זכור את אשר עשה לך עמלק
הדף מאת: מערכת מדרשת / אתר מדרשת
מדי שנה קוראים בשבת שלפני פורים את הפסוקים מספר דברים המצווים עלינו לזכור את 'אשר עשה לכם עמלק'. מה משמעותו של ציווי זה? מדוע עלינו לזכור דווקא את מעשי עמלק ולא למשל את מעשי מצרים? מה כוחו של הזיכרון היהודי, ואיזו תודעה הוא יוצר בתרבות היהודית? לימוד במסגרת "פרשה בשניים" של אתר MAKO
פרשת זכור
(יז) זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. (יח) אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים. (יט) וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל-אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה'-אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח.
Remember what Amalek did unto thee by the way as ye came forth out of Egypt; how he met thee by the way, and smote the hindmost of thee, all that were enfeebled in thy rear, when thou wast faint and weary; and he feared not God. Therefore it shall be, when the LORD thy God hath given thee rest from all thine enemies round about, in the land which the LORD thy God giveth thee for an inheritance to possess it, that thou shalt blot out the remembrance of Amalek from under heaven; thou shalt not forget.
דיון
מדוע לדעתכם יש לזכור את שעשה עמלק?

מה חשיבותו של הזיכרון כאן? מדוע היה צורך לצוות על הזיכרון? כיצד זיכרון זה משפיע על התפיסה העצמית של יהודים?

מה מיוחד בסיפור עמלק? מדוע דווקא אותו צריך לזכור?

האם לדעתכם עמלק הוא מקרה פרטי או ייצוג של כל מי שתקף את ישראל לאורך הדורות?
ד"ה ואתה עיף ויגע: "עיף" בצמא דכתיב (שמות י"ז) "ויצמא שם העם למים" וכתוב אחריו "ויבוא עמלק", "ויגע" בדרך.

ד"ה ולא ירא: עמלק אלוקים מלהרע לך.
ואתה עיף ויגע AND THOU WAST FAINT AND WEARY — faint through thirst, for it is written, (Exodus 17:3) “And the people thirsted there for water” and it is written immediately afterwards (v. 8) “Then came Amalek”. ויגע AND WEARY — from the journey (Midrash Tanchuma, Ki Teitzei 10). ולא ירא AND HE FEARED NOT — Amalek feared not אלהים GOD so as to refrain from harming you (Sifrei Devarim 296:7).
פירוש ר' חיים בן עטר - "אור החיים" לדברים פרק כ"ה, פסוק י"ח
"עיף" עדיין משעבוד מצרים, "ויגע" מטורח הדרך.

ואומר "ולא ירא אלוקים" פירושו: ובזה בא המורך בלבבך יותר ממפעל עייפות ויגיעות, על דרך אמרו (ישעיה ל"ג י"ד) "פחדו בציון חטאים" אבל אם היו צדיקים לא יפחדו ולא ייראו במלחמתו.

והעיר הכתוב בתנאים שמשניאים אותו בליבנו, כי הצר לישראל צרה גדולה, שבא עליהם כאשר ידאה הנשר בלא ידיעה, והם יגעים ועייפים ודבר המעמיד הכוח ביכולת הנעלם אין עמם...

מושגים
  • רבי חיים בן עטר - (מרוקו 1696 – ישראל 1743) מגדולי חכמי מרוקו וממרחיבי היישוב היהודי בארץ ישראל במאה ה-18. מקובל, פרשן ופוסק. פירושו "אור החיים" על התורה היה פופולרי במיוחד בקרב הבעש"ט וחסידיו.
דיון
כיצד מבינים הפרשנים את מצבו של עם ישראל בזמן ההתקפה של עמלק?

מהי המחלוקת ביניהם? כיצד אתם מבינים את הקשר בין חוסר יראת אלוהים לבין מעשה עמלק?

האם דברי המפרשים מבהירים לכם את ייחודו של זיכרון זה, שבו מצוּוה עם ישראל?
"זְכֹר ה' מֶה הָיָה לָנו הַבִּיטָה וּרְאֵה אֶת חֶרְפָּתֵנו" אמר ר' ברכיה: אמרו ישראל לפני הקב"ה: ריבונו של עולם! הכתבת לנו בתורתך (דברים כה:יז) "זכור את אשר עשה לך עמלק". לי עשה ולך לא עשה? לא החריב את מקדשך?... אמר ר' יצחק: אמרו ישראל לפני הקב"ה: שכחה מצויה בנו, אבל אין שכחה מצויה בך, ואין שכחה לפניך. לפיכך את זכור!
"Remember, God, what happened to us..." (Lamentations 5:1) - Rabbi Yitzchak began: (Proverbs 30:31) "The greyhound or the male goat..." The way of the world is that when a person raises two greyhounds in his house, one big and one small, he puts the big one in front, [in case the big one is attacked,] a mercy on his expenses. Rabbi Berachia said: Israel said before the Holy One, blessed be He, "Master of the World, doesn't it say in your Torah, (Deuteronomy 25:17) 'Remember what Amalek did to you...'? He did it to us, but not to You? Didn't he destroy Your Temple? The Rabbanan said: Israel said before the Holy One, blessed be He, we are Yours and the nations of the world are Yours, why don't You have mercy on Your nation? "And the king against whom there is no rising up" (Proverbs 30:31): Rabbi Yitzchak said: Israel said to the Holy One, blessed be He, "Forgetfulness is among us, but it is not among You, nor before You. Therefore, remember! (Psalms 137:7) "Remember, God, the people of Edom on the day of Jerusalem; who said, "Aru, Aru", even to the foundation thereof." Rabbi Abba bar Kahana said: ["Aru, Aru" means] "Destroy, Destroy". And Rabbi Levi said: ["Aru, Aru" means] "Raze, Raze". the one who says, "Destroy, Destroy" uses the verse (Jeremiah 51:58) "Babylon's thick walls will be "Ar'er tit'ar'er" - "totally demolished"". The one who said "Raze, Raze" uses the verse (Psalms 137:7) "even the foundations thereof", even to it's bottommost foundations. "Look, see our shame" (Lamentations 5:1) - Rabbi Yudan said: Looking is up close, seeing is from afar. "Looking is up close", as is written, (I Kings 19:6) "And he looked, and behold, there was at his head a cake cooked on hot coals..." "Seeing is from afar", as is written, (Genesis 22:4) "And he saw the place from afar." Rabbi Pinchas said: Looking is from afar, as is written, (Psalms 80:14), "Look from the heavens and see." Seeing is up close, as is written, (Genesis 32:26), "And when he saw that he prevailed not against him, he touched the hollow of his thigh."
דיון
מה מחדש לנו המדרש בנוגע לציווי על הזיכרון? מה דעתכם?

כיצד הבינו חכמים במדרש זה את תפקידו של הזיכרון ביחסי עם ישראל והקב"ה לנוכח הצרות?
זכור, יוסף חיים ירושלמי, הוצאת עם עובד, 1989
"אם אמנם אבי ההיסטוריה היה הרודוטוס, הרי אבות המשמעות שבהיסטוריה היו היהודים. רק בישראל ולא בשום עם מלבדו נתפס הציווי לזכור כמצווה דתית לעם כולו".

מושגים
  • יוסף חיים ירושלמי - ההיסטוריון יוסף חיים ירושלמי נולד וגדל בבית יהודי-מסורתי בניו יורק. שני הוריו היגרו מרוסיה; אביו דרך ישראל. ירושלמי גדל עם שתי שפות אם: הוא דיבר עם אביו עברית ועם אמו יידיש. הוא למד בבית המדרש למורים השייך לישיבה יוניברסיטי ממנה קיבל תואר ראשון ב-1953, שם למד בעיקר מדעי היהדות וספרות העולם. הוא למד לתואר שני בבית המדרש לרבנים באמריקה וב-1957 הוסמך לרבנות ושירת כרב מספר שנים. ירושלמי קיבל דוקטורט בהיסטוריה באוניברסיטת קולומביה אצל פרופסור סאלו בארון, והתמנה למרצה במחלקה לשפות ותרבויות של המזרח הקרוב באוניברסיטת הרווארד בשנת .1966 בשנת 1970 התמנה לפרופסור מן המניין. ב-1980 עבר לאוניברסיטת קולומביה, והופקד על הקתדרה על שם סאלו ויטמאייר בארון להיסטוריה, תרבות וחברה יהודית ולמנהל המכון ללימודי יהדות וישראל. ב-2008 יצא לגימלאות כפרופסור אמריטוס.
דיון
מה דעתכם על הזיכרון היהודי האובססיבי? האם הוא מביא תועלת או פוגע? מדוע?

מה לדעתכם אנחנו זוכרים יותר - את הצרות והאויבים או את הישועות והידידים? מדוע לדעתכם זה כך?
שפוך חמתך, מתוך הגדה של פסח
שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ. כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמוּ. שְׁפֹךְ עֲלֵיהֶם זַעְמֶךָ וַחֲרוֹן אַפְּךָ יַשִׂיגֵם. תִּרְדֹף בְּאַף וְתַשְׁמִידֵם מִתַּחַת שְׁמֵי יי.
שפוך אהבתך, הוספה שנמצאה בכתב יד של הגדה לפסח מ-1521 המיוחסת לנכדו של רש"י
שפוך אהבתך על הגויים אשר ידעוך ועל ממלכות אשר בשמך קוראים בגלל חסדים שהם עושים עם זרע יעקב ומגינים על עמך ישראל מפני אוכליהם. יזכו לראות בסוכת בחיריך ולשמוח בשמחת גוייך.
דיון
מה דעתכם על שני הקטעים הללו?

איזה מהם אתם מעדיפים?

האם צריך להעדיף אחד על פני השני. מדוע?