הדף מאת: נעמה שקד / בית מדרש אלול
בעקבות הפסוק "חושך שבטו שונא בנו" עוסק דף לימוד זה בשאלות של חינוך, גבולות, מוסר, ענישה והכאה וההתייחסות לסוגיות אלו במקורות השונים.
דיון
יחידת הלימוד הזו היא חלק מעיון בסוגיה בתלמוד הבבלי, מסכת קידושין, העוסקת ב"מצוות הבן על האב" ונוגעת בשאלות שונות של יחסי הורים-ילדים. במסגרת הדיון התלמודי מובא משל: "נמשלה תורה לסם חיים; משל לאב שהכה את בנו מכה גדולה והניח לו רטייה על מכתו". נושא הנמשל הוא אמנם התורה והיצר, אך שפת המשל מחזירה אותנו להקשר הרחב של הסוגיה - חובת האב ללמד את בנו תורה. מכאן נצא לעיסוק בשאלות של חינוך, מוסר, גבולות, ענישה, הכאה וכו', תוך כדי התבוננות במגוון מקורות.
נקודות למחשבה:
יהודה עמיחי 'איך אפשר להשתלט על ילד פרא?' מתוך הספר 'שלוה גדולה, שאלות ותשובות', הוצאת שוקן 1980, עמ' 45
יהודה עמיחי 'מכתב המלצה' מתוך הספר 'מאחורי כל זה מסתתר אושר גדול', הוצאת שוקן 1985, עמ' 42-41
יחידת הלימוד הזו היא חלק מעיון בסוגיה בתלמוד הבבלי, מסכת קידושין, העוסקת ב"מצוות הבן על האב" ונוגעת בשאלות שונות של יחסי הורים-ילדים. במסגרת הדיון התלמודי מובא משל: "נמשלה תורה לסם חיים; משל לאב שהכה את בנו מכה גדולה והניח לו רטייה על מכתו". נושא הנמשל הוא אמנם התורה והיצר, אך שפת המשל מחזירה אותנו להקשר הרחב של הסוגיה - חובת האב ללמד את בנו תורה. מכאן נצא לעיסוק בשאלות של חינוך, מוסר, גבולות, ענישה, הכאה וכו', תוך כדי התבוננות במגוון מקורות.
נקודות למחשבה:
- חושך שבטו שונא בנו" - האמנם? שימו לב להתייחסויות במקורות השונים. אילו תגובות ומחשבות הם מעוררים בכם?
- על פי הבנתכם, מתי מוכרחים להציב גבולות? מה המחיר של הצבת גבולות או אי-הצבת גבולות?
- ענישה והפחדה - המכה הפיסית מול הפחד והעלבון (בייחוד במקור ממסכת שמחות - "אל יראה אדם" ובשירה של דליה רביקוביץ 'כף יד רשעה').
- מה בין דורות עבָרו לדורנו בעניין חינוך, גבולות והכאה? האם ישנו הבדל מהותי?
- קראו בשירו של יהודה עמיחי 'מכתב המלצה' - מה כוחן של העדינות ושל האהבה?
"חוֹשֵׂך שִבְטוֹ שׂוֹנֵא בְּנוֹ וְאֹהֲבוֹ שִחֲרוֹ מוּסָר"
He that spareth his rod hateth his son; But he that loveth him chasteneth him betimes.
ללמדו תורה
תנו רבנן: "ושמתם" - סם תם. נמשלה תורה כסם חיים; משל לאדם שהכה את בנו מכה גדולה והניח לו רטייה על מכתו, ואמר לו: בני, כל זמן שהרטייה זו על מכתך - אכול מה שהנאתך, ושתה מה שהנאתך, ורחוץ בין בחמין בין בצונן, ואין אתה מתיירא. ואם אתה מעבירה - הרי היא מעלה נומי. כך הקב"ה אמר להם לישראל: בני, בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין. ואם אתם עוסקים בתורה - אין אתם נמסרים בידו שנאמר "הלוא אם תיטיב שאת", ואם אין אתם עוסקין בתורה אתם נמסרים בידו, שנאמר "לפתח חטאת רובץ", ולא עוד אלא שכל משאו ומתנו בך, שנאמר "ואליך תשוקתו". ואם אתה רוצה - אתה מושל בו שנאמר "ואתה תמשל בו". תנו רבנן: קשה יצר הרע, שאפילו יוצרו קראו רע, שנאמר "כי יצר לב האדם רע מנעוריו".
תנו רבנן: "ושמתם" - סם תם. נמשלה תורה כסם חיים; משל לאדם שהכה את בנו מכה גדולה והניח לו רטייה על מכתו, ואמר לו: בני, כל זמן שהרטייה זו על מכתך - אכול מה שהנאתך, ושתה מה שהנאתך, ורחוץ בין בחמין בין בצונן, ואין אתה מתיירא. ואם אתה מעבירה - הרי היא מעלה נומי. כך הקב"ה אמר להם לישראל: בני, בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין. ואם אתם עוסקים בתורה - אין אתם נמסרים בידו שנאמר "הלוא אם תיטיב שאת", ואם אין אתם עוסקין בתורה אתם נמסרים בידו, שנאמר "לפתח חטאת רובץ", ולא עוד אלא שכל משאו ומתנו בך, שנאמר "ואליך תשוקתו". ואם אתה רוצה - אתה מושל בו שנאמר "ואתה תמשל בו". תנו רבנן: קשה יצר הרע, שאפילו יוצרו קראו רע, שנאמר "כי יצר לב האדם רע מנעוריו".
The Sages taught: “And you shall place [vesamtem] these words of Mine in your hearts” (Deuteronomy 11:18). Read this as though it stated sam tam, a perfect elixir. The Torah is compared to an elixir of life. There is a parable that illustrates this: A person hit his son with a strong blow and placed a bandage on his wound. And he said to him: My son, as long as this bandage is on your wound and is healing you, eat what you enjoy and drink what you enjoy, and bathe in either hot water or cold water, and you do not need to be afraid, as it will heal your wound. But if you take it off, the wound will become gangrenous. So too the Holy One, Blessed be He, said to Israel: My children, I created an evil inclination, which is the wound, and I created Torah as its antidote. If you are engaged in Torah study you will not be given over into the hand of the evil inclination, as it is stated: “If you do well, shall it not be lifted up?” (Genesis 4:7). One who engages in Torah study lifts himself above the evil inclination. And if you do not engage in Torah study, you are given over to its power, as it is stated: “Sin crouches at the door” (Genesis 4:7). Moreover, all of the evil inclination’s deliberations will be concerning you, as it is stated in the same verse: “And to you is its desire.” And if you wish you shall rule over it, as it is stated in the conclusion of the verse: “But you may rule over it” (Genesis 4:7). The Sages taught: So difficult is the evil inclination that even its Creator calls it evil, as it is stated: “For the inclination of a man’s heart is evil from his youth” (Genesis 8:21). Rav Yitzḥak says: A person’s evil inclination renews itself to him every day, as it is stated: “And that every inclination of the thoughts in his heart was only evil all day [kol hayyom]” (Genesis 6:5). “Kol hayyom” can also be understood as: Every day.
תרגום וביאור מתוך ספר האגדה, ח"נ ביאליק וי"ח רבניצקי, הוצאת דביר, תש"ס
לקט מדרשי חז"ל
אל יַראה אדם לתינוק בְּאָזְנוֹ אלא מַלְקֵהוּ מיד, או ישתוק ולא יאמר לו כלום. מעשה בבנו של גוֹרְגוֹס בְּלֹד, שברח מבית הספר והראה לו אביו בְּאָזְנוֹ, וְנִתְיָרֵא מאביו והלך וְאִבֵּד עצמו בבור.
מעשה בתינוק אחד מבני ברק ששבר צלוחית בשבת והראה לו אביו בְּאָזְנוֹ, וְנִתְיָרֵא מאביו והלך וְאִבֵּד עצמו בבור. (שמחות, ב)
אמר ר' יצחק: בְּאוּשָׁא התקינו שיהא אדם מתגלגל עם בנו עד שתים עשרה שנה; מכאן ואילך יורד עמו לחייו. (כתובות, נ)
"חושׂך שבטו שונא בנו" – ללמדך שכל המונע בנו מן המרדות סוף בא לתרבות רעה וְשׂוֹנְאֵהוּ, שכן מָצִינוּ בישמעאל שהיו לו געגועים על אברהם אביו ולא רִדָהוּ – ויצא לתרבות רעה, וּשְׂנֵאָהוּ וְהוֹצִיאָהוּ מביתו ריקם. מה עשה ישמעאל? כשהיה בן חמש עשרה שנה התחיל להביא צלם מן השוק והיה מְצַחֵק בו ועובדו, כמו שראה מאחרים, מיד "ותרא שרה בן הגר המצרית... מצחק, ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה" – שמא ילמד בני אֹרְחוֹתָיו. מיד "וישכם אברהם בַּבֹּקר ויקח לחם וחמת מים" – ללמדך שהיה שונא לישמעאל ושִלחו הוא ואמו ריקם וּטְרָדוֹ מביתו. ומה היה סופו? כשגרשו ישב בפרשת דרכים והיה מְלַסְטֵם את הבריות. כיוצא בו "ויאהב יצחק את עשו" – לפיכך יצא לתרבות רעה על שלא רִדָּהוּ. כיוצא בו דוד, שלא יִסַּר לאבשלום בנו ולא רִדָּהוּ – יצא לתרבות רעה ובקש להרוג את אביו וגרם לו דברים קשים הרבה שאין להם סוף. (שמ"ר א)
"ולפני עִוֵּר לא תתן מכשֹל" – במכֶּה בנו הגדול הכתוב מדבר. שפחה של בית רבי ראתה אדם אחד שהוא מכה בנו הגדול. אמרה לו: יהא אותו האיש בנִדוי, שהוא עובר על "ולפני עִוֵּר לא תתן מכשֹל" (מו"ק, יז)
ביאורים:
לתינוק באזנו - לאיים עליו שיענשהו ויהא שרוי בפחד מפני העונש. בבור - של מים.
מתגלגל עם בנו - אם הוא מסרב ללמוד, מטפל עמו בדברי פיוסים ולשון רכה. יורד עמו לחייו - לרדותו ברצועה ובמניעת מזון.
ולא רדהו - ולא היה מייסרו. וטרדו - וגרשו.
לקט מדרשי חז"ל
אל יַראה אדם לתינוק בְּאָזְנוֹ אלא מַלְקֵהוּ מיד, או ישתוק ולא יאמר לו כלום. מעשה בבנו של גוֹרְגוֹס בְּלֹד, שברח מבית הספר והראה לו אביו בְּאָזְנוֹ, וְנִתְיָרֵא מאביו והלך וְאִבֵּד עצמו בבור.
מעשה בתינוק אחד מבני ברק ששבר צלוחית בשבת והראה לו אביו בְּאָזְנוֹ, וְנִתְיָרֵא מאביו והלך וְאִבֵּד עצמו בבור. (שמחות, ב)
אמר ר' יצחק: בְּאוּשָׁא התקינו שיהא אדם מתגלגל עם בנו עד שתים עשרה שנה; מכאן ואילך יורד עמו לחייו. (כתובות, נ)
"חושׂך שבטו שונא בנו" – ללמדך שכל המונע בנו מן המרדות סוף בא לתרבות רעה וְשׂוֹנְאֵהוּ, שכן מָצִינוּ בישמעאל שהיו לו געגועים על אברהם אביו ולא רִדָהוּ – ויצא לתרבות רעה, וּשְׂנֵאָהוּ וְהוֹצִיאָהוּ מביתו ריקם. מה עשה ישמעאל? כשהיה בן חמש עשרה שנה התחיל להביא צלם מן השוק והיה מְצַחֵק בו ועובדו, כמו שראה מאחרים, מיד "ותרא שרה בן הגר המצרית... מצחק, ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה" – שמא ילמד בני אֹרְחוֹתָיו. מיד "וישכם אברהם בַּבֹּקר ויקח לחם וחמת מים" – ללמדך שהיה שונא לישמעאל ושִלחו הוא ואמו ריקם וּטְרָדוֹ מביתו. ומה היה סופו? כשגרשו ישב בפרשת דרכים והיה מְלַסְטֵם את הבריות. כיוצא בו "ויאהב יצחק את עשו" – לפיכך יצא לתרבות רעה על שלא רִדָּהוּ. כיוצא בו דוד, שלא יִסַּר לאבשלום בנו ולא רִדָּהוּ – יצא לתרבות רעה ובקש להרוג את אביו וגרם לו דברים קשים הרבה שאין להם סוף. (שמ"ר א)
"ולפני עִוֵּר לא תתן מכשֹל" – במכֶּה בנו הגדול הכתוב מדבר. שפחה של בית רבי ראתה אדם אחד שהוא מכה בנו הגדול. אמרה לו: יהא אותו האיש בנִדוי, שהוא עובר על "ולפני עִוֵּר לא תתן מכשֹל" (מו"ק, יז)
ביאורים:
לתינוק באזנו - לאיים עליו שיענשהו ויהא שרוי בפחד מפני העונש. בבור - של מים.
מתגלגל עם בנו - אם הוא מסרב ללמוד, מטפל עמו בדברי פיוסים ולשון רכה. יורד עמו לחייו - לרדותו ברצועה ובמניעת מזון.
ולא רדהו - ולא היה מייסרו. וטרדו - וגרשו.
אלפא ביתא דבן סירא, נוסח שני, אות ד, המאה ה-10
דהבא צריך לקמצאה, ועולימא להלקאה, לעולם הוי מיסר את בנך יותר מדאי, ולא תמנע ממנו בכל יום הלקאה כדי שתהא יראתך עליו, מה הזהב צריך הלקאה אף הנער צריך הלקאה כדי שתלמדנו דברי תורה שהם דומים ללחם, שנאמר כי לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דבר ה', ומה הזהב אם תלקה אותו יפה מצהיב יפה, אף הנער אם תלקנו יפה יצא יפה.
דהבא צריך לקמצאה, ועולימא להלקאה, לעולם הוי מיסר את בנך יותר מדאי, ולא תמנע ממנו בכל יום הלקאה כדי שתהא יראתך עליו, מה הזהב צריך הלקאה אף הנער צריך הלקאה כדי שתלמדנו דברי תורה שהם דומים ללחם, שנאמר כי לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דבר ה', ומה הזהב אם תלקה אותו יפה מצהיב יפה, אף הנער אם תלקנו יפה יצא יפה.
אורחות צדיקים, שער שביעי- שער הרחמים (מחבר לא ידוע, המאה ה-15-14)
... ויש כמה מיני רחמנות, והם רחוקים זה מזה.
רחמי האב על הבן זהו רחמנות הבא מטבע כל החיים, כדרך הכלבים והבהמות. ואם ימנע שבט מוסר מבנו, כי נכמרו רחמיו עליו להכותו, ומניחו לילך בשרירות לבו הרע, הנה זה הרחמנות טורד ומאבד את הבן מחיי העולם הבא. הנה האדון המרחם על עבדו, ואדם המרחם על חברו, במקום שמקווה ממנו תועלת, בכל זה היא טובה מאוד שיתפוס בלבו מידת הרחמנות. אבל הטוב והמעולה שבמידת הרחמנות - שירחם על בנו להביאו לעבודת הבורא יתברך, כדכתיב: "אב לבנים יודיע אל אמתך" (ישעיה לח, יט), וירחם על נשמתו יותר ממה שמרחם על גופו. וצריך להכותו בשבט מוסר להדריכו בדרך ישרה אפילו באכזריות, כי זה האכזריות הוא רחמנות.
... ויש כמה מיני רחמנות, והם רחוקים זה מזה.
רחמי האב על הבן זהו רחמנות הבא מטבע כל החיים, כדרך הכלבים והבהמות. ואם ימנע שבט מוסר מבנו, כי נכמרו רחמיו עליו להכותו, ומניחו לילך בשרירות לבו הרע, הנה זה הרחמנות טורד ומאבד את הבן מחיי העולם הבא. הנה האדון המרחם על עבדו, ואדם המרחם על חברו, במקום שמקווה ממנו תועלת, בכל זה היא טובה מאוד שיתפוס בלבו מידת הרחמנות. אבל הטוב והמעולה שבמידת הרחמנות - שירחם על בנו להביאו לעבודת הבורא יתברך, כדכתיב: "אב לבנים יודיע אל אמתך" (ישעיה לח, יט), וירחם על נשמתו יותר ממה שמרחם על גופו. וצריך להכותו בשבט מוסר להדריכו בדרך ישרה אפילו באכזריות, כי זה האכזריות הוא רחמנות.
דליה רביקוביץ', כף יד רשעה, מתוך: אהבת תפוח הזהב, הוצאת ספריית הפועלים 1963
כף יד רשעה- דליה רביקוביץ'
קַוִּים שֶל עָשָן נִטּוּ בִּמְלֻכְסָן
וְאַבָּא שֶלִּי הִכָּה אוֹתִי.
כָּל הָעוֹמְדִים צָחֲקוּ לַמַּרְאֶה,
מַה שֶּסִּפַּרְתִּי אֱמֶת וְיַצִּיב.
קַוִּים שֶל עָשָן נִטּוּ בִּמְלֻכְסָן
אַבָּא הִכָּה עַל כַּף יָדִי.
הוּא אָמַר שֶהִיא כַּף יָד רְשָעָה.
מַה שֶּסִּפַּרְתִּי אֱמֶת וְיַצִּיב.
קַוִּים שֶל עָשָן נִטּוּ בִּמְלֻכְסָן
אַבָּא חָדַל מֵהַכּוֹת אוֹתִי.
הַיָּד הָרְשָעָה צִמְּחָה אֶצְבָּעוֹת
וְכָל מַעֲשֶיהָ שָרִיר וְקַיָּם.
קַוִים שֶל עָשָן נִטּוּ בִּמְלֻכְסָן
פַּחַד לוֹחֵךְ אֶת הַכַּף הָרְשָעָה
אַבָּא חָדַל מֵהַכּות אוֹתִי
אַךְ הַפַּחַד הַזֶּה שָרִיר וְקַיָּם.
© כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם
www.acum.org.il
כף יד רשעה- דליה רביקוביץ'
קַוִּים שֶל עָשָן נִטּוּ בִּמְלֻכְסָן
וְאַבָּא שֶלִּי הִכָּה אוֹתִי.
כָּל הָעוֹמְדִים צָחֲקוּ לַמַּרְאֶה,
מַה שֶּסִּפַּרְתִּי אֱמֶת וְיַצִּיב.
קַוִּים שֶל עָשָן נִטּוּ בִּמְלֻכְסָן
אַבָּא הִכָּה עַל כַּף יָדִי.
הוּא אָמַר שֶהִיא כַּף יָד רְשָעָה.
מַה שֶּסִּפַּרְתִּי אֱמֶת וְיַצִּיב.
קַוִּים שֶל עָשָן נִטּוּ בִּמְלֻכְסָן
אַבָּא חָדַל מֵהַכּוֹת אוֹתִי.
הַיָּד הָרְשָעָה צִמְּחָה אֶצְבָּעוֹת
וְכָל מַעֲשֶיהָ שָרִיר וְקַיָּם.
קַוִים שֶל עָשָן נִטּוּ בִּמְלֻכְסָן
פַּחַד לוֹחֵךְ אֶת הַכַּף הָרְשָעָה
אַבָּא חָדַל מֵהַכּות אוֹתִי
אַךְ הַפַּחַד הַזֶּה שָרִיר וְקַיָּם.
© כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם
www.acum.org.il
פלא יועץ, רבי אליעזר פאפו, פרעסבורג תרכ"ה
בדורות הללו דחוצפא יסגא ובן בועט באביו, לא על ידי הכאה אלא אפילו אם גוער בו בכעס גם הוא יכעוס ואינו מקבל גערה... כל כי הא צריך דעת באב ואם, ביודעים ומכירים את בניהם שהם קשים ואין יראת ה' נגד פניהם ואינם שומעים בקול אביהם ואמם, לא יצוו עליהם שום דבר שישרתום, וישתדלו שלא לכעוס עליהם ושלא לצערם, ולא ידברו אליהם אלא בלשון רכה... אין הדור דומה יפה... דורות אחרונים אינם כדורות ראשונים, ואוי לו למי שאינו נותן דעתו לדבר ומחנך דור אחד חינוך שתואם דור אחר.
מושגים
בדורות הללו דחוצפא יסגא ובן בועט באביו, לא על ידי הכאה אלא אפילו אם גוער בו בכעס גם הוא יכעוס ואינו מקבל גערה... כל כי הא צריך דעת באב ואם, ביודעים ומכירים את בניהם שהם קשים ואין יראת ה' נגד פניהם ואינם שומעים בקול אביהם ואמם, לא יצוו עליהם שום דבר שישרתום, וישתדלו שלא לכעוס עליהם ושלא לצערם, ולא ידברו אליהם אלא בלשון רכה... אין הדור דומה יפה... דורות אחרונים אינם כדורות ראשונים, ואוי לו למי שאינו נותן דעתו לדבר ומחנך דור אחד חינוך שתואם דור אחר.
מושגים
- 'פלא יועץ'- הרב אליעזר פאפו - (1770 - 1828) יליד סרייבו שבבוסניה, אז חלק מן האימפריה העותומאנית. משנת 1819 ועד מותו כיהן כרב הקהילה הספרדית של סיליסטרה שבבולגריה. נודע בספר המוסר שחיבר - 'פלא יועץ', הבנוי מפרקים העוסקים בנושאים שונים ומסודרים לפי סדר האלף-בית. מספריו: 'עצות רבניות', 'אלף המגן', 'משטר חיים מוסרי', 'אורח חיים' ו'בית תפילה'.
דף הנחיות למנחה:
חושך שבטו שונא בנו - דף למנחה.doc
חושך שבטו שונא בנו - דף למנחה.doc