הדף מאת: ליאורה אילון, שני מאור / קולות בנגב
דף הלימוד עוסק בהתבוננות בנקודות הצמיחה המגוונות והשונות שמזומנות לילד ולנער בהתבגרותם.
(י) וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַתְּבִאֵהוּ לְבַת-פַּרְעֹה וַיְהִי-לָהּ לְבֵן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן-הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ. (יא) וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל-אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ-עִבְרִי מֵאֶחָיו. (יב) וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת-הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל. (יג) וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי-אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ. (יד) וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת-הַמִּצְרִי וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר. (טו) וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת-מֹשֶׁה וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ-מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל-הַבְּאֵר.
And the child grew, and she brought him unto Pharaoh’s daughter, and he became her son. And she called his name Moses, and said: ‘Because I drew him out of the water.’
(א) וַיְהִי-אִישׁ מבן ימין (מִבִּנְיָמִין) וּשְׁמוֹ קִישׁ בֶּן-אֲבִיאֵל בֶּן-צְרוֹר בֶּן-בְּכוֹרַת בֶּן-אֲפִיחַ בֶּן-אִישׁ יְמִינִי גִּבּוֹר חָיִל. (ב) וְלוֹ-הָיָה בֵן וּשְׁמוֹ שָׁאוּל בָּחוּר וָטוֹב וְאֵין אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל טוֹב מִמֶּנּוּ מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה גָּבֹהַּ מִכָּל-הָעָם. (ג) וַתֹּאבַדְנָה הָאֲתֹנוֹת לְקִישׁ אֲבִי שָׁאוּל וַיֹּאמֶר קִישׁ אֶל-שָׁאוּל בְּנוֹ קַח-נָא אִתְּךָ אֶת-אַחַד מֵהַנְּעָרִים וְקוּם לֵךְ בַּקֵּשׁ אֶת-הָאֲתֹנֹת. (ד) וַיַּעֲבֹר בְּהַר-אֶפְרַיִם וַיַּעֲבֹר בְּאֶרֶץ-שָׁלִשָׁה וְלֹא מָצָאוּ וַיַּעַבְרוּ בְאֶרֶץ-שַׁעֲלִים וָאַיִן וַיַּעֲבֹר בְּאֶרֶץ-יְמִינִי וְלֹא מָצָאוּ. (ה) הֵמָּה בָּאוּ בְּאֶרֶץ צוּף וְשָׁאוּל אָמַר לְנַעֲרוֹ אֲשֶׁר-עִמּוֹ לְכָה וְנָשׁוּבָה פֶּן-יֶחְדַּל אָבִי מִן-הָאֲתֹנוֹת וְדָאַג לָנוּ. (ו) וַיֹּאמֶר לוֹ הִנֵּה-נָא אִישׁ-אֱלֹהִים בָּעִיר הַזֹּאת וְהָאִישׁ נִכְבָּד כֹּל אֲשֶׁר-יְדַבֵּר בּוֹא יָבוֹא עַתָּה נֵלְכָה שָּׁם אוּלַי יַגִּיד לָנוּ אֶת-דַּרְכֵּנוּ אֲשֶׁר-הָלַכְנוּ עָלֶיהָ. (ז) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנַעֲרוֹ וְהִנֵּה נֵלֵךְ וּמַה-נָּבִיא לָאִישׁ כִּי הַלֶּחֶם אָזַל מִכֵּלֵינוּ וּתְשׁוּרָה אֵין-לְהָבִיא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים מָה אִתָּנוּ. (ח) וַיֹּסֶף הַנַּעַר לַעֲנוֹת אֶת-שָׁאוּל וַיֹּאמֶר הִנֵּה נִמְצָא בְיָדִי רֶבַע שֶׁקֶל כָּסֶף וְנָתַתִּי לְאִישׁ הָאֱלֹהִים וְהִגִּיד לָנוּ אֶת-דַּרְכֵּנוּ. (ט) לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל כֹּה-אָמַר הָאִישׁ בְּלֶכְתּוֹ לִדְרוֹשׁ אֱלֹהִים לְכוּ וְנֵלְכָה עַד-הָרֹאֶה כִּי לַנָּבִיא הַיּוֹם יִקָּרֵא לְפָנִים הָרֹאֶה. (י) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנַעֲרוֹ טוֹב דְּבָרְךָ לְכָה נֵלֵכָה וַיֵּלְכוּ אֶל-הָעִיר אֲשֶׁר-שָׁם אִישׁ הָאֱלֹהִים. (יא) הֵמָּה עֹלִים בְּמַעֲלֵה הָעִיר וְהֵמָּה מָצְאוּ נְעָרוֹת יֹצְאוֹת לִשְׁאֹב מָיִם וַיֹּאמְרוּ לָהֶן הֲיֵשׁ בָּזֶה הָרֹאֶה. (יב) וַתַּעֲנֶינָה אוֹתָם וַתֹּאמַרְנָה יֵּשׁ הִנֵּה לְפָנֶיךָ מַהֵר עַתָּה כִּי הַיּוֹם בָּא לָעִיר כִּי זֶבַח הַיּוֹם לָעָם בַּבָּמָה. (יג) כְּבֹאֲכֶם הָעִיר כֵּן תִּמְצְאוּן אֹתוֹ בְּטֶרֶם יַעֲלֶה הַבָּמָתָה לֶאֱכֹל כִּי לֹא-יֹאכַל הָעָם עַד-בֹּאוֹ כִּי-הוּא יְבָרֵךְ הַזֶּבַח אַחֲרֵי-כֵן יֹאכְלוּ הַקְּרֻאִים וְעַתָּה עֲלוּ כִּי-אֹתוֹ כְהַיּוֹם תִּמְצְאוּן אֹתוֹ. (יד) וַיַּעֲלוּ הָעִיר הֵמָּה בָּאִים בְּתוֹךְ הָעִיר וְהִנֵּה שְׁמוּאֵל יֹצֵא לִקְרָאתָם לַעֲלוֹת הַבָּמָה. {ס} (טו) וַה' גָּלָה אֶת-אֹזֶן שְׁמוּאֵל יוֹם אֶחָד לִפְנֵי בוֹא-שָׁאוּל לֵאמֹר. (טז) כָּעֵת מָחָר אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ אִישׁ מֵאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּמְשַׁחְתּוֹ לְנָגִיד עַל-עַמִּי יִשְׂרָאֵל וְהוֹשִׁיעַ אֶת-עַמִּי מִיַּד פְּלִשְׁתִּים כִּי רָאִיתִי אֶת-עַמִּי כִּי בָּאָה צַעֲקָתוֹ אֵלָי. (יז) וּשְׁמוּאֵל רָאָה אֶת-שָׁאוּל וַה' עָנָהוּ הִנֵּה הָאִישׁ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֵלֶיךָ זֶה יַעְצֹר בְּעַמִּי. (יח) וַיִּגַּשׁ שָׁאוּל אֶת-שְׁמוּאֵל בְּתוֹךְ הַשָּׁעַר וַיֹּאמֶר הַגִּידָה-נָּא לִי אֵי-זֶה בֵּית הָרֹאֶה. (יט) וַיַּעַן שְׁמוּאֵל אֶת-שָׁאוּל וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָרֹאֶה עֲלֵה לְפָנַי הַבָּמָה וַאֲכַלְתֶּם עִמִּי הַיּוֹם וְשִׁלַּחְתִּיךָ בַבֹּקֶר וְכֹל אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ אַגִּיד לָךְ. (כ) וְלָאֲתֹנוֹת הָאֹבְדוֹת לְךָ הַיּוֹם שְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים אַל-תָּשֶׂם אֶת-לִבְּךָ לָהֶם כִּי נִמְצָאוּ וּלְמִי כָּל-חֶמְדַּת יִשְׂרָאֵל הֲלוֹא לְךָ וּלְכֹל בֵּית אָבִיךָ. {ס} (כא) וַיַּעַן שָׁאוּל וַיֹּאמֶר הֲלוֹא בֶן-יְמִינִי אָנֹכִי מִקַּטַנֵּי שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וּמִשְׁפַּחְתִּי הַצְּעִרָה מִכָּל-מִשְׁפְּחוֹת שִׁבְטֵי בִנְיָמִן וְלָמָּה דִּבַּרְתָּ אֵלַי כַּדָּבָר הַזֶּה. {ס} (כב) וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת-שָׁאוּל וְאֶת-נַעֲרוֹ וַיְבִיאֵם לִשְׁכָּתָה וַיִּתֵּן לָהֶם מָקוֹם בְּרֹאשׁ הַקְּרוּאִים וְהֵמָּה כִּשְׁלֹשִׁם אִישׁ. (כג) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל לַטַּבָּח תְּנָה אֶת-הַמָּנָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֵלֶיךָ שִׂים אֹתָהּ עִמָּךְ. (כד) וַיָּרֶם הַטַּבָּח אֶת-הַשּׁוֹק וְהֶעָלֶיהָ וַיָּשֶׂם לִפְנֵי שָׁאוּל וַיֹּאמֶר הִנֵּה הַנִּשְׁאָר שִׂים-לְפָנֶיךָ אֱכֹל כִּי לַמּוֹעֵד שָׁמוּר-לְךָ לֵאמֹר הָעָם קָרָאתִי וַיֹּאכַל שָׁאוּל עִם-שְׁמוּאֵל בַּיּוֹם הַהוּא. (כה) וַיֵּרְדוּ מֵהַבָּמָה הָעִיר וַיְדַבֵּר עִם-שָׁאוּל עַל-הַגָּג. (כו) וַיַּשְׁכִּמוּ וַיְהִי כַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר וַיִּקְרָא שְׁמוּאֵל אֶל-שָׁאוּל הגג (הַגָּגָה) לֵאמֹר קוּמָה וַאֲשַׁלְּחֶךָּ וַיָּקָם שָׁאוּל וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם הוּא וּשְׁמוּאֵל הַחוּצָה. (כז) הֵמָּה יוֹרְדִים בִּקְצֵה הָעִיר וּשְׁמוּאֵל אָמַר אֶל-שָׁאוּל אֱמֹר לַנַּעַר וְיַעֲבֹר לְפָנֵינוּ וַיַּעֲבֹר וְאַתָּה עֲמֹד כַּיּוֹם וְאַשְׁמִיעֲךָ אֶת-דְּבַר אֱלֹהִים.
Now there was a man of Binyamin, whose name was Qish, the son of Avi᾽el, the son of Żeror, the son of Bekhorat, the son of Afiaĥ, a (Bin) yemini, a mighty man of valour.
הפגישה הראשונה בין שאול ודוד
(יז) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל עֲבָדָיו רְאוּ נָא לִי אִישׁ מֵיטִיב לְנַגֵּן וַהֲבִיאוֹתֶם אֵלָי. (יח) וַיַּעַן אֶחָד מֵהַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר הִנֵּה רָאִיתִי בֵּן לְיִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי יֹדֵעַ נַגֵּן וְגִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה וּנְבוֹן דָּבָר וְאִישׁ תֹּאַר וַה' עִמּוֹ. (יט) וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים אֶל יִשָׁי וַיֹּאמֶר שִׁלְחָה אֵלַי אֶת דָּוִד בִּנְךָ אֲשֶׁר בַּצֹּאן. (כ) וַיִּקַּח יִשַׁי חֲמוֹר לֶחֶם וְנֹאד יַיִן וּגְדִי עִזִּים אֶחָד וַיִּשְׁלַח בְּיַד דָּוִד בְּנוֹ אֶל שָׁאוּל. (כא) וַיָּבֹא דָוִד אֶל-שָׁאוּל וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו וַיֶּאֱהָבֵהוּ מְאֹד וַיְהִי לוֹ נֹשֵׂא כֵלִים. (כב) וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל אֶל יִשַׁי לֵאמֹר יַעֲמָד-נָא דָוִד לְפָנַי כִּי מָצָא חֵן בְּעֵינָי. (כג) וְהָיָה בִּהְיוֹת רוּחַ אֱלֹהִים אֶל שָׁאוּל וְלָקַח דָּוִד אֶת הַכִּנּוֹר וְנִגֵּן בְּיָדוֹ וְרָוַח לְשָׁאוּל וְטוֹב לוֹ וְסָרָה מֵעָלָיו רוּחַ הָרָעָה.
(יז) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל עֲבָדָיו רְאוּ נָא לִי אִישׁ מֵיטִיב לְנַגֵּן וַהֲבִיאוֹתֶם אֵלָי. (יח) וַיַּעַן אֶחָד מֵהַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר הִנֵּה רָאִיתִי בֵּן לְיִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי יֹדֵעַ נַגֵּן וְגִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה וּנְבוֹן דָּבָר וְאִישׁ תֹּאַר וַה' עִמּוֹ. (יט) וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים אֶל יִשָׁי וַיֹּאמֶר שִׁלְחָה אֵלַי אֶת דָּוִד בִּנְךָ אֲשֶׁר בַּצֹּאן. (כ) וַיִּקַּח יִשַׁי חֲמוֹר לֶחֶם וְנֹאד יַיִן וּגְדִי עִזִּים אֶחָד וַיִּשְׁלַח בְּיַד דָּוִד בְּנוֹ אֶל שָׁאוּל. (כא) וַיָּבֹא דָוִד אֶל-שָׁאוּל וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו וַיֶּאֱהָבֵהוּ מְאֹד וַיְהִי לוֹ נֹשֵׂא כֵלִים. (כב) וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל אֶל יִשַׁי לֵאמֹר יַעֲמָד-נָא דָוִד לְפָנַי כִּי מָצָא חֵן בְּעֵינָי. (כג) וְהָיָה בִּהְיוֹת רוּחַ אֱלֹהִים אֶל שָׁאוּל וְלָקַח דָּוִד אֶת הַכִּנּוֹר וְנִגֵּן בְּיָדוֹ וְרָוַח לְשָׁאוּל וְטוֹב לוֹ וְסָרָה מֵעָלָיו רוּחַ הָרָעָה.
And Sha᾽ul said to his servants, Provide me now a man that can play well, and bring him to me. Then answered one of the servants, and said, Behold, I have seen a son of Yishay the Bet-hallaĥmite, that knows how to play, and a fine warrior, and a man of war, and prudent in speech, and a comely person, and the Lord is with him. So Sha᾽ul sent messengers to Yishay, and said, Send me David thy son, who is with the sheep. And Yishay took an ass laden with bread, and a bottle of wine, and a kid, and sent them by David his son to Sha᾽ul. And David came to Sha᾽ul, and stood before him: and he loved him greatly; and he became his armourbearer. And Sha᾽ul sent to Yishay, saying, Let David, I pray thee, stand before me; for he has found favour in my eyes. And it came to pass, when the evil spirit from God was upon Sha᾽ul, that David took a lyre, and played with his hand: so Sha᾽ul was refreshed, and was well, and the evil spirit departed from him.
נתן אלתרמן, הקלריקל הקטן, בתוך כתבים, כרך ב' הוצאת דבר, 1962, עמ' 200
נתן אלתרמן - הקלרוקל הקטן
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il
נתן אלתרמן - הקלרוקל הקטן
| להורים חפשיים - זוג מוכר לי מאד - נולד ילד חמוד וחפשי בדעות. אך בטרם הילד עמד על רגליו כבר הרגישה האם והרגיש גם האב כי בזה התינוק, במין דרך פטאלית נשתרשה נטיה חזקה קלריקלית! ערב-ערב שאל הוא, אותו קלריקל מה למטה ומה בשמים מעל, מי מוציא כוכבים להאיר בלילות מי יושב ברקיעים המלאים אורה, מי מוריד הטללים? וכמו-זה שאלות של אנשי המאה השחורה. אך ידעו ההורים, עד נפשם כמעט קצה, לעמוד איתנים למול כל פרובוקציה וענו לו בנחת תשובות ביולוגיות, פיזיות, חימיות, אנטרופולוגיות. ומובן שאב גם האם, שניהם יחד, עוד חיכו לעיקר, באימה ופחד. לא לשווא! יום אחד, את הוריו הבוהים, הפיליסטר שאל אם יש אלהים. נדהמו אם ואב והתחילו לחזות: איך הגיעה אליו השמועה הלזאת? והובא לשיחה משפחתית זה הסעיף, והוחלט: זאת סיפר לו הסב שבצריף. | אך הסבא נשבע בדמעות שליש, שאת זו השמועה לא סיפר הוא לאיש. ובזמן התפילה כה נזהר הוא כל יום שנכדו לא יגש אליו חס ושלום. והינו מתפלל בנשימה עצורה, שנכדו לא ישמע את השם הנורא. והצריף הוא סגור ואטום בתכלית, שנכדו לא יראנו עטוף בטלית ועלתה הצעה אז: לקראת הבאות להגן על הילד מפני השפעות. ולשמור את נפשו הרכה ופתיה מגורמי תעיות ותהיה. אך היה שם חבר הגיוני ומיושב שאמר, בלי לחזור פעמיים: לשם כך יש לקום ולהסתיר מפניו קודם כל אדמה ושמיים. כל כוכב הוא לילד כמין פרובוקטור אך בזה העולם הסוער וניתך שום מרכסיסט לא גדל עוד בתוך אינקובטור ואולי פחדנות היא לשמור אותו כך. קצת עלוב ייראה המרכסיסט שיחרוג מקופסת חינוכו, מעוטף כאתרוג. לוחמים ותיקים! אב, מורה ומורה! [הראשון בסגול, השני בקמץ - גו"ג] אל תהיו פוחדים כה מעין הרע! חוץ מזה שכחו השוקלים-ודנים שגם המה היו קלריקלים קטנים, ודבר לא קרה, יש דואג ומרחם: הם גדלו אפיקורסים, ברוך השם. |
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il
דיון
שאלות
1. זהו את אבני הבניין השונים, מהם צמח כל אחד מהאנשים בטקסטים השונים.
2. מה אתם לומדים מהמגוון?
3. שתפו אלו את אלו באבני הבניין שלכם.
שאלות
1. זהו את אבני הבניין השונים, מהם צמח כל אחד מהאנשים בטקסטים השונים.
2. מה אתם לומדים מהמגוון?
3. שתפו אלו את אלו באבני הבניין שלכם.
