הדף מאת: רפאל באסל / פרויקט אמור
התופעה הבאה מוכרת למשפחות רבות: בן או בת משפחה "מתחזקים" ומכאן ואילך מסרבים להתארח בבתי הוריהם, משפחתם וחבריהם מטעמי כשרות. עגמת הנפש הנגרמת למשפחה ולחברים היא גדולה מאוד.
פעמים רבות אף מדובר במשפחות אוהבי מסורת ושומרי כשרות, אלא שממניעים שונים הן בוחרות שלא לאמץ את כל החומרות האפשריות הנוגעות לכשרות המטבח והמאכלים. ברור כי - מלבד עגמת הנפש הקשורה בפן הבין-אישי - הצער הנגרם להן קשור גם בעלבון דתי. הוי אומר, המסר הדתי העולה מהתנהגות זו: אנו לא מספיק כשרים.
ממבחר המקורות ההלכתיים המאוחרים שלהלן ננסה לדלות כמה נקודות מבט הלכתיות על השאלה המרכזית העומדת לעיון בדף זה:
(עבור שומרי הכשרות שבנינו) בהתנגשות בין הערכים - כבוד הבריות וכשרות המטבח, מי גובר?
דיון
על הדף
התופעה הבאה מוכרת למשפחות רבות: בן או בת משפחה "מתחזקים" ומכאן ואילך מסרבים להתארח בבתי הוריהם, משפחתם וחבריהם מטעמי כשרות. עגמת הנפש הנגרמת למשפחה ולחברים היא גדולה מאוד.
פעמים רבות אף מדובר במשפחות אוהבי מסורת ושומרי כשרות, אלא שממניעים שונים הן בוחרות שלא לאמץ את כל החומרות האפשריות הנוגעות לכשרות המטבח והמאכלים. ברור כי - מלבד עגמת הנפש הקשורה בפן הבין-אישי - הצער הנגרם להן קשור גם בעלבון דתי. הוי אומר, המסר הדתי העולה מהתנהגות זו: אנו לא מספיק כשרים.
ממבחר המקורות ההלכתיים המאוחרים שלהלן ננסה לדלות כמה נקודות מבט הלכתיות על השאלה המרכזית העומדת לעיון בדף זה:
(עבור שומרי הכשרות שבנינו) בהתנגשות בין הערכים - כבוד הבריות וכשרות המטבח, מי גובר?
על הדף
התופעה הבאה מוכרת למשפחות רבות: בן או בת משפחה "מתחזקים" ומכאן ואילך מסרבים להתארח בבתי הוריהם, משפחתם וחבריהם מטעמי כשרות. עגמת הנפש הנגרמת למשפחה ולחברים היא גדולה מאוד.
פעמים רבות אף מדובר במשפחות אוהבי מסורת ושומרי כשרות, אלא שממניעים שונים הן בוחרות שלא לאמץ את כל החומרות האפשריות הנוגעות לכשרות המטבח והמאכלים. ברור כי - מלבד עגמת הנפש הקשורה בפן הבין-אישי - הצער הנגרם להן קשור גם בעלבון דתי. הוי אומר, המסר הדתי העולה מהתנהגות זו: אנו לא מספיק כשרים.
ממבחר המקורות ההלכתיים המאוחרים שלהלן ננסה לדלות כמה נקודות מבט הלכתיות על השאלה המרכזית העומדת לעיון בדף זה:
(עבור שומרי הכשרות שבנינו) בהתנגשות בין הערכים - כבוד הבריות וכשרות המטבח, מי גובר?
ר' מנחם מ' שניאורסון, שערי הלכה ומנהג, יורה דעה, ח'
כשרות - עניין טבעי ומוסרי
בשאלה כיצד יש לנהוג בקשר למאכל בלתי מהודר (בכשרות) כשנראה שהמאכל עשוי להוסיף תיאבון לילדים:
בכלל ההידור במאכלים נוגע לא רק לשמירת המצווה כי אם מאחר שמכל מאכל נעשה לאחר מכן דם ובשר בגוף, המתקשר עם הנשמה, הרי הכשרות והעדינות של המאכלים משפיעות על האופי ועל המידות הטובות של המשתמש בהם. לפיכך כל תוספת בהידור עדינות וטוהר המאכל יש להחשיבה כתוספת בעיצוב ושיפור ועידון האופי והמידות. אם כך הוא הדבר לגבי אנשים מבוגרים הרי זה במידה גדולה בהרבה אצל ילדים שאופיים עדיין בתהליך עיצוב. משום כך יש חשיבות גדולה לכיוון שבו מוליכים אותם בעניין זה.
למקור השלם
כשרות - עניין טבעי ומוסרי
בשאלה כיצד יש לנהוג בקשר למאכל בלתי מהודר (בכשרות) כשנראה שהמאכל עשוי להוסיף תיאבון לילדים:
בכלל ההידור במאכלים נוגע לא רק לשמירת המצווה כי אם מאחר שמכל מאכל נעשה לאחר מכן דם ובשר בגוף, המתקשר עם הנשמה, הרי הכשרות והעדינות של המאכלים משפיעות על האופי ועל המידות הטובות של המשתמש בהם. לפיכך כל תוספת בהידור עדינות וטוהר המאכל יש להחשיבה כתוספת בעיצוב ושיפור ועידון האופי והמידות. אם כך הוא הדבר לגבי אנשים מבוגרים הרי זה במידה גדולה בהרבה אצל ילדים שאופיים עדיין בתהליך עיצוב. משום כך יש חשיבות גדולה לכיוון שבו מוליכים אותם בעניין זה.
למקור השלם
ר' מנחם מנדל שניאורסון, שולחן מנחם, חלק ד', סימן ט'
עיון נוסף בתפיסה זו - כשרות: עניין טבעי ומוסרי
מבואר בספרים הקדושים וגם בספרי חכמת הטבע שתכונות ונטיות האדם מושפעים במידה רבה מהמאכלים והמשקאות שהוא אוכל ושותה, שכן אלה הופכים להיות "דם ובשר כבשרו" - וכשם שהם משפיעים על בריאות הגוף, כך הם משפיעים על תכונות הנפש. וכמובא בספרים (למשל - רמב"ן, עקידה ואברבנאל על פרשת שמיני פרק יא פסוק יג) שהאכילה מבשר חיה טורפת משרישה בנפש האדם תכונה של אכזריות.
וכשם שזה משפיע על מידותיו של האדם, על דרך זה משפיעים המאכלים על שכלו ודרך הבנתו של האדם: אם הוא ניזון ממאכלים גסים נעשה שכלו גס ומטומטם...
...בכל זה במקום שיש פיקוח נפש מצווה עליו לאכול את המאכל (האסור) ואף שיגרום לעצמו מזג רע. כי הרי המאכל לא נשתנה - בטיבעו ואיכותו הוא עומד, אלא שאדם זה (המצוי בשעת פיקוח נפש) הותר באכילתו. ובדוגמת דבר כמו שחותכים איבר להצלת כל הגוף.
ובכלל, אם המאכל הוא דבר אסור, נפש האדם חותה (נרתעת) ממנו ואין אכילת הגוף אכילה.
עיון נוסף בתפיסה זו - כשרות: עניין טבעי ומוסרי
מבואר בספרים הקדושים וגם בספרי חכמת הטבע שתכונות ונטיות האדם מושפעים במידה רבה מהמאכלים והמשקאות שהוא אוכל ושותה, שכן אלה הופכים להיות "דם ובשר כבשרו" - וכשם שהם משפיעים על בריאות הגוף, כך הם משפיעים על תכונות הנפש. וכמובא בספרים (למשל - רמב"ן, עקידה ואברבנאל על פרשת שמיני פרק יא פסוק יג) שהאכילה מבשר חיה טורפת משרישה בנפש האדם תכונה של אכזריות.
וכשם שזה משפיע על מידותיו של האדם, על דרך זה משפיעים המאכלים על שכלו ודרך הבנתו של האדם: אם הוא ניזון ממאכלים גסים נעשה שכלו גס ומטומטם...
...בכל זה במקום שיש פיקוח נפש מצווה עליו לאכול את המאכל (האסור) ואף שיגרום לעצמו מזג רע. כי הרי המאכל לא נשתנה - בטיבעו ואיכותו הוא עומד, אלא שאדם זה (המצוי בשעת פיקוח נפש) הותר באכילתו. ובדוגמת דבר כמו שחותכים איבר להצלת כל הגוף.
ובכלל, אם המאכל הוא דבר אסור, נפש האדם חותה (נרתעת) ממנו ואין אכילת הגוף אכילה.
דיון
כשרות - עניין טבעי ומוסרי
האם על פי תפיסה זו יש להקדים ערך כבוד הבריות לכשרות?
על פי תפיסה זו: האם כשרות הוא ערך הלכתי בלבד?
מה אומרים על תפיסה זו ספרי חכמת הטבע שאנו מכירים?
כשרות - עניין טבעי ומוסרי
האם על פי תפיסה זו יש להקדים ערך כבוד הבריות לכשרות?
על פי תפיסה זו: האם כשרות הוא ערך הלכתי בלבד?
מה אומרים על תפיסה זו ספרי חכמת הטבע שאנו מכירים?
הר' אשר וייס, שו"ת מנחת אשר, סימן לז, לח
מי נאמן לומר שמאכליו כשרים?
שאלה: ובמה ששאלת למה נהגו להעמיד משגיחים בבתי מלון מסעדות ובתי חרושת למוצרי אוכל ולא סמכו על הלכה פשוטה: עד אחד (בעל המסעדה למשל) נאמן באיסורין (איסור והיתר; בשר וחלב, שחיטה וכ"ו)?
תשובה: ברור ופשוט שבענייני הכשרות מוטל על בתי הדין וגדולי הזמן לעמוד על המשמר ולתקן תקנות לפי צורך השעה. וכבר כתב הטור בשם הרא"ש (יו"ד סימן יח) שאף שעד אחד נאמן באיסורין וכל אחד נאמן על השחיטה, כבר נהגו בכל גלויות ישראל שלא להאמין לקצבים. וממנים אנשים ידועים על השחיטה ועל הבדיקות ורק להם נתנו נאמנות. וכשם שבזמניהם נוכחו לדעת שאין לסמוך על הקצבים כך נוכחו בזמנינו לדעת שגם בתחומים אחרים, כל שיש פיתוי כספי - יש לחשוש למכשול ואין לסמוך על הנוגע בדבר נגיעת ממון.
וכעין זה נהגו בזמנינו למנות משגיחים במפעלי מזון ומסעדות וכיוצא בהם ואין מאמינים לבעלי המקום. והכל לפי העניין, צורך השעה ורוח הזמן...
...ועוד יש לציין את הידוע מ"חכמת אדם" (כלל עא סימן ב) שהרבה יש להיזהר בזמן הזה לא לקנות אצל חנווני המוחזק בכשרות אף שמעיקר הדין סתם ישראל מוחזק בכשרות. ואם כתב כן גאון ישראל לפני כמאתיים שנה, קל וחומר בן בנו של קל וחומר בזמן הזה שיש להחמיר ולדקדק.
מי נאמן לומר שמאכליו כשרים?
שאלה: ובמה ששאלת למה נהגו להעמיד משגיחים בבתי מלון מסעדות ובתי חרושת למוצרי אוכל ולא סמכו על הלכה פשוטה: עד אחד (בעל המסעדה למשל) נאמן באיסורין (איסור והיתר; בשר וחלב, שחיטה וכ"ו)?
תשובה: ברור ופשוט שבענייני הכשרות מוטל על בתי הדין וגדולי הזמן לעמוד על המשמר ולתקן תקנות לפי צורך השעה. וכבר כתב הטור בשם הרא"ש (יו"ד סימן יח) שאף שעד אחד נאמן באיסורין וכל אחד נאמן על השחיטה, כבר נהגו בכל גלויות ישראל שלא להאמין לקצבים. וממנים אנשים ידועים על השחיטה ועל הבדיקות ורק להם נתנו נאמנות. וכשם שבזמניהם נוכחו לדעת שאין לסמוך על הקצבים כך נוכחו בזמנינו לדעת שגם בתחומים אחרים, כל שיש פיתוי כספי - יש לחשוש למכשול ואין לסמוך על הנוגע בדבר נגיעת ממון.
וכעין זה נהגו בזמנינו למנות משגיחים במפעלי מזון ומסעדות וכיוצא בהם ואין מאמינים לבעלי המקום. והכל לפי העניין, צורך השעה ורוח הזמן...
...ועוד יש לציין את הידוע מ"חכמת אדם" (כלל עא סימן ב) שהרבה יש להיזהר בזמן הזה לא לקנות אצל חנווני המוחזק בכשרות אף שמעיקר הדין סתם ישראל מוחזק בכשרות. ואם כתב כן גאון ישראל לפני כמאתיים שנה, קל וחומר בן בנו של קל וחומר בזמן הזה שיש להחמיר ולדקדק.
דיון
לפי מקור זה האם אדם נאמן לומר האוכל שבישלתי כשר?
מה ניתן לומר על טענה כמו: 'אם לפני מאתיים שנה היה מי שהחמיר בדבר מסויים - כל שכן שיש להחמיר היום (ואף עוד יותר)'?
לפי מקור זה האם אדם נאמן לומר האוכל שבישלתי כשר?
מה ניתן לומר על טענה כמו: 'אם לפני מאתיים שנה היה מי שהחמיר בדבר מסויים - כל שכן שיש להחמיר היום (ואף עוד יותר)'?
הר' חיים דוד הלוי, שו"ת עשה לך רב, חלק ח, סימנים מז, מח
מתארח בבית שאינם מדקדקים במצוות
סימן מז
לגבי תה - לא ידעתי מה ספק מתעורר בך. הרי תה וקפה מותר לשתות אפילו בבית גוים. ולגבי פירות, קליות וכדומה, הרי שאתה יכול מבלי שמארחיך ירגישו, להפריש מהם תרומות ומעשרות בנוסח המקוצר ביותר כדי לשלא להביכם, ואת הפרי המופרש לתרומות ומעשרות תעלים בחכמה ובנחת.
לגבי עוגות - אני מניח שבכל בית יש כלים מיוחדים לכך ואינם אתה צריך לחשוש מהכלים. ואם בגלל החומרים שמהם נעשית העוגה, מן הסתם הם חומרים המצויים למכירה בשוק, והם בפיקוח הרבנות וכשרים הם. ושמא אתה חושש מדם בביצים שעירבו במאפה, זה אין לחשוש במאפה שבבית שרוב הביצים הן ללא דם, ואין שום חיוב לבדוק, אף שביצים שמערבם במאכל נוהגים לבודקם, כבר כתב מרן הבית יוסף (יו"ד סוף סימן סו) "ומה שנוהגים לבודקם כשרוצים לטגן או לעשות מהם תבשיל, חומרה בעלמא הוא"... ופשוט ביותר שאין חשש איסור מטעם זה לאכול עוגה.
מעתה אין אני רואה חשש של ממש שבגללו תצטרך לפגוע בכבוד מארחיך אם אינם שומרי מצוות...
סימן מח
הנני מאשר קבלת מכתבך מיום ג' אדר... בו העירות על מה שכתבתי לך במכתבי הקודם מיום יח' שבט בענייו אכילת עוגה אצל אנשים שאינם שומרים מצוות, להתיר מפני דרכי שלום, משום שאין לחוש לא לכלים ולא לביצים וגם לא ליתר החומרים וכ"ו. והנה עתה העירותה "מה לגבי חשש תולעים בקמח"... יש להוסיף עוד בנידון דידן שלא ידוע כלל על מציאות התולעת ושמא לא היה בקמח זה תולעת כלל. שכן ביררתי שבקמח הנמכר בשקיות ניר לתצרוכת ביתית אין בדרך כלל תולעים.
מתארח בבית שאינם מדקדקים במצוות
סימן מז
לגבי תה - לא ידעתי מה ספק מתעורר בך. הרי תה וקפה מותר לשתות אפילו בבית גוים. ולגבי פירות, קליות וכדומה, הרי שאתה יכול מבלי שמארחיך ירגישו, להפריש מהם תרומות ומעשרות בנוסח המקוצר ביותר כדי לשלא להביכם, ואת הפרי המופרש לתרומות ומעשרות תעלים בחכמה ובנחת.
לגבי עוגות - אני מניח שבכל בית יש כלים מיוחדים לכך ואינם אתה צריך לחשוש מהכלים. ואם בגלל החומרים שמהם נעשית העוגה, מן הסתם הם חומרים המצויים למכירה בשוק, והם בפיקוח הרבנות וכשרים הם. ושמא אתה חושש מדם בביצים שעירבו במאפה, זה אין לחשוש במאפה שבבית שרוב הביצים הן ללא דם, ואין שום חיוב לבדוק, אף שביצים שמערבם במאכל נוהגים לבודקם, כבר כתב מרן הבית יוסף (יו"ד סוף סימן סו) "ומה שנוהגים לבודקם כשרוצים לטגן או לעשות מהם תבשיל, חומרה בעלמא הוא"... ופשוט ביותר שאין חשש איסור מטעם זה לאכול עוגה.
מעתה אין אני רואה חשש של ממש שבגללו תצטרך לפגוע בכבוד מארחיך אם אינם שומרי מצוות...
סימן מח
הנני מאשר קבלת מכתבך מיום ג' אדר... בו העירות על מה שכתבתי לך במכתבי הקודם מיום יח' שבט בענייו אכילת עוגה אצל אנשים שאינם שומרים מצוות, להתיר מפני דרכי שלום, משום שאין לחוש לא לכלים ולא לביצים וגם לא ליתר החומרים וכ"ו. והנה עתה העירותה "מה לגבי חשש תולעים בקמח"... יש להוסיף עוד בנידון דידן שלא ידוע כלל על מציאות התולעת ושמא לא היה בקמח זה תולעת כלל. שכן ביררתי שבקמח הנמכר בשקיות ניר לתצרוכת ביתית אין בדרך כלל תולעים.
אתר בית הלל
כשרות אל מול כבוד הבריות
מכיוון שאנו מחויבים להקפיד בהלכות כשרות, אין מקום לכאורה לאכול אצל אדם שאיננו שומר כשרות. אולם אנו מאמינים שהתורה המצווה עלינו להקפיד בהלכות כשרות מצווה עלינו גם לקדש שם שמים באופן הנהגתנו עם שכנינו וידידינו. משום כך אנו מצווים לשמור על אחדות עם ישראל , להשתדל להאהיב את התורה והמצוות על הרחוקים ולקיים יחסי רעות קרובים ותקינים עם שכנינו וידידנו, לאהבם ולכבדם. לאור זאת הרי שאנו מחויבים לחפש את הדרך התורנית וההלכתית כיצד ניתן לקיים את כל החובות הללו מבלי שהאחת תפגע ברעותה.
עלינו לשקול בכובד ראש היכן עלינו להחמיר בהלכות כשרות והיכן עלינו להחמיר באהבת הזולת ובקירוב רחוקים.
אנו העדפנו להחמיר בשיקולי האחדות, הרעות וריבוי האהבה בחברה הישראלית ובקרב במשפחה.
למקור השלם
כשרות אל מול כבוד הבריות
מכיוון שאנו מחויבים להקפיד בהלכות כשרות, אין מקום לכאורה לאכול אצל אדם שאיננו שומר כשרות. אולם אנו מאמינים שהתורה המצווה עלינו להקפיד בהלכות כשרות מצווה עלינו גם לקדש שם שמים באופן הנהגתנו עם שכנינו וידידינו. משום כך אנו מצווים לשמור על אחדות עם ישראל , להשתדל להאהיב את התורה והמצוות על הרחוקים ולקיים יחסי רעות קרובים ותקינים עם שכנינו וידידנו, לאהבם ולכבדם. לאור זאת הרי שאנו מחויבים לחפש את הדרך התורנית וההלכתית כיצד ניתן לקיים את כל החובות הללו מבלי שהאחת תפגע ברעותה.
עלינו לשקול בכובד ראש היכן עלינו להחמיר בהלכות כשרות והיכן עלינו להחמיר באהבת הזולת ובקירוב רחוקים.
אנו העדפנו להחמיר בשיקולי האחדות, הרעות וריבוי האהבה בחברה הישראלית ובקרב במשפחה.
למקור השלם
הר' שלמה קורח, שו"ת תשובה כהלכה, סי' יט
מסקנא דדינא כתב הרב (עובדיה יוסף, שו"ת יביע אומר, חלק ה' יו"ד סימן סג) שיש להתיר למי שנזהר לאכול בשר חלק בלבד לסעוד על שולחנו של מי שאינו נזהר בזה ואוכל בשר "כשר" ובפרט במקום סעודת מצווה, משום כבוד הבריות.
מסקנא דדינא כתב הרב (עובדיה יוסף, שו"ת יביע אומר, חלק ה' יו"ד סימן סג) שיש להתיר למי שנזהר לאכול בשר חלק בלבד לסעוד על שולחנו של מי שאינו נזהר בזה ואוכל בשר "כשר" ובפרט במקום סעודת מצווה, משום כבוד הבריות.
דיון
סיכום
כבוד הבריות או כפי שאנו רגילים יותר לומר, כבוד האדם, הוא ללא ספק מושג הלכתי (לעיון נוסף - דרכה של הלכה, פרק ג'). השאלה היא מתי יש להשתמש בו ומתי הוא גובר על ערכים יהודיים אחרים.
מתוך המקורות הנ"ל (בנושא הכשרות) ניתן לעמוד על כך שהתשובה לשאלה זו אינה תמיד ברורה ומוסכמת על הכל. וייתכן שאף היבטים תרבותיים וסוציולוגיים קשורים לעיתים במניע להכרעה בשאלה זו.
סיכום
כבוד הבריות או כפי שאנו רגילים יותר לומר, כבוד האדם, הוא ללא ספק מושג הלכתי (לעיון נוסף - דרכה של הלכה, פרק ג'). השאלה היא מתי יש להשתמש בו ומתי הוא גובר על ערכים יהודיים אחרים.
מתוך המקורות הנ"ל (בנושא הכשרות) ניתן לעמוד על כך שהתשובה לשאלה זו אינה תמיד ברורה ומוסכמת על הכל. וייתכן שאף היבטים תרבותיים וסוציולוגיים קשורים לעיתים במניע להכרעה בשאלה זו.
