רבקה אמנו בקריאה חדשה
הדף מאת: רונן אחיטוב והדס אחיטוב / המדרשה באורנים
מבין ארבע האמהות, רבקה מצטיירת כדמות האסרטיבית ביותר, שלא לומר מניפולטיבית, הפועלת מאחורי גבו של בעלה ומנווטת אותו כך שיעניק את ברכתו ליעקב ולא לעשיו. מדוע נטו חז"ל להשחיר את דמותה יותר מאשר את שאר האמהות? בלימוד זה נציע לראות את רבקה כאישה הלוקחת שליטה על חייה ואחריות על סביבתה, ונאלצת לפעול בדרכים עקיפות. הלימוד יתבסס על מדרש מודרני שכתב רונן אחיטוב.
דיון
כך מתוארת רבקה בהופעתה הראשונה במקרא:
וְהַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל.
And the damsel was very fair to look upon, a virgin, neither had any man known her; and she went down to the fountain, and filled her pitcher, and came up.
דיון
  • איזו דמות מצטיירת מפשט הכתוב?
  • כיצד אתם מבינים את המילים 'ואיש לא ידעה'?
  • מדוע ביטוי זה מופיע בפסוק? הרי העבד לא יכול היה לדעת פרט זה.
רבקה בעיני חז"ל
בראשית רבה ס, ה
'בתולה ואיש לא ידעה': אמר ריש לקיש: לפי שבנותן של עובדי כוכבים משמרות עצמן ממקום ערוותן, ומפקירות עצמן ממקום אחר; אבל זאת "בתולה" ממקום בתולים, "ואיש לא ידעה" ממקום אחר.
'וַתָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרֹתֶיהָ וַתִּרְכַּבְנָה עַל-הַגְּמַלִּים, וַתֵּלַכְנָה אַחֲרֵי הָאִישׁ. וַיִּקַּח הָעֶבֶד אֶת רִבְקָה וַיֵּלַךְ' (בראשית כד, סא).

'ותרכבנה על הגמלים', רבנן אמרי: מה גמל זה יש בו סימן טומאה וסימן טהרה, כך העמידה רבקה צדיק ורשע.

'ותלכנה אחרי האיש', שכעור לאיש להיות מהלך אחר האשה.
דיון
  • מה היחס של בעלי המדרש אל רבקה? איזו דמות מצטיירת מהמדרשים?
  • מה דעתכם על מגמה זו? מה הניע את חז"ל לנקוט עמדה זו?
רבקה – אישה בעולם של גברים
...(טו) וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר, וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת אֲשֶׁר יֻלְּדָה לִבְתוּאֵל בֶּן-מִלְכָּה אֵשֶׁת נָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם, וְכַדָּהּ עַל-שִׁכְמָהּ. (טז) וְהַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד, בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ, וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל. (יז) וַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ וַיֹּאמֶר הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט-מַיִם מִכַּדֵּךְ. (יח) וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל-יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ. (יט) וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם-כִּלּוּ לִשְׁתֹּת. (כ) וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל-הַשֹּׁקֶת וַתָּרָץ עוֹד אֶל-הַבְּאֵר לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכָל-גְּמַלָּיו. (כא) וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ מַחֲרִישׁ לָדַעַת הַהִצְלִיחַ ה' דַּרְכּוֹ אִם-לֹא. (כב) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל-יָדֶיהָ עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם. (כג) וַיֹּאמֶר בַּת-מִי אַתְּ, הַגִּידִי נָא לִי הֲיֵשׁ בֵּית-אָבִיךְ מָקוֹם לָנוּ לָלִין. (כד) וַתֹּאמֶר אֵלָיו בַּת בְּתוּאֵל אָנֹכִי בֶּן מִלְכָּה אֲשֶׁר יָלְדָה לְנָחוֹר. (כה) וַתֹּאמֶר אֵלָיו גַּם-תֶּבֶן גַּם-מִסְפּוֹא רַב עִמָּנוּ גַּם-מָקוֹם לָלוּן. (כו) וַיִּקֹּד הָאִישׁ וַיִּשְׁתַּחוּ לה'. (כז) וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר לֹא-עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי אָנֹכִי בַּדֶּרֶךְ נָחַנִי ה' בֵּית אֲחֵי אֲדֹנִי. (כח) וַתָּרָץ הַנַּעֲרָ וַתַּגֵּד לְבֵית אִמָּהּ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה. (כט) וּלְרִבְקָה אָח וּשְׁמוֹ לָבָן, וַיָּרָץ לָבָן אֶל-הָאִישׁ הַחוּצָה אֶל-הָעָיִן. (ל) וַיְהִי כִּרְאֹת אֶת הַנֶּזֶם וְאֶת הַצְּמִדִים עַל יְדֵי אֲחֹתוֹ וּכְשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי רִבְקָה אֲחֹתוֹ לֵאמֹר כֹּה דִבֶּר אֵלַי הָאִישׁ, וַיָּבֹא אֶל-הָאִישׁ וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַגְּמַלִּים עַל הָעָיִן. (לא) וַיֹּאמֶר בּוֹא בְּרוּךְ ה' לָמָּה תַעֲמֹד בַּחוּץ, וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת וּמָקוֹם לַגְּמַלִּים. (לב) וַיָּבֹא הָאִישׁ הַבַּיְתָה וַיְפַתַּח הַגְּמַלִּים וַיִּתֵּן תֶּבֶן וּמִסְפּוֹא לַגְּמַלִּים וּמַיִם לִרְחֹץ רַגְלָיו וְרַגְלֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ. (לג) ויישם (וַיּוּשַׂם) לְפָנָיו לֶאֱכֹל וַיֹּאמֶר לֹא אֹכַל עַד אִם-דִּבַּרְתִּי דְּבָרָי וַיֹּאמֶר דַּבֵּר. (לד) וַיֹּאמַר, עֶבֶד אַבְרָהָם אָנֹכִי. (לה) וה' בֵּרַךְ אֶת-אֲדֹנִי מְאֹד וַיִּגְדָּל וַיִּתֶּן-לוֹ צֹאן וּבָקָר וְכֶסֶף וְזָהָב וַעֲבָדִם וּשְׁפָחֹת וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים. (לו) וַתֵּלֶד שָׂרָה אֵשֶׁת אֲדֹנִי בֵן לַאדֹנִי אַחֲרֵי זִקְנָתָהּ וַיִּתֶּן-לוֹ אֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ. (לז) וַיַּשְׁבִּעֵנִי אֲדֹנִי לֵאמֹר, לֹא-תִּקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יֹשֵׁב בְּאַרְצוֹ. (לח) אִם לֹא אֶל בֵּית-אָבִי תֵּלֵךְ וְאֶל מִשְׁפַּחְתִּי וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי. [...] (מט) וְעַתָּה אִם-יֶשְׁכֶם עֹשִׂים חֶסֶד וֶאֱמֶת אֶת אֲדֹנִי, הַגִּידוּ לִי וְאִם לֹא - הַגִּידוּ לִי וְאֶפְנֶה עַל-יָמִין אוֹ עַל-שְׂמֹאל. (נ) וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ, מה' יָצָא הַדָּבָר לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ-טוֹב. (נא) הִנֵּה רִבְקָה לְפָנֶיךָ קַח וָלֵךְ, וּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן-אֲדֹנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'. (נב) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמַע עֶבֶד אַבְרָהָם אֶת-דִּבְרֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה לה'. (נג) וַיּוֹצֵא הָעֶבֶד כְּלֵי-כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּבְגָדִים וַיִּתֵּן לְרִבְקָה וּמִגְדָּנֹת נָתַן לְאָחִיהָ וּלְאִמָּהּ.
And the servant took ten camels, of the camels of his master, and departed; having all goodly things of his master’s in his hand; and he arose, and went to Aram-naharaim, unto the city of Nahor. And he made the camels to kneel down without the city by the well of water at the time of evening, the time that women go out to draw water. And he said: ‘O LORD, the God of my master Abraham, send me, I pray Thee, good speed this day, and show kindness unto my master Abraham. Behold, I stand by the fountain of water; and the daughters of the men of the city come out to draw water. So let it come to pass, that the damsel to whom I shall say: Let down thy pitcher, I pray thee, that I may drink; and she shall say: Drink, and I will give thy camels drink also; let the same be she that Thou hast appointed for Thy servant, even for Isaac; and thereby shall I know that Thou hast shown kindness unto my master.’ And it came to pass, before he had done speaking, that, behold, Rebekah came out, who was born to Bethuel the son of Milcah, the wife of Nahor, Abraham’s brother, with her pitcher upon her shoulder. And the damsel was very fair to look upon, a virgin, neither had any man known her; and she went down to the fountain, and filled her pitcher, and came up. And the servant ran to meet her, and said: ‘Give me to drink, I pray thee, a little water of thy pitcher.’ And she said: ‘Drink, my lord’; and she hastened, and let down her pitcher upon her hand, and gave him drink. And when she had done giving him drink, she said: ‘I will draw for thy camels also, until they have done drinking.’ And she hastened, and emptied her pitcher into the trough, and ran again unto the well to draw, and drew for all his camels. And the man looked stedfastly on her; holding his peace, to know whether the LORD had made his journey prosperous or not. And it came to pass, as the camels had done drinking, that the man took a golden ring of half a shekel weight, and two bracelets for her hands of ten shekels weight of gold; and said: ‘Whose daughter art thou? tell me, I pray thee. Is there room in thy father’s house for us to lodge in?’ And she said unto him: ‘I am the daughter of Bethuel the son of Milcah, whom she bore unto Nahor.’ She said moreover unto him: ‘We have both straw and provender enough, and room to lodge in.’ And the man bowed his head, and prostrated himself before the LORD. And he said: ‘Blessed be the LORD, the God of my master Abraham, who hath not forsaken His mercy and His truth toward my master; as for me, the LORD hath led me in the way to the house of my master’s brethren.’ And the damsel ran, and told her mother’s house according to these words. And Rebekah had a brother, and his name was Laban; and Laban ran out unto the man, unto the fountain. And it came to pass, when he saw the ring, and the bracelets upon his sister’s hands, and when he heard the words of Rebekah his sister, saying: ‘Thus spoke the man unto me, ‘that he came unto the man; and, behold, he stood by the camels at the fountain. And he said: ‘Come in, thou blessed of the LORD; wherefore standest thou without? for I have cleared the house, and made room for the camels.’ And the man came into the house, and he ungirded the camels; and he gave straw and provender for the camels, and water to wash his feet and the feet of the men that were with him. And there was set food before him to eat; but he said: ‘I will not eat, until I have told mine errand.’ And he said: ‘Speak on.’ And he said: ‘I am Abraham’s servant. And the LORD hath blessed my master greatly; and he is become great; and He hath given him flocks and herds, and silver and gold, and men-servants and maid-servants, and camels and asses. And Sarah my master’s wife bore a son to my master when she was old; and unto him hath he given all that he hath. And my master made me swear, saying: Thou shalt not take a wife for my son of the daughters of the Canaanites, in whose land I dwell. But thou shalt go unto my father’s house, and to my kindred, and take a wife for my son. And I said unto my master: Peradventure the woman will not follow me. And he said unto me: The LORD, before whom I walk, will send His angel with thee, and prosper thy way; and thou shalt take a wife for my son of my kindred, and of my father’s house; then shalt thou be clear from my oath, when thou comest to my kindred; and if they give her not to thee, thou shalt be clear from my oath. And I came this day unto the fountain, and said: O LORD, the God of my master Abraham, if now Thou do prosper my way which I go: behold, I stand by the fountain of water; and let it come to pass, that the maiden that cometh forth to draw, to whom I shall say: Give me, I pray thee, a little water from thy pitcher to drink; and she shall say to me: Both drink thou, and I will also draw for thy camels; let the same be the woman whom the LORD hath appointed for my master’s son. And before I had done speaking to my heart, behold, Rebekah came forth with her pitcher on her shoulder; and she went down unto the fountain, and drew. And I said unto her: Let me drink, I pray thee. And she made haste, and let down her pitcher from her shoulder, and said: Drink, and I will give thy camels drink also. So I drank, and she made the camels drink also. And I asked her, and said: Whose daughter art thou? And she said: The daughter of Bethuel, Nahor’s son, whom Milcah bore unto him. And I put the ring upon her nose, and the bracelets upon her hands. And I bowed my head, and prostrated myself before the LORD, and blessed the LORD, the God of my master Abraham, who had led me in the right way to take my master’s brother’s daughter for his son. And now if ye will deal kindly and truly with my master, tell me; and if not, tell me; that I may turn to the right hand, or to the left.’ Then Laban and Bethuel answered and said: ‘The thing proceedeth from the LORD; we cannot speak unto thee bad or good. Behold, Rebekah is before thee, take her, and go, and let her be thy master’s son’s wife, as the LORD hath spoken.’ And it came to pass, that, when Abraham’s servant heard their words, he bowed himself down to the earth unto the LORD. And the servant brought forth jewels of silver, and jewels of gold, and raiment, and gave them to Rebekah; he gave also to her brother and to her mother precious things.
דיון
  • נסו לעקוב אחר מקומה של רבקה בהשתלשלות העלילה, בעיקר מפסוק כט - האם היא מעורבת במתרחש סביבה?
  • במה דומה יחסם של בני המשפחה והעבד כלפי רבקה, למגמת המדרשים שראינו לעיל?
(נד) וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ הוּא וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-עִמּוֹ וַיָּלִינוּ וַיָּקוּמוּ בַבֹּקֶר וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֻנִי לַאדֹנִי. (נה) וַיֹּאמֶר אָחִיהָ וְאִמָּהּ תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ יָמִים אוֹ עָשׂוֹר אַחַר תֵּלֵךְ. (נו) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַל-תְּאַחֲרוּ אֹתִי וה' הִצְלִיחַ דַּרְכִּי. שַׁלְּחוּנִי וְאֵלְכָה לַאדֹנִי. (נז) וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת-פִּיהָ. (נח) וַיִּקְרְאוּ לְרִבְקָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ הֲתֵלְכִי עִם-הָאִישׁ הַזֶּה, וַתֹּאמֶר אֵלֵךְ.
And they did eat and drink, he and the men that were with him, and tarried all night; and they rose up in the morning, and he said: ‘Send me away unto my master.’ And her brother and her mother said: ‘Let the damsel abide with us a few days, at the least ten; after that she shall go.’ And he said unto them: ‘Delay me not, seeing the LORD hath prospered my way; send me away that I may go to my master.’ And they said: ‘We will call the damsel, and inquire at her mouth.’ And they called Rebekah, and said unto her: ‘Wilt thou go with this man?’ And she said: ‘I will go.’
דיון
  • מדוע כעת שואל לבן את רבקה לרצונה (שימו לב לניסוח השאלה)? מה לדעתכם הוא מצפה לשמוע כתשובה?
  • כיצד מרגיש לדעתכם לבן בשומעו את תשובתה הקצרה והנחרצת של רבקה?
  • נסו לתאר את דמותה של רבקה לנוכח תפנית מפתיעה זו בעלילה: האם היא בורחת מהבית או מצייתת למשפחתה? האם היא דמות פסיבית או אקטיבית? האם היא מודעת למתרחש סביבה או לא? האם היא שולטת בחייה או נשלטת? אילו דרכים עומדות לרשותה בסביבה שבה היא חיה?
דיון
קראו את הפרקים הבאים בחייה של רבקה ונסו לדלות מהם רמזים נוספים לאופייה של רבקה:
(כ) וַיְהִי יִצְחָק בֶּן-אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקַחְתּוֹ אֶת-רִבְקָה בַּת-בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי מִפַּדַּן אֲרָם אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי לוֹ לְאִשָּׁה. (כא) וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ ה' וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ. (כב) וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם-כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת-ה'. (כג) וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר. (כד) וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת וְהִנֵּה תוֹמִם בְּבִטְנָהּ. (כה) וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו. (כו) וְאַחֲרֵי-כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב. וְיִצְחָק בֶּן-שִׁשִּׁים שָׁנָה בְּלֶדֶת אֹתָם. (כז) וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים. (כח) וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו כִּי-צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת-יַעֲקֹב.
And Isaac was forty years old when he took Rebekah, the daughter of Bethuel the Aramean, of Paddan-aram, the sister of Laban the Aramean, to be his wife. And Isaac entreated the LORD for his wife, because she was barren; and the LORD let Himself be entreated of him, and Rebekah his wife conceived. And the children struggled together within her; and she said: ‘If it be so, wherefore do I live?’ And she went to inquire of the LORD. And the LORD said unto her: Two nations are in thy womb, And two peoples shall be separated from thy bowels; And the one people shall be stronger than the other people; And the elder shall serve the younger. And when her days to be delivered were fulfilled, behold, there were twins in her womb. And the first came forth ruddy, all over like a hairy mantle; and they called his name Esau. And after that came forth his brother, and his hand had hold on Esau’s heel; and his name was called Jacob. And Isaac was threescore years old when she bore them. And the boys grew; and Esau was a cunning hunter, a man of the field; and Jacob was a quiet man, dwelling in tents. Now Isaac loved Esau, because he did eat of his venison; and Rebekah loved Jacob.
דיון
  • איזה 'איש' (גבר) אינו יודע את מעשי רבקה כאן?
(ה) וְרִבְקָה שֹׁמַעַת בְּדַבֵּר יִצְחָק אֶל-עֵשָׂו בְּנוֹ וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו הַשָּׂדֶה לָצוּד צַיִד לְהָבִיא. (ו) וְרִבְקָה אָמְרָה אֶל-יַעֲקֹב בְּנָהּ לֵאמֹר, הִנֵּה שָׁמַעְתִּי אֶת-אָבִיךָ מְדַבֵּר אֶל-עֵשָׂו אָחִיךָ לֵאמֹר (ז) הָבִיאָה לִּי צַיִד וַעֲשֵׂה-לִי מַטְעַמִּים וְאֹכֵלָה וַאֲבָרֶכְכָה לִפְנֵי ה' לִפְנֵי מוֹתִי. (ח) וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי לַאֲשֶׁר אֲנִי מְצַוָּה אֹתָךְ. (ט) לֶךְ-נָא אֶל-הַצֹּאן וְקַח-לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים טֹבִים וְאֶעֱשֶׂה אֹתָם מַטְעַמִּים לְאָבִיךָ כַּאֲשֶׁר אָהֵב. (י) וְהֵבֵאתָ לְאָבִיךָ וְאָכָל בַּעֲבֻר אֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ לִפְנֵי מוֹתוֹ. (יא) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-רִבְקָה אִמּוֹ, הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִר וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק, (יב) אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ וְהֵבֵאתִי עָלַי קְלָלָה וְלֹא בְרָכָה. (יג) וַתֹּאמֶר לוֹ אִמּוֹ עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי אַךְ שְׁמַע בְּקֹלִי וְלֵךְ קַח-לִי. (יד) וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח וַיָּבֵא לְאִמּוֹ וַתַּעַשׂ אִמּוֹ מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהֵב אָבִיו. (טו) וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת-בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת וַתַּלְבֵּשׁ אֶת-יַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן. (טז) וְאֵת עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים הִלְבִּישָׁה עַל-יָדָיו וְעַל חֶלְקַת צַוָּארָיו (יז) וַתִּתֵּן אֶת-הַמַּטְעַמִּים וְאֶת-הַלֶּחֶם אֲשֶׁר עָשָׂתָה בְּיַד יַעֲקֹב בְּנָהּ.
And Rebekah heard when Isaac spoke to Esau his son. And Esau went to the field to hunt for venison, and to bring it. And Rebekah spoke unto Jacob her son, saying: ‘Behold, I heard thy father speak unto Esau thy brother, saying: Bring me venison, and make me savoury food, that I may eat, and bless thee before the LORD before my death. Now therefore, my son, hearken to my voice according to that which I command thee. Go now to the flock, and fetch me from thence two good kids of the goats; and I will make them savoury food for thy father, such as he loveth; and thou shalt bring it to thy father, that he may eat, so that he may bless thee before his death.’ And Jacob said to Rebekah his mother: ‘Behold, Esau my brother is a hairy man, and I am a smooth man. My father peradventure will feel me, and I shall seem to him as a mocker; and I shall bring a curse upon me, and not a blessing.’ And his mother said unto him: ‘Upon me be thy curse, my son; only hearken to my voice, and go fetch me them.’ And he went, and fetched, and brought them to his mother; and his mother made savoury food, such as his father loved. And Rebekah took the choicest garments of Esau her elder son, which were with her in the house, and put them upon Jacob her younger son. And she put the skins of the kids of the goats upon his hands, and upon the smooth of his neck. And she gave the savoury food and the bread, which she had prepared, into the hand of her son Jacob.
דיון
  • 'ורבקה שומעת בדבר יצחק אל עשו בנו' האם סיטואציה זו מוכרת לרבקה מעברה?
  • כיצד ניתן לאפיין את תגובותיה של רבקה, לאורך כל חייה, מול ההתנהלות הגברית סביבה? מה סוד כוחה?
  • חשבו שוב על הביטוי 'ואיש לא ידעה' בהקשר זה.
  • מדוע לדעתכם קשרו לה חז"ל (גם) דימוי שלילי?
רבקה בקריאה חדשה – מדרש מודרני
רונן אחיטוב, צוהר תעשה לתיבה: מדרש חדש לפרשת השבוע, תל אביב: ידיעות ספרים 2011, עמ' 59
וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר, וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת ... וְהַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ. בראשית כד, טו-טז

הרי כתב 'בְּתוּלָה', 'וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ' למה לי?

אלא 'אִישׁ' זה העבד, שנאמר 'וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ מַחֲרִישׁ' (בראשית כד, כא). 'לֹא יְדָעָהּ', שלא ידע מה בליבה. שראתה רבקה שגמליו מזוממין, אמרה, הרי אלו גמלי אברהם, וזה האיש בא לקחתני לבנו יצחק. התחילה לשאוב לעבד ולגמלים. כיוון שנתן לה נזמיה וצמידיה אמרה, אין אלו אלא כספי קידושין, והחרישה. ולא ידע שמרצונה התקדשה לו ליצחק.

דבר אחר: אם אינו עניין לכאן תנהו עניין לאחר זמן: 'אִישׁ' זה יצחק, שנאמר 'מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה' (בראשית כד, סה). 'לֹא יְדָעָהּ', שלא ידע יצחק שנאמר לה 'רַב יַעֲבֹד צָעִיר' (כה, כג), שאם ידע, לא היה אוהב את עשו.
© כל הזכויות שמורות למחבר
דיון
  • מה דעתכם על קריאה זו? האם תוכלו להציע קריאות נוספות?
  • מה דעתכם על שיטות הפעולה של רבקה האם היו לה דרכים אחרות לפעול?
  • האם גם היום נאלצות נשים לפתח דרכי תגובה עקיפות להתנהלות סביבן?
  • מה אתם חושבים על האופציה של כתיבת מדרשים מודרניים?
דף הנחיות למנחה:
רבקה אמנו דף למנחה.doc