ולשמחה מה זה עושה? קשה (להפסיק) לשמוח בארץ הזו!
1א
הדף מאת: איתן גור אריה / מכון גנדל
2ב
דף לימוד 'בית מדרשי' ברוח פורימית, אודות דרכה של היהדות והישראליות לגדר את השמחה, אף שהיא מצידה הינה מענה אנושי למצבים של עצב ואבל בחיי אדם ורק שמחתן של התולעים שמחה של אמת היא. במסגרת הדף אני מציע מהלך אפשרי של שיעור, אתם מוזמנים לנסח שאלות אחרות ולהתאים את המקורות לצרכיכם
3ג
25 X קישון, עמ' פתיחה . אפרים קישון, משהב"ט 1956
'שמחת' הגאולה והשיבה לארץ
חייל יקר,

גילנו כגיל המדינה. הגענו בתור עולה לחיפה בדיוק לפני 25 שנה, על סיפון אניית העבדים הנודעה "גלילה". זה קרה בפרוס הקיץ ובשעות הלילה המאוחרות ( הג'ינג'י סגר את הנמל בטעות, והלך הביתה עם המפתחות). ירדנו לחוף ביחד עם מאה אלף עולים אחרים, והתקדמנו בקצב של שבלול צולע לעבר שולחן קטן שהוצב על קצה הרציף, כשאנו מגדפים את הממשלה ואת רבהחובל לסירוגין, בכל שפות העולם, פרט לעברית.

מעל השולחן הטלטלה נורתחשמל ערומה תלויה על חוט בודד, ומתחת לאור הקלוש הזה ישב לו פקיד קטן עייף עד מוות, שכולו חאקי, יידיש וותק. פקיד הסוכנות האלמוני היה עצבני מאין כמוהו והביט בייאוש מעל משקפיו השמוטים- מטה בבני המשלוח האינסופי:

"שמך" ? שאל אותי

"פרנץ קישהונט" אמרתי את האמת .

"קישון" מילמל האיש ורשם על טופס מימין לשמאל.

"לא קישון", הערנו לו, "אלא קישהונט".

- "קישון. שמך הפרטי ?"

"פרנץ".

אפרים- נרשם בטופס.

"לא אפרים," ציינו, "פרנץ" .

- "אין דבר כזה. הלאה !...

[ומסיים פרנץ קישהונט : ] דומה שברגע זה התחלנו לכתוב את הספר. ואחרי התחלה כזאת קשה להפסיק.

© כל הזכויות שמורות למחבר ולהוצאה
4ד
דיון
מה מבטא הצחוק אשר מעורר תיאור זה?
5ה
דיון
המקרא על גורמי השמחה
קראו בחברותא את הפסוקים המקראיים הבאים. ציינו מהם גורמי השמחה לפי פסוקים אלה ?

א. בראשית לא כז

ב. שופטים טז כג

ג. שמואל א' יח ו

ד. מלכים א' א מ'

ה. ישעיהו כט יט; לה י

ו. צפניה ג יז

ז. ישעיהו כב יג

ח. תהילים ק' ב'

ט. משלי יד יג
6ו
דיון
  • מהו הגורם לשמחה על פי המתואר בפסוקים השונים שקראתם?
  • איך מתיישבות שמחות אלה עם ההגדרה של שמחה כפי שמופיעה בויקיפדיה למשל: "שמחה היא רגש חיובי שבו האדם נתון במצב רוח מרומם, לרוב בעקבות התרחשות וחוויה שהוא מפרש אותה כחיובית מבחינתו."
7ז
קהלת על שמחה: גם מיואש ומריר, גם אופטימי
  • אמרתי אני בליבי לכה נא אנסכה בשמחה וראה בטוב , והנה גם הוא הבל. לשחוק אמרתי מהולל, ולשמחה מה זה עושה
  • ושבחתי אני את השמחה אשר אין טוב לאדם תחת השמש כי אם לאכול ולשתות ולשמוח והוא ילונו בעמלו ימי חייו אשר נתן לו האלוהים תחת השמש
  • I said in my heart: ‘Come now, I will try thee with mirth, and enjoy pleasure’; and, behold, this also was vanity. I said of laughter: ‘It is mad’; and of mirth: ‘What doth it accomplish?’
    8ח
    דיון
    • כיצד ניתן להבין את תחושותיו הקיצוניות של קהלת?
    • האם קהלת מבטא תחושות שהן אמיתיות בעיניך?
    9ט
    שמחת בית השאובה
    [א] ... אמרו כל מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו:

    [ב] מוצאי יום טוב הראשון של חג ירדו לעזרת נשים ומתקנין שם תקון גדול ומנורות של זהב היו שם וארבעה ספלים של זהב בראשיהן וארבע סולמות לכל אחד ואחד וארבעה ילדים מפרחי כהונה ובידיהם כדים של שמן של מאה ועשרים לוג שהן מטילין לכל ספל וספל:

    [ג] מבלאי מכנסי כהנים ומהמייניהן מהן היו מפקיעין ובהן היו מדליקין ולא היה חצר בירושלים שאינה מאירה מאור בית השואבה:

    [ד] חסידים ואנשי מעשה היו מרקדים לפניהם באבוקות של אור שבידיהן ואומרים לפניהן דברי שירות ותושבחות, והלוים בכנורות ובנבלים ובמצלתים ובחצוצרות ובכלי שיר בלא מספר, על חמש עשרה מעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים כנגד חמשה עשר שיר המעלות שבתהלים, שעליהן לוים עומדין בכלי שיר ואומרים שירה. ועמדו שני כהנים בשער העליון שיורד מעזרת ישראל לעזרת נשים ושני חצוצרות בידיהן. קרא הגבר: תקעו והריעו ותקעו. הגיעו למעלה עשירית תקעו והריעו ותקעו, הגיעו לעזרה תקעו והריעו ותקעו. היו תוקעין והולכין עד שמגיעין לשער היוצא מזרח. הגיעו לשער היוצא ממזרח הפכו פניהן למערב ואמרו: אבותינו שהיו במקום הזה אחוריהם אל היכל ופניהם קדמה והמה משתחוים קדמה לשמש, ואנו - ליה עינינו. ר' יהודה אומר היו שונין ואומרין אנו ליה וליה עינינו:
    The flute was for five or six days. This refers to the flute at the Bet Hashoevah [the place of the water-drawing] which does not override Shabbat or the festival day. They said: he who has not seen the Simchat Bet Hashoevah has never seen rejoicing in his life. At the conclusion of the first festival day of Sukkot they descended to the Women’s Court (Ezrat Nashim) and they would make there a great enactment. And golden candlesticks were there, and four golden bowls on the top of each of them and four ladders to each, and four youths drawn from the young priests, and in their hands there were jars of oil containing one hundred and twenty logs which they poured into the bowls. From the worn-out pants and belts of the priests they made wicks and with them they kindled the lamps. And there was not a courtyard in Jerusalem that was not illuminated by the light of the Bet Hashoevah. Men of piety and good deeds used to dance before them with lighted torches in their hands, and they would sing songs and praises. And Levites with innumerable harps, lyres, cymbals and trumpets and other musical instruments stood upon the fifteen steps leading down from the Court of the Israelites to the Court of the Women, corresponding to the fifteen songs of ascents in the Psalms, and it was on these [steps] that the Levites stood with their musical instruments and sang their songs. Two priests stood by the upper gate which leads down from the Court of the Israelites to the Court of the Women, with two trumpets in their hands. When the cock crowed they sounded a teki'ah [drawn-out blast], a teru'ah [staccato note] and again a teki'ah. When they reached the tenth step they sounded a teki'ah, a teru'ah and again a teki'ah. When they reached the Court [of the Women] they sounded a teki'ah, a teru'ah and again a teki'ah. They would sound their trumpets and proceed until they reached the gate which leads out to the east. When they reached the gate which leads out to the east, they turned their faces from east to west and said, “Our fathers who were in this place ‘their backs were toward the Temple of the Lord, and their faces toward the east, and they worshipped the sun toward the east’, but as for us, our eyes are turned to the Lord.” Rabbi Judah said: they used to repeat [the last words] and say “We are the Lord’s and our eyes are turned to the Lord.”
    10י
    אמרו עליו על רבן שמעון בן גמליאל: כשהיה שמח שמחת בית השואבה - היה נוטל שמונה אבוקות של אוּר וזורק אחת ונוטל אחת, ואין נוגעות זו בזו. וכשהוא משתחווה - נועץ שני אגודליו בארץ, ושׁוחה ונושק את הרצפה, וזוקֵף, ואין כל ברִייה יכולה לעשות כן.
    § It is taught in a baraita: They said about Rabban Shimon ben Gamliel that when he would rejoice at the Celebration of the Place of the Drawing of the Water, he would take eight flaming torches and toss one and catch another, juggling them, and, though all were in the air at the same time, they would not touch each other. And when he would prostrate himself, he would insert his two thumbs into the ground, and bow, and kiss the floor of the courtyard and straighten, and there was not any other creature that could do that due to the extreme difficulty involved. And this was the form of bowing called kidda performed by the High Priest.
    11יא
    שמחה בערבון מוגבל
    ג. אתה מוצא שלש שמחות כתיב בחג: "ושמחת בחגך", "והיית אך שמח", "ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים", אבל בפסח אין אתה מוצא שכתוב בו אפילו שמחה אחת. למה? אתה מוצא שבפסח התבואה נידונית ואין אדם יודע אם עושה השנה אם אינו עושה. ד"א בשביל שמתו בו המצריים. וכן אתה מוצא כל שבעת ימי החג אנו קורין בהן את ההלל אבל בפסח אין אנו קורין את ההלל אלא ביום טוב הראשון ולילו, למה ? משום "בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך", וכן אתה מוצא שאין כתוב בעצרת אלא שמחה אחת דכתיב "ועשית חג שבועות לה' אלהיך ושמחת אתה וביתך". ולמה כתב בה שמחה אחת ? שהתבואה נכנסת בפנים. ומה טעם אין כתוב שם שתי שמחות ?לפי שפירות האילן נידונין. אבל בראש השנה אין כתיב שם אפילו שמחה אחת, שהנפשות נידונות, ומבקש אדם את נפשו יותר מממונו. אבל בחג, לפי שנטלו הנפשות דימוס ביום הכפורים, כמו שנאמר "כי ביום הזה יכפר עליכם", ועוד שהתבואה ופירות האילן בפנים, לפיכך כתב שלש שמחות "ושמחת בחגך", "ושמחתם לפני ה' אלהיכם", "והיית אך שמח". מהו אך שמח ? את מוצא אף על פי שאדם שמח בעולם הזה אין שמחתו שמחה שלמה. היאך? נולדו לו בנים הוא מיצר עליהן לומר שמא אינן של קיימא. אבל לעתיד לבא הקב"ה מבלע את המות לנצח. אותה השמחה תהיה שלמה שנאמר "אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה":
    12יב
    דיון
  • לפי ילקוט שמעוני, מדוע אין שמחתנו שמחה שלמה?
  • כיצד המציאות מרסנת את השמחה וביטוייה?
  • 13יג
    שמחה או שמחה ב'כאילו' ?
    רבן גמליאל נישאה ביתו, אמרה לו אבא התפלל עלי. אמר לה לא יהיה לך לשוב לכאן. ילדה בן זכר. אמרה לו אבא התפלל עלי. אמר לה לא יצא אוי מפיך. אמרה לו: אבא, שתי שמחות שבאו לי אתה מקללני? אמר לה שתיהן תפילות / ברכות : שיהיה שלום בביתך, ולא תזדקקי לבוא לכאן, ושבנך יהיה קיים, לא יצא מפיך אוי: אוי שלא שתה בני, אוי שלא אכל בני, אוי שלא הלך לבית הכנסת
    And it was, when men begun (Gen. 6:1) - said Rabbi Simon: In three places this language is used, and it means rebellion. "[And to Seth, in turn, a son was born, and he named him Enosh;] it was then that men began [to invoke Ad-nai by name.]" (Gen. 4:26); "[Cush also begot Nimrod,] he began to be [a man of might on earth.] (Gen. 10:8). They answered back to him: behold, it is written "[and Ad-nai said, 'If, as one people with one language for all] this is how they have begun to act, [then nothing that they may propose to do will be out of their reach.] (Gen. 11:6) - he answered to them: here the Holy One bent the head of Nimrod and said: ""this" [one] will make them rebel against Me." "To increase on Earth" - that they were spilling their seed on the trees and the stones, and because they were associating in depravity He increased the females for them, as it is written "and daughters were born for them" (Gen. 6:1). he wife of Rabbi Shimeon Bar Ami gave birth to a girl. His father-in-law Rabbi Chia Rabbah said to him: The Holy One of Blessing began to bless you! He asked: From where [do you derive this?] He said: "And it was, when men begun to increase, daughters were born for them". [Rabbi Shimeon] went to his father, who said to him: The Babylonian made you happy. He said: Yes, and this he said to me. The father said to him: Even so, there is need for wine and there is need for vinegar, the need for wine is greater than the need for vinegar; there is need for wheat and there is need for barley, the need for wheat is greater than the need for barley. From the moment a man marries his daughter away, and brings out his belongings, he says to her: 'may you never long for here [home]' Rabban Gamliel married his daughter off, she said to him: Dad, bless me. He answered: 'may you never long for here [home].' A son was born to her, she said: Dad, bless me. He said "may the word 'vay' never cease from your lips". She said to him: Dad, two happy moments I had and you gave me curses! He said to her: Both of them are blessings, if you feel content in your home you wll not long for here, and if your son lives 'vay' will not cease from your lips: 'Vay, my son does not drink enough!' 'Vay, my son does not eat enough!' 'Vay, today my son didn't go to the synagogue!'
    14יד
    הרב עובדיה יוסף, שו"ת יחווה דעת, חלק ה' סימן נ
    אפילו בפורים יש גבול לשמחה
    ... שאף שנדמה לרוב ההמון שהותר לבני אדם בפורים לפרוק עול תורה ומצוות מעליהם, וכל המרבה בשחוק והיתול הרי זה משובח, אבל בלי ספק ענין זה הוא רע ומר, ועוון פלילי הוא, שלא הותר לנו בפורים אלא שמחה של מצוה, ולא שחוק וקלות ראש. וכן כתב המאירי ( מגילה ז' ע"ב) שלא ניצטווינו בפורים על שמחה של הוללות ושל שטות , אלא על שמחה ותענוג שמגיעים מהם לאהבת ה'.
    15טו
    דיון
    היש שמחה לא לגיטימית או מהי שמחה לגיטימית?
    16טז
    תמרור אזהרה : שמחה (פורים) היוצאת מכלל שליטה
    אמר רבא: חייב אדם להתבסם בפורים, עד שלא ידע בין ארור המן ברוך מרדכי. רבה ורבי זירא עשו סעודת פורים בצוותא. השתכרו. עמד רבה על רגליו, ושחט את רבי זירא. למחרת באו רחמיו, והחיה אותו. כעבור שנה אמר לו : יבוא אדוני ונעשה סעודת פורים יחד . אמר לו : לא בכל שעה ושעה מתרחש נס !
    You have fulfilled two mitzvot through us, our teacher: The mitzva of: “And sending portions one to another,” and the mitzva of: “And gifts to the poor,” as Rabbi Oshaya was poor and this was a substantial gift. The Gemara relates that Rabba sent Purim portions from the house of the Exilarch to Marei bar Mar in the hands of Abaye, who was his nephew and student. The Purim portions consisted of a sack [taska] full of dates [kashva] and a cupful of roasted flour [kimḥa de’avshuna]. Abaye said to him: Now, Mari will say the popular expression: Even if a farmer becomes the king, the basket does not descend from his neck. Rabba was named the head of the yeshiva in Pumbedita, and nevertheless, he continued to send very plain gifts, because he was impoverished. Marei bar Mar sent back to him a sack full of ginger and a cupful of long peppers [pilpalta arikha], a much more expensive gift. Abaye said to him: The master, Rabba, will now say: I sent him sweet items and he sent me pungent ones. In describing that same incident, Abaye said: When I left the house of the master, Rabba, to go to Marei bar Mar, I was already satiated. However, when I arrived there at Marei bar Mar’s house, they served me sixty plates of sixty kinds of cooked dishes, and I ate sixty portions from each of them. The last dish was called pot roast, and I was still so hungry that I wanted to chew the plate afterward. And in continuation Abaye said: This explains the folk saying that people say: The poor man is hungry and does not know it, as Abaye was unaware how hungry he had been in his master’s house. Alternatively, there is another appropriate, popular expression: Room in the stomach for sweets can always be found. The Gemara relates that Abaye bar Avin and Rabbi Ḥanina bar Avin would exchange their meals with each other to fulfill their obligation of sending portions on Purim. Rava said: A person is obligated to become intoxicated with wine on Purim until he is so intoxicated that he does not know how to distinguish between cursed is Haman and blessed is Mordecai. The Gemara relates that Rabba and Rabbi Zeira prepared a Purim feast with each other, and they became intoxicated to the point that Rabba arose and slaughtered Rabbi Zeira. The next day, when he became sober and realized what he had done, Rabba asked God for mercy, and revived him. The next year, Rabba said to Rabbi Zeira: Let the Master come and let us prepare the Purim feast with each other. He said to him: Miracles do not happen each and every hour, and I do not want to undergo that experience again. Rava said: A Purim feast that one ate at night did not fulfill his obligation. What is the reason? “Days of feasting and gladness” (Esther 9:22) is written, i.e., days and not nights. The Gemara relates: Rav Ashi was sitting before Rav Kahana his teacher on Purim, and it grew dark and the Sages who usually came to study with him did not come. Rav Ashi said to him: What is the reason that the Sages did not come today? Rav Kahana answered: Perhaps they are preoccupied with the Purim feast. Rav Ashi said to him: Wasn’t it possible for them to eat the feast at night on Purim, instead of being derelict in their Torah study on Purim day? Rav Kahana said to him: Didn’t the master learn that which Rava said: A Purim feast that one ate at night did not fulfill his obligation? Rav Ashi said to him: Did Rava say that? Rav Kahana said to him: Yes. Rav Ashi then learned it from him forty times until he remembered it so well that it seemed to him as if it were placed in his purse. mishna The previous mishna concluded with the formula: The difference between…is only, thereby distinguishing between the halakhot in two different cases. The following mishnayot employ the same formula and distinguish between the halakhot in cases unrelated to Purim and the Megilla. The first is: The difference between Festivals and Shabbat with regard to the labor prohibited on those days is only in preparing food alone. It is permitted to cook and bake in order to prepare food on Festivals; however, on Shabbat it is prohibited. gemara The Gemara infers that with regard to the matter of actions that facilitate preparation of food, e.g., sharpening a knife for slaughter, this, Shabbat, and that, Festivals, are equal, in that actions that facilitate preparation of food are prohibited. The Gemara comments: If so, the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, as it is taught in a baraita: The difference between Festivals and Shabbat is only is preparing food. Rabbi Yehuda permits even actions that facilitate preparation of food on Festivals. The Gemara elaborates. What is the reason for the opinion of the first tanna? It is as the verse states: “Except that which every person must eat, only that may be done for you” (Exodus 12:16). “That” is permitted, and not actions that facilitate it. And Rabbi Yehuda says: “For you” means for you, for all your needs. The Gemara asks: And for the other, first, tanna too, isn’t it written: “For you”? The Gemara answers: He infers: For you, and not for gentiles; for you, and not for dogs. It is forbidden to perform labors for the sake of gentiles, or for animals, even if it is to feed them. The Gemara asks further: And for the other tanna, Rabbi Yehuda, too, isn’t it written: “That,” which is a restrictive term that limits the application of a particular halakha? The Gemara answers: It is written: “That,” which is restrictive, and it is written: “For you,” which is inclusive. Rabbi Yehuda resolves the conflict between the two: Here, the word: “That,” is referring to actions that facilitate, in which it is possible to perform them on the Festival eve but which are prohibited on the Festival; there, the phrase: “For you,” is referring to actions that facilitate, in which it is impossible to perform them on the Festival eve and which are permitted even on the Festival. MISHNA: The difference between Shabbat and Yom Kippur with regard to the labor prohibited on those days is only that in this case, i.e., Shabbat, its intentional desecration is punishable at the hand of Man, as he is stoned by a court based on the testimony of witnesses who forewarned the transgressor; and in that case, i.e., Yom Kippur, its intentional desecration is punishable at the hand of God, with karet. GEMARA: The Gemara infers that with regard to the matter of payment of damages, both this, Shabbat, and that, Yom Kippur, are equal in that one is exempt in both cases. If one performs an action on Shabbat that entails both a prohibited labor and damage to another’s property, since his transgression is punishable by death, he is exempt from paying damages. Apparently, according to the mishna, the same halakha applies to Yom Kippur. The Gemara asks: According to whose opinion is the mishna taught? The Gemara answers: It is according to the opinion of Rabbi Neḥunya ben HaKana, as it is taught in a baraita: Rabbi Neḥunya ben HaKana would render Yom Kippur like Shabbat with regard to payment of damages. Just as in the case of one who intentionally desecrates Shabbat he is liable to receive the death penalty and is therefore exempt from the obligation of payment of damages caused while desecrating Shabbat, so too, in the case of one who intentionally desecrates Yom Kippur, he is liable to receive the death penalty and is therefore exempt from the obligation of payment of damages caused while desecrating Yom Kippur. We learned there in a mishna (Makkot 23a): All those liable to receive karet who were flogged in court were exempted from their karet, which is imposed by heaven. Most transgressors are liable to receive karet for violating prohibitions that are punishable by flogging. If they are flogged, they are exempt from karet, as it is stated with regard to one liable to receive lashes: “Then your brother shall be dishonored before you” (Deuteronomy 25:3), indicating that once he was flogged he is like your brother, and his sins have been pardoned; this is the statement of Rabbi Ḥananya ben Gamliel. Rabbi Yoḥanan said: Rabbi Ḥananya ben Gamliel’s colleagues disagree with him on this issue. Rava said that the Sages of the school of Rav said: We learned: The difference between Yom Kippur and Shabbat is only that in this case, Shabbat, its intentional desecration is punishable at the hand of Man; and in that case, Yom Kippur, its intentional desecration is punishable with karet. And if the statement of Rabbi Ḥananya ben Gamliel is so, in both this case, Shabbat, and that case, Yom Kippur, the punishment is at the hand of Man. Rav Naḥman said: There is no proof from here that Rabbi Ḥananya ben Gamliel’s colleagues disagree with him, as in accordance with whose opinion is this mishna taught? It is according to the opinion of Rabbi Yitzḥak, who said: There are no lashes in cases of those liable to receive karet, as it is taught in a baraita that Rabbi Yitzḥak says: All those liable to receive karet in cases of incest were included in the principle: “For whoever shall commit any of these abominations, even the persons that commit them shall be cut off from among their people” (Leviticus 18:29). And why was karet administered to one’s sister excluded from this verse and mentioned independently (Leviticus 20:17)? It is to sentence her to the punishment of karet and not to the punishment of lashes. This serves as a paradigm; wherever one is liable to receive karet, there are no lashes. Rav Ashi said: Even if you say that the mishna is according to the opinion of the Rabbis who disagree with Rabbi Yitzḥak and hold that there are lashes even in cases where there is liability for karet, there is no proof that Rabbi Ḥananya ben Gamliel’s colleagues disagree with him. The mishna can be understood as follows: In this case, Shabbat, the primary punishment for its intentional desecration is at the hand of Man; and in that case, Yom Kippur, the primary punishment for its intentional desecration is with karet. If, however, he was flogged, he is exempt from karet.
    17יז
    תלונת התולעים // מרוקו. עפ"י סיפורו של שלמה חזן, קובץ סיפורי מרוקו, כת"י אסע"י 4395
    שמחה של אמת
    מספרים כי לשעבר, בימי קדם, לא היו בני אדם הוגים יומם ולילה אלא במוות, ולא היתה להם הנאה לא מן האכילה ולא מן השתיה וכיוב' מתענוגות החיים. וכך ככל שזקנו, היו הולכים ונעשים רזין יותר ויותר, כי זה טיבה של המחשבה על המוות: אוכלת היא את בשרו של אדם בעודו חי. וכאשר מתו בני האדם ונקברו כבר לא נותרו מהם אלא עור ועצמות בלבד, ולא היתה מהם לתולעים שבאדמה שום תועלת. באו התולעים לפני הקב"ה והתלוננו: ריבון העולמים, כשבראתנו אמרת לנו כי נאכל בשר. והנה מה נאכל עתה, שבני האדם רזים כקיסמים הם, ולא נותר עליהם בשר אף כהוא זה ? שמא נאכל עצמות ? שמע אלוהים את דבריהן ונראו לו. נתייעץ עם מלאכיו וגם הללו הודו כי הצדק עם התולעים. מה עשה הבורא? הוריד את הכסף לעולם. ומאז החל האדם קונה ומוכר ומפסיד ומרויח וסופר ומונה ומחשב חשבונות, והיה משתעשע הרבה בעניין, שב ומעסיק דעתו בו עד ששכח מן המוות. והיה קונה סחורה במאה כסף ומוכרה במאתיים כסף, ומן המאתיים שהרויח היה קונה סחורה במאה וצרכיה אוכל במאה, ומן האוכל היה משמין. ועכשיו, כאשר מתים בני אדם, שמחות התולעים .
    © כל הזכויות שמורות לארכיון הסיפור העממי
    19 יט