בין שגרה לתרועה
1א
הדף מאת: ליאורה אילון, שני מאור / קולות בנגב
2ב
דף לימוד זה בא לעסוק בשאלה, האם יכולה להיות משמעות לימי חג באין שגרה, ולהיפך. האם יכולה להיות משמעות לשגרה, ללא פסקי הזמן בהם אנו חוגגים ימי "תרועה" כאלו ואחרים. מהו עולמנו, ללא השגרה, וכיצד נראה היה עולמנו, ללא ימי החג, כאשר השגרה לא מופרת לעולם.
3ג
יעקב בן חביב, הקדמה, עין יעקב על אגדות הש"ס
בן זומא אומר: מצינו פסוק כולל יותר והוא "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". (דברים ו' ד')
בן ננס אומר: מצינו פסוק כולל יותר והוא" ואהבת לרעך כמוך". (ויקרא יט' יח')
שמעון בן פזי אומר: מצינו פסוק כולל יותר והוא: "את הכבש האחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים". (שמות כ"ט ל"ט)
עמד ר' פלוני על רגליו ואמר: "הלכה כבן פזי! דכתיב "ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו". (שמות כה' ט')
4ד
דיון
שאלות
על מה נסב הדיון בין בן זומא, בן ננס ושמעון בן פזי?
כיצד אתם מבינים את הכרעתו של ר' פלוני?
כיצד הייתם אתם מכריעים בסוגיה שמעלה הכתוב?
5ה
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ: כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה':
Speak unto the children of Israel, saying: In the seventh month, in the first day of the month, shall be a solemn rest unto you, a memorial proclaimed with the blast of horns, a holy convocation. Ye shall do no manner of servile work; and ye shall bring an offering made by fire unto the LORD.
6ו
דיון
שאלות
מה משמעותה של התרועה, על פי פסוקים אלו?
אילו יכולתם לשנות, אילו מילים הייתם שמים, במקום המילה "תרועה", שיבטאו את משמעות המילה בעיניכם?
7ז
רחל שפירא, עוד יום, מתוך אלבומו של מתי כספי - צד ג' צד ד' (1987)
עוד יום / רחל שפירא
בחריפות הזאת
עוד יום, עוד יום
ובצפיפות הזאת
עוד יום, עוד יום.
החזאי מוסר את התחזית
משקעים, שינוי זרימה ורוחות תזזית
ויש כאן מקום לדמיון
עוד יום, עוד יום.

בהשתקפות הזאת
עוד יום, עוד יום
בהחשפות הזאת
עוד יום, עוד יום.

המלאכה מרובה והזמן קצר
ואנחנו כבר יודעים שהגשר צר.
אמצע הדרך
ויש גם בזה נסיון
עוד יום, עוד יום.

לא להתמעט וגם לא להימלט
ותמיד לשאוף ללכת הלאה
ללכת זה אומר: לא להסתלק
כן, כוונתי לומר: לא להסתלק
אמצע הדרך
ויש גם בזה נסיון
עוד יום, עוד יום.

בחריפות הזאת
עוד יום, עוד יום
בציפייה לטוב
עוד יום, עוד יום.
© כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם
www.acum.org.il
8ח
אהוד בנאי, היום, מתוך אלבומו - ענה לי (2004)
היום / אהוד בנאי
היום נעשה משהו בלתי נשכח
שישאיר זיכרון של שמחה מבורך
היום אשלח יד ללטף את ראשך
היום אגרום לך סוף סוף לחייך
היום אגרש את העצב מעינייך
אעשה את היום למאושר בחייך
היום תשמעי מה שעוד לא שמעת
אחדש לך חידוש ואדליק לך מבט
היום אבשל לך משהו טעים
אעשה את הכל שיהיה לך נעים
נכון, לא תמיד אני מראה אהבה
אבל היום אני מבקש את הקירבה
היום

כל כך הרבה זמן לא דיברנו שנינו
על כל מה שעובר מעלינו
היום נצא לסיבוב בשכונה
נשב קצת ביחד על ספסל בגינה
היום נעשה משהו בלתי נשכח
שישאיר זיכרון של שמחה מבורך
היום אשלח יד ללטף את ראשך
היום אגרום לך סוף סוף לחייך
היום
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il
9ט
דיון
שאלות
איזה יחס מבוטא בשני השירים, כלפי השגרה ושבירתה?
מה מאפשרת ומה מונעת השגרה על פי שני השירים?
10י
רבקה מרים, חיי יצירה או חיי קלישאה, קטעים מן המאמר שפורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ז תמוז תשע"ג, 5.7.2013
חיי יצירה או חיי קלישאה / רבקה מרים
...מהי קלישאה? אם להשתעשע בַּמילה, אפשר לומר שקלישאה היא כלי ששימש לשעה וכבר עברה שעתו. קלישאה היא קליפה שהתנתקה מהגרעין ומהפרי החי. כל קלישאה תחילתה בהתגלות, וזו עדיין מסותרת בה אלא שהתאבנה, ומפני שאין בה עוד חיות אין בה עוד לא סיכון ולא סיכוי. המשתמש בקלישאות אינו מסתכן, והוא, כמו שנוהגים לומר, "הולך על בטוח".
...

היצירה היא הביטוי לאותו לימוד ראשוני שאין לו סוף, היא שלב נוסף בו יציאתו של אותו לימוד מהכוח אל הפועל. במהלך חיינו אנחנו מנסים לרדת לסוד הקיום שלנו, אך מיד כשנדמה שפענחנו צופן מסוים מתגלה מאחוריו כיסוי חדש. החיים בעולם קלישאי גורמים לקהות חושים, גם אם הם מקנים, לכאורה, תחושת ביטחון. הם גם מקור השעמום וחוסר הדריכות. הלומד האמיתי אינו משתעמם. הוא נשאר דרוך וערני, סקרן ופקוח למסע שלו, שאינו חוזר על עצמו. כך גם היוצר בשעת עבודתו. הקלישאה היא עצירה, מין עור יבש וקהה, בעוד היצירה היא תנועה שאינה פוסקת לעולם ורקמה חיה.
אבל אם הקלישאה היא פקק, הרי שהיצירה מהווה פתח חשוף, שלא לומר פרוץ. אם בקלישאה יש ביטחון, הרי שביצירה אין ביטחון כלל, להיפך, היוצר מסתכן בבדידות, בטעות, בהיפגעות ובזיהום, באבדן.
...

עד כאן כמו דיברתי בגנות הקלישאה, וכאן עליי לעצור. כי גם בקלישאה חבוי אור חשאי. החיים ממשיכים לפכות בה בסתר. כמו בפרחים יבשים שהונחו בספר וביכולתם להחיות סיפור אהבה ישן, מסתתרת גם בקלישאה חוויה חיה, עשירה, חווית אמת.
הקלישאה לא מסכנת אותנו, היא לא מהווה איום על עצם הקיום, היא רק מקהה את החושים. היא אולי מאִטה, היא אולי מטמטמת, אבל לא צריך לקום עליה ולכלותה, אלא לגחון עליה ולהנשים אותה כדי להפיח בה חיים, או לסור הצידה ולבנות משהו חי בסמוך לה או במרחק ממנה. אי אפשר לשכך את להט הקרב כשקמים להרוס אלילים, אבל עם הזמן מתגלה שלעתים קרובות התינוק נשפך עם מי האמבט, וה"לא" פועם בעוצמה בלי שום "כן" שנמצא מתחת.
© כל הזכויות שמורות למקור ראשון/מוסף שבת
musaf-shabbat.com
11יא
דיון
שאלות
ציירו בשרטוט את התפתחות מערכות היחסים בין קלישאה לבין יצירה, כפי שמתארת אותם הכותבת.
13 יג