"היה לי חבר היה לי אח הושט לי יד כשאקרא" - חברות
הדף מאת: בית הלל באוניברסיטה העברית, המרכז לחיים יהודיים בקמפוס / הלל ישראל
הלימוד עוסק בסוגיית החברות - משך החברות, עבר הווה ועתיד משותפים, אוזן קשבת ועצות לעיצוב הדרך. מימרות רבות נאמרו במרוצת הדורות ומשמשות בשיח היום-יומי שלנו. משפת הדיבור אנחנו מכירים את: "אמור לי מיהם חבריך ואומר לך מי אתה", משפט המלמד שהחברים הקרובים אלינו תורמים לעיצוב זהותנו, לטוב ולרע. המקורות שנעסוק בהם יציגו ממדים שונים של חברות, דילמות בין ערכים שעולות בעקבות חברויות קרובות וכן יעלו את השאלה מהי חברות שקרית וכיצד אפשר לזהות אותה. בסיום הלימוד נדון ברף הגבוה לחברות שהעמידה היהדות בפסוק המכונן "ואהבת לרעך כמוך".
חבר, מילון אבן שושן
חבר - הזולת, האחר, שני
דיון
שאלת פתיחה:
לפניכם כמה משפטים מהמקורות בנושא חברות. אנא קראו אותם, בחרו אחד מהם הנוגע בכם באופן אישי, ושתפו את הקבוצה בבחירה ובנימוק לה.
  • מה פשר הכמיהה לחבר? חשבו על חבר טוב שהיה לכם, מה ביחסו אליכם הפך אותו לחבר?
"או חברותא או מיתותא"
Ḥoni went home and said to the members of the household: Is the son of Ḥoni HaMe’aggel alive? They said to him: His son is no longer with us, but his son’s son is alive. He said to them: I am Ḥoni HaMe’aggel. They did not believe him. He went to the study hall, where he heard the Sages say about one scholar: His halakhot are as enlightening and as clear as in the years of Ḥoni HaMe’aggel, for when Ḥoni HaMe’aggel would enter the study hall he would resolve for the Sages any difficulty they had. Ḥoni said to them: I am he, but they did not believe him and did not pay him proper respect. Ḥoni became very upset, prayed for mercy, and died. Rava said: This explains the folk saying that people say: Either friendship or death, as one who has no friends is better off dead.
שבט מוסר, רבי אליהו הכהן האיתמרי מאזמיר, לקוח מתוך: שמע בני, יורם טהרלב (עורך), הוצאת משרד הביטחון, עמ' 124
"אל תרפו ידיכם מלבקש רעים ואוהבים, ואל תאבדום, כי טובים השניים, כי אי אפשר בלא חבר ואוהב שיתקן לו עניין בעצתו, שאפילו המשכיל שבמשכילים צריך לעצות זולתו."
טוב המלבין שיניים לחברו יותר מהמשקה אותו חלב.
The Gemara comments: This interpretation supports the opinion of Rabbi Yoḥanan. As Rabbi Yoḥanan said: One who whitens his teeth to his friend by smiling at him is better than one who gives him milk to drink, as it is stated: “And his teeth white [leven shinayim] with milk” (Genesis 49:12). Do not read this expression as leven shinayim; rather, read it as libbun shinayim, the whitening of teeth. Likewise, the phrase: With milk, can be read as: Than milk.
אורחות צדיקים, מחבר לא ידוע, שער חמישי
"קנה לך חבר המוכיח אותך בעשותך שלא כהוגן, והמלמדך לעשות הטוב, והעוזר אותך בנפשו ובממונו, וזהו חברך הנאמן."
שירת ישראל למשה אבן עזרא, לקוח מתוך: שמע בני, יורם טהרלב (עורך), הוצאת משרד הביטחון, עמ' 125
"הידיד הוא טלאי בלבושך, וטוב שיהיה מאותו הצבע."
"כל אהבה שהיא תלויה בדבר – בטל דבר בטלה אהבה. ושאינה תלויה בדבר – אינה בטלה לעולם. איזו היא אהבה שתלויה בדבר? זו אהבת אמנון ותמר, ושאינה תלויה בדבר – זו אהבת דוד ויהונתן."
All love that depends on a something, [when the] thing ceases, [the] love ceases; and [all love] that does not depend on anything, will never cease. What is an example of love that depended on a something? Such was the love of Amnon for Tamar. And what is an example of love that did not depend on anything? Such was the love of David and Jonathan.
אורחות צדיקים, מחבר לא ידוע, שער חמישי
"אל תאהב אדם, אלא מי שמראה עצמו שאינו יכול לעמוד בלי עזרתך, אפילו שאתה צריך לעזרתו יותר ממה שהוא צריך לעזרתך"
"יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך"
They [each] said three things: Rabbi Eliezer said: Let the honor of your friend be as dear to you as your own; And be not easily provoked to anger; And repent one day before your death. And [he also said:] warm yourself before the fire of the wise, but beware of being singed by their glowing coals, for their bite is the bite of a fox, and their sting is the sting of a scorpion, and their hiss is the hiss of a serpent, and all their words are like coals of fire.
בן סירא, פרק ו, פסוק יד
"אוהב נאמן מבטח עוז, מוצאו מצא מטמון."
תורת הרמ"ל מסאסוב השלם, מאמרי הליקוטים.
"אהבת חברים אמיתית היא להרגיש מה שחסר לחבר"
'מבחר הפנינים' לרבי אבן גבירול, שער החברים
לחברי עלי שלושה דברים: שאשים עיני עליו כשהוא בא, ושארחיב לו במושב כשהוא יושב ושאאזין אליו כשהוא מדבר.
לימוד בחברותא
(א) וַיִּבְרַח דָּוִד, מנוות (מִנָּיוֹת) בָּרָמָה; וַיָּבֹא וַיֹּאמֶר לִפְנֵי יְהוֹנָתָן, מֶה עָשִׂיתִי מֶה-עֲו ֹנִי וּמֶה-חַטָּאתִי לִפְנֵי אָבִיךָ--כִּי מְבַקֵּשׁ, אֶת-נַפְשִׁי. (ב) וַיֹּאמֶר לוֹ חָלִילָה, לֹא תָמוּת--הִנֵּה לו-עשה (לֹא-יַעֲשֶׂה) אָבִי דָּבָר גָּדוֹל אוֹ דָּבָר קָטֹן, וְלֹא יִגְלֶה אֶת-אָזְנִי; וּמַדּוּעַ יַסְתִּיר אָבִי מִמֶּנִּי אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, אֵין זֹאת. (ג) וַיִּשָּׁבַע עוֹד דָּוִד, וַיֹּאמֶר יָדֹעַ יָדַע אָבִיךָ כִּי-מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, וַיֹּאמֶר אַל-יֵדַע-זֹאת יְהוֹנָתָן, פֶּן-יֵעָצֵב; וְאוּלָם, חַי-ה' וְחֵי נַפְשֶׁךָ--כִּי כְפֶשַׂע, בֵּינִי וּבֵין הַמָּוֶת. (ד) וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן, אֶל-דָּוִד: מַה-תֹּאמַר נַפְשְׁךָ, וְאֶעֱשֶׂה-לָּךְ. (ה) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-יְהוֹנָתָן, הִנֵּה-חֹדֶשׁ מָחָר, וְאָנֹכִי יָשֹׁב-אֵשֵׁב עִם-הַמֶּלֶךְ, לֶאֱכוֹל; וְשִׁלַּחְתַּנִי וְנִסְתַּרְתִּי בַשָּׂדֶה, עַד הָעֶרֶב הַשְּׁלִשִׁית. (ו) אִם-פָּקֹד יִפְקְדֵנִי, אָבִיךָ: וְאָמַרְתָּ, נִשְׁאֹל נִשְׁאַל מִמֶּנִּי דָוִד לָרוּץ בֵּית-לֶחֶם עִירוֹ--כִּי זֶבַח הַיָּמִים שָׁם, לְכָל-הַמִּשְׁפָּחָה. (ז) אִם-כֹּה יֹאמַר טוֹב, שָׁלוֹם לְעַבְדֶּךָ; וְאִם-חָרֹה יֶחֱרֶה, לוֹ--דַּע, כִּי-כָלְתָה הָרָעָה מֵעִמּוֹ. (ח) וְעָשִׂיתָ חֶסֶד, עַל-עַבְדֶּךָ, כִּי בִּבְרִית ה', הֵבֵאתָ אֶת-עַבְדְּךָ עִמָּךְ; וְאִם-יֶשׁ-בִּי עָו ֹן הֲמִיתֵנִי אַתָּה, וְעַד-אָבִיךָ לָמָּה-זֶּה תְבִיאֵנִי. (ט) וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן, חָלִילָה לָּךְ: כִּי אִם-יָדֹעַ אֵדַע, כִּי-כָלְתָה הָרָעָה מֵעִם אָבִי לָבוֹא עָלֶיךָ--וְלֹא אֹתָהּ, אַגִּיד לָךְ. (י) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-יְהוֹנָתָן, מִי יַגִּיד לִי; אוֹ מַה-יַּעַנְךָ אָבִיךָ, קָשָׁה. (יא) וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן אֶל-דָּוִד, לְכָה וְנֵצֵא הַשָּׂדֶה; וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם, הַשָּׂדֶה (יב) וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן אֶל-דָּוִד, ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כִּי-אֶחְקֹר אֶת-אָבִי כָּעֵת מָחָר הַשְּׁלִשִׁית, וְהִנֵּה-טוֹב, אֶל-דָּוִד--וְלֹא-אָז אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ, וְגָלִיתִי אֶת-אָזְנֶךָ. (יג) כֹּה-יַעֲשֶׂה ה' לִיהוֹנָתָן וְכֹה יֹסִיף, כִּי-יֵיטִב אֶל-אָבִי אֶת-הָרָעָה עָלֶיךָ--וְגָלִיתִי אֶת-אָזְנֶךָ, וְשִׁלַּחְתִּיךָ וְהָלַכְתָּ לְשָׁלוֹם; וִיהִי ה' עִמָּךְ, כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם-אָבִי. (יד) וְלֹא, אִם-עוֹדֶנִּי חָי; וְלֹא-תַעֲשֶׂה עִמָּדִי חֶסֶד ה', וְלֹא אָמוּת. (טו) וְלֹא-תַכְרִית אֶת-חַסְדְּךָ מֵעִם בֵּיתִי, עַד-עוֹלָם; וְלֹא, בְּהַכְרִת ה' אֶת-אֹיְבֵי דָוִד, אִישׁ, מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. (טז) וַיִּכְרֹת יְהוֹנָתָן, עִם-בֵּית דָּוִד; וּבִקֵּשׁ ה', מִיַּד אֹיְבֵי דָוִד. (יז) וַיּוֹסֶף יְהוֹנָתָן לְהַשְׁבִּיעַ אֶת-דָּוִד, בְּאַהֲבָתוֹ אֹתוֹ: כִּי-אַהֲבַת נַפְשׁוֹ, אֲהֵבוֹ. (יח) וַיֹּאמֶר-לוֹ יְהוֹנָתָן, מָחָר חֹדֶשׁ; וְנִפְקַדְתָּ, כִּי יִפָּקֵד מוֹשָׁבֶךָ. (יט) וְשִׁלַּשְׁתָּ, תֵּרֵד מְאֹד, וּבָאתָ אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר-נִסְתַּרְתָּ שָּׁם בְּיוֹם הַמַּעֲשֶׂה; וְיָשַׁבְתָּ, אֵצֶל הָאֶבֶן הָאָזֶל. (כ) וַאֲנִי, שְׁלֹשֶׁת הַחִצִּים צִדָּה אוֹרֶה, לְשַׁלַּח-לִי, לְמַטָּרָה. (כא) וְהִנֵּה אֶשְׁלַח אֶת-הַנַּעַר, לֵךְ מְצָא אֶת-הַחִצִּים: אִם-אָמֹר אֹמַר לַנַּעַר הִנֵּה הַחִצִּים מִמְּךָ וָהֵנָּה, קָחֶנּוּ וָבֹאָה כִּי-שָׁלוֹם לְךָ וְאֵין דָּבָר--חַי-ה'. (כב) וְאִם-כֹּה אֹמַר לָעֶלֶם, הִנֵּה הַחִצִּים מִמְּךָ וָהָלְאָה--לֵךְ, כִּי שִׁלַּחֲךָ ה'. (כג) וְהַדָּבָר--אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ, אֲנִי וָאָתָּה: הִנֵּה ה' בֵּינִי וּבֵינְךָ, עַד-עוֹלָם. (כד) וַיִּסָּתֵר דָּוִד, בַּשָּׂדֶה; וַיְהִי הַחֹדֶשׁ, וַיֵּשֶׁב הַמֶּלֶךְ על- (אֶל-) הַלֶּחֶם לֶאֱכוֹל. (כה) וַיֵּשֶׁב הַמֶּלֶךְ עַל-מוֹשָׁבוֹ כְּפַעַם בְּפַעַם, אֶל-מוֹשַׁב הַקִּיר, וַיָּקָם יְהוֹנָתָן, וַיֵּשֶׁב אַבְנֵר מִצַּד שָׁאוּל; וַיִּפָּקֵד, מְקוֹם דָּוִד. (כו) וְלֹא-דִבֶּר שָׁאוּל מְאוּמָה, בַּיּוֹם הַהוּא: כִּי אָמַר מִקְרֶה הוּא, בִּלְתִּי טָהוֹר הוּא כִּי-לֹא טָהוֹר. (כז) וַיְהִי, מִמָּחֳרַת הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, וַיִּפָּקֵד, מְקוֹם דָּוִד; וַיֹּאמֶר שָׁאוּל, אֶל-יְהוֹנָתָן בְּנוֹ, מַדּוּעַ לֹא-בָא בֶן-יִשַׁי גַּם-תְּמוֹל גַּם-הַיּוֹם, אֶל-הַלָּחֶם. (כח) וַיַּעַן יְהוֹנָתָן, אֶת-שָׁאוּל: נִשְׁאֹל נִשְׁאַל דָּוִד מֵעִמָּדִי, עַד-בֵּית לָחֶם. (כט) וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי נָא כִּי זֶבַח מִשְׁפָּחָה לָנוּ בָּעִיר, וְהוּא צִוָּה-לִי אָחִי, וְעַתָּה אִם-מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, אִמָּלְטָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת-אֶחָי; עַל-כֵּן לֹא-בָא, אֶל-שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ.
(ל) וַיִּחַר-אַף שָׁאוּל, בִּיהוֹנָתָן, וַיֹּאמֶר לוֹ, בֶּן-נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת: הֲלוֹא יָדַעְתִּי, כִּי-בֹחֵר אַתָּה לְבֶן-יִשַׁי, לְבָשְׁתְּךָ, וּלְבֹשֶׁת עֶרְוַת אִמֶּךָ. (לא) כִּי כָל-הַיָּמִים, אֲשֶׁר בֶּן-יִשַׁי חַי עַל-הָאֲדָמָה, לֹא תִכּוֹן, אַתָּה וּמַלְכוּתֶךָ; וְעַתָּה, שְׁלַח וְקַח אֹתוֹ אֵלַי--כִּי בֶן-מָוֶת, הוּא. (לב) וַיַּעַן, יְהוֹנָתָן, אֶת-שָׁאוּל, אָבִיו; וַיֹּאמֶר אֵלָיו לָמָּה יוּמַת, מֶה עָשָׂה. (לג) וַיָּטֶל שָׁאוּל אֶת-הַחֲנִית עָלָיו, לְהַכֹּתוֹ; וַיֵּדַע, יְהוֹנָתָן, כִּי-כָלָה הִיא מֵעִם אָבִיו, לְהָמִית אֶת-דָּוִד. (לד) וַיָּקָם יְהוֹנָתָן מֵעִם הַשֻּׁלְחָן, בָּחֳרִי-אָף; וְלֹא-אָכַל בְּיוֹם-הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, לֶחֶם--כִּי נֶעְצַב אֶל-דָּוִד, כִּי הִכְלִמוֹ אָבִיו. (לה) וַיְהִי בַבֹּקֶר, וַיֵּצֵא יְהוֹנָתָן הַשָּׂדֶה לְמוֹעֵד דָּוִד; וְנַעַר קָטֹן, עִמּוֹ. (לו) וַיֹּאמֶר לְנַעֲרוֹ--רֻץ מְצָא נָא אֶת-הַחִצִּים, אֲשֶׁר אָנֹכִי מוֹרֶה; הַנַּעַר רָץ, וְהוּא-יָרָה הַחֵצִי לְהַעֲבִרוֹ. (לז) וַיָּבֹא הַנַּעַר עַד-מְקוֹם הַחֵצִי, אֲשֶׁר יָרָה יְהוֹנָתָן; וַיִּקְרָא יְהוֹנָתָן אַחֲרֵי הַנַּעַר, וַיֹּאמֶר, הֲלוֹא הַחֵצִי, מִמְּךָ וָהָלְאָה. (לח) וַיִּקְרָא יְהוֹנָתָן אַחֲרֵי הַנַּעַר, מְהֵרָה חוּשָׁה אַל-תַּעֲמֹד; וַיְלַקֵּט נַעַר יְהוֹנָתָן, אֶת-החצי (הַחִצִּים), וַיָּבֹא, אֶל-אֲדֹנָיו. (לט) וְהַנַּעַר, לֹא-יָדַע מְאוּמָה; אַךְ יְהוֹנָתָן וְדָוִד, יָדְעוּ אֶת-הַדָּבָר. (מ) וַיִּתֵּן יְהוֹנָתָן אֶת-כֵּלָיו, אֶל-הַנַּעַר אֲשֶׁר-לוֹ; וַיֹּאמֶר לוֹ, לֵךְ הָבֵיא הָעִיר. (מא) הַנַּעַר, בָּא, וְדָוִד קָם מֵאֵצֶל הַנֶּגֶב, וַיִּפֹּל לְאַפָּיו אַרְצָה וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים; וַיִּשְּׁקוּ אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ, וַיִּבְכּוּ אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ, עַד-דָּוִד, הִגְדִּיל. (מב) וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן לְדָוִד, לֵךְ לְשָׁלוֹם: אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְנוּ שְׁנֵינוּ אֲנַחְנוּ, בְּשֵׁם ה' לֵאמֹר, ה' יִהְיֶה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעִי וּבֵין זַרְעֲךָ, עַד-עוֹלָם.
And David fled from Nayot in Rama, and came and said before Yehonatan, What have I done? what is my crime? and what is my sin before thy father, that he seeks my life? And he said to him, Far be it! thou shalt not die: behold, my father will do nothing either great or small, without revealing it to me: and why should my father hide this thing from me? it is not so. And David swore moreover, and said, Thy father certainly knows that I have found favour in thy eyes; and he says, Let not Yehonatan know this, lest he be grieved: but truly as the Lord lives, and as thy soul lives, there is but a step between me and death. Then Yehonatan said to David, Whatever thy soul desires, I will do for thee. And David said to Yehonatan, Behold, to morrow is the new moon, and I should not fail to sit with the king at the meal: but let me go, that I may hide myself in the field until the third day at evening. If thy father should miss me, then say, David earnestly asked leave of me that he might run to Bet-leĥem his city: for there is a yearly sacrifice there for all the family. If he say thus, It is well; then thy servant shall have peace: but if he be very angry, then you should know that evil is determined by him. Therefore deal kindly with thy servant; for thou hast brought thy servant into a covenant of the Lord with thee: but if there be in me iniquity, slay me thyself; for why shouldst thou bring me to thy father? And Yehonatan said, Far be it from thee: for if I knew certainly that evil were determined by my father to come upon thee, then would not I tell it thee? Then said David to Yehonatan, Who shall tell me if thy father answer thee roughly? And Yehonatan said to David, Come, and let us go out into the field. And they went out both of them into the field. And Yehonatan said to David, O Lord God of Yisra᾽el, when I have sounded my father to morrow, or the third day about this time, and if there be good intended towards David, shall I then not send to thee, and let thee know? the Lord do so and much more to Yehonatan; moreover, if it please my father to do thee evil, then I will let thee know, and send thee away, that thou mayst go in peace: and the Lord be with thee, as he has been with my father. And thou shalt not only while yet I live, even before I die, show me the loyal love of the Lord: but also thou shalt not cut off thy covenant love from my house for ever: no, not when the Lord has cut off the enemies of David every one from the face of the earth. So Yehonatan made a covenant with the house of David, saying, Let the Lord even require it at the hand of David’s enemies. And Yehonatan caused David to swear again, because he loved him: for he loved him as he loved his own soul. Then Yehonatan said to David, Tomorrow is the new moon: and thou shalt be missed, because thy seat will be empty. And on the third day, thou shalt be greatly missed; then thou shalt go down to the place where thou didst hide thyself on that day (of the deed), and shalt remain by the stone Ezel. And I will shoot three arrows on the side of it, as though I shot at a mark. And, behold, I will send a lad, saying, Go, find out the arrows. If I expressly say to the lad, Behold, the arrows are on this side of thee, take them; then come thou: for it is well for thee, and there is nothing to fear; as the Lord lives. But if I say thus to the young man, Behold, the arrows are beyond thee; go thy way: for the Lord has sent thee away. And as touching the matter which thou and I have spoken of, behold, the Lord be between thee and me for ever. So David hid himself in the field: and when the new moon was come, the king sat down to eat the meal. And the king sat upon his seat, as at other times, upon a seat by the wall: and Yehonatan, arose, and Avner sat by Sha᾽ul’s side, and David’s place was empty. Nevertheless Sha᾽ul spoke not anything that day: for he thought, It is an accidental pollution, he is not clean; yes, indeed, he is not clean. And it came to pass on the morrow after the new moon which was the second day, that David’s place was empty: and Sha᾽ul said to Yehonatan his son, Why does the son of Yishay not come to the meal, neither yesterday, nor today? And Yehonatan answered Sha᾽ul, David earnestly asked leave of me to go to Bet-leĥem: and he said, Let me go, I pray thee; for our family has a sacrfice in the city; and my brother, he has commanded me to be there: and now, if I have found favour in thine eyes, let me get away, I pray thee, and see my brothers. Therefore he does not come to the king’s table. Then Sha᾽ul’s anger burned against Yehonatan, and he said to him, Thou perverse and rebellious son, do not I know that thou hast chosen the son of Yishay to thine own disgrace, and to the disgrace of thy mother’s nakedness? For as long as the son of Yishay lives on the ground, thou shalt not be established, nor thy kingdom. And now send and fetch him to me for he shall surely die. And Yehonatan answered Sha᾽ul his father, and said to him, Why should he be slain? what has he done? And Sha᾽ul raised the spear at him to smite him: whereby Yehonatan knew that it was determined of his father to slay David. So Yehonatan arose from the table in fierce anger, and ate no food on the second day of the new moon: for he was grieved for David, because his father had put him to shame. And it came to pass in the morning, that Yehonatan went out into the field at the time appointed with David, and a little lad with him. And he said to his lad, Run, find out now the arrows which I shoot. And as the lad ran, he shot an arrow beyond him. And when the lad was come to the place of the arrow which Yehonatan had shot, Yehonatan cried after the lad, and said, But the arrow is beyond thee? And Yehonatan cried after the lad. Make speed, haste, stay not. And Yehonatan’s lad gathered up the arrows, and came to his master. But the lad knew not anything: only Yehonatan and David knew the matter. And Yehonatan gave his weapons to his lad, and said to him, Go, carry them to the city. And as soon as the lad was gone, David arose out of a place toward the south, and fell on his face to the ground, and bowed himself three times: and they kissed one another, and wept one with another, until David exceeded. And Yehonatan said to David, Go in peace, seeing that we have sworn both of us in the name of the Lord, saying, The Lord be between me and thee, and between my seed and thy seed for ever.
דיון
שאלות מנחות לדיון:
  • החברות בין יהונתן לדוד עומדת כאן בניגוד לערך יהודי-משפחתי נוסף, מהו?
  • כיצד מכריע יהונתן בסופו של דבר? איך הוא מתמודד עם הקונפליקט בין שני הערכים?
  • נסו להעלות רעיונות ומחשבות – מה מביא את יהונתן להכריע כך?
  • בהינתן סיטואציה דומה, נסו לשער כיצד הייתם נוהגים אתם.
  • חשבו על סיטואציות בחיינו שהחברות עומדת בסתירה לערך אחר (חברות מול אמת, חברות מול מימוש עצמי ועוד...) באילו דרכים אתם מתמודדים עם קונפליקטים אלו?
  • מתוך 'רמי קלינשטיין: האוסף', 1996
    אף פעם/ מילים: יהונתן גפן, לחן: רמי קלינשטיין
    אף פעם לא היית חבר שלי
    הרבה פעמים היית יכול
    אבל בדיוק כשהייתי לבד
    היית תפוס או עסוק או גדול

    לקח לי שנים להבין
    שאתה ברומן עם עצמך
    אף פעם לא היית חבר
    אני הייתי חבר שלך

    לילות שלמים הקשבתי לך
    וכמה שתית כדי לדבר
    והיית חכם, אתה ידעת הכל
    רק לא ידעת להיות חבר

    אז לך תמצא לך משהו אחר
    אחד שלא מכיר אותך
    אף פעם לא היית חבר
    רק אני, רק אני הייתי חבר שלך

    אף פעם לא היית חבר שלי
    ולא אכפת לי מה תגיד
    תאמין לי אני כועס על עצמי
    שחשבתי אותך לידיד

    אתה היית תמיד הסובל
    ואני תמיד הקהל
    היה לך כישרון לקבל
    ולתת לא ידעת בכלל

    אתה אף פעם לא היית
    אתה אף פעם לא היית
    אתה אף פעם לא היית חבר
    רק אני, רק אני, כן אני
    רק אני, אני הייתי חבר שלך
    © כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
    www.acum.org.il
    דיון
    שאלות מנחות לדיון:
  • חשבו על תופעה דומה שנקרתה בדרככם – באיזה שלב זיהיתם אותה ואיך התמודדתם אתה?
  • מה מביא אותנו בחיים לקשור חברויות שקריות? מדוע הן נמשכות? מה מסייע בעדינו לסיים אותן?
  • דיון
    4>לסיום:
    "ואהבת לרעך כמוך, אני ה' "
    Thou shalt not take vengeance, nor bear any grudge against the children of thy people, but thou shalt love thy neighbour as thyself: I am the LORD.
    דיון
    פסוק זה הוא מהפסוקים המפורסמים ביותר והמצוטטים ביותר בתרבות היהודית.

  • חשבו כיצד אתם מבינים אותו, מהי הדרישה המוצגת בו? מהי המשמעות של אהבה זו?
  • האם לדעתכם הפסוק מצווה על חברות? אם כן – כיצד אפשר לצוות זאת על אדם? אם לא – מה פירושו?
  • האם לדעתכם יש לנו היכולת לעמוד בדרישה של "ואהבת לרעך כמוך"?


  • "ואהבת לרעך כמוך, אני ה' "
    Thou shalt not take vengeance, nor bear any grudge against the children of thy people, but thou shalt love thy neighbour as thyself: I am the LORD.
    דיון
  • מדוע לדעתכם חותם הפסוק במילים "אני ה'"? מה היחס בין שני חלקי הפסוק?
  • מה מקומו של אלהים בתוך חברות אמת?
  • האם חשבתם פעם על חברות במונחים של "קדושה"? איזה ממד חדש הקדושה מכניסה לחברות?
  • דיון
    פרשנים רבים נתנו הסברים שונים ליחס בין חלקי הפסוק. נביא מעשייה אחת המציגה פרשנות מעניינת:
    ילקוט מעם לועז, ויקרא, קדושים (יט, יח), סעיף צח.
    מעשה היה בשני ידידים שהידידות שהיתה שרויה ביניהם היתה מפליאה ביותר. והגיע זמן שהיו מלחמות בין המלכויות ושני הידידים האלה נשבו, כל אחד במלכות אחרת. וכשעבר זמן רב נזדמן האחד לעירו של השני, כמרגל. וכשהלכו להורגו התנפל לרגלי המלך והתחיל לבכות ולהתחנן שיעשה לו טובה אחת. שאל המלך איזו טובה הוא מבקש. ענה לו: אדוני המלך, אני סוחר גדול בעיר פלונית, ופזרתי כספי בין הרבה אנשים ולא נשאר לי שטרות מהם, עכשיו שתהרגני ישארו בני בלי לחם. לכן אבקשך, תן לי רשות לחזור לעירי ושם אסדר שטרות על החובות שיש לי בידי אחרים ואשוב, וכך לא יומתו בני ביתי ברעב. אמר לו המלך: כלום אאמין לך שתשוב לכאן כדי ליהרג?! אמר לו האיש: אדוני המלך, כאן בעיר יש לי ידיד יקר מאוד והוא בוודאי יערוב לי. אמר המלך לידיד שגר באותה העיר: האם אתה ערב בעד האיש הזה שאם לא יחזור אהרגך במקומו? ענה לו: אני ערב, ואם לא יחזור אמות כאן במקומו. וכך עשה המלך ושלחו לביתו, ולחברו שמו בבית הסוהר במקומו. אמר המלך: רוצה אני לראות בפלא הזה שאדם מוסר נפשו בשביל חברו. וכשהגיע הזמן שקבע המלך והגיע היום האחרון של החודש, והגיע זמן הערב וראה המלך שהשני לא בא, נתן צו להוציא את חברו מבית האסורים ולהורגו במקום חברו. וכשהביאוהו לגרדום ורצו לשים החרב בצווארו נשמע קול בעיר שבא אותו אדם הנידון שהמלך חיכה לו. וההוא בא לפני המלך ותפס החרב בידיו שבקשו לשים על צוואר חברו ושמו על צווארו. וכך התחילו השנים להאבק על החרב, זה מושכה אליו וזה מושכה אליו. וכשראה המלך הפלא הזה שסופו היה נפלא יותר מתחלת, היה הוא ואנשיו משתוממים על המראה הזה. אז ציווה המלך להוציא החרב מידיהם וחנן חייו. אמר להם: מאחר שיש אהבה גדולה כל כך ביניכם, רוצה אני שתצרפו גם אותי לחברתכם. וכך עשו.
    דף הנחיות למנחה:
    חברות עזר למנחה.rtf