הדף מאת: רועי כנען
נוודים נאלצים לזכור כל העת. במרוצת הדורות התפתחו שיטת זכרון שונות. בשיעור זה נבחן מספר דרכים לזכור מקום אחד - בעזרת מקום אחר.
דיון
לשבת במקום אחד ולהתגעגע לאחר - זהו ספורט יהודי עתיק (ולא רק יהודי, כמובן). נטייה אנושית זו ייצרה לאורך הדורות שיטות שונות שאפשרו למתגעגע להעלות על לוח לבו את המקום האבוד. לעתים הפכו שיטות אלה לחשובות אף יותר מזכרון המקום המקורי.
בשיעור זה נבחן כמה מקורות המעידים על תהליך זה.
לשבת במקום אחד ולהתגעגע לאחר - זהו ספורט יהודי עתיק (ולא רק יהודי, כמובן). נטייה אנושית זו ייצרה לאורך הדורות שיטות שונות שאפשרו למתגעגע להעלות על לוח לבו את המקום האבוד. לעתים הפכו שיטות אלה לחשובות אף יותר מזכרון המקום המקורי.
בשיעור זה נבחן כמה מקורות המעידים על תהליך זה.
אגרת רב שרירא גאון, מתוך "סדר החכמים וקורות העתים", אוקספורד, 1888, עמ' 26
שימור הזכרון באבנים ועפר - בית הכנסת דשף ויתיב בנהרדעא
מקור:
[הוו יודעים ד]מעיקרא כד גלו ישראל בגלות יכניה והחרש והמסגר וכמה נביאים עמהם אייתינהו לנהרדעא, ובנו [התם] יכניה מלך יהודה וסיעתו [בי] כנישתא ויסדוה באבנים ובעפר שהביאו עמהם מבית המקדש, לקיים מה שנאמר כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו, וקריוה [לההוא בי כנישתא בי כנישתא ד]שף ויתיב [וההיא בנהרדעא]. כלומר שנסע בית המקדש וישב כאן.
והות שכינתא עמהון כדאמרינן בבבל היכא שריא שכינה רב אמר בכנישתא דהוצל ושמואל אמר בכנישתא דשף ויתיב. ולא תימא הכא ולאו הכא אלא [אימא] זמנין הכא וזמנין הכא. אמר אביי תיתי לי דכי מרחקנא פרסה התם מצלינא.
תרגום והשלמות:
היו יודעים שבתחילה, כאשר גלו ישראל בגלות יכניה והחרש והמסגר וכמה נביאים עמהם, הביאום לנהרדעא. ובנו יכניה מלך יהודה ואנשיו בית כנסת ויסדוהו מאבנים ועפר שהביאום עמהם מבית המקדש, כדי לקיים את הפסוק "כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו", וקראו לאותו בית כנסת "בית הכנסת שנעקר וישב בנהרדעא", כלומר שנסע בית המקדש וישב כאן. והייתה השכינה עמהם, כמו שנאמר במסכת מגילה היכן בבבל מצויה השכינה? רב אמר בבית הכנסת בהוצל ושמואל אמר בבית הכנסת שנעקר וישב בנהרדעא. ואל תאמר כאן ולא כאן, אלא לפעמים כאן ולפעמים כאן. אמר אביי: 'תיתי לי שכאשר הייתי מרוחק פרסה משם הייתי בא לשם להתפלל'.
הסברים
שימור הזכרון באבנים ועפר - בית הכנסת דשף ויתיב בנהרדעא
מקור:
[הוו יודעים ד]מעיקרא כד גלו ישראל בגלות יכניה והחרש והמסגר וכמה נביאים עמהם אייתינהו לנהרדעא, ובנו [התם] יכניה מלך יהודה וסיעתו [בי] כנישתא ויסדוה באבנים ובעפר שהביאו עמהם מבית המקדש, לקיים מה שנאמר כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו, וקריוה [לההוא בי כנישתא בי כנישתא ד]שף ויתיב [וההיא בנהרדעא]. כלומר שנסע בית המקדש וישב כאן.
והות שכינתא עמהון כדאמרינן בבבל היכא שריא שכינה רב אמר בכנישתא דהוצל ושמואל אמר בכנישתא דשף ויתיב. ולא תימא הכא ולאו הכא אלא [אימא] זמנין הכא וזמנין הכא. אמר אביי תיתי לי דכי מרחקנא פרסה התם מצלינא.
תרגום והשלמות:
היו יודעים שבתחילה, כאשר גלו ישראל בגלות יכניה והחרש והמסגר וכמה נביאים עמהם, הביאום לנהרדעא. ובנו יכניה מלך יהודה ואנשיו בית כנסת ויסדוהו מאבנים ועפר שהביאום עמהם מבית המקדש, כדי לקיים את הפסוק "כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו", וקראו לאותו בית כנסת "בית הכנסת שנעקר וישב בנהרדעא", כלומר שנסע בית המקדש וישב כאן. והייתה השכינה עמהם, כמו שנאמר במסכת מגילה היכן בבבל מצויה השכינה? רב אמר בבית הכנסת בהוצל ושמואל אמר בבית הכנסת שנעקר וישב בנהרדעא. ואל תאמר כאן ולא כאן, אלא לפעמים כאן ולפעמים כאן. אמר אביי: 'תיתי לי שכאשר הייתי מרוחק פרסה משם הייתי בא לשם להתפלל'.
הסברים
- סיפורו של בית הכנסת דשף ויתיב בנהרדעא - גלגול סמלי של בית המקדש הראשון.
- גלות יכניה והחרש והמסגר - הגליית מלך יהודה יהויכין (=יכניה) והאריסטוקרטיה הירושלמית בידי נבוכדנאצר מלך בבל בשנת 598 לפנה"ס.
- נהרדעא - עיר בבבל ששכן בה מרכז יהודי חשוב. קרובה לפאלוג'ה המודרנית
דיון
- כיצד משמר בית הכנסת "דשף ויתיב" את זכרון המקדש?
- איזה תפקיד רגשי ממלא זכרון זה? ואיזה תפקיד פוליטי?
- כיצד משמרים בתי כנסת אחרים את זכרון המקדש?
משנה, מגילה, ב,ג
שימור הזכרון בפולחן - קריאת מגילה בעיר אחרת
בֶּן עִיר שֶׁהָלַךְ לִכְרַךְ וּבֶן כְּרַךְ שֶׁהָלַךְ לְעִיר, אִם עָתִיד לַחֲזוֹר לִמְקוֹמוֹ, קוֹרֵא כִּמְקוֹמוֹ; וְאִם לָאו, קוֹרֵא עִמָּהֶן.
שימור הזכרון בפולחן - קריאת מגילה בעיר אחרת
בֶּן עִיר שֶׁהָלַךְ לִכְרַךְ וּבֶן כְּרַךְ שֶׁהָלַךְ לְעִיר, אִם עָתִיד לַחֲזוֹר לִמְקוֹמוֹ, קוֹרֵא כִּמְקוֹמוֹ; וְאִם לָאו, קוֹרֵא עִמָּהֶן.
דיון
- איזה סייג מציבה המשנה על הזכרון?
איטלו קאלווינו, הערים הסמויות מהעין, ספרית פועלים, 1985, עמ' 87-88.
שימור הזכרון בסיפור - מרקו פולו (לא) מספר על ונציה
כבר הפציע השחר כאשר אמר: "מלכי, כבר שחתי לך על אודות כל הערים שאני מכיר".
"נותרה עוד אחת שעליה אינך מדבר לעולם".
מרקו הרכין ראשו.
"ונציה", אמר החאן.
מרקו חייך. "על מה, אם כן, חשבת שעה שהייתי מספר באוזנייך"?
הקיסר לא הניד עפעף. "ובכל זאת מעולם לא שמעתי אותך מבטא את שמה". ופולו: "בכל פעם שאני מתאר עיר, אני אומר משהו על ונציה".
"כאשר אני שואל אותך על ערים אחרות, ברצוני לשמוע על אודותן. ועל ונציה, רוצה לשמוע כאשר אני שואל אותך על ונציה".
"כדי שאוכל להבחין בטיבן המיוחד של הערים האחרות, נחוץ לי שאצא מנקודת מוצא של עיר הנשארת תמיד מובנה מאליה. לגבי דידי, עיר זו היא ונציה".
© כל הזכויות שמורות לספרית פועלים
הסברים
שימור הזכרון בסיפור - מרקו פולו (לא) מספר על ונציה
כבר הפציע השחר כאשר אמר: "מלכי, כבר שחתי לך על אודות כל הערים שאני מכיר".
"נותרה עוד אחת שעליה אינך מדבר לעולם".
מרקו הרכין ראשו.
"ונציה", אמר החאן.
מרקו חייך. "על מה, אם כן, חשבת שעה שהייתי מספר באוזנייך"?
הקיסר לא הניד עפעף. "ובכל זאת מעולם לא שמעתי אותך מבטא את שמה". ופולו: "בכל פעם שאני מתאר עיר, אני אומר משהו על ונציה".
"כאשר אני שואל אותך על ערים אחרות, ברצוני לשמוע על אודותן. ועל ונציה, רוצה לשמוע כאשר אני שואל אותך על ונציה".
"כדי שאוכל להבחין בטיבן המיוחד של הערים האחרות, נחוץ לי שאצא מנקודת מוצא של עיר הנשארת תמיד מובנה מאליה. לגבי דידי, עיר זו היא ונציה".
© כל הזכויות שמורות לספרית פועלים
הסברים
- קטע מהדיאלוג (הדמיוני) שבין מרקו פולו וקובלאי חאן, במהלכו מספר מרקו לחאן על הערים שראה במסעותיו. ונציה היא, כמובן, עיר הולדתו של מרקו פולו.
זיכרון הזיכרון
(א) עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן.
(ב) עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ.
(ג) כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי-שִׁיר וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה: שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן.
(ד) אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר ה' עַל אַדְמַת נֵכָר?
(א) עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן.
(ב) עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ.
(ג) כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי-שִׁיר וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה: שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן.
(ד) אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר ה' עַל אַדְמַת נֵכָר?
By the rivers of Babylon, There we sat down, yea, we wept, When we remembered Zion. Upon the willows in the midst thereof We hanged up our harps. For there they that led us captive asked of us words of song, And our tormentors asked of us mirth: ‘Sing us one of the songs of Zion.' How shall we sing the LORD’S song In a foreign land?
דיון
- היכן נמצא המשורר כשהוא שר את השיר?
- מה בדיוק הוא מבקש לזכור?
- שימו לב - המשורר מעלה על נס לא את זכרון ירושלים אלא את זכרון הזכרון.
- בהנחה שהמשורר נמצא בירושלים כשהוא שר - מדוע, לדעתכם, הוא אינו מסתפק בכך? מה נותן לו זכרון הזכרון?
איסק דינסן, זכרונות מאפריקה, תרגמה ליאורה הרציג, זמורה ביתן, תל אביב, 1986, עמ' 253
זכרון השמות
כשנאלצו בני המאסאי לגלות מארצם, השוכנת צפונית לקו מסילת הברזל, אל שמורת המאסאי הנוכחית, לקחו עמם את שמות ההרים שלהם, המישורים והנהרות, וקראו בשמות אלה להרים, למישורים ולנהרות בארץ החדשה.עניין זה גורם בלבול מוח גדול לנוסע באפריקה.
© כל הזכויות שמורות להוצאת זמורה ביתן
הסברים
זכרון השמות
כשנאלצו בני המאסאי לגלות מארצם, השוכנת צפונית לקו מסילת הברזל, אל שמורת המאסאי הנוכחית, לקחו עמם את שמות ההרים שלהם, המישורים והנהרות, וקראו בשמות אלה להרים, למישורים ולנהרות בארץ החדשה.עניין זה גורם בלבול מוח גדול לנוסע באפריקה.
© כל הזכויות שמורות להוצאת זמורה ביתן
הסברים
- הקטע מתייחס לגירוש בני המאסאי מאדמותיהם שבקניה בתחילת המאה ה-20.