְהִתְהַלֵּל עִם-נַחֲלָתֶךָ.
Hallelujah. O give thanks unto the LORD; for He is good; for His mercy endureth for ever. Who can express the mighty acts of the LORD, or make all His praise to be heard? Happy are they that keep justice, that do righteousness at all times. Remember me, O LORD, when Thou favourest Thy people; O think of me at Thy salvation; That I may behold the prosperity of Thy chosen, that I may rejoice in the gladness of Thy nation, that I may glory with Thine inheritance.
דיון
נדמה שהגרסה הציונית ל"מי ימלל" כמו גם השיר הבא: "אנו נושאים לפידים", נותנים תשובה נחרצת לדיון שלנו.
אהרון זאב, אנו נושאים לפידים, הופיע בתוך: מרדכי זעירא : 111 שירים, מרכז לתרבות ולחינוך (ספריה מוסיקלית ע"ש נסימוב 116), תש"ך 1960, עמוד 19
אנו נושאים לפידים
אָנוּ נוֹשְׂאִים לַפִּידִים
בְּלֵילוֹת אֲפֵלִים.
זוֹרְחִים הַשְּׁבִילִים מִתַּחַת רַגְלֵינוּ
וּמִי אֲשֶׁר לֵב לוֹ
הַצָּמֵא לָאוֹר -
יִשָּׂא אֶת עֵינָיו וְלִבּוֹ אֵלֵינוּ
לָאוֹר וְיָבוֹא!
נֵס לֹא קָרָה לָנוּ -
פַּךְ שֶׁמֶן לֹא מָצָאנוּ.
לָעֵמֶק הָלַכְנוּ, הָהָרָה עָלִינוּ,
מַעַיְנוֹת הָאוֹרוֹת
הַגְּנוּזִים גִּלִּינוּ.

נֵס לֹא קָרָה לָנוּ -
פַּךְ שֶׁמֶן לֹא מָצָאנוּ.
בַּסֶּלַע חָצַבְנוּ עַד דָּם
- וַיְּהִי אוֹר!

© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il
הרב שלמה אבינר, עפ"י מאמר "דרכו של יהודה המכבי", כתב עת "אמונת עיתך" מס' 26 כסלו-טבת תשנ"ט
גבורה היא נס
הגמרא דנה על הריגת הדוב והארי על ידי דוד המלך, ומודיעה שהיה כאן נס, "ניסא זוטא".

בעלי התוספות שואלים מה היתה מהות הנס זה, וכיצד הוא קרה, האם דוד ניחן לפתע בכוח על-אנושי?

הם משיבים שהנס הוא הופעת רוח גבורה וחכמה להלחם. גבורה גדולה - זהו נס, זו תופעה אלוקית.

יש נס אסטרונומי כמו "שמש בגבעון דום", ונס פיסיקלי כמו "והמים להם חומה" ביציאת מצרים, וקיים גם נס אנושי פסיכולוגי. אדם פחדן או אדם רגיל הופך לפתע לגיבור. ישנם כוחות אלוקיים הגנוזים באדם שמתעוררים בו לפתע, כמו הגבורה, ואז הוא מסוגל ללחום אפילו בארי ודוב.

אומרת הגמרא שכאשר מתעוררת רוח גבורה וחוכמה להלחם, זהו נס. נס כזה הופיע אצל החשמונאים - עובדי אדמה פשוטים, כהנים, נתמלאו לפתע גבורה, לאחר מאות שנים ללא עצמאות, עם מנטליות גלותית של פחד וצורך להשתמש בחנופה ושתדלנות.

הופעת נס פך השמן היא אישור לכך שמעשי החשמונאים נכונים היו, שה' היה בקרבם וחולל הנסים.

למאמר המלא


© כל הזכויות שמורות למחבר
דיון
ניתוחו של הרב אבינר את מושג ה'נס' מאפשר להכיל את העמדה הציונית האקטיבית יחד עם חיוב מושג הנס, ללא צורך באלמנט המרד שאפיין אותה בסגנון "נס לא קרה לנו".

האם אתם מסכימים?

לסיום קראו את השיר הבא.
מיריק גרזי, בית השיטה, חנוכה תשס"א (שלושה חודשים לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה)
"אָנוּ נוֹשְׂאִים לַפִּידִים בְּלֵילוֹת אֲפֵלִים"
בָּעֵת הָאַחֲרוֹנָה אֲנִי שָׁבָה אֶל הַשִּׁיר הַזֶּה
פַּעַם וְעוֹד פַּעַם,
וּכְמוֹ מְבַקֶּשֶׁת לְאוֹמְרוֹ, בְּלִבִּי, מֵחָדָשׁ.

תָּמִיד יָדַעְתִּי שֶׁאֱמֶת דִּבְּרוּ הַמִּלִּים
תָּמִיד אָמַרְתִּי לְעַצְמִי, בֵּינִי לְבֵין עַצְמִי:
עַל הֶעָבָר הוּא מְדַבֵּר, הַשִּׁיר,
עַל אוֹדוֹת אֲבוֹתַי, הַחֲלוּצִים,
שֶׁסָּלְלוּ לְפָנַי אֶת הַדֶּרֶךְ.

אֲבָל עַכְשָׁו אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁעָלֵינוּ הוּא נִכְתַּב
עַכְשָׁו אֲנִי רוֹצָה לְאוֹמְרוֹ מֵחָדָשׁ
בִּלְשׁוֹן הוֹוֶה, בִּלְשׁוֹן עַכְשָׁו.

עַכְשָׁו, הַיּוֹם, אֲנַחְנוּ,
נוֹשְׂאִים אֶת הַלַּפִּידִים,
וְלִבֵּנוּ צָמֵא לָאוֹר
כִּי הַשְּׁבִילִים אֵינָם זוֹרְחִים מִתַּחַת לְרַגְלֵינוּ,
אֶת דַּרְכֵּנוּ אֲנַחְנוּ עֲדַיִן סוֹלְלִים,
מְגַשְּׁשִׁים בָּעֲרָפֶל הָעוֹטֶה אוֹתָהּ.
הַנֵּס אֵינֶנּוּ מְצַפֶּה מֵעֵבֶר לָעִקּוּל.
לָעֵמֶק אֲנַחְנוּ עֲדַיִן הוֹלְכִים,
אֶל הָהָר לֹא פָּסַקְנוּ אַף פַּעַם מִלְּהַעְפִּיל.
הַסֶּלַע עוֹדֶנּוּ נֶחְצָב בְּיָדֵינוּ,
וּלְבָנֵינוּ, דּוֹר שְׁלִישִׁי וּרְבִיעִי,
אָנוּ מוֹרִישִׁים אֶת הַקַּרְדֹּם.

הַדֶּרֶךְ קָשָׁה עַד מְאֹד, אָמַרְנוּ,
הַדֶּרֶךְ אָרְכָה עַד מְאֹד, אָמַרְנוּ,
וְעִתִּים נִדְמֶה שֶׁהִטְעוּנוּ הַשְּׁבִילִים.

אֲבַל אֲנַחְנוּ גַּם יוֹדְעִים שֶׁהַדֶּרֶךְ שֶׁאָרְכָה,
הַדֶּרֶךְ הַנִּפְתֶּלֶת,
עוֹד תִּהְיֶה לְמִישׁוֹר
הִיא מֻכְרָחָה יוֹם אֶחָד לִהְיוֹת לְמִישׁוֹר,
כִּי בִּקְצֵה הַדֶּרֶךְ מְצַפֶּה הָאוֹר.
עוֹד יְהִי אוֹר
© כל הזכויות שמורות למחברת
דף מספר 1 בסדרה אחריות ומחויבות בחג החנוכה, דפים נוספים בסדרה:
2