קישור סיפורי חז"ל לעולם הילדים (והמבוגרים)
1א
הדף מאת: רֹני יבין / בית מדרש אלול
2ב
דף לימוד זה יסייע לקשר סיפורי חז"ל לעולמנו היום בכלל ולעולם הילדים בפרט. הדף מיועד למורים, מורות, גננות ואנשי חינוך באשר הם.
3ג
דיון
זהו לימוד אקטיבי, בו כל לומד אחראי לדרוש מעצמו, לצלול פנימה, להרהר בקול ולשתף במחשבות ורגשות שעולים בו, כדי לגלות ולהפיק את הטמון בעומקי הכתוב. לא להתבייש, ולא לפחד כלל! אם המעוף והכנות והתעוזה והיצירתיות של חכמינו ונביאינו סופרינו וצדיקינו מן העבר יפגשו באלה שלנו... עם ישראל חי! כך אפשר 'לגדול' באמת ולקבל השראה מהעיון במקורות ישראל, ובאותה עת להרחיב את טווח המשמעויות הגלומות בהם, ע"י הוספת נקודת המבט הייחודית שלנו. כל לומד מוזמן להסכים או לחלוק על הכתוב, או להבין אותו אחרת, או לבנות עליו, להסמיך אליו את ניסיון חייו, ולהמשיך בכך את 'תרבות המחלוקת' ואת 'תרבות המדרש' היהודית לדורותיה.

4ד
חלק א- פיתוח דיאלוג ושיחה – בעקבות לימוד מדרש ולימוד בחברותא
5ה
מעשה בחסיד אחד שנתן דינר לעני בערב ראש השנה בשני בצורת, והקניטתו אשתו והלך ולן בבית הקברות. ושמע שתי רוחות שמספרות זו לזו, אמרה חדא לחברתה: חברתי, בואי ונשוט בעולם ונשמע מאחורי הפרגוד מה פורענות בא לעולם. אמרה לה חברתה: איני יכולה שאני קבורה במחצלת של קנים, אלא לכי את ומה שאת שומעת אמרי לי.

הלכה היא ושטה ובאה. ואמרה לה חברתה: חברתי, מה שמעת מאחורי הפרגוד? אמרה לה: שמעתי, שכל הזורע ברביעה ראשונה ברד מלקה אותו. הלך הוא וזרע ברביעה שניה. של כל העולם כולו - לקה, שלו - לא לקה.

לשנה האחרת הלך ולן בבית הקברות, ושמע אותן שתי רוחות שמספרות זו עם זו.

אמרה חדא לחברתה: בואי ונשוט בעולם ונשמע מאחורי הפרגוד מה פורענות בא לעולם. אמרה לה: חברתי, לא כך אמרתי לך: איני יכולה שאני קבורה במחצלת של קנים? אלא לכי את ומה שאת שומעת בואי ואמרי לי. הלכה ושטה ובאה. ואמרה לה חברתה: חברתי, מה שמעת מאחורי הפרגוד? אמרה לה: שמעתי, שכל הזורע ברביעה שניה שידפון מלקה אותו. הלך וזרע ברביעה ראשונה. של כל העולם כולו - נשדף, ושלו לא נשדף.

אמרה לו אשתו: מפני מה אשתקד של כל העולם כולו לקה ושלך לא לקה, ועכשיו של כל העולם כולו נשדף ושלך לא נשדף? סח לה כל הדברים הללו. אמרו: לא היו ימים מועטים עד שנפלה קטטה בין אשתו של אותו חסיד ובין אמה של אותה ריבה. אמרה לה: לכי ואראך בתך שהיא קבורה במחצלת של קנים. לשנה האחרת הלך ולן בבית הקברות ושמע אותן רוחות שמספרות זו עם זו. אמרה לה: חברתי, בואי ונשוט בעולם ונשמע מאחורי הפרגוד מה פורענות בא לעולם. אמרה לה: חברתי, הניחיני, דברים שביני לבינך כבר נשמעו בין החיים.

אלמא ידעי! - דילמא איניש אחרינא שכיב ואזיל ואמר להו.
The Gemara challenges this: And is it so that the dead do not know of the pain of others? Wasn’t it taught in a baraita: There was an incident involving a pious man who gave a poor man a dinar on the eve of Rosh HaShana during drought years, and his wife mocked him for giving so large a sum at so difficult a time? And in order to escape her incessant mockery, he went and slept in the cemetery. That night in his dream (Ritva, HaKotev, Maharsha), he heard two spirits conversing with each other. One said to the other: My friend, let us roam the world and hear from behind the heavenly curtain [pargod], which separates the Divine Presence from the world, what calamity will befall the world. The other spirit said to her: I cannot go with you, as I am buried in a mat of reeds, but you go, and tell me what you hear. She went, and roamed, and came back. The other spirit said: My friend, what did you hear from behind the heavenly curtain? She replied: I heard that anyone who sows during the first rainy season of this year, hail will fall and strike his crops. Hearing this, the pious man went and sowed his seeds during the second rainy season. Ultimately, the crops of the entire world were stricken by hail and his crops were not stricken. The following year, on the eve of Rosh HaShana, the same pious man went and slept in the cemetery at his own initiative, and again he heard the two spirits conversing with each other. One said to the other: Let us roam the world and hear from behind the heavenly curtain what calamity will befall the world. She said to her: My friend, have I not already told you that I cannot, as I am buried in a mat of reeds? Rather, you go, and tell me what you hear. She went, and roamed, and returned. The other spirit said to her: My friend, what did you hear from behind the curtain? She said to her: I heard that those who sow during the second rainy season blight will strike his crops. That pious man went and sowed during the first rainy season. Since everyone else sowed during the second rainy season, ultimately, the crops of the entire world were blighted and his crops were not blighted. The pious man’s wife said to him: Why is it that last year, the crops of the entire world were stricken and yours were not stricken, and now this year, the crops of the entire world were blighted and yours were not blighted? He related to her the entire story. They said: It was not even a few days later that a quarrel fell between the pious man’s wife and the mother of the young woman who was buried there. The pious man’s wife said to her scornfully: Go and I will show you your daughter, and you will see that she is buried in a mat of reeds. The following year, he again went and slept in the cemetery, and heard the same spirits conversing with each other. One said to the other: My friend, let us roam the world and hear from behind the heavenly curtain what calamity will befall the world. She said to her: My friend, leave me alone, as words that we have privately exchanged between us have already been heard among the living. Apparently, the dead know what transpires in this world. The Gemara responds: This is no proof; perhaps another person, who heard about the conversation of the spirits secondhand, died and he went and told them that they had been overheard.
6ו
חלק ב' – סיפורים ועולמם של הילדים
7ז
1. סבא ונכדו- או סיפור לשבת:
8ח
תלמוד ירושלמי, מסכת שבת שבת פ"א , ה"ב, בנוסח ספר האגדה
רבי יהושע ונכדו
ר' יהושע היה רגיל לשמוע פרשה מבן בנו בכל ערב שבת.

פעם אחת שכח ונכנס לרחוץ באותם מרחצאות של טבריא, והיה סמוך על כתפו של ר' חיא בר-אבא, נזכר שלא שמע פרשה מבן בנו, חזר ויצא.

אמר לו ר' חיא בר - אבא : ולא כן לימדתנו , רבנו- אם התחילו אין מפסיקים?

אמר לו: חיא בני, קלה היא בעינך, שכל השומע פרשה מבן בנו, כאילו הוא שומעה מהר-סיני.

שנאמר: "והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדתי לפני ה' אלוהיך בחורב".
9ט
2. על כיבוד הורים וזרים:
10י
דמא בן נתינא
אמר ר' אבהו: שאלו תלמידיו את רבי אליעזר הגדול: איזהו כיבוד אב ואם? אמר להם צאו וראו מה עשה דמה בן נתינה באשקלון - היתה אמו חסרת דעת (חולה בנפשה) והיתה סוטרת לו ומדברת אליו ללא יפה, בין חביריו. ולא היה אומר לה אלא: דייך אמי.
11יא
תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף לא
אמרו רבותינו, פעם אחת, באו חכמים אצלו (לדמה בן נתינה) לקנות הימנו אבן אחת טובה שנאבדה מכלי כהן שהיה דר (גר) באשקלון ופסקו עמו (הסכימו על מחיר) של אלף זהובים.

נכנס דמה לביתו ומצא שאביו ישן ורגלו של אביו פשוטה על התיבה שהיתה אבן טובה בתוכה. לא בקש לצערו (על ידי שיעירו) ויצא לחוץ ריקם. כיון שלא הביא עימו את האבן, סבורים היו הקונים שמבקש מהם יותר והעלו את המחיר לאלפיים זהובים.

כשניעור אביו משנתו נכנס והוציאה להן בקשו ליתן אלפיים זהובים. אמר להם: שלמו לי בדמים הראשונים (במחיר הראשון) שפסקתי עמכם אלף זהובים. [ומה שכר נתן לו הקב"ה אמרו רבותינו באותה שנה ילדה פרתו פרה אדומה ומכרה יותר מי' אלפים זהובים].
12יב
"אל תשליכני לעת זקנה ככלות כחי אל תעזבני"
Cast me not off in the time of old age; When my strength faileth, forsake me not.
13יג
3. ביקור חולים:
14יד
מעשה בתלמיד אחד מתלמידי ר' עקיבא שחלה, לא נכנסו חכמים לבקרו, ונכנס ר' עקיבא לבקרו, ובשביל שכיבדו וריבצו לפניו (ניקה וישב עימו) חיה (=הבריא).

אמר לו: רבי, החייתני!

יצא ר' עקיבא ודרש: כל מי שאין מבקר חולים - כאילו שופך דמים. ..

רב דימי אמר: כל המבקר את החולה - גורם לו שיחיה, וכל שאינו מבקר את החולה - גורם לו שימות.
Rav Ḥelbo fell ill. There was no one who came to visit him. Rav Kahana said to the Sages: Didn’t the incident involving one of the students of Rabbi Akiva who became sick transpire in that manner? In that case, the Sages did not enter to visit him, and Rabbi Akiva entered to visit him and instructed his students to care for him. And since they swept and sprinkled water on the dirt floor before the sick student, he recovered. The student said to Rabbi Akiva: My teacher, you revived me. Rabbi Akiva went out and taught: With regard to anyone who does not visit the ill, it is as though he is spilling blood, as it could be that the sick person has no one to care for him. If there are no visitors, no one will know his situation and therefore no one will come to his aid. When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia he said: Anyone who visits the ill causes that he will live, and anyone who does not visit the ill causes that he will die. The Gemara asks: In what way are his actions the cause of that result? If we say that anyone who visits the ill pleads for mercy from God that he will live, and anyone who does not visit the ill pleads for mercy that he will die, does it enter your mind that he would pray that the sick person will die? Rather, anyone who does not visit the ill does not plead for mercy for him, neither that he will live nor that he will die. Since he might have saved the sick person with prayers had he visited, his failure to visit is tantamount to causing his death.
15טו
4. גאווה ויחס לאחר:
16טז
גאווה ודעה קדומה
תנו רבנן: לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז.
מעשה שבא רבי אלעזר בן רבי שמעון ממגדל גדור מבית רבו, והיה רכוב על החמור ומטייל על שפת הנהר ושמח שמחה גדולה והיתה דעתו גסה עליו מפני שלמד תורה הרבה.
נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר. אמר לו שלום עליך רבי, ולא החזיר לו. אמר לו [ר' אלעזר]: ריקה, כמה מכוער אותו האיש, שמא כל בני עירך מכוערין כמותך? אמר לו: איני יודע, אלא לך ואמור לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית.
כיון שידע בעצמו [ר' אלעזר] שחטא, ירד מן החמור ונשתטח לפניו. ואמר לו נעניתי לך, מְחוֹל לי.
אמר לו [המכוער]: איני מוחל לך עד שתלך לאומן שעשאני ואמור לו כמה מכוער כלי זה שעשית.
היה מטייל אחריו עד שהגיע לעירו. יצאו בני עירו לקראתו והיו אומרים לו: שלום עליך רבי, רבי, מורי, מורי. אמר להם [המכוער]: למי אתם קורין רבי רבי? אמרו לו, לזה שמטייל אחריך. אמר להם, אם זה רבי, אל ירבו כמותו בישראל. אמרו לו מפני מה? אמר להם כך וכך עשה לי. אמרו לו, אף על פי כן מְחוֹל לו, שאדם גדול בתורה הוא. אמר להם, בשבילכם הריני מוחל לו, ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן.
מיד נכנס רבי אלעזר בן רבי שמעון ודרש: לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז.

לסוגיה המלאה באתר פשיטא

The Sages further taught in praise of the reed: A person should always be soft like a reed, and he should not be stiff like a cedar. An incident occurred in which Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, came from Migdal Gedor, from his rabbi’s house, and he was riding on a donkey and strolling on the bank of the river. And he was very happy, and his head was swollen with pride because he had studied much Torah. He happened upon an exceedingly ugly person, who said to him: Greetings to you, my rabbi, but Rabbi Elazar did not return his greeting. Instead, Rabbi Elazar said to him: Worthless [reika] person, how ugly is that man. Are all the people of your city as ugly as you? The man said to him: I do not know, but you should go and say to the Craftsman Who made me: How ugly is the vessel you made. When Rabbi Elazar realized that he had sinned and insulted this man merely on account of his appearance, he descended from his donkey and prostrated himself before him, and he said to the man: I have sinned against you; forgive me. The man said to him: I will not forgive you go until you go to the Craftsman Who made me and say: How ugly is the vessel you made. He walked behind the man, trying to appease him, until they reached Rabbi Elazar’s city. The people of his city came out to greet him, saying to him: Greetings to you, my rabbi, my rabbi, my master, my master. The man said to them: Who are you calling my rabbi, my rabbi? They said to him: To this man, who is walking behind you. He said to them: If this man is a rabbi, may there not be many like him among the Jewish people. They asked him: For what reason do you say this? He said to them: He did such and such to me. They said to him: Even so, forgive him, as he is a great Torah scholar. He said to them: For your sakes I forgive him, provided that he accepts upon himself not to become accustomed to behave like this. Immediately, Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, entered the study hall and taught: A person should always be soft like a reed and he should not be stiff like a cedar, as one who is proud like a cedar is likely to sin. And therefore, due to its gentle qualities, the reed merited that a quill is taken from it to write with it a Torah scroll, phylacteries, and mezuzot.
18 יח