יחזקאל ט-יג: ה' עוזב את ירושלים
1א
הדף מאת: חן עמרם / גשר - מפעלים חינוכיים
2ב
בפרקים שלפנינו חוזר שוב ושוב תיאור הסתלקות השכינה מקודש הקודשים; ה' עוזב את ביתו ואת ירושלים. בלימוד זה ננסה להבין את תנועת יציאת ה' מהעיר ומשמעותה.
3ג
דיון
קראו את פרקי השבוע ואת תיאורי עזיבת ה' בהם, ונסו לענות על השאלות הבאות:
באיזה הקשר מופיע תיאור עזיבת ה' בכל אחד מהפרקים?
האם ה'עזיבה' המתוארת זהה בכל הפרקים? את מה עוזב ה' בכל פרק?
איזו מגמה אתם יכולים לזהות מתוך השוואה בין התיאורים?
4ד
1.
"וּכְבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, נַעֲלָה מֵעַל הַכְּרוּב אֲשֶׁר הָיָה עָלָיו, אֶל, מִפְתַּן הַבָּיִת"
And the glory of the God of Israel was gone up from the cherub, whereupon it was, to the threshold of the house; and He called to the man clothed in linen, who had the writer’s inkhorn on his side.
5ה
2.
"וַיָּרָם כְּבוֹד ה' מֵעַל הַכְּרוּב, עַל מִפְתַּן הַבָּיִת; וַיִּמָּלֵא הַבַּיִת אֶת-הֶעָנָן וְהֶחָצֵר מָלְאָה אֶת-נֹגַהּ כְּבוֹד ה'"

הסברים
  • זו חזרה על התמונה של תנועת האל מן המקדש החוצה (ט' , נ' ואילך), סמל לעזיבתו את המקדש, את העיר ואת הארץ. האל יוצא מקודש הקודשים , מקום משכנו הארצי, אל מפתן הבית - וכל הסביבה מושפעת מנוכחותו והיא מלאה את כבודו. כך הבית ובעיקר החצר, שדמות האל הופיעה בה עתה לראשונה במסגרת התיאור. (עולם התנ"ך – יחזקאל)
And the glory of the LORD mounted up from the cherub to the threshold of the house; and the house was filled with the cloud, and the court was full of the brightness of the LORD’S glory.
6ו
3.
"וַיֵּצֵא כְּבוֹד ה' מֵעַל מִפְתַּן הַבָּיִת; וַיַּעֲמֹד עַל-הַכְּרוּבִים. וַיִּשְׂאוּ הַכְּרוּבִים אֶת-כַּנְפֵיהֶם וַיֵּרוֹמּוּ מִן-הָאָרֶץ לְעֵינַי בְּצֵאתָם וְהָאוֹפַנִּים לְעֻמָּתָם; וַיַּעֲמֹד פֶּתַח שַׁעַר בֵּית-ה' הַקַּדְמוֹנִי וּכְבוֹד אֱלֹהֵי-יִשְׂרָאֵל עֲלֵיהֶם מִלְמָעְלָה"
And the glory of the LORD went forth from off the threshold of the house, and stood over the cherubim. And the cherubim lifted up their wings, and mounted up from the earth in my sight when they went forth, and the wheels beside them; and they stood at the door of the east gate of the LORD’S house; and the glory of the God of Israel was over them above.
7ז
4.
"וַיַּעַל כְּבוֹד ה' מֵעַל תּוֹךְ הָעִיר; וַיַּעֲמֹד עַל-הָהָר אֲשֶׁר מִקֶּדֶם לָעִיר"

הסברים
  • מעקב אחר תנועות ה' בפרקים ממחישה לנו את ריחוקו של האל מן המקדש המחולל , מן העיר ומן העם. תחילה יוצא כבוד ה' את מפתן הבית ועומד על הכרובים (י , יח) (אות לנטישתו את המקדש). אחר כך עוברת המרכבה אל ''פתח שער בית ה' הקדמוני" (שם , יט). בפרק יא, כב, נעה המרכבה, ובפסוק כג' עולה כבוד ה' מעל תוך העיר ועובר אל ההר אשר ממול לעיר מקדם, הוא הר הזיתים. (עולם התנ"ך – יחזקאל)
And the glory of the LORD went up from the midst of the city, and stood upon the mountain which is on the east side of the city.
8ח
דיון
מה המשמעות של עזיבת ה' את העיר לדעתכם?
כדי לענות על השאלה הזו, נתעמק בפרק ט':
9ט
"וּלְאֵלֶּה אָמַר בְּאָזְנַי, עִבְרוּ בָעִיר אַחֲרָיו וְהַכּוּ: על- (אַל-) תָּחֹס עיניכם (עֵינְכֶם), וְאַל-תַּחְמֹלוּ. (ו) זָקֵן בָּחוּר וּבְתוּלָה וְטַף וְנָשִׁים תַּהַרְגוּ לְמַשְׁחִית, וְעַל-כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר-עָלָיו הַתָּו אַל-תִּגַּשׁוּ, וּמִמִּקְדָּשִׁי, תָּחֵלּוּ; וַיָּחֵלּוּ בָּאֲנָשִׁים הַזְּקֵנִים, אֲשֶׁר לִפְנֵי הַבָּיִת. (ז) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם טַמְּאוּ אֶת-הַבַּיִת, וּמַלְאוּ אֶת-הַחֲצֵרוֹת חֲלָלִים--צֵאוּ; וְיָצְאוּ, וְהִכּוּ בָעִיר. (ח) וַיְהִי, כְּהַכּוֹתָם, וְנֵאשְׁאַר, אָנִי; וָאֶפְּלָה עַל-פָּנַי וָאֶזְעַק, וָאֹמַר אֲהָהּ אֲדֹנָי ה', הֲמַשְׁחִית אַתָּה אֵת כָּל-שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל, בְּשָׁפְכְּךָ אֶת-חֲמָתְךָ עַל-יְרוּשָׁלִָם. (ט) וַיֹּאמֶר אֵלַי, עֲוֹן בֵּית-יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה גָּדוֹל בִּמְאֹד מְאֹד, וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ דָּמִים, וְהָעִיר מָלְאָה מֻטֶּה: כִּי אָמְרוּ, עָזַב ה' אֶת-הָאָרֶץ, וְאֵין ה', רֹאֶה".
And to the others He said in my hearing: ‘Go ye through the city after him, and smite; let not your eye spare, neither have ye pity; slay utterly the old man, the young man and the maiden, and little children and women; but come not near any man upon whom is the mark; and begin at My sanctuary.’ Then they began at the elders that were before the house. And He said unto them: ‘Defile the house, and fill the courts with the slain; go ye forth.’ And they went forth, and smote in the city. And it came to pass, while they were smiting, and I was left, that I fell upon my face, and cried, and said: ‘Ah Lord GOD! wilt Thou destroy all the residue of Israel in Thy pouring out of Thy fury upon Jerusalem?’ Then said He unto me: ‘The iniquity of the house of Israel and Judah is exceeding great, and the land is full of blood, and the city full of wresting of judgment; for they say: The LORD hath forsaken the land, and the LORD seeth not.
10י
דיון
מה קורה בדו השיח שלפנינו?
מה המשמעות של "עזב ה' את הארץ ואין ה' ראה" בפסוקים אלו?
11יא
דיון
כתגובה לקריאת יחזקאל שלא להשחית "את כל שארית ישראל", מדגיש ה' את הידרדרותו המוסרית של העם. עזיבת ה' היא מעין 'תירוץ' לחטאיהם של בני ישראל. אך הטענה כי "עזב ה' את הארץ" וגו' היא הסיבה שהעם חוטא ללא חשש מתגובת האל.

מה דעתכם על טענה זו?
האם יש קשר בין האופן שבו אנו מתנהגים לבין המרחק שלנו מ"האחראי" עלינו?
האם לדעתכם הריחוק מהאל צריך להיות פקטור באופן שבו אנו פונים או מתייחסים אליו?
12יב
דיון
נראה כעת מקומות נוספים בתנ"ך שבהם מופיעות תפיסות בנוגע לנוכחות ה' במקום טריטוריאלי:
13יג
"ועתה ישמע נא אדני המלך את דברי עבדו: אם ה' הסיתך בי ירח מנחה, ואם בני האדם ארורים הם לפני ה', כי-גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבד אלהים אחרים".
Now therefore I pray thee, let my lord the king hear the words of his servant. If the Lord has stirred thee up against me, let him accept an offering: but if they be the children of men, cursed be they before the Lord; for they have driven me out this day from being joined to the inheritance of the Lord, saying, Go, serve other gods.
14יד
"ואך אם טמאה ארץ אחזתכם, עברו לכם אל ארץ אחזת ה' אשר שכן שם משכן ה', והאחזו בתוכנו; ובה' אל תמרדו, ואתנו אל תמרדו בבנתכם לכם מזבח, מבלעדי מזבח ה' אלהינו".
Howbeit, if the land of your possession be unclean, then pass ye over unto the land of the possession of the LORD, wherein the LORD’S tabernacle dwelleth, and take possession among us; but rebel not against the LORD, nor rebel against us, in building you an altar besides the altar of the LORD our God.
15טו
"על נהרות בבל - שם ישבנו גם-בכינו בזכרנו את ציון.
על ערבים בתוכה תלינו כנרותינו.
שם שאלונו שובינו דברי-שיר, ותוללינו שמחה:
שירו לנו, משיר ציון.
איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר".
By the rivers of Babylon, There we sat down, yea, we wept, When we remembered Zion. Upon the willows in the midst thereof We hanged up our harps. For there they that led us captive asked of us words of song, And our tormentors asked of us mirth: ‘Sing us one of the songs of Zion.' How shall we sing the LORD’S song In a foreign land?
16טז
דיון
לפי הפסוקים שקראנו, מה היא התפיסה העממית השלטת בכל הנוגע להימצאותו של האל בימי המקרא?

קראו את הפסוקים הבאים, איזו עמדה עולה מתוכם?
17יז
"כי הנה אנכי מצוה, והנעותי בכל הגוים את בית ישראל, כאשר ינוע בכברה, ולא יפול צרור ארץ".
For, lo, I will command, and I will sift the house of Israel among all the nations, Like as corn is sifted in a sieve, Yet shall not the least grain fall upon the earth.
18יח
"אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו, נאם ה': הלוא את השמים ואת הארץ אני מלא, נאם ה'".
Can any hide himself in secret places That I shall not see him? saith the LORD. Do not I fill heaven and earth? Saith the LORD.
19יט
דיון
  • מה התפיסה שעולה מפסוקים אלו?
  • האם היא תואמת את התפיסה שפגשנו קודם?
  • באיזו גישה לדעתכם האמין יחזקאל? חזרו לפסוקים וחפשו בהם רמזים.
  • אם כן, מה המשמעות של עזיבת השכינה?
  • איך מרגיש אדם שה' עזב אותו?
20כ
כל שירי נחמן ביאליק. ספריית דביר לעם. תל אביב: דביר, תשכ"ו.
לבדי/ חיים נחמן ביאליק
כֻּלָּם נָשָׂא הָרוּחַ, כֻּלָּם סָחַף הָאוֹר,
שִׁירָה חֲדָשָׁה אֶת-בֹּקֶר חַיֵּיהֶם הִרְנִינָה;
וַאֲנִי, גּוֹזָל רַךְ, נִשְׁתַּכַּחְתִּי מִלֵּב
תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה.

בָּדָד, בָּדָד נִשְׁאַרְתִּי, וְהַשְּׁכִינָה אַף-הִיא
כְּנַף יְמִינָהּ הַשְּׁבוּרָה עַל-רֹאשִׁי הִרְעִידָה.
יָדַע לִבִּי אֶת-לִבָּה: חָרֹד חָרְדָה עָלַי,
עַל-בְּנָהּ, עַל-יְחִידָהּ.

כְּבָר נִתְגָּרְשָׁה מִכָּל-הַזָּוִיּוֹת, רַק-עוֹד
פִּנַּת סֵתֶר שׁוֹמֵמָה וּקְטַנָּה נִשְׁאָרָה –
בֵּית-הַמִּדְרָשׁ – וַתִּתְכַּס בַּצֵּל, וָאֱהִי
עִמָּהּ יַחַד בַּצָּרָה.

וּכְשֶׁכָּלָה לְבָבִי לַחַלּוֹן, לָאוֹר,
וּכְשֶׁצַּר-לִי הַמָּקוֹם מִתַּחַת לִכְנָפָהּ –
כָּבְשָׁה רֹאשָׁהּ בִּכְתֵפִי, וְדִמְעָתָהּ עַל-דַּף
גְּמָרָתִי נָטָפָה.

חֶרֶשׁ בָּכְתָה עָלַי וַתִּתְרַפֵּק עָלָי,
וּכְמוֹ שָׂכָה בִּכְנָפָהּ הַשְּׁבוּרָה בַּעֲדִי:
"כֻּלָּם נָשָׂא הָרוּחַ, כֻּלָּם פָּרְחוּ לָהֶם,
וָאִוָּתֵר לְבַדִּי, לְבַדִּי..."

וּכְעֵין סִיּוּם שֶׁל-קִינָה עַתִּיקָה מְאֹד,
וּכְעֵין תְּפִלָּה, בַּקָּשָׁה וַחֲרָדָה כְּאַחַת,
שָׁמְעָה אָזְנִי בַּבִּכְיָה הַחֲרִישִׁית הַהִיא
וּבַדִּמְעָה הַהִיא הָרוֹתַחַת –

© כל הזכויות שמורות למחבר
21כא
דיון
  • מה ניסה ביאליק לומר בשיר?
  • כיצד השיר מתחבר לפרקים שקראנו?
סיכום:

בפרקי השבוע מתואר כיצד השכינה עצמה יוצאת לגלות באופן הדרגתי, בדומה להתדרדרות עם ישראל. ככל שחטאיהם של בני ירושלים גוברים - כך הולכת השכינה ומתרחקת. כשירושלים נחרבת, היא למעשה גם מתרוקנת מתוכנה הרוחני. העיסוק בעזיבת השכינה אל מול הטענה שבני ישראל חוטאים כי 'ה' עזב' אותם, ממחישה אף יותר את המסקנה שקיום המצוות לפני החורבן היה ריק מתוכן ממשי-רוחני. עזיבת ה' מתעצמת אף יותר לנוכח מסקנה זו. בני ישראל נותרים לבדם, בשל צמצומו של אל לכדי ישות השולטת על אזור גיאוגרפי מסוים - וזהו חטא נוסף לרשימת חטאי העם.
23 כג
24כד
דף הנחיות למנחה:
יחזקאל ט-יג.docx