תשובה ובחירה חופשית?
הדף מאת: עדו גוטהולד / בית מדרש אלול
לימוד זה עוסק בקשר שבין תשובה לבחירה חופשית. לפנינו שני מודלים - האחד שמייצג הרמב"ם ולפיו התשובה מבוססת על עיקרון מרכזי של חופש והבחירה בין טוב לרע מוטלת על אחריות האדם. המודל השני של רבי צדוק הכהן מלובלין, שמציע תמונה הפוכה: דווקא היעדר הבחירה הוא שעומד בבסיס התשובה מאהבה. ננסה להבין את שני המודלים ולהשוות ביניהם.
רמב"ם - יסוד התשובה - הבחירה החופשית
א רשות כל אדם נתונה לו: אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק, הרשות בידו; ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע, הרשות בידו. הוא שכתוב בתורה "הן האדם היה כאחד ממנו, לדעת, טוב ורע" (בראשית ג,כב) כלומר הן מין זה של אדם היה אחד בעולם, ואין לו מין שני דומה לו בזה העניין, שיהא הוא מעצמו בדעתו ובמחשבתו יודע הטוב והרע ועושה כל מה שהוא חפץ, ואין לו מי שיעכב על ידו מלעשות הטוב או הרע. וכיון שכן הוא, "פן ישלח ידו" (שם).

ב אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טיפשי האומות ורוב גולמי בני ישראל, שהקדוש ברוך הוא גוזר על האדם מתחילת ברייתו להיות צדיק או רשע. אין הדבר כן, אלא כל אדם ואדם ראוי להיות צדיק כמשה רבנו או רשע כירובעם, או חכם או סכל, או רחמן או אכזרי, או כיליי או שוע; וכן שאר כל הדעות. ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו, ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים, אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאיזה דרך שירצה. הוא שירמיהו אומר "מפי עליון לא תצא, הרעות והטוב" (איכה ג,לח) כלומר אין הבורא גוזר על האדם לא להיות טוב, ולא להיות רע.וכיון שכן הוא, נמצא זה החוטא הוא הפסיד על עצמו; ולפיכך ראוי לו לבכות ולקונן על מה שעשה לנפשו, וגמלה רעה. הוא שכתוב אחריו "מה יתאונן אדם חי, גבר על חטאיו" (איכה ג,לט). וחזר ואמר הואיל ורשותנו בידינו, ומדעתנו עשינו כל הרעות, ראוי לנו לחזור בתשובה ולעזוב רשענו, שהרשות עתה בידינו. הוא שכתוב אחריו, "נחפשה דרכינו ונחקורה, ונשובה עד ה'" (איכה ג,מ).

ג ודבר זה עיקר גדול הוא, והוא עמוד התורה והמצוה שנאמר "ראה נתתי לפניך היום, את החיים ואת הטוב, ואת המוות, ואת הרע" (דברים ל,טו), וכתוב "ראה, אנוכי נותן לפניכם היום: ברכה, וקללה" (דברים יא,כו): כלומר שהרשות בידכם; וכל שיחפוץ האדם לעשות ממעשה בני האדם עושה, בין טובים בין רעים. ומפני זה העניין נאמר "מי ייתן והיה לבבם זה להם" (דברים ה,כה) כלומר שאין הבורא כופה בני האדם ולא גוזר עליהן לעשות טובה או רעה, אלא ליבם מסור להם.

מושגים
  • הרמב"ם - רבי משה בן מימון, מגדולי ישראל שבכל הדורות, נולד בקורדובה שבספרד בשנת ד"א תתצ"ח (1138) ונפטר בשנת ד"א תתקס"ה (1204) בפוסטט (קהיר העתיקה) שבמצרים. פילוסוף ורופא. ספריו הם מהמרכזיים בתחומי היהדות השונים: פרשנות - פירוש למשנה, הלכה - משנה תורה לרמב"ם, פילוסופיה יהודית - מורה נבוכים. עליו נאמר "ממשה עד משה לא קם כמשה" והוכתר בכינוי "הנשר הגדול".
Every man was endowed with a free will; if he desires to bend himself toward the good path and to be just it is within the power of his hand to reach out for it, and if he desires to bend himself to a bad path and to be wicked it is within the power of his hand to reach out for it. This is known from what it is written in the Torah, saying: "Behold, the man is become as one of us, to know good and evil" (Gen. 3.22), that is as if saying: "Behold, this species, man, stands alone in the world, and there is no other kind like him, as regards this subject of being able of his own accord, by his reason and thought, to know the good and the evil, and to do whatever his inclination dictates him with none to stay his hand from either doing good or evil; and, being that he is so, 'Lest he put forth his hand, and take also from the tree of life, and eat, and live forever'" (Ibid.)1Abodah Zarah, 16b; Megillah, 25a. G. Permit not your thought to dwell upon that which ridiculous fools of other peoples and a majority of asinine individuals among the children of Israel say, that the Holy One, blessed is He! decrees at the very embryonic state of every man whether he should be just or wicked. The matter is not so. Every man is capable of being as just as Moses our Master or as wicked as Jeroboam, wise or incony, merciful or human, miser or philanthropist, and so in all other tendencies. There is none to either force things upon him or to decree things against him; either to pull him one way or draw him another way, but he alone, of his own free will, with the consent of his mind, bends to any path he may desire to follow. It is concerning this that Jeremiah said: "Out of the mouth of the Most High proceedeth not the evil and the good" (Lam. 3. 38),2I am amazed that the English version of the American Jewish Publication Society, too, makes this sentence interrogatory. G. which is as if saying, the Creator decrees not that man should be either good or bad. Now, this being so, the consequence hereof is that the sinner alone brought harm upon himself. It is, therefore, meet that he should lament and shed tears because he sinned, and because of what he did to his soul and rewarded it with evil. Even this is the meaning of the succeeding Verse: "Wherefore doth a living man complain, or a strong man? Because of his sins" (Ibid.)3The English version in all existing translations is entirely opposed to what was an accepted doctorine by all medieval and modern Hebrew scholars. I corrected it to harmonize the texts. G. Again, he continues, in the succeeding Verse seeing that it all is in our power, and we did all the evil of our own free will and accord, it is, indeed meet for us to turn in repentance and abandon our wickedness, for our free will is in our hands now as well as at the time we committed the sins saying: "Let us search and try our ways, and return to the Lord" (Ibid.–40).4See Niddah, 16b; but the Maimoni doctorine does not contradict that text; you can not teach a brainless idiot wisdom, but a man with brains is often a charlatan; the choice is his. C. G. And, this matter is a great and component part, the very pillar of the Torah and its precepts, even as it is said: "See, I have set before thee this day life and good, and death and evil" (Deut. 30.15), and it is, moreover, written: "Behold, I set before you this day a blessing and curse" (Ibid. 11.26). This is as if saying, the power is in your hand, and whatever human activity man may be inclined to carry on he has a free will to elect either good or evil. And, because of this very subject it is said: "Oh, who would grant that they had such a heart as this, to fear Me, and to keep all my commandments at all times" (Ibid. 5.26). This is as if saying, that the Creator forces not the sons of man, and makes no decrees against them that they should do good or evil, but that it all is in their own keeping.5Since Maimoni no authority in Israel disputed this. G.
דיון
  • הרמב"ם מציב את עקרון הבחירה החופשית כעיקרון שעומד בבסיס הלכות תשובה - "עיקר גדול והוא עמוד התורה והמצוה" (הלכה ג). מדוע לדעתכם עיקרון זה חשוב כל כך לדעתו?
  • הרמב"ם קובע בהלכה א' שידיעת הטוב והרע מיוחדת רק לאדם ומבדילה אותו משאר עולם החי. מה לדעתכם מוסיף הפסוק שהוא מצטט: 'הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע' (בראשית, ג, כב)?
  • האם אתם מסכימים עם הקביעה שאדם "ראוי לו להיות צדיק כמשה או רשע כירבעם או חכם או סכל או רחמן או אכזרי..." שבהלכה ב?
  • איזו עמדה ביחס למעשים שלנו מציע הרמב"ם, ומהו לדעתכם התהליך הנפשי של התשובה שהוא מתווה?
שפינוזה, "אתיקה", הקדמה לחלק ג: על מקור הריגשות וטבען, (תרגם: ירמיהו יובל) הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמ' 193-194
שפינוזה: האומנם בחירה חופשית?
רוב המחברים שכתבו על הריגשות ועל אורח חיי האדם נראים כעוסקים בדברים שמחוץ לטבע, ולא בדברים הנשמעים לחוקי הטבע המשותפים. אדרבה, דומה שהם משיגים את האדם בטבע כמן ממלכה בתוך ממלכה. שכן הם מאמינים שהאדם פורע את סדר הטבע יותר משהוא נשמע לו, ויש לו שלטון מוחלט על מעשיו, ואינו נקבע אלא על ידי עצמו. נוסף על כך, את הסיבה לחולשת האדם ולהפכפכנותו הם מייחסים לא לעוצמתו המשותפת (הכללית) של הטבע, אלא למי יודע איזה פגם בטבע האדם, שעל כן הם מקוננים עליו, לועגים ובזים לו או מה שקורה על פי רוב מקללים אותו. ומי שיודע להטיל דופי בחולשה של רוח האדם באופן חי ונמלץ יותר, נחשב למעין איש אלוהים.
דיון
  • האם לפי שפינוזה, הרמב"ם נכלל בין 'רוב המחברים שכתבו על הריגשות ועל אורח חיי האדם'?
  • הגישה שאדם שולט במעשיו וקובע בעצמו את חייו, מובילה לדעת שפינוזה ללעג ובוז לבני אנוש, איך אתם מבינים זאת?
שפינוזה, "אתיקה", חלק א: 'על אלוהים', הגדרות (תרגם: ירמיהו יובל) הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמ' 76
חופשי נקרא אותו דבר, הקיים מתוך הכרח טבעו בלבד, והנקבע לפעול על ידי עצמו בלבד; והנקבע לפעול על ידי עצמו בלבד; ואילו הכרחי, או מטוב לומר כפוי, נקרא אותו דבר, הנקבע על ידי אחר להתקיים ולפעול בדרך קבועה ומסוימת
דיון
בקטע זה מתאר שפינוזה את החופש האמיתי בעיניו. לדעתו החופש האנושי איננו מתבטא באפשרות לבחור בין אפשרויות, כפי שסבר הרמב"ם, מכיוון שלעולם אדם פועל מתוך הכרח.

מה בכל זאת מבדיל לדעת שפינוזה בין האדם החופשי לאדם שאיננו חופשי?

האם אתם מקבלים את דעתו או שאתם קרובים יותר לתפיסת הרמב"ם בדבר החופש לבחור?
צדוק הכהן מלובלין, צדקת הצדיק קלט, ירושלים, תשנ"ח, עמ' 55.
תשובה כקבלה שהכול מאת ה'
עיקר התשובה הוא עד שיאיר ה' עיניו שיהיו זדונות כזכֻיות רצה לומר שיכיר ויבין שכל מה שחטא היה גם כן ברצון השם יתברך...וכשמשיג לאור זה העצום אז שבו כל זדונותיו בלתי יוצאים מעומק ידיעת השם יתברך והוא ודעתו ורצונו הכל אחד. ומאחר שהשם יתברך רצה כן הרי הכל זכיות וזוכה לכפרה גמורה שביום הכיפורים.
דיון
דבריו של רבי צדוק מבוססים על דברי ריש לקיש "גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכֻיות" (תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף פו, ע"ב),

מהו התהליך שבו לפי רבי צדוק, הזדונות הופכות לזכויות?

לאן נעלמת הבחירה החופשית והאחריות האישית אם הכול קורה 'ברצון השם יתברך'?

מה ההבדל בין רבי צדוק לרמב"ם בשאלת מקומו של אלוהים בתהליך התשובה?
שמעון גרשון רוזנברג, תשובה כקבלה עצמית, בתוך: מאת לצדיק, גרשון קיציס עורך, עמ' 194, הוצאת 'בית', 2005.
תשובה כקבלה עצמית
...התשובה הגבוהה, תשובה מאהבה, אם כן איננה הכרה באחריות לחטא וחזרה ממנו, אלא דוקא התנערות ממנה, פרי התובנה ש"כל מה שחטא היה גם כן ברצון השם יתברך". בלשון אחרת התשובה הינה קבלת עצמך גם כחוטא, מתוך הארה שלא אני עשיתי את עצמי אלא השם יתברך. הדרך שבה מתגבר החוטא על הקונפליקט שבינו לבין חייו ועל חוסר שביעות הרצון שלו מעצמו הינה דוקא בקבלת עצמו כפי שהוא.

מושגים
  • הרב שג"ר - הרב שמעון גרשון רוזנברג (1950 - 11 ביוני 2007), עמד בראש ישיבת 'שיח יצחק'. נודע כרב ופילוסוף דתי שהוביל הגות ציונות דתית הנטועה בחסידות ובפוסט מודרניזם.
דיון
הרב שג"ר מקרב אותנו להבנה של רבי צדוק וממקד את התשובה בתהליך הקבלה העצמית.

מה משמעותה של 'קבלת עצמך כחוטא'?

איזה מין תהליך אדם עובר במהלך כזה של תשובה, האם תהליך זה מוכר לכם?

מה היה אומר הרמב"ם על כך? ומה לדעתכם יאמר שפינוזה?
דיון
במחשבה שנייה
במבט ראשון, נראה שהתפיסה הדטרמיניסטית של רבי צדוק מסירה את האחריות מהאדם החוטא. אולם הרב שג"ר מציע לחשוב מחדש על דרך תשובה זו. ניקח לדוגמא את רגש האשמה - 'אני לא בסדר' - שמתעורר בעקבות מעשה שעשינו. במחשבה ראשונה האשמה מסייעת לנו לשנות את דרכינו, לקחת אחריות על מעשינו, והרמב"ם ודאי יאמץ אותה כמניע לתשובה. אך במחשבה שנייה, רגש האשמה משרת דווקא דימוי נעלה שלנו על עצמנו - אם אני מרגיש אשם כשעשיתי משהו 'לא בסדר' - אז אני 'בסדר'. יש כאן פרדוקס שסותר את התפיסה העצמית של מי שראוי שאהיה (היזכרו בביקורת של שפינוזה על הלועגים ובזים לחוטא).

לעומת זאת, היכולת לקבל את עצמנו כחוטאים, עשויה להפחית בחשיבותו של רגש האשמה. אם עשיתי משהו 'לא בסדר', כנראה שאני 'לא בסדר', ומתברר שלא אמור להיות אחרת. אין כאן מעידה, חולשה, נפילה, או החטאה של מי שאני באמת. זוהי אמירה כואבת יותר על עצמנו. האם אנחנו מסוגלים לכך?

באמירה זו יש צער שככה אנו, והיא כוללת כאב וקבלת חוסר המושלמות שלנו. אך מצד שני, היא משוחררת מביקורת וחיטוט בעבר כגון: איך עשיתי זאת, למה עשיתי כך, משום שהתשובה היא - כי ככה אני. התשובה 'ככה' איננה סתמית או סטטית דווקא; אדרבה, אולי התבוננות מפוכחת במי שאנו באמת, ולא במה שאנו אמורים וראויים להיות, תאפשר לנו לראות באופן מעמיק ולא שולל את המציאות שלנו, ולהתנהל אחרת בהמשך, מתוך מקום שנושא עימו בזיכרון ובחוויה את מי שבאמת היינו.
דף הנחיות למנחה:
תשובה ובחירה חופשית.rtf