בין שמימי לגשמי: עיון במושגי הקדושה, הטומאה והטהרה
הדף מאת: שירה זיוון / מרכז יעקב הרצוג
דף הלימוד עוסק במושגים 'קדושה', 'טהרה' ו'טומאה'. נעמוד על הקשרים בין שלושת המושגים ונבחן את הרקע שבו הם מופיעים במקרא, במדרש ובפרשנות
דיון
א. פתיחה: מה בין קדוש, טמא וטהור?
המושגים 'קדושה', 'טהרה' ו'טומאה' נזכרים פעמים רבות במקרא בהקשרים משותפים, בעיקר בספר ויקרא. בהקשרים רבים נראה כי הקדושה, כמו הטומאה והטהרה הן הפיכות - ניתן להיטהר, להיטמא ולהִתקדש וחוזר חלילה:
הטמאות הטהרות והתקדשות - אוסף פסוקים
כָּל זָכָר בִּבְנֵי אַהֲרֹן יֹאכְלֶנָּה חָק עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם מֵאִשֵּׁי ה' כֹּל אֲשֶׁר יִגַּע בָּהֶם, יִקְדָּשׁ.
[ויקרא, פרק ו, פסוק יא]
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל-הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו
[ויקרא, פרק כא, פסוק א]
וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים וַיִּקָּחֶהָ, וַתָּבוֹא אֵלָיו וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ וְהִיא מִתְקַדֶּשֶׁת מִטֻּמְאָתָהּ וַתָּשָׁב, אֶל בֵּיתָהּ.
[שמואל ב, פרק יא, פסוק ד]
דיון
  • מהו היחס בין המושגים 'קדושה', 'טהרה' ו'טומאה' במקורות אלה? האם 'טומאה' ו'טהרה' הם מושגים מנוגדים? מה ההפך מ'קדושה'?
  • בדוגמאות מן הפסוקים ראינו ש'קדושה', 'טהרה' ו'טומאה' מתייחסות לפעולות שיכולות להיות הפיכות. האם תוכלו לחשוב על דוגמאות מן המקרא או מחיי היומיום שבהם מושגים אלו מייצגים מצב נתון, מולד או קבוע?
דיון
ב. קדוש
נעיין בפרשיית התורה הנפתחת בציווי 'קדושים תהיו':
(א) וַיְדַבֵּר ה’ אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (ב) דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיכֶם. (ג) אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ: אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיכֶם. (ד) אַל-תִּפְנוּ אֶל-הָאֱלִילִם, וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיכֶם. (ה) וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח שְׁלָמִים לַה’ לִרְצֹנְכֶם תִּזְבָּחֻהוּ. (ו) בְּיוֹם זִבְחֲכֶם יֵאָכֵל, וּמִמָּחֳרָת וְהַנּוֹתָר עַד-יוֹם הַשְּׁלִישִׁי בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף. (ז) וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי פִּגּוּל הוּא, לֹא יֵרָצֶה. (ח) וְאֹכְלָיו עֲו ֹנוֹ יִשָּׂא, כִּי-אֶת-קֹדֶשׁ ה’ חִלֵּל וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ. (ט) וּבְקֻצְרְכֶם אֶת-קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט. (י) וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט: לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם, אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיכֶם. (יא) לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא-תְכַחֲשׁוּ וְלֹא-תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ. (יב) וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר וְחִלַּלְתָּ אֶת-שֵׁם אֱלֹהֶיךָ, אֲנִי ה’. (יג) לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ, וְלֹא תִגְזֹל לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד-בֹּקֶר. (יד) לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ, אֲנִי ה’. (טו) לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ. (טז) לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ לֹא תַעֲמֹד עַל-דַּם רֵעֶךָ אֲנִי ה’. (יז) לֹא-תִשְׂנָא אֶת-אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת-עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא. (יח) לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה’. (יט) אֶת-חֻקֹּתַי, תִּשְׁמֹרוּ בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ. (כ) וְאִישׁ כִּי יִשְׁכַּב אֶת אִשָּׁה שִׁכְבַת זֶרַע וְהִוא שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת לְאִישׁ וְהָפְדֵּה לֹא נִפְדָּתָה אוֹ חֻפְשָׁה לֹא נִתַּן לָהּ בִּקֹּרֶת תִּהְיֶה לֹא יוּמְתוּ כִּי לֹא חֻפָּשָׁה. (כא) וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ לַה’ אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֵיל אָשָׁם. (כב) וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן בְּאֵיל הָאָשָׁם לִפְנֵי ה’ עַל-חַטָּאתוֹ, אֲשֶׁר חָטָא; וְנִסְלַח לוֹ מֵחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא.
And the LORD spoke unto Moses, saying: Speak unto all the congregation of the children of Israel, and say unto them: Ye shall be holy; for I the LORD your God am holy. Ye shall fear every man his mother, and his father, and ye shall keep My sabbaths: I am the LORD your God. Turn ye not unto the idols, nor make to yourselves molten gods: I am the LORD your God. And when ye offer a sacrifice of peace-offerings unto the LORD, ye shall offer it that ye may be accepted. It shall be eaten the same day ye offer it, and on the morrow; and if aught remain until the third day, it shall be burnt with fire. And if it be eaten at all on the third day, it is a vile thing; it shall not be accepted. But every one that eateth it shall bear his iniquity, because he hath profaned the holy thing of the LORD; and that soul shall be cut off from his people. And when ye reap the harvest of your land, thou shalt not wholly reap the corner of thy field, neither shalt thou gather the gleaning of thy harvest. And thou shalt not glean thy vineyard, neither shalt thou gather the fallen fruit of thy vineyard; thou shalt leave them for the poor and for the stranger: I am the LORD your God. Ye shall not steal; neither shall ye deal falsely, nor lie one to another. And ye shall not swear by My name falsely, so that thou profane the name of thy God: I am the LORD. Thou shalt not oppress thy neighbour, nor rob him; the wages of a hired servant shall not abide with thee all night until the morning. Thou shalt not curse the deaf, nor put a stumbling-block before the blind, but thou shalt fear thy God: I am the LORD. Ye shall do no unrighteousness in judgment; thou shalt not respect the person of the poor, nor favour the person of the mighty; but in righteousness shalt thou judge thy neighbour. Thou shalt not go up and down as a talebearer among thy people; neither shalt thou stand idly by the blood of thy neighbour: I am the LORD. Thou shalt not hate thy brother in thy heart; thou shalt surely rebuke thy neighbour, and not bear sin because of him. Thou shalt not take vengeance, nor bear any grudge against the children of thy people, but thou shalt love thy neighbour as thyself: I am the LORD. Ye shall keep My statutes. Thou shalt not let thy cattle gender with a diverse kind; thou shalt not sow thy field with two kinds of seed; neither shall there come upon thee a garment of two kinds of stuff mingled together. And whosoever lieth carnally with a woman, that is a bondmaid, designated for a man, and not at all redeemed, nor was freedom given her; there shall be inquisition; they shall not be put to death, because she was not free. And he shall bring his forfeit unto the LORD, unto the door of the tent of meeting, even a ram for a guilt-offering. And the priest shall make atonement for him with the ram of the guilt-offering before the LORD for his sin which he hath sinned; and he shall be forgiven for his sin which he hath sinned.
דיון
  • מה ברשימה זו קשור למושג קדושה, על פי הבנתכם?
  • סמנו את כל המצוות המצויות בפרשייה. האם ניתן למצוא ביניהן קשר? כיצד לדעתכם הן קשורות לציווי הפותח - 'קדושים תהיו'?
פרשנים רבים פירשו באופן דומה את הציווי 'קדושים תהיו':
אמר רבי יהודה בן פזי: מפני מה נסמכה פרשת עריות לפרשת קדושים?
אלא ללמדך, שכל מקום שאתה מוצא בו גדר ערוה אתה מוצא קדושה.
ואתיא כהדא דר' יהודה בן פזי דאמר [=ויש אומרים שכך אמר בן פזי]: כל מי שהוא גודר עצמו מן הערוה נקרא קדוש.
דיון
רש"י סומך את פירושו ל'קדושים תהיו' על ויקרא רבה כמו גם על הפסוקים הבאים מספר ויקרא:
(ו) קְדֹשִׁים יִהְיוּ לֵאלֹהֵיהֶם, וְלֹא יְחַלְּלוּ שֵׁם אֱלֹהֵיהֶם כִּי אֶת-אִשֵּׁי ה' לֶחֶם אֱלֹהֵיהֶם הֵם מַקְרִיבִם וְהָיוּ קֹדֶשׁ. (ז) אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא יִקָּחוּ, וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ כִּי-קָדֹשׁ הוּא לֵאלֹהָיו.
[...] (טו) וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו כִּי אֲנִי ה' מְקַדְּשׁוֹ.
They shall be holy unto their God, and not profane the name of their God; for the offerings of the LORD made by fire, the bread of their God, they do offer; therefore they shall be holy. They shall not take a woman that is a harlot, or profaned; neither shall they take a woman put away from her husband; for he is holy unto his God.
קדושים תהיו - הוו פרושים מן העריות ומן העבירה שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה: "אשה זונה וחללה" וגו' "אני ה' מקדשכם", "ולא יחלל זרעו "- "אני ה' מקדשו".
קדשים תהיו YE SHALL BE HOLY — This means, keep aloof from the forbidden sexual relations just mentioned and from sinful thoughts. [It is evident that this is the meaning of קדשים תהיו because] wherever you find in the Torah a command to fence yourself in against such relations you also find mention of “holiness". Examples are: (Leviticus 21:7) “[They shall not take] a wife that is a harlot, or a profane etc.", and in the next verse "for I, the Lord, who sanctifieth you, [am holy]"; (Leviticus 21:15) “Neither shall he profane his seed (by the forbidden unions mentioned in the preceding verses) for I the Lord do sanctify him"; (Leviticus 21:6) "They shall be holy… followed by (v. 7) "[they shall not take] a wife that is a harlot or a profane" (cf. Vayikra Rabbah 24:4-6).
דיון
  • לפי מדרש ויקרא רבה ופירוש רש"י - מהי המשמעות של 'להיות קדוש'?
המונח 'קְּדֵשָׁה' מופיע לראשונה בסיפור תמר ויהודה בספר בראשית:
(יד) וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ, וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף, וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם אֲשֶׁר עַל-דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה כִּי רָאֲתָה כִּי גָדַל שֵׁלָה, וְהִוא לֹא-נִתְּנָה לוֹ לְאִשָּׁה. (טו) וַיִּרְאֶהָ יְהוּדָה, וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה כִּי כִסְּתָה פָּנֶיהָ. [...] (כ) ... וְלֹא מְצָאָהּ. (כא) וַיִּשְׁאַל אֶת-אַנְשֵׁי מְקֹמָהּ, לֵאמֹר, אַיֵּה הַקְּדֵשָׁה הִוא בָעֵינַיִם עַל-הַדָּרֶךְ; וַיֹּאמְרוּ, לֹא-הָיְתָה בָזֶה קְדֵשָׁה. (כב) וַיָּשָׁב אֶל-יְהוּדָה וַיֹּאמֶר, לֹא מְצָאתִיהָ; וְגַם אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם אָמְרוּ, לֹא-הָיְתָה בָזֶה קְדֵשָׁה. (כג) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה תִּקַּח-לָהּ, פֶּן נִהְיֶה לָבוּז; הִנֵּה שָׁלַחְתִּי הַגְּדִי הַזֶּה, וְאַתָּה לֹא מְצָאתָהּ. (כד) וַיְהִי כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים, וַיֻּגַּד לִיהוּדָה לֵאמֹר זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ, וְגַם הִנֵּה הָרָה, לִזְנוּנִים; וַיֹּאמֶר יְהוּדָה, הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף.
And she put off from her the garments of her widowhood, and covered herself with her veil, and wrapped herself, and sat in the entrance of Enaim, which is by the way to Timnah; for she saw that Shelah was grown up, and she was not given unto him to wife. When Judah saw her, he thought her to be a harlot; for she had covered her face.
דיון
• לפי פשט הפסוקים, מה משמעות המילה 'קְּדֵשָׁה'?
דיון
בספר דברים מופיע ציווי מפורש לבני ומבנות ישראל האוסר עליהם להיות קדשות או קדשים ורש"י מפרש שם:
פירוש רש"י על דברים, פרק כג, פסוק יח
"לֹא-תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל; וְלֹא-יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל"
"לא תהיה קדשה" - מופקרת מקודשת ומזומנת לזנות
"ולא יהיה קדש" - (סנהדרין נד) מזומן למשכב זכור
דיון
  • מדוע לדעתכם מופיעות המילים 'קדשה ו'קדש' דווקא בהקשרים אלו?
  • מה ניתן ללמוד מכך על משמעות השורש קד"ש?
  • כיצד אפשר לקשור את ההקשר של המונחים 'קדשה' ו'קדש' עם הפרשנות של מדרש ויקרא רבה ורש"י ל'קדושים תהיו'?
  • מה דעתכם על הקשר שבין קדושה והתרחקות מהעריות?
בשירת הים בספר שמות, מופיע התיאור "נאדר בקודש". הפרשן שמואל דוד לוצאטו (שד"ל) מפרש שם:
פירוש שד"ל על שמות, טו, יא
“מִי-כָמֹכָה בָּאֵלִם ה' מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ" (ספר שמות, פרק טו, פסוק יא)
נ"ל [=נראה לי] תחילת גזרתו מן 'קד אש' כלומר יקוד אש (כמו שדרשו בש"ס קדושין נ"ו ע"ב: 'על פן תקדש המלאה הזרע, פן תוקד אש'), והיתה תהילת הנחת לשון "קדש" על הקרבנות הנשרפים באש לכבוד האל, ואח"כ הושאל לכל דבר שמפרישין אותו לכבוד האל ומרחיקין אותו מתשמישי חול, אעפ"י שאין שם שריפה, כגון קדושת השבת, ומקראי קודש, והר הקודש ובית המקדש, וכן האדם נקרא קדוש כשיהיה דבק באל ומופרש לעבודתו, וקראו בגדי קודש ושמן הקודש לבגדים ולשמן המיוחדים לכהנים ומבדילים אותם משאר העם, והם להם לסימן המודיע היותם מופרשים לעבודת האל, והנה שבה מילת קדוש להורות על כל דבר אלהי ומתיחס לאלהות, וכן מילת קודש הוראתה אלהיות, כוח אלהי , מידה אלהית , וכיוצא בזה [..]

מושגים
  • שמואל דוד לוצאטו (שד"ל) - (1800–1865). פרסם ותרגם ספרי דת, הגות, פילוסופיה, שירה ומחקר. השתייך לזרם ההשכלה באירופה ועמד בראש בית המדרש לרבנים בפאדובה. נולד בעיר טריאסטה שבאיטליה למשפחת לוצאטו המפורסמת. מגיל צעיר בלטו יכולותיו הלימודיות וכבר בגיל שמונה החל לכתוב שירים בעברית ובאיטלקית. התעניין בלימוד שפות והסתייע בידע הבלשני שלו בחקר המקרא והתורה שבעל פה.
דיון
  • מהו הפירוש שמעניק שד"ל למילה 'קדוש'?
  • כיצד מסייעת פרשנותו של שד"ל להבין את תיאור האל כ'נאדר בקודש'?
  • כיצד מסייעת פרשנותו של שד"ל להבין את המונח 'התקדשות'?
  • האם פעולה יומיומית של חול יכולה להפוך לקדושה? כיצד? תנו דוגמה.
דיון
ג. טהור וטמא
המילה 'טמא' מופיעה בתורה בהקשרים הבאים:
טמא- מקורות מוקדמים במקרא
  • וְיַעֲקֹב שָׁמַע כִּי טִמֵּא אֶת-דִּינָה בִתּוֹ, וּבָנָיו הָיוּ אֶת-מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה (פרשיית אונס דינה, בראשית פרק לד, פסוק ה)
  • אוֹ נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תִּגַּע בְּכָל-דָּבָר טָמֵא אוֹ בְנִבְלַת חַיָּה טְמֵאָה אוֹ בְּנִבְלַת בְּהֵמָה טְמֵאָה, אוֹ בְּנִבְלַת שֶׁרֶץ טָמֵא; וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ, וְהוּא טָמֵא וְאָשֵׁם (ויקרא, פרק ה, פסוק ב)
  • לְכָל-הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר הִוא מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֶׁסַע אֵינֶנָּה שֹׁסַעַת, וְגֵרָה אֵינֶנָּה מַעֲלָה--טְמֵאִים הֵם, לָכֶם; כָּל-הַנֹּגֵעַ בָּהֶם, יִטְמָא. (ויקרא, פרק יא, פסוק כו)
  • דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ, וְיָלְדָה זָכָר--וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים, כִּימֵי נִדַּת דְּו ֹתָהּ תִּטְמָא (ויקרא, פרק יב, פסוק ב)
  • וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת-הַנֶּגַע בְּעוֹר-הַבָּשָׂר וְשֵׂעָר בַּנֶּגַע הָפַךְ לָבָן, וּמַרְאֵה הַנֶּגַע עָמֹק מֵעוֹר בְּשָׂרוֹ--נֶגַע צָרַעַת, הוּא; וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן וְטִמֵּא אֹתוֹ (ויקרא, פרק יג, פסוק ג)
  • וְאִישׁ כִּי-תֵצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת-זָרַע וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ, וְטָמֵא עַד הָעָרֶב (ויקרא, פרק טו, פסוק טז)
  • וְהִשְׁבִּיעַ אֹתָהּ הַכֹּהֵן, וְאָמַר אֶל-הָאִשָּׁה אִם-לֹא שָׁכַב אִישׁ אֹתָךְ, וְאִם לֹא שָׂטִית טֻמְאָה, תַּחַת אִישֵׁךְ - הִנָּקִי מִמֵּי הַמָּרִים הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה (פרשיית אישה סוטה, במדבר, פרק ה, פסוק יט)
דיון
  • האם תוכלו למצוא מכנה משותף בין כל ההקשרים הללו? מהו?
  • כיצד קשור מכנה משותף זה לפערים שבין האל והאדם? מה לדעתכם בא להעיד מכנה משותף זה?
במקורות מאוחרים יותר במקרא – בעיקר בנביאים ובכתובים - מופיעה המילה 'טמא' בהקשר הבא:
טמא-מקורות מאוחרים במקרא
  • וְלֹא תְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ כִּי אֲנִי ה’ שֹׁכֵן בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (פרשיית רוצח בשגגה, במדבר, פרק לה, פסוק לד)
  • וְטִמֵּא אֶת-הַתֹּפֶת אֲשֶׁר בְּגֵי בני-(בֶן-) הִנֹּם: לְבִלְתִּי לְהַעֲבִיר אִישׁ אֶת-בְּנוֹ וְאֶת-בִּתּוֹ בָּאֵשׁ לַמֹּלֶךְ (מלכים ב', פרק כג, פסוק י)
  • וָאֹמַר אוֹי-לִי כִי-נִדְמֵיתִי, כִּי אִישׁ טְמֵא-שְׂפָתַיִם אָנֹכִי, וּבְתוֹךְ עַם-טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי יוֹשֵׁב כִּי אֶת הַמֶּלֶךְ ה’ צְבָאוֹת רָאוּ עֵינָי (ישעיהו, פרק ו, פסוק ה)
  • וּזְכַרְתֶּם-שָׁם אֶת דַּרְכֵיכֶם וְאֵת כָּל עֲלִילוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר נִטְמֵאתֶם בָּם; וּנְקֹטֹתֶם בִּפְנֵיכֶם בְּכָל רָעוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם (יחזקאל, פרק כ, פסוק מג)
דיון
  • הגדירו כעת מחדש את המכנה המשותף של המילה 'טמא' לפי פסוקים אלו.
  • האם ניתן לקשור בין שני המכנים המשותפים שמצאתם? כיצד?
דיון
בניגוד למילה 'טמא', המופיעה לראשונה רק בסיפור דינה, המילה 'טהור' מופיעה במקרא כבר בסיפור נוח:
(א) וַיֹּאמֶר ה’ לְנֹחַ, בֹּא-אַתָּה וְכָל-בֵּיתְךָ אֶל-הַתֵּבָה כִּי-אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה. (ב) מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה תִּקַּח-לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה--אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ; וּמִן-הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא, שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ. [...] מִן הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִן-הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה וּמִן-הָעוֹף וְכֹל אֲשֶׁר-רֹמֵשׂ עַל-הָאֲדָמָה.
And the LORD said unto Noah: ‘Come thou and all thy house into the ark; for thee have I seen righteous before Me in this generation. Of every clean beast thou shalt take to thee seven and seven, each with his mate; and of the beasts that are not clean two [and two], each with his mate;
דיון
בהיקרויות הבאות של המילה 'טהור' בתורה, המשמעות היא של זיקוק ושלמות: וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר, מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ (שמות, פרק כה, פסוק יא); וְאֶת קְטֹרֶת הַסַּמִּים טָהוֹר מַעֲשֵׂה רֹקֵחַ (שמות, פרק לז, פסוק כט). למעשה, רק לאחר שמוצגים מצבי הטומאה מקבלת המילה טהור את משמעותה כניגוד לטמא: וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל-טָמֵא, לֹא יֵאָכֵל - בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף; וְהַבָּשָׂר - כָּל-טָהוֹר יֹאכַל בָּשָׂר (ויקרא, פרק ז, פסוק יט).
  • מה בין שלמות לטהרה?
האנתרופולוגית מרי דגלס חקרה תרבויות שבטיות, ומצאה דמיון בין שיטת המיון והקטלוג של בני שבט הללה (Lele) בקונגו הבלגית, לבין חלוקה הטמא והטהור בספר ויקרא. לדבריה, הדמיון מסביר את הצורך של בני שבט הלל ושבטי בני ישראל בטהרה:
מרי דגלס, טוהר וסכנה: ניתוח של המושגים זיהום וטאבו, (תרגמה יעל סלע), תל אביב: רסלינג 2004. עמ' 144
המקבילה הסוציולוגית של טקסים המביעים חרדה בנוגע לנקבי הגוף היא שאיפה להגן על האחדות הפוליטית והחברתית של קבוצת מיעוט. היהודים היו קבוצת מיעוט נרדפת לאורך כל ההיסטוריה שלהם. על פי אמונתם, כל מה שנפלט מהגוף – דם, מוגלה, צואה, זרע וכדומה – מטמא. דאגתם לשלמות, לאחדות ולטוהר של הגוף הפיזי משקפת היטב את הגבולות המאוימים של הגוף האזרחי.

מושגים
  • מרי דגלס - (1921-2007). אנתרופולוגית בריטית מפורסמת, המשתייכת לזרם הסטרוקטורליסטי. נודעה בעיקר בעקבות מחקרה על שבט הללה (Lele) בקונגו הבלגית, אותו פרסמה בספרה "טוהר וסכנה" (2004) (Purity and Danger, 1966). דגלס מצאה דמיון בין מערכת המיון והקטלוג של בני השבט האפריקאי למערכת הטומאה והטהרה של בני ישראל כפי שהיא מתועדת בספר ויקרא.
דיון
  • כיצד מסייעים דבריה של דגלס בהבנת המושג 'טהרה' והקשר שלו לשלמות?
  • לאיזה צורך תרבותי משמשים חוקי הטומאה?
דיון
רבי יהודה הלוי (ריה"ל) כותב ב'כוזרי' על מושגי הטומאה והקדושה:
רבי יהודה הלוי, ספר הכוזרי בתרגומו של ר' יהודה איבן תיבון, מאמר שלישי, אות מט
אמר החבר: הטומאה והקדושה שני עניינים זה כנגד זה, לא ימצא האחד אלא בהימצא השני, ומקום שאין קדושה אין טומאה. כי עניין הטומאה איננו כי אם דבר שאסר על בעליו לנגוע בדבר מדברי הקדושה ממה שהוא מקודש לאלוקים, כמו הכוהנים ומאכלם ומלבושם והתרומות והקורבנות ובית המקדש וזולת זה הרבה. וכן עניין הקדושה דבר שאסר על בעליו לנגוע בדברים רבים ידועים ומפורסמים, ורב מהם תלויים במעמד השכינה.

מושגים
  • יהודה הלוי (ריה"ל) - (טולדו, לפני 1075 – מצרים/ישראל?, 1141) גדול משוררי ספרד, פילוסוף, רופא, ומנהיג לא רשמי של יהודי ספרד בימיו. שירתו כללה סוגה חדשה ומיוחדת במינה, שירי ציון. ספרו הפילוסופי נקרא - ספר הכוזרי
דיון
  • מדוע לדעתכם מנגיד ריה"ל בין טומאה לקדושה ולא בין טומאה לטהרה?
  • הסבירו את קביעתו של ריה"ל כי הטומאה והקדושה הנם "שני עניינים זה כנגד זה, לא ימצא האחד אלא בהימצא השני". היעזרו בפרשנותו של שד"ל לקדושה ובדבריה של דגלס.
דיון
ד. סיום: מה בין ארציות לשמימיות?
נסיים את הלימוד בדבריו של הרב ד"ר אליהו רחמים זיני הכותב על דיני טומאה וטהרה בפרשת תזריע-מצורע:
אליהו רחמים זייני, 'טבע ותרבות', מאמר לפרשת השבוע תזריע מצורע, ג' אייר תשס"ז. מופיע באתר ישיבת 'אור וישועה'
...אנו ממשיכים להיטלטל בין קודש נשגב לארציות עולם התזונה והאכילה, בין ארצי לשמיימי, בין טוב לרע [...]
בתוך עולמינו מצויים בעלי חיים שמבחינה זאולוגית אין כל סיבה להבחין ביניהם ובכל זאת התורה יוצרת הבחנה חדה בין הטמאים שבהם לטהורים....יש בהבחנה התוריית משום קביעה שלא כל טבעי טהור וטוב. ...משום שעדיין אין במציאותנו דבר שכולו טהור וכולו טוב. אכן מאז חטאו של האדם הראשון אין שמחת חיים שאינה מהולה בעצב, הקב"ה כבר הודיע על כך. וכל זה משום שלצערנו הרב רק התמודדות עם הרוע, עם הכאב, עם הצער ועם קשיים מביאה אותנו להיות מוסריים ובעלי ערכים. לכן גם ברית המילה באה מיד בעקבות דיני העדר הטהרה לאחר הלידה, משום שברית המילה היא החלטה להתערב ולא להשאיר העולם הטבעי על כנו.
למאמר המלא באתר הישיבה 'אור וישועה'

מושגים
  • אליהו רחמים זייני - נולד ב-1949 בעיר טאהרת שבאלג'יריה. עלה ארצה בהיותו בן 24. זייני הוא רב וד"ר למתמטיקה. משמש כרב הטכניון בחיפה וכראש ישיבת "אור ישועה", בחיפה אותה הקים בשנת תשס"א. פרסם ותרגם ספרים ומאמרים בנושאי הגות יהודית, פרשנות תורנית והלכה.
דיון
  • לפי דבריו של הרב זייני - מהי המשמעות העומדת מאחורי החלוקה בין 'טהור' ל'טמא'?
  • הרב זייני אומר כי "אין במציאותנו דבר שכולו טהור וכולו טוב". כיצד אמירה זו מתקשרת למושג הקדושה כפי ששד"ל מפרש אותו?
  • איזה משקל נותן הרב זייני למעשיו של האדם בעולם הטבע?
  • כיצד פרשנותו של הרב זייני מסייעת בהבנת מכלול המצוות המופיעות בפרשת 'קדושים תהיו'?
דף מספר 1 בסדרה "בֵּין-קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ, וּבֵין-הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ": עיון במושג הקדושה, דפים נוספים בסדרה:
2