לווית המת וניחום אבלים
1א
הדף מאת: נירה נחליאל / המדרשה באורנים
2ב
מקורות לנושא לווית המת וניחום אבלים. הדף ממשיך את העיסוק בצרכים שונים שהקהילה אמורה לתת להם מענה. מוקד ההתייחסות במקורות אלה הוא אל החיים ולא אל המתים, מתוך הסתכלות עמוקה על כבודם וצרכיהם של החיים, בתקופה רגישה של קרבה אל המוות.
3ג
המקור לניחום אבלים
(לב) וַיְשַׁלְּחוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וַיָּבִיאוּ אֶל אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ זֹאת מָצָאנוּ הַכֶּר נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם לֹא: (לג) וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף: (לד) וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים: (לה) וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו:
and they sent the coat of many colours, and they brought it to their father; and said: ‘This have we found. Know now whether it is thy son’s coat or not.’ And he knew it, and said: ‘It is my son’s coat; an evil beast hath devoured him; Joseph is without doubt torn in pieces.’ And Jacob rent his garments, and put sackcloth upon his loins, and mourned for his son many days. And all his sons and all his daughters rose up to comfort him; but he refused to be comforted; and he said: ‘Nay, but I will go down to the grave to my son mourning.’ And his father wept for him.
4ד
בכו לאבלים ולא לאבדה, שהיא למנוחה ואנו לאנחה.
Bar Avin, who was also a eulogizer, said to him: God forbid that the words hook and flame should be said with regard to the righteous, as these are not expressions of honor. Rav Ashi asked him: And what will you say? He said to him: I shall say: Cry for the mourners and not for that which was lost, as that which was lost, i.e., the soul of Ravina, has gone to its eternal rest, while we, the mourners, are left with our sighs.
5ה
משנה. אין מוליכין לבית האבל לא בטבלא ולא באסקוטלא ולא בקנון, אלא בסלים. ואין אומרים ברכת אבלים במועד, אבל עומדין בשורה, ומנחמין, ופוטרין את הרבים. אין מניחין את המטה ברחוב שלא להרגיל את ההספד. ולא של נשים לעולם, מפני הכבוד.

גמרא. תנו רבנן: בראשונה היו מוליכין בבית האבל, עשירים - בקלתות של כסף ושל זהב, ועניים - בסלי נצרים של ערבה קלופה. והיו עניים מתביישים, התקינו שיהו הכל מביאין בסלי נצרים של ערבה קלופה, מפני כבודן של עניים. תנו רבנן: בראשונה היו משקין בבית האבל, עשירים - בזכוכית לבנה, ועניים בזכוכית צבועה, והיו עניים מתביישין. התקינו שיהו הכל משקין בזכוכית צבועה, מפני כבודן של עניים. בראשונה היו מגלין פני עשירים ומכסין פני עניים, מפני שהיו מושחרין פניהן מפני בצורת, והיו עניים מתביישין. התקינו שיהו מכסין פני הכל, מפני כבודן של עניים. בראשונה היו מוציאין עשירים בדרגש, ועניים בכליכה, והיו עניים מתביישין, התקינו שיהו הכל מוציאין בכליכה, מפני כבודן של עניים. בראשונה היו מניחין את המוגמר תחת חולי מעים מתים, והיו חולי מעים חיים מתביישין, התקינו שיהו מניחין תחת הכל, מפני כבודן של חולי מעים חיים. בראשונה היו מטבילין את הכלים על גבי נדות מתות, והיו נדות חיות מתביישות, התקינו שיהו מטבילין על גבי כל הנשים, מפני כבודן של נדות חיות. בראשונה מטבילין על גבי זבין מתים, והיו זבין חיים מתביישין. התקינו שיהו מטבילין על גב הכל, מפני כבודן של זבין חיים. בראשונה היתה הוצאת המת קשה לקרוביו יותר ממיתתו, עד שהיו קרוביו מניחין אותו ובורחין. עד שבא רבן גמליאל ונהג קלות ראש בעצמו ויצא בכלי פשתן, ונהגו העם אחריו לצאת בכלי פשתן. אמר רב פפא: והאידנא נהוג עלמא אפילו בצרדא בר זוזא.
MISHNA: One does not bring the first meal after the burial to the house of mourning on a small tray [tavla], in a bowl [iskutla], or in a narrow-mouthed basket [kanon], but rather in ordinary baskets. And the mourners’ blessing is not recited on the intermediate days of a Festival, but the consolers may stand in a row when the mourners leave the cemetery and console them. And the mourners dismiss the many consolers, by telling them that they may return home after they have fulfilled the mitzva of consoling the mourners. The bier of the deceased is not set down in the street during the intermediate days of a Festival so as not to encourage eulogies. On an ordinary weekday, people would gather in the street around the bier to eulogize the deceased, but this should be avoided during the intermediate days of the Festival. And the biers of women are never set down, even if it is not the intermediate days of a Festival, due to their honor. Blood might drip from their bodies, and it would cause them dishonor if their blood stained the street. GEMARA: The Sages taught the following baraita: At first, the meal after the burial would be brought to the house of the mourner in various ways. The wealthy would bring the meal in baskets of silver and gold, and the poor would bring it in baskets of peeled willow branches. And the poor were embarrassed, as everyone would see that they were poor.The Sages instituted that everyone should bring the meal in baskets of peeled willow branches, due to the honor of the poor. The Sages taught a similar baraita: At first, they would serve wine in the house of the mourner during the first meal after the burial; the wealthy would do so in cups made from white glass, and the poor would serve this wine in cups of colored glass. And the poor were embarrassed, as everyone would see that they were poor. The Sages instituted that all should serve drinks in the house of the mourner in colored glass cups, due to the honor of the poor. Furthermore, at first they would uncover the faces of the wealthy who passed away and cover the faces of the poor,because their faces were blackened by famine. And the poor were embarrassed because they were buried in a different manner. The Sages instituted that everyone’s face should be covered, due to the honor of the poor. Additionally, at first the wealthy would take the deceased out for burial on a dargash, and the poor would take the deceased out on a plain bier made from poles that were strapped together, and the poor were embarrassed. The Sages instituted that everyone should be taken out for burial on a plain bier, due to the honor of the poor. Similarly, at first they would place incense under the beds of those who died with an intestinal disease, because the body emitted an especially unpleasant odor. And those who were alive with an intestinal disease were embarrassed when they understood that they, too, would be treated in this manner after their death, and that everyone would know the cause of their death. The Sages instituted that incense should be placed under everyone, due to the honor of those with an intestinal disease who were still living. Moreover, at first they would ritually immerse all the utensils that had been used by women who died while menstruating, which had thereby contracted ritual impurity. And due to this, the living menstruating women were embarrassed. The Sages instituted that the utensils that had been used by all dying women must be immersed, due to the honor of living menstruating women. And, at first they would ritually immerse all the utensils that had been used by zavin, men suffering from gonorrhea, who died, as the utensils had thereby contracted ritual impurity. And due to this the living zavin felt embarrassed. The Sages instituted that the utensils that had been used by all men must be immersed, due to the honor of the living zavin. Likewise, at first taking the dead out for burial was more difficult for the relatives than the actual death, because it was customary to bury the dead in expensive shrouds, which the poor could not afford. The problem grew to the point that relatives would sometimes abandon the corpse and run away. This lasted until Rabban Gamliel came and acted with frivolity, meaning that he waived his dignity, by leaving instructions that he be taken out for burial in linen garments. And the people adopted this practice after him and had themselves taken out for burial in linen garments. Rav Pappa said: And nowadays, everyone follows the practice of taking out the dead for burial even in plain hemp garments [tzerada] that cost only a dinar.
6ו
מה קודם למה?
הלכה ז

יראה לי שנחמת אבלים קודם לבקור חולים, שנחום אבלים גמילות חסד עם החיים ועם המתים.

הלכה ח

מי שהיה לפניו מת וכלה, מניח את הכלה ומתעסק עם המת, וכן הוא אומר לב חכמים בבית אבל וגו', מת וכלה שפגעו זה בזה בדרך, מעבירין את המת ב מלפני הכלה, וזה וזה עוברין מלפני המלך.

הלכה ט

מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת הכלה, במה דברים אמורים בשאין לו כל צרכו, אבל יש לו כל צרכו ג אין מבטלין, וכל שאין מתעסקין בתורה חייבין להתעסק עמו.
8 ח