בימים ההם ובזמן הזה: גלגולי חג החנוכה
1א
הדף מאת: גילי ושירה זיוון / מרכז יעקב הרצוג
2ב
דף הלימוד עוסק בגלגוליו של חג החנוכה, כפי שהם באים לידי ביטוי בארבעה מקורות מתקופות שונות: ספר החשמונאים מתקופת בית שני; התלמוד הבבלי מתקופת הגלות; שירי חלוצים מראשית המאה העשרים; ושירה של מיריק גרזי מתקופתנו אנו, שנות האלפיים, לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה.
3ג
דיון
חג החנוכה, שאותו אנו חוגגים כל שנה בכ"ה בכסלו, קיבל לאורך הדורות דגשים ומשמעויות משתנים על רקע התקופה ההיסטורית. במקורות המובאים לפניכם נעמוד על משמעויותיו מתקופת המכבים ועד ימינו אנו.
4ד
דיון
חלק ראשון: 'ויחוגו את חנוכת המזבח שמונת ימים' – תקופת בית שני
המקור הקדום ביותר המזכיר את חג החנוכה לקוח מספר החשמונאים, הנקרא גם 'ספר המקבים'. הספר נכתב על רקע מרד החשמונאים ביוונים במאה השנייה לפני הספירה
5ה
ספר חשמונאים א', פרק ד, פסוקים לה-לט; מג-נד (מבוסס על התרגום מיוונית של יצחק זעקיל פרענקיל, ורשה 1885)
(לה) וידבר יהודה ואחיו אל העם לאמור. (לו) הן האויב ניגף לפנינו, ועתה עלה נעלה וטיהרנו את מקדש ה'. (לז) וייקהלו כל אנשי הצבא ויעלו יחדו על הר ציון. (לח) ויהי בראותם את המקדש כי שמם, ואת המזבח כי חולל, והדלתות שרופות באש והלשכות נהרסות, ועשב השדה צמח בכל גבולו מסביב. (לט) ויקרעו את בגדיהם ויזרקו עפר על ראשם ויתאבלו מאוד.
[...]
(מג) ויראו את מזבח העולה כי חולל, ויועצו לב יחדו כדת מה לעשות. (מד) ותהי העצה היעוצה לנתוץ את המזבח עד רדתו, לבלתי היות להם למכשול, יען כי חיללוהו זרים. וייתצו אתו. (מה) ויניחו את האבנים על הר הבית אל מקום פלוני אלמוני, עד אשר יקום נביא בישראל להורותם את אשר יעשון. (מו) ויקחו אבנים שלמות אשר לא עלה עליהן ברזל, ככתוב בתורת ה' ויבנו מזבח חדש כתבנית הראשון. (מז) וישובו לבנות את פרצי המקדש ואת כל אשר מבית להיכל, ויחטאו את החצר ואת כל אשר בו. (מח) ויחדשו את כל כלי הקודש, וישימו את המנורה אל ההיכל ואת מזבח הקטורת ואת שולחן הפנים. (מט) וישימו את הקטורת על המזבח, ועל המנורה העלו את נרותיה להאיר במקדש. (נ) ויתנו את לחם הפנים על השולחן, ואת הפרוכת המסך על הארון, ותכל כל העבודה כאשר בתחילה. (נא) ויהי ביום החמישי ועשרים לחדש התשיעי הוא כסלו, בשנת שמונה וארבעים ומאה, וישכימו בבוקר ויעלו עולות על המזבח החדש כמשפט. (נב) ויחנכו את המזבח בעצם היום אשר טמאו אותו הגויים, ויהללו לה' בשירים ובכינורות בחלילים ובמצלצלים. (נג) ויפלו על פניהם וישתחוו לה' על אשר נתן להם עוז ותשועה. (נד) ויחוגו את חנוכת המזבח שמונת ימים, ויעלו עולות ותודות בשמחת לבבם.
6ו
דיון
ספר החשמונאים הוא המקור הקדום ביותר לחג החנוכה.
  • תארו במילים שלכם את שרשרת ההתרחשויות, כפי שהיא מופיעה בקטע שקראתם.
  • כיצד נקרא חג החנוכה בקטע שלפניכם?
  • מה הייתה הסיבה לחגיגתם של הלוחמים?
  • שימו לב לקטעים המסומנים בקו. איזו אווירה עולה מהם?
כדי לברר את השאלה מדוע קבעו החשמונאים לחגוג במשך שמונה ימים, נקרא את הקטעים הבאים מספר חשמונאים ב':
7ז
ספר חשמונאים ב', פרק י, פסוקים ח-יא (מבוסס על התרגום מיוונית של יצחק זעקיל פרענקיל, ורשה 1885)
(ז) בשנת תשע ושישים ומאה, עת מלך מלך דימטריוס, כתבנו לכם את כל הצרות אשר עברו על נפשנו, בבגוד ישוע ועדתו בארץ הקדושה ויפשעו בממלכות יהודה. (ח) ויציתו את שער החצר באש וישפכו דם נקי בארץ. (ט) ונתפלל את ה' אלוהינו ויקשב לקולנו, ונקרב לו קורבן וסולת למנחה, נעלה נרות וניתן את לחם הפנים על שולחן ה'. (י) ושאלנו מכם לחוג עמנו את חנוכת המזבח בירח כסלו.
8ח
דיון
  • מדוע נחגג החג שמונה ימים לפי קטעים אלה?
9ט
דיון
במסכת סוכה מתארת המשנה את 'שמחת בית השואבה' אשר נחגגה בסוכות בזמן בית המקדש, סביב טקס 'ניסוך (שפיכה, יציקת) המים'. טקס זה היה קשור כפי הנראה לציפייה לגשם:
10י
א: החליל חמשה וששה זהו החליל של בית השואבה שאינה דוחה לא את השבת ולא את יום טוב אמרו כל מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו:
ב: מוצאי יום טוב הראשון של חג ירדו לעזרת נשים ומתקנין שם תקון גדול ומנורות של זהב היו שם וארבעה ספלים של זהב בראשיהן וארבע סולמות לכל אחד ואחד וארבעה ילדים מפרחי כהונה ובידיהם כדים של שמן של מאה ועשרים לוג שהן מטילין לכל ספל וספל:
ג: מבלאי מכנסי כהנים ומהמייניהן מהן היו מפקיעין ובהן היו מדליקין ולא היה חצר בירושלים שאינה מאירה מאור בית השואבה:
ד: חסידים ואנשי מעשה היו מרקדים לפניהם באבוקות של אור שבידיהן ואומרים לפניהן דברי שירות ותשבחות.
The flute was for five or six days. This refers to the flute at the Bet Hashoevah [the place of the water-drawing] which does not override Shabbat or the festival day. They said: he who has not seen the Simchat Bet Hashoevah has never seen rejoicing in his life. At the conclusion of the first festival day of Sukkot they descended to the Women’s Court (Ezrat Nashim) and they would make there a great enactment. And golden candlesticks were there, and four golden bowls on the top of each of them and four ladders to each, and four youths drawn from the young priests, and in their hands there were jars of oil containing one hundred and twenty logs which they poured into the bowls. From the worn-out pants and belts of the priests they made wicks and with them they kindled the lamps. And there was not a courtyard in Jerusalem that was not illuminated by the light of the Bet Hashoevah. Men of piety and good deeds used to dance before them with lighted torches in their hands, and they would sing songs and praises. And Levites with innumerable harps, lyres, cymbals and trumpets and other musical instruments stood upon the fifteen steps leading down from the Court of the Israelites to the Court of the Women, corresponding to the fifteen songs of ascents in the Psalms, and it was on these [steps] that the Levites stood with their musical instruments and sang their songs. Two priests stood by the upper gate which leads down from the Court of the Israelites to the Court of the Women, with two trumpets in their hands. When the cock crowed they sounded a teki'ah [drawn-out blast], a teru'ah [staccato note] and again a teki'ah. When they reached the tenth step they sounded a teki'ah, a teru'ah and again a teki'ah. When they reached the Court [of the Women] they sounded a teki'ah, a teru'ah and again a teki'ah. They would sound their trumpets and proceed until they reached the gate which leads out to the east. When they reached the gate which leads out to the east, they turned their faces from east to west and said, “Our fathers who were in this place ‘their backs were toward the Temple of the Lord, and their faces toward the east, and they worshipped the sun toward the east’, but as for us, our eyes are turned to the Lord.” Rabbi Judah said: they used to repeat [the last words] and say “We are the Lord’s and our eyes are turned to the Lord.”
11יא
דיון
  • האם לאור הקטעים שקראתם עד כה ובעיקר הקטע האחרון - ניתן להסביר מדוע חג החנוכה קשור לאור ולשמן?
12יב
דיון
חלק שני: 'נעשה בו נס' – ימי חורבן וגלות
על אף שהמשנה נחתמה כ-300 שנים לאחר מרד החשמונאים, לא הוקדשה מסכת מיוחדת לדיני חג החנוכה. דיני חנוכה מוזכרים בתוך מסכת שבת, אגב העיסוק בפתיליות ובשמנים המותרים לשימוש בשבת:
13יג
מקור:
מאי חנוכה? דתנו רבנן: בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון. דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון.

שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה
תרגום:
מהי חנוכה [מהו מקור החג]? שאמרו חכמים: בכ"ה בכסלו, ימי החנוכה – שמונה הם, אסור לספוד בהם ואסור להתאבל בהם.

שכשנכנסו יוונים למקדש טמאו כל השמנים שבהיכל [ואי אפשר היה להשתמש בהם בבית המקדש], וכשגברו עליהם החשמונאים ונצחו את היוונים, חיפשו [שמן טהור] ולא מצאו אלא כד אחד בלבד של שמן שהיה עדיין חתום וסגור [ולכן גם טהור], ולפי גודלו, כמותו הייתה אמורה להספיק רק ליום אחד. נעשה בו נס והדליקו ממנו במשך שמונה ימים. לזכר אירוע זה קבעו החשמונאים את שמונת הימים כחג שנתי שבו חגגו, היללו והודו [לנס]
one is not bound to attend to it. Therefore, there is no reason to make certain from the outset to light it with materials that burn well, as even if it is extinguished, he is not required to relight it. However, he also holds that it is permitted to use its light. As a result, he must ensure that the wick burns well on Shabbat; if not, he is liable to come to adjust the flame in order to use its light. The third opinion is that which Rabbi Zeira said that Rav Mattana said, and others say that Rabbi Zeira said that Rav said: The wicks and oils with which the Sages said one may not light on Shabbat, one may, nevertheless, light with them on Hanukkah, both during the week and on Shabbat. Rabbi Yirmeya said: What is Rav’s reason? He holds that if it is extinguished, one is not bound to attend to it and relight it, and it is prohibited to use its light. Therefore, even on Shabbat, there is no concern lest he come to adjust the wick, as it is prohibited to utilize its light. The Gemara relates that the Sages said this halakha before Abaye in the name of Rabbi Yirmeya and he did not accept it, as he did not hold Rabbi Yirmeya in high regard. However, subsequently, when Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia, the Sages said this halakha before Abaye in the name of Rabbi Yoḥanan, and he accepted it. Then Abaye said regretfully: Had I merited, I would have learned this halakha from the outset. The Gemara wonders: Didn’t he ultimately learn it and accept it? What difference does it make from whom and at what point he learned it? The Gemara answers: The practical difference is with regard to knowledge acquired in one’s youth, which is better remembered. With regard to the opinion that one need not rekindle the Hanukkah light if it is extinguished, the Gemara asks: And is it true that if the Hanukkah light is extinguished one is not bound to attend to it? The Gemara raises a contradiction from that which was taught in a baraita: The mitzva of kindling the Hanukkah lights is from sunset until traffic in the marketplace ceases. Does that not mean that if the light is extinguished, he must rekindle it so that it will remain lit for the duration of that period? The Gemara answers: No, the baraita can be understood otherwise: That if one did not yet light at sunset, he may still light the Hanukkah lights until traffic ceases. Alternatively, one could say that this is referring to the matter of its measure. One must prepare a wick and oil sufficient to burn for the period lasting from sunset until traffic ceases. If he did so, even if the light is extinguished beforehand, he need not relight it. The expression until traffic in the marketplace ceases is mentioned here, and the Gemara asks: Until when exactly is this time? Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: Until the traffic of the people of Tadmor [tarmodaei] ceases. They sold kindling wood and remained in the marketplace later than everyone else. People who discovered at sunset that they had exhausted their wood supply could purchase wood from them. The Sages taught in a baraita: The basic mitzva of Hanukkah is each day to have a light kindled by a person, the head of the household, for himself and his household. And the mehadrin, i.e., those who are meticulous in the performance of mitzvot, kindle a light for each and every one in the household. And the mehadrin min hamehadrin, who are even more meticulous, adjust the number of lights daily. Beit Shammai and Beit Hillel disagree as to the nature of that adjustment. Beit Shammai say: On the first day one kindles eight lights and, from there on, gradually decreases the number of lights until, on the last day of Hanukkah, he kindles one light. And Beit Hillel say: On the first day one kindles one light, and from there on, gradually increases the number of lights until, on the last day, he kindles eight lights. Ulla said: There were two amoraim in the West, Eretz Yisrael, who disagreed with regard to this dispute, Rabbi Yosei bar Avin and Rabbi Yosei bar Zevida. One said that the reason for Beit Shammai’s opinion is that the number of lights corresponds to the incoming days, i.e., the future. On the first day, eight days remain in Hanukkah, one kindles eight lights, and on the second day seven days remain, one kindles seven, etc. The reason for Beit Hillel’s opinion is that the number of lights corresponds to the outgoing days. Each day, the number of lights corresponds to the number of the days of Hanukkah that were already observed. And one said that the reason for Beit Shammai’s opinion is that the number of lights corresponds to the bulls of the festival of Sukkot: Thirteen were sacrificed on the first day and each succeeding day one fewer was sacrificed (Numbers 29:12–31). The reason for Beit Hillel’s opinion is that the number of lights is based on the principle: One elevates to a higher level in matters of sanctity and one does not downgrade. Therefore, if the objective is to have the number of lights correspond to the number of days, there is no alternative to increasing their number with the passing of each day. Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: There were two Elders in Sidon, and one of them acted in accordance with the opinion of Beit Shammai, and one of them acted in accordance with the opinion of Beit Hillel. Each provided a reason for his actions: One gave a reason for his actions: The number of lights corresponds to the bulls of the Festival. And one gave a reason for his actions: The number of lights is based on the principle: One elevates to a higher level in matters of sanctity and one does not downgrade. The Sages taught in a baraita: It is a mitzva to place the Hanukkah lamp at the entrance to one’s house on the outside, so that all can see it. If he lived upstairs, he places it at the window adjacent to the public domain. And in a time of danger, when the gentiles issued decrees to prohibit kindling lights, he places it on the table and that is sufficient to fulfill his obligation. Rava said: One must kindle another light in addition to the Hanukkah lights in order to use its light, as it is prohibited to use the light of the Hanukkah lights. And if there is a bonfire, he need not light an additional light, as he can use the light of the bonfire. However, if he is an important person, who is unaccustomed to using the light of a bonfire, even though there is a bonfire, he must kindle another light. The Gemara asks: What is Hanukkah, and why are lights kindled on Hanukkah? The Gemara answers: The Sages taught in Megillat Taanit: On the twenty-fifth of Kislev, the days of Hanukkah are eight. One may not eulogize on them and one may not fast on them. What is the reason? When the Greeks entered the Sanctuary they defiled all the oils that were in the Sanctuary by touching them. And when the Hasmonean monarchy overcame them and emerged victorious over them, they searched and found only one cruse of oil that was placed with the seal of the High Priest, undisturbed by the Greeks. And there was sufficient oil there to light the candelabrum for only one day. A miracle occurred and they lit the candelabrum from it eight days. The next year the Sages instituted those days and made them holidays with recitation of hallel and special thanksgiving in prayer and blessings. We learned there in a mishna with regard to damages: In the case of a spark that emerges from under a hammer, and went out of the artisan’s workshop, and caused damage, the one who struck the hammer is liable. Similarly, in the case of a camel that is laden with flax and it passed through the public domain, and its flax entered into a store, and caught fire from the storekeeper’s lamp, and set fire to the building, the camel owner is liable. Since his flax entered into another’s domain, which he had no permission to enter, all the damages were caused due to his negligence. However, if the storekeeper placed his lamp outside the store and it set fire to the flax, the storekeeper is liable, as he placed the lamp outside his domain where he had no right to place it. Rabbi Yehuda says: If the flax was set on fire by the storekeeper’s Hanukkah lamp that he placed outside the entrance to his store, he is not liable, as in that case, it is permitted for the storekeeper to place his lamp outside. Ravina said in the name of Rabba: That is to say that it is a mitzva to place the Hanukkah lamp within ten handbreadths of the ground. As if it should enter your mind to say that he may place it above ten handbreadths, why is the storekeeper exempt? Let the camel owner say to the storekeeper: You should have placed the lamp above the height of a camel and its rider, and then no damage would have been caused. By failing to do so, the storekeeper caused the damage, and the camel owner should not be liable. The Gemara rejects this: And perhaps one is also permitted to place the Hanukkah lamp above ten handbreadths, and the reason Rabbi Yehuda exempted the storekeeper was due to concern for the observance of the mitzva of kindling Hanukkah lights. He held that if you burden one excessively, he will come to refrain from performing the mitzva of kindling Hanukkah lights. Since the storekeeper placed the Hanukkah lamp outside at the behest of the Sages, the storekeeper should not be required to take extra precautions. With regard to the essence of the matter Rav Kahana said that Rav Natan bar Manyumi taught in the name of Rabbi Tanḥum:
14יד
דיון
  • מהי הסיבה לקביעת חג החנוכה על פי קטע זה?
  • כיצד ניתן להסביר את הפערים שבין התיעוד שמופיע בספר החשמונאים ובין ההסבר המופיע כאן?
15טו
דיון
קראו את ברכת נר החנוכה:
16טז
ברכת נר חנוכה
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה.

הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ אֲנַחְנוּ מַדְלִיקִים עַל הַנִּסִּים וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַנִּפְלָאוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהַם בַּזְּמַן הַזֶּה עַל יְדֵי כֹּהֲנֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים, וְכָל שְׁמֹנַת יְמֵי חֲנֻּכָּה הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ קֹדֶשׁ הֵם וְאֵין לָנוּ רְשׁוּת לְהִשְׁתַּמֵשׁ בָּהֶם אֶלָּא לִרְאוֹתָם בִּלְבָד, כְּדֵי לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל עַל נִסֶּיךָ וְעַל יְשׁוּעָתֶךָ וְעַל נִפְלְאוֹתָיךָ.
17יז
דיון
  • איזו גישה באה לידי ביטוי בברכת נרות החנוכה? האם גישת ספר החשמונאים המדגישה את הניצחון הצבאי או גישת חכמי התלמוד המדגישים את הנס? סמנו את המילים המחזקות את טענתכם.
18יח
דיון
חלק שלישי: 'נס לא קרה לנו' – ראשית הציונות
רבים משירי החנוכה השגורים בפינו, נכתבו על רקע תקופת ההשכלה והתחייה הלאומית:
19יט
מרדכי ריווסמן, ימי החנוכה (תרגום מיידיש: אברהם אברונין)
ימי החנוכה
יְמֵי הַחֲנֻכָּה חֲנֻכַּת מִקְדָּשֵׁנוּ,
בְּגִיל וּבְשִׂמְחָה מְמַלְּאִים אֶת לִבֵּנוּ,
לַיְלָה וָיוֹם סְבִיבוֹנֵנוּ יִסֹּב,
סֻפְגָּנִיּוֹת נֹאכַל בָּם לָרֹב

הָאִירוּ, הַדְלִיקוּ נֵרוֹת חֲנֻכָּה רַבִּים!
עַל הַנִּסִּים וְעַל הַנִּפְלָאוֹת אֲשֶׁר חוֹלְלוּ הַמַּכַּבִּים.

נִצְחוֹן הַמַּכַּבִּים נְסַפֵּר, נְזַמֵּרָה
עַל הַיְּוָנִים אָז יָדָם כִּי גָּבֵרָה,
יְרוּשָׁלַיִם שָׁבָה לִתְחִיָּה,
עַם יִשְׂרָאֵל עָשָׂה תּוּשִׁיָּה.

הָאִירוּ, הַדְלִיקוּ...
© כל הזכויות שמורות למתרגם ולאקו"ם
www.acum.org.il
20כ
מנשה רבינא, מי ימלל, הופע בתוך: קובץ שני ספר שירים ומנגינות לגני ילדים ולבתי ספר, מפעלי תרבות וחינוך, תש"ך, עמוד 108
מי ימלל
מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת יִשְׂרָאֵל,
אוֹתָן מִי יִמְנֶה?
הֵן בְּכָל דּוֹר יָקוּם הַגִּבּוֹר
גּוֹאֵל הָעָם.

שְׁמַע!
בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה
מַכַּבִּי מוֹשִׁיעַ וּפוֹדֶה,
וּבְיָמֵינוּ כָּל עַם יִשְׂרָאֵל
יִתְאַחֵד, יָקוּם וְיִגָּאֵל
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il
21כא
אהרון זאב, אנו נושאים לפידים, הופיע בתוך: מרדכי זעירא : 111 שירים, מרכז לתרבות ולחינוך (ספריה מוסיקלית ע"ש נסימוב 116), תש"ך 1960, עמוד 19
אנו נושאים לפידים
אָנוּ נוֹשְׂאִים לַפִּידִים
בְּלֵילוֹת אֲפֵלִים.
זוֹרְחִים הַשְּׁבִילִים מִתַּחַת רַגְלֵינוּ
וּמִי אֲשֶׁר לֵב לוֹ
הַצָּמֵא לָאוֹר -
יִשָּׂא אֶת עֵינָיו וְלִבּוֹ אֵלֵינוּ
לָאוֹר וְיָבוֹא!
נֵס לֹא קָרָה לָנוּ -
פַּךְ שֶׁמֶן לֹא מָצָאנוּ.
לָעֵמֶק הָלַכְנוּ, הָהָרָה עָלִינוּ,
מַעַיְנוֹת הָאוֹרוֹת
הַגְּנוּזִים גִּלִּינוּ.

נֵס לֹא קָרָה לָנוּ -
פַּךְ שֶׁמֶן לֹא מָצָאנוּ.
בַּסֶּלַע חָצַבְנוּ עַד דָּם
- וַיְּהִי אוֹר!

© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il
22כב
דיון
  • האם ישנו מכנה משותף לכל שלושת השירים? סמנו את המאפיינים החוזרים בשירים (רעיונות כלליים, כינויי גוף, ו'התכתבות' שלהם עם המקורות הדתיים).
  • מדוע לדעתכם הושמטה בשירים אלו משמעותו הדתית של חנוכה (נס פך השמן)?
23כג
דיון
חלק רביעי: 'לבנו צמא לאור' – שלטון מדינת ישראל
את השיר הבא כתבה ד"ר מיריק גרזי בחנוכה תשס"א, שלושה חודשים לאחר שפרצה האינתיפאדה השנייה, המכונה 'אינתיפאדת אל-אקצה', באוקטובר 2000.
24כד
מיריק גרזי, בית השיטה, חנוכה תשס"א (שלושה חודשים לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה)
"אָנוּ נוֹשְׂאִים לַפִּידִים בְּלֵילוֹת אֲפֵלִים"
בָּעֵת הָאַחֲרוֹנָה אֲנִי שָׁבָה אֶל הַשִּׁיר הַזֶּה
פַּעַם וְעוֹד פַּעַם,
וּכְמוֹ מְבַקֶּשֶׁת לְאוֹמְרוֹ, בְּלִבִּי, מֵחָדָשׁ.

תָּמִיד יָדַעְתִּי שֶׁאֱמֶת דִּבְּרוּ הַמִּלִּים
תָּמִיד אָמַרְתִּי לְעַצְמִי, בֵּינִי לְבֵין עַצְמִי:
עַל הֶעָבָר הוּא מְדַבֵּר, הַשִּׁיר,
עַל אוֹדוֹת אֲבוֹתַי, הַחֲלוּצִים,
שֶׁסָּלְלוּ לְפָנַי אֶת הַדֶּרֶךְ.

אֲבָל עַכְשָׁו אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁעָלֵינוּ הוּא נִכְתַּב
עַכְשָׁו אֲנִי רוֹצָה לְאוֹמְרוֹ מֵחָדָשׁ
בִּלְשׁוֹן הוֹוֶה, בִּלְשׁוֹן עַכְשָׁו.

עַכְשָׁו, הַיּוֹם, אֲנַחְנוּ,
נוֹשְׂאִים אֶת הַלַּפִּידִים,
וְלִבֵּנוּ צָמֵא לָאוֹר
כִּי הַשְּׁבִילִים אֵינָם זוֹרְחִים מִתַּחַת לְרַגְלֵינוּ,
אֶת דַּרְכֵּנוּ אֲנַחְנוּ עֲדַיִן סוֹלְלִים,
מְגַשְּׁשִׁים בָּעֲרָפֶל הָעוֹטֶה אוֹתָהּ.
הַנֵּס אֵינֶנּוּ מְצַפֶּה מֵעֵבֶר לָעִקּוּל.
לָעֵמֶק אֲנַחְנוּ עֲדַיִן הוֹלְכִים,
אֶל הָהָר לֹא פָּסַקְנוּ אַף פַּעַם מִלְּהַעְפִּיל.
הַסֶּלַע עוֹדֶנּוּ נֶחְצָב בְּיָדֵינוּ,
וּלְבָנֵינוּ, דּוֹר שְׁלִישִׁי וּרְבִיעִי,
אָנוּ מוֹרִישִׁים אֶת הַקַּרְדֹּם.

הַדֶּרֶךְ קָשָׁה עַד מְאֹד, אָמַרְנוּ,
הַדֶּרֶךְ אָרְכָה עַד מְאֹד, אָמַרְנוּ,
וְעִתִּים נִדְמֶה שֶׁהִטְעוּנוּ הַשְּׁבִילִים.

אֲבַל אֲנַחְנוּ גַּם יוֹדְעִים שֶׁהַדֶּרֶךְ שֶׁאָרְכָה,
הַדֶּרֶךְ הַנִּפְתֶּלֶת,
עוֹד תִּהְיֶה לְמִישׁוֹר
הִיא מֻכְרָחָה יוֹם אֶחָד לִהְיוֹת לְמִישׁוֹר,
כִּי בִּקְצֵה הַדֶּרֶךְ מְצַפֶּה הָאוֹר.
עוֹד יְהִי אוֹר
© כל הזכויות שמורות למחברת
25כה
דיון
  • איזה ממד מוסיף שיר זה לשיר החלוצי 'אנו נושאים לפידים'? התייחסו בתשובתכם לתקופה שבה נכתב השיר.
  • מהו 'הנס' על פי שיר זה? האם הוא הושג?
27 כז
28כח
דף הנחיות למנחה:
גלגולי חג חנוכה.rtf