הדף מאת: מורי עלמא / עלמא
האם איסור הסגת גבול הוא איסור טכני-ממוני בלבד, או שהוא משקף נורמת התנהגות ראויה בהתנהגות חברתית אנושית?
(יד) לֹא תַסִּיג גְּבוּל רֵעֲךָ אֲשֶׁר גָּבְלוּ רִאשֹׁנִים בְּנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר תִּנְחַל בָּאָרֶץ אֲשֶׁר (ה) אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ
Thou shalt not remove thy neighbour’s landmark, which they of old time have set, in thine inheritance which thou shalt inherit, in the land that the LORD thy God giveth thee to possess it.
רש"י
לא תסיג גבול - לשון נסוגו אחור (ישעיה מב יז), שמחזיר סימן חלוקת הקרקע לאחור לתוך שדה חבירו למען הרחיב את שלו.
לא תסיג גבול - לשון נסוגו אחור (ישעיה מב יז), שמחזיר סימן חלוקת הקרקע לאחור לתוך שדה חבירו למען הרחיב את שלו.
לא תסיג גבול THOU SHALT NOT REMOVE [THY FELLOW-MAN’S] LANDMARK — תסיג is of the same meaning as (Isaiah 42:17) “they are turned back (נסגו אחור)”. The meaning is, that one moves the mark that shows the division of the land (i.e. the division between two adjoining fields) backwards into the field of his neighbour in order thereby to enlarge his own. — But does it not already state. (Leviticus 19:13) “Thou shalt not rob”, why, then, is it also commanded “Thou shalt not remove the landmark”? It teaches that one who obliterates his neighbour’s border line transgresses two negative commands (לא תגזול and לא תסיג). One might think that this is the case also if one does so outside the Land of Israel! Scripture, however, states, “in thine inheritance which thou shalt inherit [in the land]”;— thus in the Land of Israel one who does this transgresses two negative commands, whilst outside the Land he transgresses only the command of לא תגזול (Sifrei Devarim 188:1-2).
רמב"ן
לא תסיג גבול רעך - אזהרה שלא ישנה תחום החלוקה שחלקו הנשיאים את הארץ לשבטים או ליחיד מהם, ועל כן אמר אשר גבלו ראשונים - הם אלעזר הכהן ויהושע בן נון ונשיאי המטות, ולכך הזכיר בנחלתך אשר תנחל וגו' - וטעם המצוה הזאת, שלא יחשוב אדם לומר אין חלקי אשר נתנו לי שוה כמו חלק חברי כי טעו החולקים, או שיוציא בלבו לעז על הגורלות, ולא יהיה זה בעיניו גזל כלל, על כן צוה בכאן שלא יחלוק אדם על החלוקה ההיא ולא ישנה הגבולין כלל לא בסתר ולא בגלוי. וזו מצוה מבוארת ממה שצוה (במדבר כו נו) על פי הגורל תחלק נחלתו בין רב למעט, ואמר (שם לד יז) אלה שמות האנשים אשר ינחלו לכם וגו':
לא תסיג גבול רעך - אזהרה שלא ישנה תחום החלוקה שחלקו הנשיאים את הארץ לשבטים או ליחיד מהם, ועל כן אמר אשר גבלו ראשונים - הם אלעזר הכהן ויהושע בן נון ונשיאי המטות, ולכך הזכיר בנחלתך אשר תנחל וגו' - וטעם המצוה הזאת, שלא יחשוב אדם לומר אין חלקי אשר נתנו לי שוה כמו חלק חברי כי טעו החולקים, או שיוציא בלבו לעז על הגורלות, ולא יהיה זה בעיניו גזל כלל, על כן צוה בכאן שלא יחלוק אדם על החלוקה ההיא ולא ישנה הגבולין כלל לא בסתר ולא בגלוי. וזו מצוה מבוארת ממה שצוה (במדבר כו נו) על פי הגורל תחלק נחלתו בין רב למעט, ואמר (שם לד יז) אלה שמות האנשים אשר ינחלו לכם וגו':
דיון
מה ההבדל בין רש"י ורמב"ן בפירושיהם לאיסור הסגת הגבול?
מאיזה טעמים אסור להסיג גבול?
מה ההבדל בין רש"י ורמב"ן בפירושיהם לאיסור הסגת הגבול?
מאיזה טעמים אסור להסיג גבול?
ספר ליקוטי הלכות (של רבי נתן, תלמיד ר"נ מברסלב) - הלכות נזקי שכנים הלכה א
גבולות בין בני אדם - ר' נחמן מברסלב
א) כִּי אִיתָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ בּ (רבי נחמן מברסלב) ַמַּאֲמָר וַיֹּאמֶר בֹּעַז (סִימָן סה) שֶׁיֵּשׁ שָׂדֶה שֶׁגְּדֵלִים בָּהּ אִילָנוֹת, דְּהַיְנוּ נְפָשׁוֹת. וְהַבַּעַל הַשָּדֶה מַשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם לְהַשְׁקוֹתָם וּלְגַדְּלָם וְכוּ' וּלְהַרְחִיקָם שִׁעוּר הָרָאוּי שֶׁלֹּא יַכְחִישׁוּ זֶה אֶת זֶה, עַיֵּן שָׁם:
וְהִנֵּה אֵלּוּ הָאִילָנוֹת, שֶׁהֵם שָׁרְשֵׁי הַנְּפָשׁוֹת, הֵם בְּחִינַת עֲשִׁירוּת, כִּדְאִיתָא בַּמַּאֲמָר גְּזֵלָה סִימָן סט, שֶׁהָעֲשִׁירוּת הוּא בִּבְחִינַת עַנְפֵי הָאִילָנוֹת וּבָהֶם גְּדֵלִים הַנְּפָשׁוֹת, וְזֶהוּ בְּחִינַת הַרְחָקוֹת שֶׁגָּזְרוּ חֲכָמִים שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לְהַרְחִיק מָמוֹנוֹ מִמָּמוֹן חֲבֵרוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יַזִּיק אוֹתוֹ, דְּהַיְנוּ מֵאַחַר שֶׁהַמָּמוֹן הוּא שֹׁרֶשׁ הַנֶּפֶשׁ בְּחִינַת הָאִילָנוֹת, עַל - כֵּן צָרִיךְ לְהַרְחִיק בֵּינוֹ וּבֵין מָמוֹן חֲבֵרוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יַכְחִישׁ אֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ עַל - יְדֵי שֶׁיִּתְקָרְבוּ בְּיוֹתֵר מִשִּׁעוּר הָרָאוּי וְעַל - כֵּן רֹב אֵלּוּ הַרְחָקוֹת הֵם בְּקַרְקָעוֹת, כִּי שָׁם עִקַּר שָׁרְשֵׁי הַנְּפָשׁוֹת בִּבְחִינַת תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה כַּנַּ"ל וְזֶהוּ גַּם - כֵּן אִסּוּר גְּזֵלָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכְנֹס אֶחָד בִּגְבוּל חֲבֵרוֹ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת גְּבוּל וְהַרְחָקָה בֵּין מָמוֹנוֹ לְמָמוֹן חֲבֵרוֹ שֶׁהִיא בְּחִינַת הַרְחָקוֹת הָאִילָנוֹת שֶׁלֹּא יַכְחִישׁוּ זֶה אֶת זֶה כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת (יְשַׁעְיָה ה) הוֹי מַגִּיעֵי בַיִת בְּבַיִת שָׂדֶה בְשָׂדֶה יַקְרִיבוּ וְכוּ' שֶׁהַנָּבִיא מוֹכִיחַ אוֹתָם עַל שֶׁהִתְקָרְבוּ זֶה לָזֶה וְלֹא עָשׂוּ גְּבוּל וְהַרְחָקָה בֵּינֵיהֶם כַּשִּׁעוּר הָרָאוּי כַּנַּ"ל:
וְזֶה בְּחִינַת אִסּוּר הַשָּגַת גְּבוּל שֶׁהוּא דַּיְקָא בְּאֶרֶץ - יִשְׂרָאֵל, כִּי עִקַּר שָׁרְשֵׁי הַנַּפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל הֵם בְּאֶרֶץ - יִשְׂרָאֵל כַּיָּדוּעַ. וְעַל - כֵּן שָׁם צָרִיךְ לִזָּהֵר בְּיוֹתֵר שֶׁלֹּא יִכְנֹס אֶחָד בִּגְבוּל חֲבֵרוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי הוּא כִּלְאַיִם וְעִרְבּוּבְיָא שֶׁמְּעַרְבְּבִין יְנִיקַת הָאִילָנוֹת כַּנַּ"ל:
גבולות בין בני אדם - ר' נחמן מברסלב
א) כִּי אִיתָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ בּ (רבי נחמן מברסלב) ַמַּאֲמָר וַיֹּאמֶר בֹּעַז (סִימָן סה) שֶׁיֵּשׁ שָׂדֶה שֶׁגְּדֵלִים בָּהּ אִילָנוֹת, דְּהַיְנוּ נְפָשׁוֹת. וְהַבַּעַל הַשָּדֶה מַשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם לְהַשְׁקוֹתָם וּלְגַדְּלָם וְכוּ' וּלְהַרְחִיקָם שִׁעוּר הָרָאוּי שֶׁלֹּא יַכְחִישׁוּ זֶה אֶת זֶה, עַיֵּן שָׁם:
וְהִנֵּה אֵלּוּ הָאִילָנוֹת, שֶׁהֵם שָׁרְשֵׁי הַנְּפָשׁוֹת, הֵם בְּחִינַת עֲשִׁירוּת, כִּדְאִיתָא בַּמַּאֲמָר גְּזֵלָה סִימָן סט, שֶׁהָעֲשִׁירוּת הוּא בִּבְחִינַת עַנְפֵי הָאִילָנוֹת וּבָהֶם גְּדֵלִים הַנְּפָשׁוֹת, וְזֶהוּ בְּחִינַת הַרְחָקוֹת שֶׁגָּזְרוּ חֲכָמִים שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לְהַרְחִיק מָמוֹנוֹ מִמָּמוֹן חֲבֵרוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יַזִּיק אוֹתוֹ, דְּהַיְנוּ מֵאַחַר שֶׁהַמָּמוֹן הוּא שֹׁרֶשׁ הַנֶּפֶשׁ בְּחִינַת הָאִילָנוֹת, עַל - כֵּן צָרִיךְ לְהַרְחִיק בֵּינוֹ וּבֵין מָמוֹן חֲבֵרוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יַכְחִישׁ אֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ עַל - יְדֵי שֶׁיִּתְקָרְבוּ בְּיוֹתֵר מִשִּׁעוּר הָרָאוּי וְעַל - כֵּן רֹב אֵלּוּ הַרְחָקוֹת הֵם בְּקַרְקָעוֹת, כִּי שָׁם עִקַּר שָׁרְשֵׁי הַנְּפָשׁוֹת בִּבְחִינַת תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה כַּנַּ"ל וְזֶהוּ גַּם - כֵּן אִסּוּר גְּזֵלָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכְנֹס אֶחָד בִּגְבוּל חֲבֵרוֹ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת גְּבוּל וְהַרְחָקָה בֵּין מָמוֹנוֹ לְמָמוֹן חֲבֵרוֹ שֶׁהִיא בְּחִינַת הַרְחָקוֹת הָאִילָנוֹת שֶׁלֹּא יַכְחִישׁוּ זֶה אֶת זֶה כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת (יְשַׁעְיָה ה) הוֹי מַגִּיעֵי בַיִת בְּבַיִת שָׂדֶה בְשָׂדֶה יַקְרִיבוּ וְכוּ' שֶׁהַנָּבִיא מוֹכִיחַ אוֹתָם עַל שֶׁהִתְקָרְבוּ זֶה לָזֶה וְלֹא עָשׂוּ גְּבוּל וְהַרְחָקָה בֵּינֵיהֶם כַּשִּׁעוּר הָרָאוּי כַּנַּ"ל:
וְזֶה בְּחִינַת אִסּוּר הַשָּגַת גְּבוּל שֶׁהוּא דַּיְקָא בְּאֶרֶץ - יִשְׂרָאֵל, כִּי עִקַּר שָׁרְשֵׁי הַנַּפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל הֵם בְּאֶרֶץ - יִשְׂרָאֵל כַּיָּדוּעַ. וְעַל - כֵּן שָׁם צָרִיךְ לִזָּהֵר בְּיוֹתֵר שֶׁלֹּא יִכְנֹס אֶחָד בִּגְבוּל חֲבֵרוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי הוּא כִּלְאַיִם וְעִרְבּוּבְיָא שֶׁמְּעַרְבְּבִין יְנִיקַת הָאִילָנוֹת כַּנַּ"ל:
