בין הנאה לסגפנות
1א
הדף מאת: יעל אונטרמן, צחי קינן / תא שמע - מליץ
2ב
דף הלימוד סוקר גישות שונות בעולם היהודי ביחס לצורכי הגוף. דרך העיון במקורות נבחן מוטיבים של קדושה וחולין בגוף, ונעמוד על הצורך בשליטת האדם בתאוותיו. בחברה בת ימינו הגוף הפך למקודש - הקפדה על מאכלים בריאים, על התעמלות, על קוסמטיקה ואף אופנת הניתוחים הפלסטיים. נבדוק כיצד משתלבים המקורות בחיינו.
3ג
אמר רב יהודה אמר רב: כל המרעיב עצמו בשני רעבון ניצל ממיתה משונה...
אמר שמואל: כל היושב בתענית נקרא חוטא.
Rav Yehuda said that Rav said: Anyone who has food for himself but nevertheless starves himself in years of famine will be saved from an unusual death, as it is stated: “In famine, He will redeem you from death” (Job 5:20). This is derived from the precise wording of the verse. According to its straightforward meaning, instead of “in famine,” it should have said: From famine, as one is delivered from famine. Rather, this is what the verse is saying: As a reward for starving himself in years of famine, Job will be saved from an unusual death. Similarly, Reish Lakish said: It is prohibited for a person to have conjugal relations in years of famine, so that children not be born during these difficult years. As it is stated: “And to Joseph were born two sons before the year of famine came” (Genesis 41:50). It was taught in a baraita: Nevertheless, those without children may have marital relations in years of famine, as they must strive to fulfill the mitzva to be fruitful and multiply. Likewise, the Sages taught in a baraita: When the Jewish people is immersed in distress, and one of them separates himself from the community and does not share their suffering, the two ministering angels who accompany a person come and place their hands on his head, as though he was an offering, and say: This man, so-and-so, who has separated himself from the community, let him not see the consolation of the community. A similar idea is taught in another baraita: When the community is immersed in suffering, a person may not say: I will go to my home and I will eat and drink, and peace be upon you, my soul. And if he does so, the verse says about him: “And behold joy and gladness, slaying oxen and killing sheep, eating flesh and drinking wine; let us eat and drink, for tomorrow we shall die” (Isaiah 22:13). And the prophecy continues with what is written afterward, in the following verse: “And the Lord of hosts revealed Himself in my ears: Surely this iniquity shall not be expiated by you until you die” (Isaiah 22:14). The baraita comments: Up to this point is the attribute of middling people, who merely exclude themselves from the suffering of the community. However, with regard to the attribute of wicked people, what is written about those who hope for more of these days? “Come, I will fetch wine, and we will fill ourselves with strong drink; and tomorrow shall be as this day, and much more abundant” (Isaiah 56:12). And what is written afterward? “The righteous perishes, and no man lays it to heart, and godly men are taken away, none considering that the righteous is taken away from the evil to come” (Isaiah 57:1). This verse teaches that righteous people suffer early death to prevent them from witnessing the harm that will befall these evil people. The baraita continues: Rather, a person should be distressed together with the community. As we found with Moses our teacher that he was distressed together with the community, as it is stated during the war with Amalek: “But Moses’ hands were heavy; and they took a stone, and put it under him, and he sat upon it” (Exodus 17:12). But didn’t Moses have one pillow or one cushion to sit upon; why was he forced to sit on a rock? Rather, Moses said as follows: Since the Jewish people are immersed in suffering, I too will be with them in suffering, as much as I am able, although I am not participating in the fighting. The baraita adds: And anyone who is distressed together with the community will merit seeing the consolation of the community. The baraita further states: And lest a person say, I have acted in secret; who will testify against me on the Day of Judgment? The tanna explains that the stones of a person’s house and the beams of a person’s house will testify against him, as it is stated: “For a stone shall cry out from the wall, and a beam out of the timber shall answer it” (Habakkuk 2:11). In the school of Rabbi Sheila they say: The two ministering angels who accompany a person will testify against him, as it is stated: “For He will give His angels charge over you, to keep you in all your ways” (Psalms 91:11). Rabbi Ḥidka said: A person’s soul will testify against him, as it is stated: “Keep the doors of your mouth from her who lies in your bosom” (Micah 7:5). And some say: A man’s limbs will testify against him, as it is stated: “You are My witnesses, says the Lord” (Isaiah 43:10). The baraita cites another verse that deals with judgment. “A God of faithfulness and without iniquity, He is just and righteous” (Deuteronomy 32:4). The baraita interprets “a God of faithfulness” to mean that just as punishment is exacted from the wicked in the World-to-Come even for a light transgression that they commit, so too, punishment is exacted from the righteous in this world for a light transgression that they commit. The righteous suffer their punishment in this world to purify them so they can enjoy the World-to-Come. The baraita turns to the second section of the verse: “And without iniquity.” This teaches that just as reward is paid to the righteous in the World-to-Come even for a minor mitzva that they fulfill, so too, reward is paid to the wicked in this world for even a minor mitzva that they fulfill, to give the wicked all the reward they deserve for the performance of mitzvot in this world, and deprive them of any share in the World-to-Come. With regard to the third section of the verse: “He is just and righteous,” the Sages said: At the hour of a person’s departure to his eternal home, all his deeds are enumerated before him and are rendered visible to him once again, and the deeds themselves say to him: You did such and such, in such and such a place, on such and such a day, and he says: Yes, that is exactly what happened. And they say to him: Sign a statement that this is correct, and he signs it, as it is stated: “He makes the hand of every man sign” (Job 37:7). And not only that, but after a one has been shown all his deeds, he justifies the judgment upon himself, and says to them: You have judged me well. This response serves to fulfill that which is stated: “That You may be justified when You speak and be right when You judge” (Psalms 51:6). § The Gemara returns to the primary topic of the tractate, the issue of fasts. Shmuel said: Whoever sits in observance of a fast is called a sinner, as it is inappropriate to take unnecessary suffering upon oneself. The Gemara comments: Shmuel holds in accordance with the opinion of the following tanna, as it is taught in a baraita: Rabbi Elazar HaKappar the Great says: What is the meaning when the verse states, with regard to a nazirite: “And he will atone for him for that he sinned by the soul [nefesh]” (Numbers 6:11). But with what soul did this nazirite sin? Rather, the nazirite sinned by the distress he caused himself when he abstained from wine, in accordance with the terms of his vow.
4ד
רבי חזקיה ר' כהן בשם רב: עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל שראת עינו ולא אכל.
[And you find that with our father] Avraham, that he kept the Torah even it had not yet come to the world, as it is stated: "because that Avraham hearkened to my voice, and kept My charge, My commandments, My statutes, and My laws [Torahs]." It elevated him and blessed him in his youth, and gave him posterity and hope in his old age. Regarding his youth, what does it say (Genesis 13:2): "And Avram was very rich in cattle, in silver, and in gold." Regarding his old age, what does it say (Genesis 24:1): "And Avraham was old , well stricken in age; and the Lord had blessed Avraham in all things." Rabbi Hezkiya, Rabbi Cohen in the name of Rav: It is forbidden to reside in a city that has no doctor, and where there is no bathhouse, and where the courthouse does not flog and imprison [criminals]. Rabbi Yosi ben Rabbi Bon: It is also forbidden to reside in a city where there is no vegetable garden. Rabbi Hezkiya, Rabbi Cohen in the name of Rav: In the future, a person will give a judgement and an accounting over everything that his eye saw and he did not eat. Rabbi Elazar paid attention to this teaching and gathered small coins (that did not require change and could be spent immediately), in order to [purchase and] eat every kind [of produce] with them once a year.
5ה
דיון
  • אילו תפיסות עולם של חכמים ביחס לגוף ולנפש באות כאן לידי ביטוי?
  • איך ניתן ליישב, אם בכלל, את הסתירה בין שתי עמדותיו של רב?
6ו
רמב"ם, מורה נבוכים, חלק ב', פרק ל"ו
ומה טוב כי באמת הוא [חוש המישוש] חרפה, מפני שהוא לנו מאשר אנחנו בעלי חיים, לא דבר אחר – כשאר הבהמות – ואין בו דבר מעניין האנושות....
7ז
רמב"ם, מורה נבוכים, חלק ג, פרק ח
כל הכרחי החומר אצלם חרפה וגנאי ומגרעות שההכרח מחייבם, ובפרט חוש המישוש אשר הוא חרפה לנו כפי שאמר אריסטו, אשר בו מתאווים אנו האכילה והשתייה והתשמיש [יחסי מין], שראוי למעט בו ככל האפשר ולהסתתר בו ולהצטער בעשייתו. ושלא יְיַחֵד בכך שיחה ולא ירחיב בו דיבור ולא יקהל לדברים אלה, אלא יהיה האדם שולט על כל הצרכים הללו, וממעט בהן ככל יכולתו, ולא ייקח מהן כי אם מה שאי אפשר בלעדיו, וישים תכליתו תכלית האדם באשר הוא אדם, והוא ציור המושכלות לא זולתן...
8ח
דיון
  • שערו מדוע היה צריך הרמב"ם לכתוב טקסט חריף כל כך?
9ט
א) הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה. לפיכך צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדין את הגוף, ולהנהיג עצמו בדברים המברין והמחלימים. ואלו הן: לעולם לא יאכל אדם אלא כשהוא רעב, ולא ישתה אלא כשהוא צמא, ואל ישהא נקביו אפילו רגע אחד, אלא כל זמן שצריך להשתין או להסך את רגליו יעמוד מיד:
(ב) לא יאכל אדם עד שתתמלא כריסו, אלא יפחות כמו רביע משבעתו, ולא ישתה מים בתוך המזון אלא מעט ומזוג ביין וכשיתחיל המזון להתעכל במעיו שותה מה שהוא צריך לשתות ולא ירבה לשתות מים ואפילו כשיתעכל המזון ולא יאכל עד שיבדוק עצמו יפה יפה שמא יהיה צריך לנקביו. לא יאכל אדם עד שילך קודם אכילה, עד שיתחיל גופו לחום או יעשה מלאכתו או יתיגע ביגע אחר. כללו של דבר יענה גופו וייגע כל יום בבקר עד שיתחיל גופו לחום וישקוט מעט עד שתתישב נפשו, ואוכל. ואם רחץ בחמין אחר שיגע הרי זה טוב ואחר כך שוהה מעט ואוכל:
Seeing that the maintenance of the body in a healthy and sound condition is a God-chosen way, for, lo, it is impossible that one should understand or know aught of the divine knowledge concerning the Creator when he is sick, it is necessary for man to distance himself from things which destroy the body, and accustom himself in things which are healthful and life-imparting. These are: never shall man partake food save when hungry, nor drink save when thirsty; he shall not defer elimination even one minute, but the moment he feels the need to evacuate urine or feces he must rise immediately. Man shall not eat his stomach-full, but should reduce about one fourth of the quantity which would sate him; nor shall he drink water during the meal, save a little mixed with wine; but when the food will commence to be digested in his bowels, he may drink whatever quantity he needs, nevertheless, he should not drink over-much water even after the food was digested. He shall not eat before a thorough examination of self whether there is a need for elimination. Man shall not eat without warming his body either by walking before mealtime, by some manual labor, or by some other form of exercise which will tire him. As a general rule, he shall exercise his body and tire it every day during the morning so that it will commence to perspire, when he shall rest a little until his spirit will be calm then eat. If he take a warm bath after hard exercise it is still better, after which he should rest a little then eat.
10י
רמב"ן, אגרת הקודש
דע כי חיבור האדם אל אשתו...הוא עניין קדוש ונקי... ואין הדבר כאשר חשב הרב המורה ז"ל במורה הנבוכים, בהיותו משבח לאריסטו על מה שאמר כי חוש המשוש הוא חרפה לנו. חלילה, אין הדבר כמו שאמר היווני, לפי שדעתו היווני יש שמץ מינות שאינו מורגש, שאילו היה מאמין שהעולם מחודש בכוונה [שאלקים ברא את העולם יש מאין] לא היה אומר כך זה היווני הבליעל. אבל כל בעלי התורה מאמינים שה' ברא את הכל כפי מה שגזרה חכמתו, ולא ברא דבר שיהיה גנאי או כיעור, שאם יאמר שהחבור הוא דבר של גנאי, [ו]כלי המשגל גנאי, היאך ברא השם יתברך דבר שיש בו משום חסרון או גנות חלילה, אלא פעולותיו של הקדוש ברוך הוא תמימות ... נמצא כי הקב"ה כל דרכיו משפט וטהרה ונקיות, ונמצא הכיעור כלו מצד פעולת האדם. כלומר אין בכל אברי האדם מצד הבריאה דבר קלקול או כיעור כי הכל בחכמה עליונית דבר מתוקן וטוב ונאה, אבל האדם בהיות סכל מביא כיעור בדברים שאין בהם כיעור מתחלה.
11יא
דיון
  • מהו מוקד המחלוקת בין רמב"ם לרמב"ן?
  • איזה מעמד נותן כל אחד מהם לגוף?
  • האם אחד מהמקורות הללו הפתיעו אותך?
  • עם איזה מקור את\ה מזדהה?
12יב
ר' נחמן מברסלב, שיחות הר"ן, אות נא
הָעוֹלָם הַזֶּה אֵינוֹ כְּלוּם רַק לִמְשׁךְ אֶל הַתַּכְלִית הַנִּצְחִי... וּכְנֶגֶד הַתַּאֲווֹת הַמַּטְרִידִים אֶת הָאָדָם בֶּאֱמֶת אֵין נִמְצָא שׁוּם תַּאֲוָה כְּלָל כִּי אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה הוּא הֶכְרֵחַ לְקִיּוּם הַגּוּף, וְגַם בָּנִים מֻכְרָחִים לְהוֹלִיד, וְכָל זֶה הָאָדָם מֻכְרָח, וְאִם כֵּן אֵין שׁוּם תַּאֲוָה כְּלָל רַק שֶׁצְּרִיכִים לְהִתְנַהֵג בָּהֶם בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה וְהַשֵּׂכֶל שֶׁל הָאָדָם יָכוֹל לַעֲמד כְּנֶגֶד כָּל הַתַּאֲווֹת.
13יג
רבי יעקב יוסף מפולונאה, תולדות יעקב יוסף, פרשת נשא, קכז, עמודה א
כל הארץ כבודו ואין דבר גדול או קטן נפרד ממנו, כי הוא המצוי בכל המציאות כולן, ולכך יכול האדם השלם לייחד יחודים עליונים אפילו במעשיו הגשמיים, הן מאכלו ומשתה ומשגל ומשא ומתן ודבריו הגשמיים שבינו לבין חברו...

מושגים
  • רבי יעקב יוסף מפולונאה - (מאה 18) – מאבות החסידות, ומתלמידיו הבולטים של הבעל שם טוב. פעל במקביל לדב בער ממזריץ להפצת תורת החסידות של הבעש"ט, ולהקמת חצרות חסידיות ברחבי אירופה. על פי המסופר, במשך שש שנים רצופות צם רבי יעקב במשך ימות השבוע ואכל רק בשבתות, במטרה לכפר על עוונות ולזכות בעולם הבא.
14יד
חידושי נשמת צבי נ"ך, ו' ע"ג-ע"ד
ויחשוב כי מה שיש לו אהבה להדבר המאכל הוא מחמת התענוג המלובש באותו המאכל, והתענוג הוא אלהות. ומחמת זה נתוסף לו אהבה בעבודתו יתברך.

מושגים
  • חידושי נשמת צבי - ספר פרשנות על התורה, שנכתב על ידי רבי צבי הירש מגלינא בשנת 1883.
15טו
חידושי נשמת צבי, כא ע"א
... דבכל התאות והנאות שיש לו לאדם בעולם הזה היא באה לו מכח חלק חיות רוחני שיש בה בדבר הזה, ואם כן אותה התאוה והנאה היא ממש הקדוש ברוך הוא... להיות חושב ומכוין בשעה שהוא טועם מהנאה זאת, שהוא טועם ממש מהקב"ה.
16טז
ר'אברהם יצחק קוק, שמונה קבצים, קובץ א פסקא תשט"ז
ההתעמלות, שצעירי ישראל עוסקים בה בארץ ישראל לחזק את גופם בשביל להיות בנים אמיצי כח לאומה, היא משכללת את הכח הרוחני של הצדיקים העליונים, העוסקים ביחודים של שמות הקדושים, להרבות הבלטת האור האלוקי בעולם... אלא שעל ידי הכוונות העליונות עולה הנשמה הפרטית, וע"י המעשים המאמצים את גוף היחידים לשם הכלל, עולה הרוחניות החיצונית, ושניהם כאחד משכללים את סדרי הקדושות כולם.
17יז
דיון
  • איזו עמדה נוספה כאן על העמדות שראינו קודם?
  • מה דעתך על עמדה זו?
  • אילו סיכויים וסיכונים טמונים בעמדה כזאת?
  • האם גם אתם, בחייכם האישיים, מבקשים להעניק ממד רוחני לדברים חומריים או גופניים? הציעו דוגמה.
19 יט
20כ