ביקור בסדום, ממלכת הרשע
הדף מאת: נועה ריס
עיון ב"מקרה הקצה" של עיר הראויה להפיכה, יכול ללמד אותנו רבות על נורמות שאותן יש להוקיע ומתוך כך גם מהי "חברה מתוקנת". דף הלימוד עוסק בניכור, זרות, חמדנות ותאוות בצע, כל זה דווקא בחברת שפע מקראית ובעיר משגשגת שלא חסר בה כלום... מלבד אנושיות.
ארבע מידות באדם: האומר שלי שלי, ושלך שלך - זו מידה בינונית; ויש אומרין, זו מידת סדום. שלי שלך, ושלך שלי - עם הארץ. שלי שלך, ושלך שלך - חסיד. שלך שלי, ושלי שלי - רשע.

מילים
  • עם הארץ - כינוי לאדם מן ההָמוֹן, הֶדְיוֹט, שאינו יודע תורה.
  • חסיד - אדם שבאורח חייו פועל לפנים משורת הדין.
There are four types of character in human beings:One that says: “mine is mine, and yours is yours”: this is a commonplace type; and some say this is a sodom-type of character. [One that says:] “mine is yours and yours is mine”: is an unlearned person (am haaretz); [One that says:] “mine is yours and yours is yours” is a pious person. [One that says:] “mine is mine, and yours is mine” is a wicked person.
דיון
"...ויש אומרים זאת מידת סדום"- מה ידוע לכם על סדום ואיזה אסוציאציות היא מעוררת בכם? מדוע לדעתכם במשנה זו מובאת טענה ש"האומר שלי-שלי ושלך שלך", מידתו היא כשל אנשי סדום? האם אתם מסכימים לטענה זו או שאתם תומכים בדעה האחרת (שזוהי מידה "בינונית")?
וואלה מילון, מילון מורפיקס
ניכור- הגדרה מילונית
נכור (>>ניכור) (ז') זרות, חוסר שייכות, תלישות, ניתוק, בידוד, ריחוק, ריחוק רגשי, היבדלות, נוכריות, התנכרות (מתוך: וואלה מילון)

ניכור, מצב נפשי או חברתי, של פרט או של קבוצה, החשים עצמם כ"לא שייכים", מנותקים ואדישים. (מתוך: מילון מורפיקס)
© כל הזכויות שמורות לוואלה! ולחברת מלינגו
דיון
חשבו: מה הקשר בין המושג "ניכור" לבין ההתנהגות על פי נורמה חברתית מקובלת שמה ששלי שלי ומה ששלך שלך?
דיון
עיינו במקור הבא מתוך בראשית יט: כיצד התייחסו בסדום לאורחיו של לוט? כיצד התייחסו ללוט עצמו (שגם הוא "תושב חדש" בעיר)?

איך אתם מסבירים את התנהגותו של לוט כלפי בני העיר ואת התמודדותו עם האספסוף שהקיף את ביתו?

על פי המתואר במקור, איך תפרשו את המושג: "צדיק בסדום"?
"צדיק בסדום"
(א) וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה, בָּעֶרֶב, וְלוֹט, יֹשֵׁב בְּשַׁעַר סְדֹם; וַיַּרְא לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם, וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה. (ב) וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי, סוּרוּ נָא אֶל בֵּית עַבְדְּכֶם וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם, וְהִשְׁכַּמְתֶּם, וַהֲלַכְתֶּם לְדַרְכְּכֶם; וַיֹּאמְרוּ לֹּא, כִּי בָרְחוֹב נָלִין. (ג) וַיִּפְצַר בָּם מְאֹד וַיָּסֻרוּ אֵלָיו, וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתוֹ; וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה, וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. (ד) טֶרֶם, יִשְׁכָּבוּ, וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל הַבַּיִת, מִנַּעַר וְעַד זָקֵן: כָּל הָעָם, מִקָּצֶה. (ה) וַיִּקְרְאוּ אֶל לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ, אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה; הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ, וְנֵדְעָה אֹתָם. (ו) וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם לוֹט, הַפֶּתְחָה; וְהַדֶּלֶת, סָגַר אַחֲרָיו. (ז) וַיֹּאמַר: אַל נָא אַחַי, תָּרֵעוּ. (ח) הִנֵּה נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת, אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אִישׁ אוֹצִיאָה נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם, וַעֲשׂוּ לָהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם; רַק לָאֲנָשִׁים הָאֵל, אַל תַּעֲשׂוּ דָבָר, כִּי עַל כֵּן בָּאוּ, בְּצֵל קֹרָתִי. (ט) וַיֹּאמְרוּ גֶּשׁ הָלְאָה, וַיֹּאמְרוּ הָאֶחָד בָּא לָגוּר וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט עַתָּה, נָרַע לְךָ מֵהֶם; וַיִּפְצְרוּ בָאִישׁ בְּלוֹט מְאֹד, וַיִּגְּשׁוּ לִשְׁבֹּר הַדָּלֶת. (י) וַיִּשְׁלְחוּ הָאֲנָשִׁים אֶת יָדָם, וַיָּבִיאוּ אֶת לוֹט אֲלֵיהֶם הַבָּיְתָה; וְאֶת הַדֶּלֶת, סָגָרוּ. (יא) וְאֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר פֶּתַח הַבַּיִת, הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים, מִקָּטֹן, וְעַד גָּדוֹל; וַיִּלְאוּ, לִמְצֹא הַפָּתַח.

הסברים
  • פס' ד- מִקָּצֶה ← מקצוות העיר. פס' ה- וְנֵדְעָה אֹתָם ← ונשכב איתם משכב זכור. פס' ט- וַיֹּאמְרוּ: "גֶּשׁ הָלְאָה ← זוז הצידה. "הָאֶחָד ← אדם מסויים, לוט, בָּא לָגוּר ← רק הצטרף לעיר וכבר נהיה שופט שלנו. פס' יא-הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים ← מכת עיוורון זמני.
And the two angels came to Sodom at even; and Lot sat in the gate of Sodom; and Lot saw them, and rose up to meet them; and he fell down on his face to the earth; and he said: ‘Behold now, my lords, turn aside, I pray you, into your servant’s house, and tarry all night, and wash your feet, and ye shall rise up early, and go on your way.’ And they said: ‘Nay; but we will abide in the broad place all night.’ And he urged them greatly; and they turned in unto him, and entered into his house; and he made them a feast, and did bake unleavened bread, and they did eat. But before they lay down, the men of the city, even the men of Sodom, compassed the house round, both young and old, all the people from every quarter. And they called unto Lot, and said unto him: ‘Where are the men that came in to thee this night? bring them out unto us, that we may know them.’ And Lot went out unto them to the door, and shut the door after him. And he said: ‘I pray you, my brethren, do not so wickedly. Behold now, I have two daughters that have not known man; let me, I pray you, bring them out unto you, and do ye to them as is good in your eyes; only unto these men do nothing; forasmuch as they are come under the shadow of my roof.’ And they said: ‘Stand back.’ And they said: ‘This one fellow came in to sojourn, and he will needs play the judge; now will we deal worse with thee, than with them.’ And they pressed sore upon the man, even Lot, and drew near to break the door. But the men put forth their hand, and brought Lot into the house to them, and the door they shut. And they smote the men that were at the door of the house with blindness, both small and great; so that they wearied themselves to find the door.
מתוך מאמרו של אביעד הכהן: "ביקור בעיר החטאים"
הזולת, הממון ומה שביניהם
...אגדת חז"ל מרחיבה דברים בעניין חטאת סדום:

אנשי סדום לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקדוש ברוך הוא. ומה כתיב בהם? (איוב כ"ח, ה'-ו') "ארץ ממנה יצא לחם... מקום ספיר אבניה ועפרות זהב לו. נתיב לא ידע עיט ולא שזפתו עין איה". אמרו (אנשי סדום): הואיל וכסף וזהב יוצא מארצנו, למה לנו עוברי דרכים? אין אנו צריכים שיבוא אדם אצלנו, שאין באין אלא לחסרנו! בואו ונשַכַּח תורת רגל מארצנו. אמר להם המקום: בטובה שהשפעתי לכם אתם משכחים את הרגל מביניהם?! אני אשַכַּח אתכם מן העולם, שנאמר (איוב כ"ח ד'): "הנשכחים מני רגל דלו מאנוש נעו". היא גרמה להם לאשר הביא אלוה בידו. וכן הוא אומר ביחזקאל ט"ז מ"ט "הנה זה היה עוון סדום אחותך גאון שבעת לחם" וגו'.
© כל הזכויות שמורות לאביעד הכהן
lib.cet.ac.il
דיון
כיצד התייחסו אנשי סדום לאורחים על פי המדרש? מדוע?

לאיזה יחס זכו עשירים בסדום?

המקור פותח בתיאור שגשוגה הכלכלי של סדום. עיינו בתיאורים וחשבו: כיצד תורם רקע זה לחידוד העיוות שבנורמות המקובלות בעיר זו?
'מיהו בעל הבירה האמיתי במשנה שלי שלך ושלך שלך', אסתי שפר, 10.7.10
[...] בחירתם של חכמי המשנה בעיר סדום לא הייתה מקרית. סדום, העיר העשירה, הפורה והמשגשגת, הייתה, לשיטת הנביאים וחז"ל, בירת ה"שלי שלי - שלך שלך". עיר שבה גדר ההפרדה בין אדם לאדם הוקמה בכוח החוק; עיר שבה נאסרה הצדקה ועל מעשה של גמילות חסדים הוטל עונש מוות [...] לאדם הממוצע, שהוא הטיפוס הנפוץ ביותר, ישנה גישה בדלנית במהותה: "מה ששלי, שלי ומה ששלך, שלך". הוא לא רוצה לקחת משהו ששייך לאחרים, אבל הוא גם לא מעוניין לחלוק דבר עם אחרים. תהיה זו טעות לחשוב, שגישתו לחיים של בעל גישה זו- תקפה ולגיטימית, רק מכיוון שאינו גונב מאחרים, ההפך הוא הנכון - חוסר היכולת להתחשב באחרים, עלול להיות הרסני כלפי האדם עצמו ולהוביל בסופו של דבר להתמוטטות החברה, ממש כפי שסדום התמוטטה. אם ביתו של השכן שלך נשרף והגישה שלך, "זה לא ענייני, שהוא ישבור את הראש לבד" – אתה מסכן את ביתך, כיוון שהאש עלולה להתפשט גם לביתך.אף אחד מאתנו אינו מוגן הרמטית או מחוסן מפני השפעות סביבתיות. המשנה מציינת את העובדה המצערת, שרוב האנשים אינם מזהים או מבינים את התלות ההדדית הזאת, ומאמינים, שהם יכולים להיות בטוחים ב"בועה" שלהם, אולם זוהי אשליה. אם לא נעזור זה לזה סופנו יהיה מר.
© כל הזכויות שמורות ל
מחברת
דיון
מהו הקשר שבין "מידה בינוית" לבין "מידת סדום"? האם קשר תהליכי? סיבה ותוצאה? מידה של אדם פרטי לעומת מידה של קולקטיב שלם? מדוע, על פי הכותבת, היתה ראויה סדום להיהפך?

ולסיכום...

מדוע חשוב לספר את סיפורה של סדום ואיזה שימוש עושים חז"ל בסיפורה?

פתחתם את עיונכם במחלוקת המופיעה במשנה ממסכת אבות : "האומר שלי שלי ושלך שלך-זוהי מידה בינונית, ויש אומרים: זוהי מידת סדום". האם עמדתכם השתנתה/התחזקה בנוגע למחלוקת זו בעקבות דף המקורות?
דף הנחיות למנחה:
סדום למנחה.doc