נרדי נתן ריחו
הדף מאת: אור מרגלית
הפיוט 'נרדי נתן ריחו' לר' אברהם אבן מוסה מתאר את מעמד הר סיני. נהוג לשיר אותו בחג השבועות או כחלק משירת הבקשות לפרשת יתרו. התיאור הצבעוני בפיוט רחוק מלהיות חזרה שירית על הסיפור התנ"כי המוכר. בעקבות חז"ל ותורת הקבלה, הופך המעמד המקראי המזעזע ונורא ההוד למפגש בין אוהבים. הלימוד מבקש לנצל את המהלך שעושה הפיוט על מנת לברר את הדרך שבה אנו מבנים בחיינו משמעות.
א. מעמד הר סיני במקרא ובפיוט
דיון
הפיוט 'נרדי נתן ריחו' לר' אברהם אבן מוסה מתאר את מעמד הר סיני. נהוג לשיר אותו בחג השבועות או כחלק משירת הבקשות לפרשת יתרו. האזינו לפיוט בביצוע של רבי חיים לוק.
Error loading media...
חיים לוק מבצע את הפיוט 'נרדי נתן ריחו', אתר הפיוט, מתוך אתר YouTube
רבי אברהם אבן מוסה, נרדי נתן ריחו, אתר פיוט
נרדי נתן ריחו לר' אברהם אבן מוסה
נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ מֶלֶךְ בִּמְסִבּוֹ
יוֹם עָשָׂה ה' נָגִיל נִשְׂמַח בּוֹ
אֵל נָתַן לְעַמּוֹ תּוֹרָה תְמִימָה
יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה
נוֹתֶנֶת לִפְתָאִים דַּעַת וּמְזִמָּה
יָרְדָה מִשְּׁחָקִים מִשְּׁמֵי רוֹמָה
לְעָם אֲשֶׁר אָהַב בְּכָל לְבָבוֹ

בָּחַר בְּיַעֲקֹב לְנַחֲלָה לוֹ
יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ חֶלְקוֹ וְחֶבְלוֹ
בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם הֵמָּה גּוֹרָלוֹ
תַּחְתִּית הָהָר כֻּלּוֹ תֻּכּוּ לְרַגְלוֹ
מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עוֹלִים וְיוֹרְדִים בּוֹ

רָצָה בְּהַר סִינַי לָתֵת תּוֹרָתוֹ
עָלָיו וּבוֹ יָרַד עִם כָּל מֶרְכַּבְתּוֹ
וַיְצַו אֶת נְבִיאוֹ נֶאֱמָן בֵּיתוֹ
לא יִגְּעוּ בָהָר בִּקְדֻשָּׁתוֹ
רַק בִּמְשׁוֹךְ הַיּוֹבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בוֹ

הַר סִינַי בּוֹ נִגְלָה לְעַם זִכָּהוּ
שָׁם שָׂם חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ
עֶשֶׂר דִּבְּרוֹתָיו שָׁמָּה צִוָּהוּ
לְרוּם הַמַּעֲלוֹת אָז הֶעֱלָהוּ
לִמְכוֹן שִׁבְתּוֹ אֲשֶׁר שָׁמָּה מִשְׁכָּנוֹ

מִסּוֹעָה וָסַעַר מִפְלָט הָחִישָׁה
וְהוֹצֵא מִתּוֹךְ כּוּר אֶבֶן הָרֹאשָׁה
סְמוֹךְ הַנּוֹפְלָה עֵדָה קְדוֹשָׁה
נִשְׁמַת חַי תְּבָרֵךְ נֶעֱרָץ בִּקְדֻשָּׁה
וְרוּחַ כָּל בָּשָׂר נִשְׁמַת חַיִּים בּוֹ
© כל הזכויות שמורות לאתר פיוט
www.piyut.org.il
דיון
  • נסו לאפיין את התחושות שמעלה בכם הפיוט.
  • האם אתם מזהים פסוקי מקרא בפיוט? מניין הם לקוחים?
הפזמון 'נרדי נתן ריחו, מלך במסיבו' מבוסס על דברי האהובה בשיר השירים, המתארת את ריח הבשמים שלה המגיע לאפו של המלך במקום ישיבתו (מסיבו). שימו לב כיצד מסתמך הפייטן על דרשת חז"ל שהפסוק מתאר את מעמד הר סיני:
שיר השירים רבה א:יב א
נתנו ישראל ריח טוב
[אמר רבי יהודה]: "עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ [נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ]" עד שהמלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא במסבו, ברקיע, נתנו ישראל ריח טוב לפני הר סיני ואמרו: "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע" (שמות כד).
דיון
קראו את תיאור מעמד הר סיני כפי שהוא מופיע בתורה בשמות יט-כ:
מעמד הר סיני
בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם--בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי. וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן-שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר. וּמֹשֶׁה עָלָה, אֶל-הָאֱלֹהִים [... ]
וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם-בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם. וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת-דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה'. וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵךְ אֶל-הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם וְהָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד ה' לְעֵינֵי כָל-הָעָם עַל-הַר סִינָי. וְהִגְבַּלְתָּ אֶת-הָעָם סָבִיב לֵאמֹר, הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ: כָּל-הַנֹּגֵעַ בָּהָר מוֹת יוּמָת. לֹא-תִגַּע בּוֹ יָד כִּי-סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה - אִם-בְּהֵמָה אִם-אִישׁ לֹא יִחְיֶה; בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר. וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן-הָהָר אֶל-הָעָם וַיְקַדֵּש אֶת-הָעָם וַיְכַבְּסוּ שִׂמְלֹתָם. וַיֹּאמֶר אֶל-הָעָם, הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים אַל-תִּגְּשׁוּ אֶל-אִשָּׁה. וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל-הָהָר, וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כָּל-הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה. וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת-הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹהִים מִן-הַמַּחֲנֶה וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר. וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו ה' בָּאֵשׁ; וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן וַיֶּחֱרַד כָּל-הָהָר מְאֹד. וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד; מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹקים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל. וַיֵּרֶד ה' עַל-הַר סִינַי אֶל-רֹאשׁ הָהָר [...]
וַיְדַבֵּר אֱלֹהים אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר: אָנֹכִי ה' אֱלֹהיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים....
In the third month after the children of Israel were gone forth out of the land of Egypt, the same day came they into the wilderness of Sinai. And when they were departed from Rephidim, and were come to the wilderness of Sinai, they encamped in the wilderness; and there Israel encamped before the mount. And Moses went up unto God, and the LORD called unto him out of the mountain, saying: ‘Thus shalt thou say to the house of Jacob, and tell the children of Israel: Ye have seen what I did unto the Egyptians, and how I bore you on eagles’wings, and brought you unto Myself. Now therefore, if ye will hearken unto My voice indeed, and keep My covenant, then ye shall be Mine own treasure from among all peoples; for all the earth is Mine; and ye shall be unto Me a kingdom of priests, and a holy nation. These are the words which thou shalt speak unto the children of Israel.’ And Moses came and called for the elders of the people, and set before them all these words which the LORD commanded him. And all the people answered together, and said: ‘All that the LORD hath spoken we will do.’ And Moses reported the words of the people unto the LORD. And the LORD said unto Moses: ‘Lo, I come unto thee in a thick cloud, that the people may hear when I speak with thee, and may also believe thee for ever.’ And Moses told the words of the people unto the LORD. And the LORD said unto Moses: ‘Go unto the people, and sanctify them to-day and to-morrow, and let them wash their garments, and be ready against the third day; for the third day the LORD will come down in the sight of all the people upon mount Sinai. And thou shalt set bounds unto the people round about, saying: Take heed to yourselves, that ye go not up into the mount, or touch the border of it; whosoever toucheth the mount shall be surely put to death; no hand shall touch him, but he shall surely be stoned, or shot through; whether it be beast or man, it shall not live; when the ram’s horn soundeth long, they shall come up to the mount.’ And Moses went down from the mount unto the people, and sanctified the people; and they washed their garments. And he said unto the people: ‘Be ready against the third day; come not near a woman.’ And it came to pass on the third day, when it was morning, that there were thunders and lightnings and a thick cloud upon the mount, and the voice of a horn exceeding loud; and all the people that were in the camp trembled. And Moses brought forth the people out of the camp to meet God; and they stood at the nether part of the mount. Now mount Sinai was altogether on smoke, because the LORD descended upon it in fire; and the smoke thereof ascended as the smoke of a furnace, and the whole mount quaked greatly. And when the voice of the horn waxed louder and louder, Moses spoke, and God answered him by a voice. And the LORD came down upon mount Sinai, to the top of the mount; and the LORD called Moses to the top of the mount; and Moses went up. And the LORD said unto Moses: ‘Go down, charge the people, lest they break through unto the LORD to gaze, and many of them perish. And let the priests also, that come near to the LORD, sanctify themselves, lest the LORD break forth upon them.’ And Moses said unto the LORD: ‘The people cannot come up to mount Sinai; for thou didst charge us, saying: Set bounds about the mount, and sanctify it.’ And the LORD said unto him: ‘Go, get thee down, and thou shalt come up, thou, and Aaron with thee; but let not the priests and the people break through to come up unto the LORD, lest He break forth upon them.’ So Moses went down unto the people, and told them. And God spoke all these words, saying: I am the LORD thy God, who brought thee out of the land of Egypt, out of the house of bondage.
דיון
איזו תחושה עולה בכם בקריאת התיאור בשמות? השוו בינה לבין התחושה שחשתם בפיוט: מהו הרגש הדומיננטי בכל טקסט? של מי הרגשות והמעשים המוזכרים בכל תיאור?
ב. עליות ומורדות בחיינו
דיון
הציר האנכי הגיאוגרפי מסמל לא פעם הייררכיה. התיאור המקראי של מעמד הר סיני הוא דוגמת מופת לכך: הקב"ה נמצא בשיא ההייררכיה הקוסמית, והוא יורד אל פסגת ההר, בעוד בני ישראל ניצבים ביראה למרגלותיו.
  • חזרו שוב לפיוט וציינו את המקומות שבהם נרמז הציר האנכי - פעלים ותיאורים המזכירים עלייה/ירידה גבוה/נמוך.
  • שרטטו ציר המייצג את העליות והמורדות בחייכם.
דיון
הניגון החב"די 'הנשמה יורדת לתוך הגוף' מציג את כל החיים שלנו עלי אדמות כירידה מהעולם העליון. האזינו לניגון ביצוע של חב"ד -- ניחו"ח - ניגוני חסידי חב"ד.
ניגון חב"די
ניגון הנשמה יורדת
הנשמה יורדת לתוך הגוף
אך צועקת וי, וי
ירידה זו צורך עליה
עד שכל זה הוא כדאי
ירידה זו צורך עליה
עד שכל זה הוא כדאי
דיון
  • מה אתם חשים בעקבות הניגון?
  • האם גם אתם מרגישים שהנשמה שלכם 'זעקה וי' בלידתכם? האם אתם מעריכים שבסופו של דבר 'כל זה היה כדאי'? האומנם החיים הם 'ירידה צורך עלייה'?
כל זה הוא כדאי...
  • התבוננו בציר ששרטטתם האם זהו ציר המשקף את כל חייכם או רק תקופת זמן קצרה בהם - שנה, שבוע, התקופה האחרונה? אם שרטטתם רק תקופה קצרה, האם תוכלו לשרטט גם את שאר החיים? בחנו את הציר - האם הוא עולה ויורד בהדרגה? האם יש בו פסגות גדולות וחדות או מישורים ארוכים?
  • נסו להסביר מה כדאי על פי הציר - זמן או אירוע מסוים כמו שבת, חג, סיום הלימודים או לידה. האם הבאתם לידי ביטוי תקופה מסוימת, כמו הילדות, החופש הגדול, שנת שבתון או יציאה לגמלאות? ושמא יש תקופות שלא באו לידי ביטוי בציר שלכם?
ג. בין שיאים של משמעות לסתם מישור של שגרה
דיון
איך מחברים בין זמנים משמעותיים בחיים לשגרה ולרגעי השפל?
המעבר בין רגע משמעותי או תקופה משמעותית בחיים לימי שגרה איננו מובן מאליו. כבר בהתרגשות של מעמד הר סיני, כשכל העם מפחד מעוצמת ההתגלות, ה' אומר למשה: "מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְוֹתַי כָּל הַיָּמִים לְמַעַן יִיטַב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם לְעֹלָם" (דברים ה, כה). במקומות רבים בתורה יש ציווי לזכור מאורעות מיוחדים -- כמו מעמד הר סיני ויציאת מצרים -- על מנת להעניק משמעות לשגרת החיים.

האם גם בחייכם האישיים אתם מצליחים להשתמש בזמנים רוויי משמעות על מנת להעניק משמעות לשאר החיים? האם בכלל יש לכם שאיפה כזאת?האם ניתן לעמוד בה?
דיון
במאמרו המפורסם 'כהן ונביא' טוען אחד העם שקיימים שני טיפוסי אנשים אשר מחברים באופן שונה בין האידיאלים המשמעותיים להם לבין המציאות. הוא מכנה את הטיפוסים 'כוהן' ו'נביא':
אחד העם, 'כהן ונביא', על פרשת דרכים,
הנביא הוא 'בעל צד אחד'. רעיון מוסרי ידוע ממלא כל חדרי לבו ובולע אותו כולו, עם כל חושיו ורגשותיו, עד שאין ביכלתו להסיח דעתו ממנו אף רגע ; אינו יכול לראות את העולם אלא דרך אספקלריא של רעיונו, וכל חפצו ועמלו הוא להגשים את האחרון בשלמותו בכל חזיונות החיים. בעד האידיאל הזה נלחם הנביא כל ימיו עד מקום שידו מַגעת, הולך ומפזר כוחותיו בלי חמלה ובלי חשבון ושׂימת־לב לתנאי החיים ולדרישת ההרמוניא הכללית. הוא צופה תמיד רק במה שצריך להיות לפי ההכרה הפרטית שבלבו, לא במה שאפשר להיות לפי המצב הכללי מחוצה לו. הנביא הוא על כן כוח מקורי. פעולתו עושׂה רושם על תכונת ההרמוֹניא הכללית, בעוד שהוא עצמו אינו נגרר אחר הרמוניא זו, אלא נשאר תמיד בפרטיותו, קיצוני, מצומצם, שומר משמרת צד אחד ועינו צרה בכל נטיה לצד אחר. ובאֵין לאֵל ידו לעולם להשׂיג חפצו במלואו, לכן מלא הוא תמיד כעס ומכאובים ונשאר כל ימיו 'איש ריב ואיש מדון לכל הארץ'. ולא עוד אלא שהמון בני חברתו, אותם הגמדים 'מרובי־צדדים', ילידי ההרמוניא הכללית, קוראים אחריו : 'אויל הנביא משוגע איש הרוח', ובגאוה ובוז יביטו על 'צמצומו' וקיצוניותו מבלי שיבינו, כי הם וחייהם עם כל צדדיהם הרבים אינם אלא 'קרקע עולם', שספגה אל תוכה את השפע היוצא מתוך התנגשות פעולותיהם של ענקים מצומצמים כאלו.
לא כך הוא הכהן. הוא עולה על הבמה אחר שכבר הצליחה הנבואה לפלס נתיב לרעיונה, להטות את 'התנועה הבינונית' במדה ידועה אל 'צדה' ולכוֹנן ככה 'הרמוניא כללית' חדשה בין הכוחות הפועלים. ואף על פי שגם הוא, הכהן, משמש את הרעיון וחפץ בקיומו, אבל הוא אינו מבני ענק, ובאין בלבו העוז הדרוש למלחמת עולם נגד ההכרח והמציאוּת, נוטה הוא יותר להרכּין ראשו לפני ההכרח ולכרוֹת ברית עם המציאוּת. תחת להשאר בצמצומו של הנביא ולדרוש מאת החיים מה שלא יוכלו לתת, מרחיב הוא את דעתו והשקפתו על היחס שבינם ובין רעיונו ואינו מבקש 'מה שצריך להיות', כי אם רק 'מה שאפשר להיות'. כלומר, לא עצם הרעיון בכל פרטיותו ושלמותו, כי אם אותה 'ההרמוניא' המורכבת שיצאה אל הפועל מתערובתו עם כוחות אחרים זהו דגלו של הכהן, אותו ישמור ובעדו ילחם, לא עוד נגד המציאוּת, כי אם אדרבא, בשם המציאות נגד כל הקמים עליה.
דיון
  • חשבו על מנהיגים בהיסטוריה ונסו לסווג אותם לפי טיפוס 'הכוהן' או 'הנביא'.
  • מי לדעתכם עדיף בעיני אחד העם?
  • אחד העם אמנם דיבר על מנהיגים, אבל גם את האנשים סביבכם תוכלו לאפיין לפי הבחנתו בין 'כוהן' או 'נביא'.
  • איך הייתם מאפיינים את עצמכם?
דומה כי בפיוט 'נרדי נתן ריחו' מודגמת צורת חיבור בין שיא ההתרגשות של מעמד הר סיני לבין שגרת החיים. כמו שראינו, על אף שאברהם אבן-מוסה איננו מוותר על הציר האנכי בפיוט, הוא מצליח לתת תחושה שונה לגמרי מזו המופיעה במעמד המקראי. היחס בין האדם לה' איננו רק יחס אנכי הייררכי כמו זה המופיע בתיאור מעמד הר סיני המקראי, אלא יחס בין אוהבים: ה' מתואר כמי שאוהב את ישראל, נותן לעמו את מתנת התורה, והעם מתואר כאהובה שריחה הטוב מגיע למלך האהוב. בהקשר זה מומלץ לחזור ולעיין בפיוט:
  • שימו לב למיקומו של העם לאורך הפיוט.
  • מהם הזמנים השונים שבהם עוסק הפיוט?
  • כיצד עם ישראל מגיע ל'רום המעלות' בבית הרביעי, אם בבית השלישי נאמר שהם יעלו 'רק במשוך היובל'?
  • מה מקומה של התורה בפיוט?
  • אל מי מופנים דברי הפייטן בבית האחרון?
השורה האחרונה של השיר מצביעה בבירור על כך שהיא נועדה לאמירה לפני תפילת 'נשמת':
נשמת כל חי, מתוך: תפילת שחרית של שבת ויום טוב, סידור התפילה
נִשְׁמַת כָּל חַי תְּבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וְרוּחַ כָּל בָּשָׂר תְּפָאֵר וּתְרוֹמֵם זִכְרְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד, מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אַתָּה אֵל, וּמִבַּלְעֲדֶיךָ אֵין לָנוּ (מֶלֶךְ) גּוֹאֵל וּמוֹשִׁיעַ, פּוֹדֶה וּמַצִּיל, וְעוֹנֶה וּמְרַחֵם, בְּכָל עֵת צָרָה וְצוּקָה, אֵין לָנוּ מֶלֶךְ עוֹזֵר וְסוֹמֵךְ אֶלָּא אָתָּה...
תחילת תפילת 'נשמת' (נוסח עדות המזרח)
דיון
  • מה אמורה להיות העמדה הנפשית של מי שמתפלל את תפילת 'נשמת' על פי המילים הראשונות שצוטטו?
  • איך היא מתיישבת עם הבית האחרון בפיוט הפותח במצב של חורבן וגלות?
נסיים בתקווה שדרך הלימוד נוכל למשוך משהו מפסגת המשמעות של הר סיני וניציצות המשמעות שבנשמת כל חי אל תוך 'הסוֹעָה וסַעַר' שבשגרת היום-יום. מומלץ בסיום לחזור ולשמוע את הפיוט - לשיר את כולו או להצטרף רק לפזמון!
דף הנחיות למנחה:
נרדי נתן ריחו.doc