"התבונן בחרבות האלה, והתבונן עוד, ואל תעלים מהן עין" - מחורבן לבחירה בעקבות א"ד גורדון

סדנת יצירה וכתיבה הנעה מהתבוננות בחורבן אישי לבחירות שהחורבן מבקש מאתנו לבצע

דיון
הקדמה - להישיר מבט אל החורבן
נושא הסדנה הוא חורבן. מילה כל כך טעונה וזועקת עד כי קשה לשמוע אותה. היא בסך הכל רק מילה, אולי מילה רחוקה, מילה השייכת לעבר, המעלה על דמיוננו מכאובו של מכלול חסר זהות, שמטשטש את חוויית האובדן האישי, וגורם לו לעתים להתנצל על קיומו כחורבן, במלוא מובן המילה.

גורדון היה איש של מילים גדולות, של שאיפות עמוקות, מרחיקות לכת וקרובות מאוד בעת ובעונה אחת. החורבן היה נוכח מאוד בכתביו, כמו גם בחייו האישיים. במישור האישי גורדון היה אדם למוד יסורים, שידע מחלות, פגיעות גופניות אלימות ומוות בטרם עת של בני משפחה; וגם במישור הרוחני-רעיוני נוכח ההרס אצל גורדון כבן הלוויה של הבנייה וההיבנות. גורדון שאף להרעיד את כל האידיאולוגיות, להסיר את הטלאים, לחשוף את האמת על קרעיה ולהזרים פנימה חיים אמיתיים, שישיבו מלחמה שערה לחורבן, על פי ממדיו ומידותיו. מידה כנגד מידה.

מעניין גם לגלות שגורדון החל לשקוד על כתיבתו ולמלל את תפישותיו בחיבור "האדם והטבע" דווקא לאחר מות אשתו בשנת 1909, מוות שמבחינה סמלית, כמו גם ממשית, היה קורבן של החיים שביקש גורדון להקים בארץ.

מטרת הסדנה היא לשאוב מגורדון את האומץ לדבר את החורבן, להפנות אל החורבן מבט, להסתכל באדוות שהוא יוצר בתוכנו ולבסוף אולי גם בפתרונות שרק הוא, החורבן, יכול להציע לנו, מתוך אמונה, שגם נוכחת בקטעים שהבאתי לכם היום, שהחורבן הוא מנוע, מעין תמונת תשליל, המציירת מאליה גם את הצד השני של הנדנדה, שמוגבה יותר ככל שהצד הקרוב לאדמה נמוך יותר.

עינת רמון, מתוך: חיים חדשים, הוצאת כרמל, עמ' 70
כלי הכתיבה
מוקף בקהילת חברי דגניה א' המעריצה והאוהבת שטיפלה בו נאמנה עד יומו האחרון [...] התכונן גורדון למותו. הוא תיקן רעיון במאמר שפירסם כעשרים שנה קודם לכן ועתה הסתייג ממנו. אחר כך כינס את הילדים הקטנים וחילק להם את עפרונותיו המחודדים. רעיו הקרובים התאספו מסביב לערש הדוויי שלו, להיפרד, והוא הדגיש בפניהם שהוא מאושר שחי את שנותיו האחרונות אתם, שהרגיש בתוכם 'כמו במשפחה הכי יקרה'. כמו כן ביקש שלא יהיו מדוכאים בהיכנסם אליו 'מפני שהמוות לא מפחיד אותו'.
© כל הזכויות שמורות להוצאת כרמל
www.carmelph.co.il

דיון
חלוקת עפרונות
לאחר קריאת הקטע המנחה תחלק למשתתפים עפרונות מחודדים, שהמשתתפים ידמו כאותם עפרונות מחודדים, ערוכים ומוכנים אלי כתיבה, שלגורדון היה חשוב לחלק לסובביו על ערש דווי. כך נזמן באופן סמלי את רוחו ומורשתו של גורדון לתוכנו לקראת תחילת הכתיבה.

א"ד גורדון, החלום ופתרונו, פרויקט בן יהודה
החלום ופתרונו
חלום חלמנו אני ואתם, אחי ואחותי, ופותר אין אותו, חלום ישן הוא, כימי צאתנו מן הגולה, אלא שאתם שכחתם אותו או לא ביררתם אותו לכם, ואני לא סיפרתי לכם. וגדול הוא החלום, גדול כחללו של העולם, שאנחנו נושאים את נפשנו אליו, אלא שאני לא אזכיר לכם ממנו הפעם אלא קטע אחד קטן.
ועתה שמע נא אחי, ותשמע נא אחותי את חלומי, וזכרתם כי גם אתם חלמתם כמוני.
בחלומיוהנה אני בא אל הארץ. והארץ עזובה ושוממה ונתוּנה בידי זרים, והחורבן מחשיך את אור פניה ומשחית את רוּחה, וממשלת זרים מנוולתה. ורחוקה ממני וזרה לי ארץ אבותי, וגם אני רחוק ממנה וזר לה. והקשר האחד, המקשר את נפשי אליה, והזֵכֶר האחד, המזכיר לי כי היא אמי ואני בנה, הואכי גם נפשי שוממה כמוה, כי גם בה חלו ידי זרים להחריבה ולהשחיתה. ואני מרגיש את החורבן, ואני רואה את החרבות בכל בתי נפשי, בכל רמ"ח איברי ושס"ה גידי ובת-קול יוצאת מן החרבות ואומרת: 'בן-אדם! התבונן בחרבות האלה, והתבונן עוד, ואל תעלים מהן עין. וידעת, והוספת בינה על אשר אתה יודע, כי החורבן הוא חורבן נפשך, והמשחית הוא המשחית אשר בחייך, אשר חיית בארצות זרים ואשר דבקו בך עד כה. זכור זאת, כי לגורלך אתה עומד בזאת! והיה כי תוסיף להתבונן ולהתעמק, וראית, כי מתחת לחרבות עוד גחלת יתומה לוחשת, אשר ניצלה במסתרים מרוח החיים ההם, ורוח הארץ נושבת בה להחיותה. והיה כי תעזוב כָּלָה את החיים ההם, אשר יצרו אחרים, כאשר עזבת את ארצם ובאת לברוא לך פה חיים חדשים, חיים שלךושבה הגחלת וחיתה, ושבה והיתה לשלהבתיה, ושבת אתה וחיית, ושבו עַמך וארצך וחיוּ'
ואני מרגיש את החיים ההם, והנה הם צרים כפי שאול, והנה נפשי בתוכם כמו בתוך מכבש מעוכה, רצוצה, מרוסקה, והנה הם מפעפעים גם בתוך נפשי ועושים שַמוֹת בקרבי, ואני מתנער בחזקה, בכל כוחי, ומנער מעלי ומקרבי את החיים ההם. ואני מתחיל הכל מחָדש, הכל מחדש. מן האלף-בית אני מתחיל את החיים, אינני משנה, אינני מתקן, כי אם עושה הכל מחדש. והדבר הראשון, הפותח בראשונה את לבי לחיים, אשר ידעתי כמוהם, היא העבודה. לא עבודה לשם מחייה ולא עבודה לשם מצווה. כי אם עבודה לשם חיים עבודה, אשר אור חדש נוגה עליה. אשר ראיתיה, והנה היא אחד מחלקי החיים, משרשיהם היותר עמוקים. ואני עובד
ומוזר הוא הדבר אשר אני עושה, ועמוק ומופלא מאוד. וקשה היא הדרך אשר בחרתי, ורחוקה ונעלמה מעין רואים. וההולכים בדרך החיים ההם ואשר הלכו עמי, מרחוק, מנגדי עמדו, ואין איש אתי, ורבים מתלחשים עלי, ורבים נדים לי ומרחמים עלי, ורבים קוראים לי מרחוק: 'אנה אתה בא, אומלל! הלא דרכך דרך חושך, תוהו ולא סדרים, הלא מגמת פניך לאחור ולא לפנים! או התאמר לשנות דרך עולם, לעבור חוּקות עולם, אשר לא לעבור? התאמר לאדם: אֵל אתה ולא אדם, לא קרוץ מחומר? הלא לשווא עמלך, להבל ולריק תכלה כוחך, ראה, הלא בדד אתה, ובדד תיפול שדוּד בחבלי דמיונותיך וחלומותיך'
ואני מוסיף להתבונן באשר צוּותי לאור הגחלת, ההולכת הלוך ואור. והנה בכל אשר אוסיף לעבוד, לעמול, לסבולאין טיפה מדמי, אין משהו מכוחי, ממוחי, אבודים חינם, כי כל טיפת דםשביב אש וכל משהו של כוח ומוחניצוץ אור לנפשי השבה לתחייה. עוד מעטוהנה הנך גם אתה, אחי עמדי, עובד וחי כמוני. ולאחרונהוהנה עמנו גם אחותנו, אשר לא ראיתיה מיום התעורר ישראל, וכראותי אתכם, את שניכם יחדיו, עובדים וחיים יחדיו, ותחי רוּחי. ואׁמַר: אתם תבנו את בית ישראל, אתם תמצאו את הדרך לאשר נשאנו את נפשנו, לאשר נשא ישראל את נפשו בימים מקדם ואשר ישאֵהוּ רוחו ללכת בימים יבואואתם תחַיו את חיי ישראל, והחיים יהיו כמעיין המתגבר וכנחל שוטף, והלכו הלוך והתחדש, הלוך והתגבר, הלוך ושטוף הלאה, הלאה, הלאה
האמנם טעיתי? האמנם לא לכם פתרונים, אחי ואחותי?!
© כל הזכויות שמורות ל
benyehuda.org

דיון
האפשרויות הטמונות בחורבן - פעילות פתיחה
- כתבו:
אילו מילים מסתתרות במילה "חורבן"?
בחרו שתי מילים מן הרשימה שהכנתם ונסו להגדיר באמצעותן מהו חורבן בשבילכם.
- שיתוף במליאה

דיון
דיוקן עצמי - המבנה הקיים ושברו
כדי להזמין אותנו לשוחח לכמה רגעים עם החורבן הפרטי שבתוכנו בין אם זהו חור קטן, שסע של חרב, היעדר של חבר, ריקנות וכן הלאה עלינו לנסות ולהסתכל על המבנה הקיים, נכון לרגע זה, על היסודות שעליהם אנחנו עומדים.

נבנה עכשיו את הקומה העליונה, את ה"אני" הגלוי, המוטלא, הפנים שעימן אנחנו מקבלים את העולם.

ניצור בחמש דקות באמצעות עיתונים, צבעים, מספריים ודבק תמונה שמייצגת אותנו ברגע הזה,
ואז כשלב הבא - נותיר חותם, את חותם החורבן. נפגום בדיוקן ונפתח בו חור הצצה אל ביטוי החורבן, ההריסות, בחיינו.
אפשר לקרוע, לשרוף, לדרוך, לחורר שאלו את עצמכם - איפה החורבן שלי? איזה מין סוג חורבן הוא?
חשבו על הדימוי המדויק ביותר מבחינתכם לחורבן
למשל, האם זהו בור, פה פעור בצימאון או בשאלה, מכתש, חור, קבוצה של חורים שהופכת את לבנו כמחתה המנסה ללא תוחלת לדלות מים מן הנהר וכד'.
משהו מתרוצץ בקרבנו, נלך לדרוש את ה' ולשאול, כמו רבקה, "למה זה אנוכי". לרגע נזמין את הסוף פנימה ונסתכל על החלל המתפנה. ניילד את העבר אל הווה, ונשמע את זעקתו.
נפסיק לחנוק אותו בפנים וניתן לו אוויר לנשימה.

יהיה מעניין לראות איך כל אחד יבחר לבטא את החורבן, באיזה גודל, באיזה מיקום על הדף וביחס למה.

א"ד גורדון, האדם והטבע
חילול החורבן
וכשאני פונה מכאן לארצנו, 'לארץ תקוותנו', 'לארץ תחייתנו' וכו' וכו', אני נזכר קודם כל ביום בואי עם הקבוצה הראשונה לכפר אוריה. הטבע עשה עלי רושם של טבע חדש, לא מקולטר [...] המתיחס אליך בתמימות ובאמונה, המזכירה מה שמסופר באיזה מקום, כי במקומות הרחוקים מבני אדם ישנן עוד חיות כאלה, שאינן יודעות לירוא מפני האדם וניגשות אליו ומביטות בו בתמימות, בלי כל חשדים וכאילו בידידות. ואני חשבתי אז: הטבע השומם הזה, הנהדר והצנוע כל כך ביפיו ובגבורתו, הקרוב כל כך אל נפשנו, האומר שירה בחשאי ובנעימות, מתוך תוכה של נפשנו, המקבל אותנו בסבר פנים כל כך יפות, המבטיח לנו כל כך הרבה והנאמן כל כך למלא את הבטחתו, - מה אנחנו מבטיחים לו ומה אנחנו יכולים להבטיח? הנה באה הקבוצה להניח יסוד לבניין ישוב במקום הזה, - מה יהיה הבניין הזה? היתן, היוסיף הבניין הזה דבר מה לטבע החביב הזה, או לפחות לא יגרע ממנו? אנחנו הלא יודעים מה נותנים ומוסיפים בוני הישוב ויוצריו, מה נתנו ומה הוסיפו, למשל, כל אותם הכרמים, הפרדסים וכו', שניטעו ועובדו על ידי אחרים, כל אותה 'היצירה' הצעקנית, ש'הפכה מדבר שממה לגן עדן' בידי זרים? מה אומרים כל אלה? האם לא: כסף, כסף, כסף!
האם יש צורך באוזן מוסיקלית ביותר בשבי לשמוע את בת הקול היוצאת מכל 'היצירה' הזאת ואומרת: אתם חיללתם את השממה, את החורבן! החורבן בארץ ישראל הלא יש בו דבר מה, דבר מה תובע עולם ומלואו ומבטיח עולם ומלואו. היש אזנים, האם יש לב לאלה?

דיון
הרכבה מחדש – מחורבן לבחירה
כיצד אנו מחללים את החורבן, את התביעה של החורבן מאתנו?
מתוך שאלה זו נצא לכתיבת מענה לחורבן, כל אחד על פי הדימוי שהוא בחר; אם המשתתף בחר בור, עליו לכתוב את החבל שיוציא אותו משם, אם הוא כתב שאלה, עליו להתחיל לנסח תשובה וכן הלאה.
בשלב זה עלינו לשאול את עצמנו איך למלא את החור, איך לבחור מחדש מבלי לחלל את החורבן, מבלי לנסות להשתיקו, מתוך קשב לתביעה המאוד מסוימת שהחור, החורבן, מציב מולנו.

גם אם נקבל עכשיו קצה חוט, אחרי הסדנה אפשר לתפוס אותו ולרחף יחד איתו אל המקום אשר הוא יראה לנו.
אפשר אף לקחת את הדיוקן המחורר שלנו, להניחו על הטקסט של גורדון ולנסות לקראו באמצעותו, כאילו החור או החורבן היו זכוכית מגדלת.

בחרו מדף המקורות משפט אחד של גורדון שיכול מבחינתכם להתחיל את מסע ההרכבה מחדש.

בשלב הזה המשתתפים יקבלו דף חדש, נקי, שיוכלו להרכיב עליו מחדש את הדיוקן הקיים, או לצייר חדש, כשהמשימה היא להתקדם מן החורבן אל בחירה שהוא תובע מאתנו לעשות.

דיון
סבב שיתוף
הצגת תוצרים ושיתוף.

א"ד גורדון, בשעה זו
לימוד מן השתיקה
עדים השמים העמוקים והנוגים האלה, אשר היו ימים שהם הגידו לנו דבר מה, יותר נכון, שהם שתקו לנו דבר מה [...] ועדיין בשתיקתם הם עומדים, ומחכים לתלמידים מקשיבים. ודווקא מתוך רעש המלחמה המחריבה אתה שומע את שתיקתם, המלמדת פרק בהלכות יצירה, ובהלכות גבורה של יצירה.
© כל הזכויות שמורות למחבר