חידון התנ"ך
הדף מאת: מערכת מדרשת / אתר מדרשת
חידון התנ"ך מושך אליו מתחרים מכל העולם הבקיאים בספר הספרים. האם התחרות מעלה את קרנו של הספר או מזלזלת בו? ומה היהדות חושבת על תחרויות?
אביבה גוטליב-זורנברג,B. Moyers (ed.), Genesis, Aliving Conversation
לשם מה קוראים בתנ"ך
לשהות בחוסר מודעות זה אושר תמים. אבל אז פוגשים את העולם האמיתי. שורה אחת של הסופר פרנץ קפקא מהדהדת תמיד בראשי: 'אנחנו קוראים סיפורים שפוצעים ודוקרים אותנו. מטרת הסיפור להיות כגרזן שבוקע את הקרח בתוכנו'. לו היה התנ'ך סדרה של סיפורים שמחים, לשם מה היינו קוראים בו? אנחנו קוראים סיפורים שמזכירים לנו את רגעי השבירה שלנו, שמתחככים תמיד בפצע. אם הוליכו אותנו שולל וגרמו לנו להאמין בסוג כלשהו של שלווה, התנ'ך בא ושובר את שלוות הנפש הזאת.
זה בשביל התנ"ך / סלמאן מצאלחה, מתוך: אחד מכאן, עמ' 32
זה בשביל התנ"ך / סלמן מצאלחה
אני אוהב לקרוא את

התנ"ך במהופך. בראשית,

הנה אנחנו כאן. איך לומר,

כך רצה הגורל. מי ביגונו

שמח, ומי עם נוצה בתלתל.

והבדיל בין קדש לחול.

ודמעות זורמות כמימי

הנהר הגדול. שם בארץ

אבותינו, לא נדע את

נשותינו. לא נדע את

אלוהינו, מה נדיב ואכזר.

אני אוהב לקרוא את

התנ"ך במהופך. בראשית,

ברא, כי היה בעולם לבד.

הוא נולד ואבד. הוא ברא

ושכח. כך רצה הגורל.

וחוזר שוב ושוב הגלגל;

מי את יגונו עושה לו קמע,

להרחיק מעליו מר גורל.

אני אוהב לקרוא את

התנ"ך במהופך. אין זה

בשבילי. זה בשביל

התנ"ך.
© כל הזכויות שמורות להוצאת ספרים עם עובד
www.am-oved.co.il
דיון
שאלות למחשבה
  • מה דעתכם על תפיסתם של שני המקורות את התנ"ך?
  • האם התנ"ך משמעותי עבורכם ובאיזה אופן?
בָּרִאשׁוֹנָה, כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לִתְרֹם אֶת הַמִּזְבֵּחַ, תּוֹרֵם [הכהן הרוצה לעבוד על המזבח עובד].

וּבִזְמַן שֶׁהֵן מְרֻבִּין, רָצִין וְעוֹלִין בַּכֶּבֶשׁ, וְכָל הַקּוֹדֵם אֶת חֲבֵרוֹ בְאַרְבַּע אַמּוֹת זָכָה [אם הכהנים הרוצים לעבוד רבים עורכים תחרות ריצה על כבש העליה למזבח, והמנצח זוכה לעבוד].
Originally anyone who wished to remove [the ashes from] the altar did so. When they were many, they would run up the ramp [of the altar] and he that came first within four cubits won the privilege. If two were even, the officer would say to them [all:] raise the finger! And how many did they put out? One or two but one does not put out a thumb in the Temple.
מרגלא בפומיה דרב: [לא כעולם הזה העולם הבא], העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא פריה ורביה ולא משא ומתן ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות, אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה.

הסברים
  • "מרגלא בפומיה דרב" - דבר זה רגיל בפיו (רש"י)
Rav was wont to say:
The World-to-Come is not like this world.
In the World-to-Come there is no eating, no drinking,
no procreation, no business negotiations,
no jealousy, no hatred, and no competition.
Rather, the righteous sit with their crowns upon their heads, enjoying the splendor of the Divine Presence, as it is stated:
“And they beheld God, and they ate and drank” (Exodus 24:11), meaning that beholding God’s countenance is tantamount to eating and drinking.
דיון
שאלות למחשבה
  • מה דעתם של חז"ל על תחרות? ומה דעתכם?
אמר רבי יוחנן: פליגו בה רבן שמעון בן גמליאל ורבנן; חד אמר סיני עדיף וחד אמר עוקר הרים עדיף.
רב יוסף - סיני, רבה - עוקר הרים.
שלחו לתמן [לארץ ישראל]: איזה מהם קודם?
שלחו להו: סיני עדיף, דאמר מר הכל צריכין למרי חטיא [את בעל החיטים, כלומר את מי שיש בידו את ההלכות] ...

איבעיא להו: רבי זירא ורבה בר רב מתנה הי מנייהו עדיף? רבי זירא - חריף ומקשה ורבה בר רב מתנה מתון ומסיק, מאי? תיקו

מושגים
  • עוקר הרים - - כינוי לאדם חריף שכל ובעל יכולת פלפול גבוהה בתורה: "דחריף ומפולפל בתורה, אף על פי שאין משנה וברייתא סדורין לו כל כך" (רש"י).
  • סיני - כינוי לאדם הבקיא במקורות הלכתיים, ומכיר את המסורת שבע"פ על שלל התפתחויותיה, כפי שניתנה בסיני: "שמשנה וברייתא סדורין לו מפי השמועה כנתינתן מהר סיני" (רש"י)
§ Rabbi Yoḥanan said: Rabban Shimon ben Gamliel and the Rabbis disagreed with regard to this matter. One said: Sinai, i.e., one who is extremely knowledgeable, is preferable; and one said: One who uproots mountains, i.e., one who is extremely incisive, is preferable. The Gemara relates that this is not merely a theoretical dispute; rather, at one point it had practical ramifications. Rav Yosef was Sinai; Rabba was one who uproots mountains. They sent a message from Babylonia to there, Eretz Yisrael: Which takes precedence? They sent in response: Sinai is preferable, as the Master said: Everyone requires the owner of the wheat, i.e., one who is expert in the sources. And even so, Rav Yosef did not accept upon himself the appointment of head of the yeshiva. Rabba reigned for twenty-two years, and then Rav Yosef reigned. The Gemara relates that in all those years that Rabba presided, Rav Yosef did not even call a bloodletter to his home. Rav Yosef did not assume even the slightest air of authority, in deference to Rabba, and would go to seek out the bloodletter rather than expecting that the bloodletter would accommodate him. The Gemara relates: Abaye, Rava, Rabbi Zeira, and Rabba bar Mattana were sitting and studying in a group and were in need of a head for their group. They said: Let anyone who will say a matter that is not refuted be the head. Everyone’s statements were refuted, and the statement of Abaye was not refuted. Rabba saw that Abaye raised his head, i.e., he noticed that his statement was not refuted. Rabba said to him: Naḥmani, calling Abaye by his name rather than by his nickname, begin and say your lecture. A dilemma was raised before the Sages: Between Rabbi Zeira and Rabba bar Rav Mattana, which of them is preferable? Rabbi Zeira is incisive and raises pertinent difficulties, and Rabba bar Rav Mattana is moderate and not so incisive, but ultimately he draws the appropriate conclusions. What is the conclusion? Which is preferable? The Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.
דיון
שאלות למחשבה
  • איזה סוג ידע עדיף - 'סיני' או 'עוקר הרים'?
  • איזה סוג ידע נדרש מהמשתתפים בתחרות חידון התנ"ך?
  • האם חידון התנ"ך תורם למעמדו של התנ"ך בחברה הישראלית?
חידון התנ"ך, מתוך הסרט לול, מתוך אתר YouTube
חידון התנ"ך, קטע מהסרט לול