יתרון ארץ - אדם וסביבה
1א
הדף מאת: חמי רמיאל
2ב
המדרשים דנים בשאלת היחס והעמדה של האדם כלפי סביבתו והטבע. במרכז המאבק של האדם בטבע בנסיון להשתלט עליו, להבינו ולנצל אותו לצרכיו. המדרשים מעלים שאלות אודות היכולת האנושית, היחס הרצוי לטבע ולסביבה והסכנות שבמאבק זה.
3ג
דיון
פתיחה:
המאבק בין האדם לטבע נדמה לפעמים כמו מאבק שבו מתקיימים זה לצד זה עיוורון ופיקחון אכזריות ורחמים. יש משהו סודי בבריאה בטבע שאותו האדם רוצה לגלות, לחשוף ולהכיר, אך הרצון הזה אינו תמים, אינו סקרנות גרידא. האדם מעוניין לנצל את סודות הבריאה לטובתו להגן עליו, להתמודד עם האכזריות והשרירותיות של חוקי הטבע, עם הסופיות הצפויה והתזמון והדרך הבלתי צפויים.
4ד
ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם וגו'- על מה היו מדיינים? אמרו: 'בואו ונחלוק את העולם'. אחד נטל הקרקעות ואחד נטל את המטלטלין.
דין אמר, ארעא דאת קאים עליה דידי! [=אחד אמר: הארץ עליה אתה עומד שלי היא!] ודין אמר מה דאת לביש דידי! [=ואחד אמר: (בגדיך) שאתה לובש שלי הם!] דין אמר: חלוץ! [=אחד אמר: הורד (את בגדיך כיש שלי הם!] ודין אמר: פרח! [=ואחד אמר: קפוץ (כי הארץ שלי)]
מתוך כך ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו.

רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר: שניהם נטלו את הקרקעות, ושניהן נטלו את המטלטלין. ועל מה היו מדיינין? אלא, זה אומר: בתחומי בית המקדש נבנה!
וזה אומר: בתחומי בית המקדש נבנה! שנאמר "ויהי בהיותם בשדה", ואין שדה אלא בית המקדש. היך מה דאת אמר (מיכה ג): ציון שדה תחרש.
ומתוך כך (בראשית ד): ויקם קין אל הבל אחיו וגו'.

יהודה בר אמי אמר: על חוה הראשונה היו מדיינין.
אמר רבי איבו: חוה הראשונה חזרה לעפרה.
ועל מה היו מדיינין?
אמר רבי הונא: תאומה יתירה נולדה עם הבל.
זה אומר: אני נוטלה, שאני בכור. וזה אומר: אני נוטלה, שנולדה עמי. ומתוך כך ויקם קין
(7) “And Cain spoke to Abel his brother, and it came to pass when they were in the field…” (Genesis 4:8) What were they arguing about? They said: come let’s divide up the world, one will take the land and one will take the moveable property. This one said: the ground you are standing on is mine. The other one said: what you are wearing is mine. This one said: take it off! The other one said: fly! Because of this “…Cain rose against his brother Abel and killed him.” (ibid.) R’ Yehoshua of Sakhnin said in the name of R’ Levi: they both took the land and the moveable property. What were they arguing about? One said: the Holy Temple will be built in my boundary. The other said: the Holy Temple will be built in my boundary. As it says “…when they were in the field…” (ibid.) and the field only refers to the Holy Temple. This is what it says “…Zion shall be plowed as a field…” (Micah 3:12) Because of this “…Cain rose up against Abel his brother and slew him.” Yehudah bar Ami said: they were arguing about the first Eve. R’ Ibo said: the first Eve returned to the dust. Then what were they arguing about? R’ Huna said: an extra twin sister was born with Abel. This one said: I will take her because I am the first born. The other one said: I will take her because she was born with me. Because of this “…Cain rose up against Abel his brother and slew him.”
5ה
דיון
שאלות
לפי כל אחד מהדרשנים - מהו המקור לסכסוך בין קין והבל?

איזו עמדה ויחס כלפי הסביבה, המציאות והארץ מיוחסת לאדם על פי מדרש זה?
6ו
ויקרא רבה כב ד' (מתורגם מארמית)
"ויתרון ארץ" בכל אני עושה שליחותי....

ר' שמעון היה עסקן בדברים היה לו פרדס אחד ופעם אחת היה יושב בו והיה בו סדן אחד, ראה דוכיפת שעשתה לה קן בתוכו אמר: מה זאת צריכה? העוף יסאב זה הפרדס. הלך רבי שמעון והרס את הקן הלכה הדוכיפת ותקנה, מה עשה ר' שמעון הלך והביא לוח אחד ונתנו לפני הקן ונתן בו מסמר. מה עשתה הדוכיפת, הלכה והביאה עשב אחד ונתנה על המסמר ושרפה, מה עשה ר' שמעון אמר טוב לגנוז העשב הזה שלא ילמדו גנבים לעשות כן ויחריבו אחר.

חמורו של ר' ינאי אכלה עשב ונתעוורה ואכלה עשב אחר ונפקחו עיניה...

מעשה היה בשני אנשים שהיו עולים באותן השבילין של טבריה אחד עיוור ואחד רואה והיה הרואה מנהיג את הסומא. ישבו לנוח בדרך ואכלו מאותו העשב. זה שהיה סומא התפקח וזה שראה נהיה סומא. ולא עלו משם עד שהוביל הסומא שהתפקח.

מעשה היה באיש אחד שהיה עולה מבבל, ישב לנפוש בדרך וראה שני ציפורין רבות ביניהן ואחת הרגה את השניה. הלכה זאת שהרגה והביאה עשב ונתנה עליה והחייתה את הציפור המתה. אמר טוב לי שאקח מן העשב והחייה בו מתים של ארץ ישראל. כשרץ ועלה ראה שועל אחד מת מושלך בדרך, אמר טוב לי שאנסה בזה השועל ונתן עליו והחיה אותו. ועלה עד שהגיע לסולמי צור כיון שהגיע לסולמי צור ראה ארי אחד מת ומושלך בדרך, אמר טוב לי שאנסה בזה הארי ונתן עליו מן העשב וחיה הארי וקם ואכל אותו. וזה מה שאומרים הבריות: טוב לרע עשית - רע עשית, טוב לרע לא תעשה ורע לא יבוא עליך.
7ז
קהלת ה, ז-יד
אִם עֹשֶׁק רָשׁ וְגֵזֶל מִשְׁפָּט וָצֶדֶק תִּרְאֶה בַמְּדִינָה אַל תִּתְמַהּ עַל הַחֵפֶץ כִּי גָבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שֹׁמֵר וּגְבֹהִים עֲלֵיהֶם. וְיִתְרוֹן אֶרֶץ בַּכֹּל היא [הוּא] מֶלֶךְ לְשָׂדֶה נֶעֱבָד. אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף וּמִי אֹהֵב בֶּהָמוֹן לֹא תְבוּאָה גַּם זֶה הָבֶל. בִּרְבוֹת הַטּוֹבָה רַבּוּ אוֹכְלֶיהָ וּמַה כִּשְׁרוֹן לִבְעָלֶיהָ כִּי אִם ראית [רְאוּת] עֵינָיו. מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה יֹאכֵל וְהַשָּׂבָע לֶעָשִׁיר אֵינֶנּוּ מַנִּיחַ לוֹ לִישׁוֹן. יֵשׁ רָעָה חוֹלָה רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ. ואָבַד הָעֹשֶׁר הַהוּא בְּעִנְיַן רָע וְהוֹלִיד בֵּן וְאֵין בְּיָדוֹ מְאוּמָה. כַּאֲשֶׁר יָצָא מִבֶּטֶן אִמּוֹ עָרוֹם יָשׁוּב לָלֶכֶת כְּשֶׁבָּא וּמְאוּמָה לֹא יִשָּׂא בַעֲמָלוֹ שֶׁיֹּלֵךְ בְּיָדוֹ.
If thou seest the oppression of the poor, and the violent perverting of justice and righteousness in the state, marvel not at the matter; for one higher than the high watcheth, and there are higher than they. But the profit of a land every way is a king that maketh himself servant to the field. He that loveth silver shall not be satisfied with silver; nor he that loveth abundance, with increase; this also is vanity. When goods increase, they are increased that eat them; and what advantage is there to the owner thereof, saving the beholding of them with his eyes? Sweet is the sleep of a labouring man, whether he eat little or much; but the satiety of the rich will not suffer him to sleep. There is a grievous evil which I have seen under the sun, namely, riches kept by the owner thereof to his hurt; and those riches perish by evil adventure; and if he hath begotten a son, there is nothing in his hand. As he came forth of his mother’s womb, naked shall he go back as he came, and shall take nothing for his labour, which he may carry away in his hand.