יחסי ישראל והתפוצות ושאלת הזהות היהודית
1א
הדף מאת: רׂני יבין / בית מדרש אלול
2ב
דף לימוד זה מתייחס לקשר שבין יהודים מישראל ליהודים החיים בחוץ לארץ. הוא מעלה את האתגרים הכרוכים בקשר זה: מתח וקשיי הבנה מחד; סולידריות, אהבה ובניית קשר מאידך.
3ג
א. בן בבל שעלה לישראל: קשיים בזוגיות?!
4ד
מעשה בבן בבל שעלה לא"י ונשא אישה.
אמר לה: בשלי לי שתי עדשים. בישלה לו שתי עדשים.
כעס עליה.
למחר אמר לה: בשלי לי סאה. בישלה לו סאה.
אמר לה : הביאי לי שני "בוציני" (בארמית = אבטיחים ובא"י = נרות).
הביאה לו שני נרות.
אמר לה (בכעס): לכי ושברי אותן בראשו של "בבא" (ראש השער).
היה יושב בבא בן בוטא על הפתח ועוסק בדין, שברתם על ראשו.
אמר לה (בבא בן בוטא): מה את עושה?
אמרה לו: כך ציוני בעלי.
אמר לה: את עשית רצון בעלך - המקום יוציא ממך שני בנים כבבא בן בוטא.
It was taught: She had a false tooth [shen totevet], which disfigured her, and Rabbi Yishmael made her a gold tooth from his own money, thereby beautifying her. When Rabbi Yishmael died, a certain eulogizer began his eulogy about him like this: Daughters of Israel, weep for Rabbi Yishmael, who clothed you. § The Gemara relates: There was a certain person who said to his wife: Benefiting from me is konam for you until you have given Rabbi Yehuda and Rabbi Shimon your cooked food to taste, so they can see for themselves what a bad cook you are. She brought the food to them, and Rabbi Yehuda tasted it, without concern for his honor. He said: This is an a fortiori inference: And what can be seen, that in order to make peace between a man and his wife, the Torah said: My name, that is written in sanctity, shall be blotted out in the waters that curse, as the words written on a scroll, including the name of God, were blotted out during the ceremony of preparing the water that a sota would drink. And this is so even in a case of where it is uncertain if this will bring peace between them, as she may or not be guilty of adultery. I, all the more so, should waive my honor in order to bring peace to this couple. Conversely, Rabbi Shimon did not taste. He said: Let all the children of the widow die, and Shimon will not budge from his place. In other words, the husband can die and leave his wife a widow and his children orphans, and let them die too, rather than have people belittle the dignity of Torah scholars by taking such vows. And furthermore, there is another reason for my refusal: So that they should not become used to taking vows. The Gemara relates: There was a certain person who said to his wife: Benefiting from me is konam for you until you have spat on Rabban Shimon ben Gamliel. She came to Rabban Shimon ben Gamliel and spat on his clothing. Rav Aḥa of Difti said to Ravina: But this man intended the humiliation of Rabban Shimon ben Gamliel, which is not achieved by spitting on his clothing. Ravina said to him: Spittle on the clothing of Rabban Shimon ben Gamliel is a great humiliation for him, and she has thereby fulfilled the vow. The Gemara relates: There was a certain person who said to his wife: Benefiting from me is konam for you until you show some beautiful [yafeh] part of you to Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei. Rabbi Yishmael attempted to find something beautiful about the woman. He said to his students: Perhaps her head is beautiful? They said to him: It is round [segalgal]. Perhaps her hair is beautiful? They replied: Her hair resembles stalks of flax. Perhaps her eyes are beautiful? They are narrow [terutot]. Perhaps her ears are beautiful? They are double in size. Perhaps her nose is beautiful? It is stubby. Perhaps her lips are beautiful? They are thick. Perhaps her neck is beautiful? It is low and short. Perhaps her stomach is beautiful? It is swollen. Perhaps her legs are beautiful? They are as wide as a goose’s. Perhaps her name is beautiful? Her name is Likhlukhit. He said to them: It is fitting [yafeh] that she is called by the name Likhlukhit, as she is dirty [melukhlekhet] with blemishes, and he permitted her to benefit from her husband, because she did have one beautiful feature, her fitting name. The Gemara cites another incident: There was a certain Babylonian who went up to Eretz Yisrael and married a woman there. He said to her: Cook two lentils, i.e., some lentils, for me. She cooked exactly two lentils for him. He grew angry with her. On the following day, so that she would not repeat what she had done, he said to her: Cook a se’a [geriva] for me, intending: A large amount. She cooked an actual se’a for him, far more than what one person could eat. He said to her: Go and bring me two butzinei, intending small gourds, as butzinei are small gourds in the Aramaic dialect spoken in Babylonia. She went and brought him two lamps [sheraggei], called butzinei in the Aramaic dialect spoken in Eretz Yisrael. In anger, he said to her: Go and break them on the head of the bava, intending the gate, as bava means a gate in the Aramaic dialect spoken in Babylonia. She did not recognize this word. At that time, the Sage Bava ben Buta was sitting as a judge at the gate. She went and broke them on his head, as his name was Bava. He said to her: What is this you have done? She said to him: This is what my husband commanded me to do. He said: You fulfilled your husband’s desire, may the Omnipresent bring forth from you two sons, corresponding to the two candles, like Bava ben Buta. MISHNA: With regard to a betrothed young woman, her father and her husband together nullify her vows.
5ה
דיון
  • האם האישה בסיפור היא צייתנית או מרדנית?
  • אילו קשיים מתגלעים בין בני הזוג, קשיים בזוגיות או קשיים בשפה?
  • תנו דוגמה להבדלים בשפה התרבותית בין ישראלים לחוצניקים.
  • 6ו
    ב. סולידריות יהודית - משפחה בהקשר המקראי - עם, שבט
    7ז
    ויספדו שם
    תני, חבורה ומשפחה כך הן דומים לכיפת אבנים;
    את נוטל ממנה אבן אחת וכולה מתרועעת; את נותן עליה אבן אחת וכולה עומדת.....
    8ח
    דיון
  • איזו אבן רופפת היום בישראל ואיזו בגולה?
  • האם זו אותה הערימה?
  • 9ט
    ג. קשיי פרידה או סוגיה עקרונית?
    10י
    מתוך ספר האגדה (תק), ח"נ ביאליק וי"ח רבניצקי, הוצאת דביר, תש"ס
    ר' זירא היה משתמט מרב יהודה, שביקש לעלות לארץ-ישראל, ואמר רב יהודה : כל העולה מבבל עובר בעשה [חל איסור מבחינתו לעלות. לא רצה רבי זירא לפוגשו כדי שלא יאמר לו רב יהודה את דעתו על עליה לארץ ואז יצטרך להמרות את פיו במפורש]...

    אמר [ר' זירא]: אלך ואשמע מפיו דבר ואבוא ואעלה.

    הלך ומצאו כשהוא עומד בבית המרחץ.

    ואומר לו לשמשו [רב יהודה]: הביאו לי נתר [סבון], הביאו מסרק. פיתחו פיכם והוציאו הבל ושתו מן המים של בית המרחץ.

    אמר [ר' זירא]: אלמלא באתי אלא לשמוע דבר זה דיי.
    11יא
    דיון
  • מהו הקונפליקט הפנימי של ר' זירא המשתקף בסיפור?
  • מה הכוונה ב"לשמוע דבר"?
  • האם ר' זירא מרגיש שהוא עולה או יורד?
  • האם לדעתכם כל מקום שיש בו מימוש אקטואלי ורוחני של היהדות הוא כמו ארץ ישראל?
  • 12יב
    ד. הלב החלל והדרך חזרה, עמוס עוז
    13יג
    עמוס עוז, באור התכלת העזה- פואטיקה וביקורת, הוצאת כתר
    מתוך דברים בערב זיכרון לש"י עגנון :
    "מחמת קטסטרופה היסטורית שהחריב טיטוס ימח שמו את עירנו ואת מקדשנו, לא נולדתי בירושלים אלא באחת מעיירות גאליציה. אבל תמיד ראיתי עצמי כמי שנולד בירושלים".
    הדברים האלה, כידוע לכל קורא מקוראי עגנון, הם דברי אמת. אבל, מה מוזר, גם היפוכם אמת. לו בחר עגנון לומר, בערך, כדברים הבאים: "מחמת קטסטרופה היסטורית שנתפוררה יהדות מזרח אירופה, נעשיתי סופר עברי בירושלים. אבל תמיד ראיתי עצמי כמי שנולד ונועד להיות רב באחת מערי גאליציה " – גם הדברים האלה היו אמיתיים וקולעים ללא סייג.
    © כל הזכויות שמורות למחבר
    14יד
    דיון
  • איפה עגנון באמת הרגיש בבית?
  • 15טו
    ה. מולדת וגעגועים, עמוס קינן
    16טז
    עמוס קינן, אל ארצך אל מולדתך, הוצאת עידנים 1981, עמ' 139
    ... מדוע עוזב אדם את מולדתו, אינני יודע.

    מולדת, היא סיפור אהבה, ולא לכל סיפורי האהבה יש הפי אנד.

    מרבית סיפורי האהבה הם סיפורים עצובים.

    וכשם שאיני יודע מדוע אדם עוזב את מולדתו, כך אינני יכול להבין אנשים מתגעגעים אל כל מיני מולדות.

    נדמה לי שהיהודים הם אלופי האנושות בגעגועים.

    הולך לו יהודי מארץ- הקודש לספרד. מתיישב באנדלוסיה ובצל עצי הרימונים כותב שירי געגועים לציון. וכאשר מגרשים אותו מספרד, הוא לוקח את מקל הנדודים בידו והולך לאיזמיר, ושם הוא שר בגעגועים שירים בלאדינו. הוא מתגעגע בעת ובעונה אחת גם לציון גם לאנדלוסיה וגם לצורה הנהדרת שבה היה מתגעגע לציון בהיותו באנדלוסיה.

    והולך לו אדם מארץ הקודש לאשכנז וכאשר מגרשים אותו משם, הוא לוקח איתו את שפת אשכנז לכל מקום ואת הלבוש של אשכנז ואת המגבעת רחבת השוליים של אשכנז. הוא שר בדביקות בשפת-אשכנז את שירי הגעגועים לציון שהיה שר באשכנז .

    אפילו כאשר הוא מגיע לציון ויושב בתוכה עדיין הוא ממשיך להתגעגע אליה בשפת אשכנז ובניגון שלה.
    17יז
    דיון
  • לְמה אתם חושבים שתתגעגעו אם תעזבו את הארץ, ולאילו דברים לא תתגעגעו?
  • 18יח
    ו. ברית בין הבתרים
    19יט
    ז) ויאמר אליו (ה' לאברהם) אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה: (ח) ויאמר אדני ה' במה אדע כי אירשנה: (ט) ויאמר אליו קחה לי עגלה ... : (י) ויקח לו את כל אלה ויבתר אתם ... (יב) ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם והנה אימה חשכה גדלה נפלת עליו: (יג) ויאמר לאברם ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה (טז) וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה:
    And He said unto him: ‘I am the LORD that brought thee out of Ur of the Chaldees, to give thee this land to inherit it.’ And he said: ‘O Lord GOD, whereby shall I know that I shall inherit it?’ And He said unto him: ‘Take Me a heifer of three years old, and a she-goat of three years old, and a ram of three years old, and a turtle-dove, and a young pigeon.’ And he took him all these, and divided them in the midst, and laid each half over against the other; but the birds divided he not. And the birds of prey came down upon the carcasses, and Abram drove them away. And it came to pass, that, when the sun was going down, a deep sleep fell upon Abram; and, lo, a dread, even a great darkness, fell upon him. And He said unto Abram: ‘Know of a surety that thy seed shall be a stranger in a land that is not theirs, and shall serve them; and they shall afflict them four hundred years; and also that nation, whom they shall serve, will I judge; and afterward shall they come out with great substance. But thou shalt go to thy fathers in peace; thou shalt be buried in a good old age. And in the fourth generation they shall come back hither; for the iniquity of the Amorite is not yet full.’
    20כ
    דיון
    כבר בשלב הבטחת הארץ טמונה גם תודעת החיים מחוצה לה.
  • האם זה מוצג בפסוקים כבעיה או כטבע לאומי?
  • 21כא
    מרדף, מילים: ירון לונדון, לחן: נחום היימן
    מרדף
    MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt; LINE-HEIGHT: 150%"> MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0cm 0cm 0pt; LINE-HEIGHT: 150%">HE style="FONT-SIZE: 9pt; COLOR: #333333; LINE-HEIGHT: 150%; FONT-FAMILY: Arial">HE dir=rtl style="FONT-SIZE: 11pt; FONT-FAMILY: Arial; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman'; mso-ansi-language: EN-US; mso-fareast-language: HE; mso-bidi-language: HE">ארץ טובה שהדבש בעורקיה
    אך דם בנחליה כמים נוזל.
    ארץ אשר הרריה נחושת
    אבל עצביה ברזל.
    ארץ אשר מרדפים קורותיה,
    אלפיים דפים ועוד דף,
    עד שנשרף
    עוד מעט כל חמצן ריאותיה
    בגלל מרוצת המרדף

    ארץ אשר ירדפוה אויביה
    והיא את אויביה תרדוף במרדף.
    היא את אויביה תשיג, אך אויביה
    הם לא ילכדוה בכף.
    זו הרואה את חייה מנגד
    תלויים כעלה הנידף.
    היא יראה,
    אבל כמו לא היתה כלל מודאגת
    תמתין עד לתום המרדף.

    תום המרדף מסתתר בנקיק
    ומצפין את פניו במחבוא, במחבוא,
    אך לסופו הוא יבוא כמו השמש
    אשר ממזרח היא תבוא.
    אז לא יותר אמהות תקוננה
    ולא על בניהם האבות,
    כן הוא יבוא
    ורגלינו עד אז לא תלאינה
    לרדוף בעקבי התקוות.

    © כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
    www.acum.org.il
    22כב
    שיר ההודיה, מילים ולחן: מרדכי זעירא
    שיר ההודיה
    HE dir=rtl style="FONT-SIZE: 11pt; FONT-FAMILY: Arial; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman'; mso-ansi-language: EN-US; mso-fareast-language: HE; mso-bidi-language: HE">ליוית אותי, ארצי, בלובן שקדיה
    בזהר חמתך ומרחבי שדותייך,
    ושיר נתת בפי, הוא שיר ההודיה
    להשמיעו הרחק הרחק מגבולותייך.

    והוא שמור בלב, זה שיר הרגבים,
    וברחבי נכר מולדת יעטפנו
    ורבבות אחי בנייך הטובים
    יקשיבו לו דומם וירגעו ממנו.

    ועת נשוב, ארצי, שבעי געגועים
    צמאים לחמתך, לשפע טובותייך,
    יחזור לך אז השיר מלב בנים גאים
    וטוב יהיה לצעוד ברחבי שדותייך
    © כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
    www.acum.org.il
    24 כד