הדף מאת: שלומי פרלמוטר / בית מדרש אלול
הלימוד עוסק בצדק או בעוול הנגרמים כאשר יש צורך ב'חלוקה' לפתרון מצבי מחלוקת על זכויות בעלות, ובעיקר חלוקת הארץ. נלמד את משפט שלמה והצעתו המחוכמת ל'חלוקת התינוק', וכן נעסוק בעקרונות שונים של צדק לחלוקת עוגה, חלוקת קרש הצלה בין טובעים, או חלוקת טלית ששניים אוחזין בה וטוענים שמצאוה ולכן 'כולה שלי'.
ספר מלכים פרק ג, פסוקים טז-כח
1) משפט שלמה
טז אָז תָּבֹאנָה שְׁתַּיִם נָשִׁים זֹנוֹת אֶל הַמֶּלֶךְ וַתַּעֲמֹדְנָה לְפָנָיו. יז וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הָאַחַת בִּי אֲדֹנִי אֲנִי וְהָאִשָּׁה הַזֹּאת יֹשְׁבֹת בְּבַיִת אֶחָד וָאֵלֵד עִמָּהּ בַּבָּיִת. יח וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לְלִדְתִּי וַתֵּלֶד גַּם הָאִשָּׁה הַזֹּאת וַאֲנַחְנוּ יַחְדָּו אֵין זָר אִתָּנוּ בַּבַּיִת זוּלָתִי שְׁתַּיִם אֲנַחְנוּ בַּבָּיִת. יט וַיָּמָת בֶּן הָאִשָּׁה הַזֹּאת לָיְלָה אֲשֶׁר שָׁכְבָה עָלָיו.כ וַתָּקָם בְּתוֹךְ הַלַּיְלָה וַתִּקַּח אֶת בְּנִי מֵאֶצְלִי וַאֲמָתְךָ יְשֵׁנָה וַתַּשְׁכִּיבֵהוּ בְּחֵיקָהּ וְאֶת בְּנָהּ הַמֵּת הִשְׁכִּיבָה בְחֵיקִי כא וָאָקֻם בַּבֹּקֶר לְהֵינִיק אֶת בְּנִי וְהִנֵּה מֵת וָאֶתְבּוֹנֵן אֵלָיו בַּבֹּקֶר וְהִנֵּה לֹא הָיָה בְנִי אֲשֶׁר יָלָדְתִּי. כב וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הָאַחֶרֶת לֹא כִי בְּנִי הַחַי וּבְנֵךְ הַמֵּת וְזֹאת אֹמֶרֶת לֹא כִי בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי וַתְּדַבֵּרְנָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. כג וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ זֹאת אֹמֶרֶת זֶה בְּנִי הַחַי וּבְנֵךְ הַמֵּת וְזֹאת אֹמֶרֶת לֹא כִי בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי.
כד וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ קְחוּ לִי חָרֶב וַיָּבִאוּ הַחֶרֶב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. כה וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ גִּזְרוּ אֶת הַיֶּלֶד הַחַי לִשְׁנָיִם וּתְנוּ אֶת הַחֲצִי לְאַחַת וְאֶת הַחֲצִי לְאֶחָת. כו וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֲשֶׁר בְּנָהּ הַחַי אֶל הַמֶּלֶךְ כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמֶיהָ עַל בְּנָהּ וַתֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי תְּנוּ לָהּ אֶת הַיָּלוּד הַחַי וְהָמֵת אַל תְּמִיתֻהוּ וְזֹאת אֹמֶרֶת גַּם לִי גַם לָךְ לֹא יִהְיֶה, גְּזֹרוּ כז וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר תְּנוּ לָהּ אֶת הַיָּלוּד הַחַי וְהָמֵת לֹא תְמִיתֻהוּ, הִיא אִמּוֹ. כח וַיִּשְׁמְעוּ כָל יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר שָׁפַט הַמֶּלֶךְ, וַיִּרְאוּ מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ כִּי רָאוּ כִּי חָכְמַת אֱלֹהִים בְּקִרְבּוֹ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט.
1) משפט שלמה
טז אָז תָּבֹאנָה שְׁתַּיִם נָשִׁים זֹנוֹת אֶל הַמֶּלֶךְ וַתַּעֲמֹדְנָה לְפָנָיו. יז וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הָאַחַת בִּי אֲדֹנִי אֲנִי וְהָאִשָּׁה הַזֹּאת יֹשְׁבֹת בְּבַיִת אֶחָד וָאֵלֵד עִמָּהּ בַּבָּיִת. יח וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לְלִדְתִּי וַתֵּלֶד גַּם הָאִשָּׁה הַזֹּאת וַאֲנַחְנוּ יַחְדָּו אֵין זָר אִתָּנוּ בַּבַּיִת זוּלָתִי שְׁתַּיִם אֲנַחְנוּ בַּבָּיִת. יט וַיָּמָת בֶּן הָאִשָּׁה הַזֹּאת לָיְלָה אֲשֶׁר שָׁכְבָה עָלָיו.כ וַתָּקָם בְּתוֹךְ הַלַּיְלָה וַתִּקַּח אֶת בְּנִי מֵאֶצְלִי וַאֲמָתְךָ יְשֵׁנָה וַתַּשְׁכִּיבֵהוּ בְּחֵיקָהּ וְאֶת בְּנָהּ הַמֵּת הִשְׁכִּיבָה בְחֵיקִי כא וָאָקֻם בַּבֹּקֶר לְהֵינִיק אֶת בְּנִי וְהִנֵּה מֵת וָאֶתְבּוֹנֵן אֵלָיו בַּבֹּקֶר וְהִנֵּה לֹא הָיָה בְנִי אֲשֶׁר יָלָדְתִּי. כב וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הָאַחֶרֶת לֹא כִי בְּנִי הַחַי וּבְנֵךְ הַמֵּת וְזֹאת אֹמֶרֶת לֹא כִי בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי וַתְּדַבֵּרְנָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. כג וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ זֹאת אֹמֶרֶת זֶה בְּנִי הַחַי וּבְנֵךְ הַמֵּת וְזֹאת אֹמֶרֶת לֹא כִי בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי.
כד וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ קְחוּ לִי חָרֶב וַיָּבִאוּ הַחֶרֶב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. כה וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ גִּזְרוּ אֶת הַיֶּלֶד הַחַי לִשְׁנָיִם וּתְנוּ אֶת הַחֲצִי לְאַחַת וְאֶת הַחֲצִי לְאֶחָת. כו וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֲשֶׁר בְּנָהּ הַחַי אֶל הַמֶּלֶךְ כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמֶיהָ עַל בְּנָהּ וַתֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי תְּנוּ לָהּ אֶת הַיָּלוּד הַחַי וְהָמֵת אַל תְּמִיתֻהוּ וְזֹאת אֹמֶרֶת גַּם לִי גַם לָךְ לֹא יִהְיֶה, גְּזֹרוּ כז וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר תְּנוּ לָהּ אֶת הַיָּלוּד הַחַי וְהָמֵת לֹא תְמִיתֻהוּ, הִיא אִמּוֹ. כח וַיִּשְׁמְעוּ כָל יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר שָׁפַט הַמֶּלֶךְ, וַיִּרְאוּ מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ כִּי רָאוּ כִּי חָכְמַת אֱלֹהִים בְּקִרְבּוֹ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט.
איל מגד, לחשוב על משט שלמה, "מקור ראשון", 15.12.2006
2) לחשוב על משפט שלמה/ איל מגד
להוראה שנתנה שרת החינוך – להטביע את הקו הירוק על מפות הארץ – יש השלכות החורגות בהרבה מוויכוח פוליטי ומעמדות פוליטיות. אני נאלץ להסכים עם חתן פרס סוקולוב, עוזי בנזימן, שכתב השבוע ב"הארץ", שהקו הירוק אינו רק סימון זמני שפג תוקפו, אלא שהוא גבול ממשי, שכל המנטליות של המדינה הזאת מתייחסת אליו.
כרגע אני מבקש רק לשים לב להיבט מסוים, קריטי בעיני, בהוראת השעה של השרה. להיבט הזה אפשר לקרוא בפשטות, בלי חכמות – משפט שלמה. אפשר לסכם אותו במשפט אחד, כראוי לפסק דין מיתולוגי נוקב: מי שמוכן לחלוקת התינוק, סימן שהתינוק לא שלו.
הפלסטינים, יגיבו העמים שיתייצבו למשפטם בבוא היום, מעולם לא סימנו קו חלוקה על המפות שלהם. בספרי הלימוד ובבתי הספר שלהם הארץ היא מקשה אחת, בלתי מעורערת, בלתי ניתנת לניתוק או לביתוק. אין חצי, יש רק שלם.
לא רק שהם אוהבים יותר את הארץ הזאת, יקבע משפט העמים בבוא היום, עם הצטברות העדויות, לא רק שהם קשורים אליה יותר, אלא שהם לא מוכנים להיפרד מאף חלק ממנה, ייהרג ובל יעבור – ולא ייתכן שלא יהיו לזה השלכות באשר לקביעת הבעלות.
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il
2) לחשוב על משפט שלמה/ איל מגד
להוראה שנתנה שרת החינוך – להטביע את הקו הירוק על מפות הארץ – יש השלכות החורגות בהרבה מוויכוח פוליטי ומעמדות פוליטיות. אני נאלץ להסכים עם חתן פרס סוקולוב, עוזי בנזימן, שכתב השבוע ב"הארץ", שהקו הירוק אינו רק סימון זמני שפג תוקפו, אלא שהוא גבול ממשי, שכל המנטליות של המדינה הזאת מתייחסת אליו.
כרגע אני מבקש רק לשים לב להיבט מסוים, קריטי בעיני, בהוראת השעה של השרה. להיבט הזה אפשר לקרוא בפשטות, בלי חכמות – משפט שלמה. אפשר לסכם אותו במשפט אחד, כראוי לפסק דין מיתולוגי נוקב: מי שמוכן לחלוקת התינוק, סימן שהתינוק לא שלו.
הפלסטינים, יגיבו העמים שיתייצבו למשפטם בבוא היום, מעולם לא סימנו קו חלוקה על המפות שלהם. בספרי הלימוד ובבתי הספר שלהם הארץ היא מקשה אחת, בלתי מעורערת, בלתי ניתנת לניתוק או לביתוק. אין חצי, יש רק שלם.
לא רק שהם אוהבים יותר את הארץ הזאת, יקבע משפט העמים בבוא היום, עם הצטברות העדויות, לא רק שהם קשורים אליה יותר, אלא שהם לא מוכנים להיפרד מאף חלק ממנה, ייהרג ובל יעבור – ולא ייתכן שלא יהיו לזה השלכות באשר לקביעת הבעלות.
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il
דיון
- "מי שמוכן לחלוקת התינוק...", ומי שמוכן לוותר על התינוק כדי למנוע את מותו, ומי ש...: האם ניתן להציע פרשנויות אחרות למשפט שלמה, בהקשר של הסכסוך היהודי-ערבי ?
- האם משלים ואנלוגיות כאלה מתאימים בכלל לשאלות פוליטיות? מה המחיר ומה הרווח שלהם?
מתוך החוברת "ארצי", הוצאת מרכז הרב קוק תשמ"ב
3) למען דעת!
כרוז זה כתב הרב צבי יהודה קוק כמכתב לשר משה דיין, ופורסם לראשונה בעיתונות היומית בישראל בשנת תשל"ז (1977) לפני הסכם השלום עם מצרים, ולאחר מכן תורגם לשפות רבות והופץ בעולם הרחב:
א.
כל הארץ הזאת היא שלנו, בהחלט, של כולנו, ואינה ניתנת להימסר ממנה לאחרים, "ירושה היא לנו מאבותינו" (עבודה-זרה נג:) כדבר ד', אשר ממשלתו בכל דור ודור, לאברהם אבינו "לזרעך הארץ הזאת" (בראשית יב, ז), "לזרעך עד עולם" (בראשית יג, טו), "בארץ לך אתננה" (בראשית יג, יז), "לזרעך הארץ הזאת" (בראשית טו, יח), "ולזרעך כל הארץ" (בראשית יז, ח), ליצחק אבינו "ולזרעך כל הארצות" (בראשית כו, ג ד), ליעקב אבינו "הארץ לך ולזרעך" (בראשית כח, יג), "הארץ לך ולזרעך" (בראשית לה, יב), לבני ישראל "נתתי לכם מורשה" (שמות ו, ח), "לזרעכם ונחלו לעֹלם" (שמות לב, יג).
לפיכך אחת ולתמיד הדברים ברורים ומוחלטים, כי אין כאן שום שטחים ערביים ואדמות ערביות, אלא אדמות ישראל, נחלות אבותינו הנצחיות, אשר אחרים באו ובנו עליהם, שלא ברשותנו ונוכחותנו, ואנחנו מעולם לא עזבנו ולא נתקנו את נחלות אבותינו, תמיד תמיד המשכנו כל קשרי תודעתנו איתן וכל תקפה של מחאתנו הנמרצת כלפי ההחזקה האכזרית והמלאכותית שלהם בהן. כן מצווים אנחנו בשחררנו אותן, וכן לא נעזוב אותן ולא נינתק מהן, וכן ידועים הדברים גם במסורות הערביות שבעל-פה, על שיבתנו באחרית-הימים אל ארצנו נחלת-אבותינו, וגם בספר הקוראן שלהם, ומאושרים הדברים גם בדברי חבר-הלאומים אשר בסיום מלחמת שנת התרע"ד. וכן היתה הודעתו של לויד ג'ורג', הנמצאת בידי, כי כל הארץ הזאת, לפי כל מלוא גבולותיה התנכיים, שייכת לשלטון עם ישראל.
ב.
בחזרנו בזמננו, בפקודה האלהית "כי בא מועד" (תהלים קב, יד) ונתגלה הקץ, (סנהדרין צח, ספר הכוזרי ה' כז, אור-החיים ויקרא כה, כה, ישועות מלכו יורה-דעה סי' סו), אל ארץ אבותינו ארץ חיינו וקדשנו זאת, לא לקחנו מאת הערבים אשר ישבו בתוכה, בשממותה, שום שלטון ממשלתי, שלא היה להם בה, אלא חזרנו אל ארצנו זאת בהתמוטטות השלטון הזר ששלט עליה זמני, ובהסכמת והחלטת אומות-העולם, אשר מתוך-כך הארץ הזאת היתה בידם, ואשר הודיעו בהתעלותם התרבותית את הודאת הכרתם בצדקת שייכות שלטוננו בארצנו זאת. יודעים ומכירים בזה, - בעובדה הזאת האמתית שלא לקחנו מאתם שום שלטון ממשלתי, - גם הערבים בני הארץ בהודאתם זאת במסמך הכתוב הנמצא בידי.
גם הלא ידוע לכּל כי לא גרשנו אותם מהתישבותם פה בארצנו זאת נחלת אבותינו, ארץ נבואתנו נביאינו ומלכותנו מלכינו, ומשגב מקדשנו, והשפעתנו הכלל-אנושית, אלא שהם בעצמם, אם מתוך פחדנות והתבהלות מופרזת או מתוך המצאות תכניות פוליטיות של ניפוחי דברים מסולפים ועשיית "מחנות פליטים" למראה עיני העולם הסובב והרחוק, ברחו ועזבו כמה ממקומות ישוביהם כאן. ואנחנו המשכנו וממשיכים, לבנות ולהיבנות במפלאות נוראות אלהים, ממקדשינו אל ישראל הנותן עוז ותעצמות לעם, ברוך אלהים, בעבודת קדשנו לבנין עמנו וארצנו, תורתנו ותרבותנו הטובה, בצדק ובמשפט, לתקומת נצחנו וכוננות החזרת שכינתו שכינתנו ציונה.
וד' צבאות עמנו ומשגב לנו אלהי יעקב, "ולא נסוג ממך תחיינו ובשמך נקרא, ד' אלהים צבאות האר פניך ונושעה" (תהלים מו, פ).
ר' צבי יהודה הכהן קוק, ירושלים
3) למען דעת!
כרוז זה כתב הרב צבי יהודה קוק כמכתב לשר משה דיין, ופורסם לראשונה בעיתונות היומית בישראל בשנת תשל"ז (1977) לפני הסכם השלום עם מצרים, ולאחר מכן תורגם לשפות רבות והופץ בעולם הרחב:
א.
כל הארץ הזאת היא שלנו, בהחלט, של כולנו, ואינה ניתנת להימסר ממנה לאחרים, "ירושה היא לנו מאבותינו" (עבודה-זרה נג:) כדבר ד', אשר ממשלתו בכל דור ודור, לאברהם אבינו "לזרעך הארץ הזאת" (בראשית יב, ז), "לזרעך עד עולם" (בראשית יג, טו), "בארץ לך אתננה" (בראשית יג, יז), "לזרעך הארץ הזאת" (בראשית טו, יח), "ולזרעך כל הארץ" (בראשית יז, ח), ליצחק אבינו "ולזרעך כל הארצות" (בראשית כו, ג ד), ליעקב אבינו "הארץ לך ולזרעך" (בראשית כח, יג), "הארץ לך ולזרעך" (בראשית לה, יב), לבני ישראל "נתתי לכם מורשה" (שמות ו, ח), "לזרעכם ונחלו לעֹלם" (שמות לב, יג).
לפיכך אחת ולתמיד הדברים ברורים ומוחלטים, כי אין כאן שום שטחים ערביים ואדמות ערביות, אלא אדמות ישראל, נחלות אבותינו הנצחיות, אשר אחרים באו ובנו עליהם, שלא ברשותנו ונוכחותנו, ואנחנו מעולם לא עזבנו ולא נתקנו את נחלות אבותינו, תמיד תמיד המשכנו כל קשרי תודעתנו איתן וכל תקפה של מחאתנו הנמרצת כלפי ההחזקה האכזרית והמלאכותית שלהם בהן. כן מצווים אנחנו בשחררנו אותן, וכן לא נעזוב אותן ולא נינתק מהן, וכן ידועים הדברים גם במסורות הערביות שבעל-פה, על שיבתנו באחרית-הימים אל ארצנו נחלת-אבותינו, וגם בספר הקוראן שלהם, ומאושרים הדברים גם בדברי חבר-הלאומים אשר בסיום מלחמת שנת התרע"ד. וכן היתה הודעתו של לויד ג'ורג', הנמצאת בידי, כי כל הארץ הזאת, לפי כל מלוא גבולותיה התנכיים, שייכת לשלטון עם ישראל.
ב.
בחזרנו בזמננו, בפקודה האלהית "כי בא מועד" (תהלים קב, יד) ונתגלה הקץ, (סנהדרין צח, ספר הכוזרי ה' כז, אור-החיים ויקרא כה, כה, ישועות מלכו יורה-דעה סי' סו), אל ארץ אבותינו ארץ חיינו וקדשנו זאת, לא לקחנו מאת הערבים אשר ישבו בתוכה, בשממותה, שום שלטון ממשלתי, שלא היה להם בה, אלא חזרנו אל ארצנו זאת בהתמוטטות השלטון הזר ששלט עליה זמני, ובהסכמת והחלטת אומות-העולם, אשר מתוך-כך הארץ הזאת היתה בידם, ואשר הודיעו בהתעלותם התרבותית את הודאת הכרתם בצדקת שייכות שלטוננו בארצנו זאת. יודעים ומכירים בזה, - בעובדה הזאת האמתית שלא לקחנו מאתם שום שלטון ממשלתי, - גם הערבים בני הארץ בהודאתם זאת במסמך הכתוב הנמצא בידי.
גם הלא ידוע לכּל כי לא גרשנו אותם מהתישבותם פה בארצנו זאת נחלת אבותינו, ארץ נבואתנו נביאינו ומלכותנו מלכינו, ומשגב מקדשנו, והשפעתנו הכלל-אנושית, אלא שהם בעצמם, אם מתוך פחדנות והתבהלות מופרזת או מתוך המצאות תכניות פוליטיות של ניפוחי דברים מסולפים ועשיית "מחנות פליטים" למראה עיני העולם הסובב והרחוק, ברחו ועזבו כמה ממקומות ישוביהם כאן. ואנחנו המשכנו וממשיכים, לבנות ולהיבנות במפלאות נוראות אלהים, ממקדשינו אל ישראל הנותן עוז ותעצמות לעם, ברוך אלהים, בעבודת קדשנו לבנין עמנו וארצנו, תורתנו ותרבותנו הטובה, בצדק ובמשפט, לתקומת נצחנו וכוננות החזרת שכינתו שכינתנו ציונה.
וד' צבאות עמנו ומשגב לנו אלהי יעקב, "ולא נסוג ממך תחיינו ובשמך נקרא, ד' אלהים צבאות האר פניך ונושעה" (תהלים מו, פ).
ר' צבי יהודה הכהן קוק, ירושלים
דיון
- סמנו משפט מפתח שאתם מקבלים ומסכימים לו בדבריו של הרב צ"י קוק. האם חייבים להיות דתיים כדי לקבל את טיעוניו? האם יש משפט שאינכם מקבלים במכלול טיעוניו של הרב? הקריאו את בחירותיכם לחברותא והסבירו.
עמוס עוז, באור התכלת העזה, עם עובד, 1977, עמ' 76
4) עמוס עוז, משל הטובע הנאחז בקרש
לא יכלה ארץ היהודים לקום ולא יכלה להתקיים אלא במקום הזה. לא באוגאנדה לא בארראט ולא בבירוביג'אן. מפני שלכאן נשאו היהודים את עיניהם בכל הדורות, ומפני שאל שום כברת ארץ אחרת לא היו היהודים נוהרים להקים בה ארץ יהודית. בעניין זה אני גוזר על מחשבותיי הפרדה חמורה, אכזרית, בין מניעיה הפנימיים של שיבת ציון לבין צידוקה כלפי הזולת. הכיסופים שבכל הדורות הם מניע אך לא צידוק (...) מה להם ולגעגועינו. אין למפעל הציוני צידוק אוביקטיבי מלבד צדקת הטובע הנאחז בקש היחיד שבו יכול היה להאחז ולהינצל. ודי בכך. (כאן צריך להקדים עניין שעוד אשוב אליו: הבדל מוסרי עצום רובץ בין הטובע הנאחז בקרש ומסיט הצידה – ולו גם בכוח – את יושביו האחרים של הקרש – לבין הטובע המשתלט על הקרש כולו ומשליך יושביו האחרים המימה. והוא הנימוק המוסרי שמאחורי הסכמתנו העקרונית, החוזרת ונשנית, לחלוקת הארץ. והוא המרחק שבין ייהוד יפו ורמלה לבין ייהוד שכם ורמאללה).
לא אוכל להשתמש במילים: ארץ מובטחת. גבולות ההבטחה. אשרי המאמינים, כי להם כל הארץ ומה להם ולשאלות של מוסר ושל זכויות הזולת. (אמנם, המאמין בהבטחה צריך אולי להשתופף בענווה ולהמתין למבטיח, לאלוהים, שיחליט מתי הגיעה השעה לקיים את ההבטחה הזאת).
© כל הזכויות שמורות למחבר
4) עמוס עוז, משל הטובע הנאחז בקרש
לא יכלה ארץ היהודים לקום ולא יכלה להתקיים אלא במקום הזה. לא באוגאנדה לא בארראט ולא בבירוביג'אן. מפני שלכאן נשאו היהודים את עיניהם בכל הדורות, ומפני שאל שום כברת ארץ אחרת לא היו היהודים נוהרים להקים בה ארץ יהודית. בעניין זה אני גוזר על מחשבותיי הפרדה חמורה, אכזרית, בין מניעיה הפנימיים של שיבת ציון לבין צידוקה כלפי הזולת. הכיסופים שבכל הדורות הם מניע אך לא צידוק (...) מה להם ולגעגועינו. אין למפעל הציוני צידוק אוביקטיבי מלבד צדקת הטובע הנאחז בקש היחיד שבו יכול היה להאחז ולהינצל. ודי בכך. (כאן צריך להקדים עניין שעוד אשוב אליו: הבדל מוסרי עצום רובץ בין הטובע הנאחז בקרש ומסיט הצידה – ולו גם בכוח – את יושביו האחרים של הקרש – לבין הטובע המשתלט על הקרש כולו ומשליך יושביו האחרים המימה. והוא הנימוק המוסרי שמאחורי הסכמתנו העקרונית, החוזרת ונשנית, לחלוקת הארץ. והוא המרחק שבין ייהוד יפו ורמלה לבין ייהוד שכם ורמאללה).
לא אוכל להשתמש במילים: ארץ מובטחת. גבולות ההבטחה. אשרי המאמינים, כי להם כל הארץ ומה להם ולשאלות של מוסר ושל זכויות הזולת. (אמנם, המאמין בהבטחה צריך אולי להשתופף בענווה ולהמתין למבטיח, לאלוהים, שיחליט מתי הגיעה השעה לקיים את ההבטחה הזאת).
© כל הזכויות שמורות למחבר
דיון
במה שונה תפיסת "החלוקה הצודקת" של עמוס עוז מזאת של הרב צבי יהודה קוק, ואייל מגד? האם ניתן להציע פרשנות אחרת ל"משל הטובע והקרש", כך שתוביל למסקנות חלוקת-הארץ שונות משלו?
במה שונה תפיסת "החלוקה הצודקת" של עמוס עוז מזאת של הרב צבי יהודה קוק, ואייל מגד? האם ניתן להציע פרשנות אחרת ל"משל הטובע והקרש", כך שתוביל למסקנות חלוקת-הארץ שונות משלו?
גדעון לב ארי בראיון עם מנחם בגין, מעריב, 7.6.1975
5) ח"כ מנחם בגין בראיון לגדעון לב-ארי
בגין: יש להם מדינה, לעם הערבי ידידי היקר יש 20 מדינות.
לב-ארי: אבל לא לפלסטינאים.
בגין: אתה משתמש במושג שאני משיג עליו (...) המילה הזאת נובעת משם מנכר של ארץ ישראל. הזרים קוראים לארץ ישראל פלסטין, פלסטינה. השם הזה ניתן ע"י אדריאנוס לאחר שדיכא את מרד בר כוכבא כדי לנתק כל קשר בין העם היהודי ובין ארצו. הוא גם קרא לירושלים איליה –קפיטולינה. אז מה בכך? ירושלים נשארה ירושלים, וארץ ישראל איננה פלסטינה, היא ארץ ישראל. יש בה, בארץ ישראל, ערבים. תמיד ידענו על כך. גם במדינת ישראל לפני מלחמת ששת הימים היה לנו מיעוט ערבי. קראנו להם בשם הזה פלסטינאים? קראנו להם ערביי ישראל. (...) אגב, יש סכנה חמורה לגבי הכל. נניח אם אנחנו נסכים שהערבי בחברון נקרא פלסטינאי. איך יקרא ערבי בעכו? (...) אנחנו הרי על ידי הדבור הזה כורתים את הענף שעליו אנחנו יושבים. היית צריך לראות את התמונה שהתפרסמה לאחרונה ב"טיימס" בלונדון. 20 מדינות ערביות- אגב, מדינתנו במפה הזאת לא מופיעה, גם מזה צריך ללמוד לקח. והמפה חתומה ע"י ריאד בשם הליגה הערבית. זה כמעט מסמך רשמי- 20 מדינות ערביות המשתרעות על 12 מליון ק"מ מרובעים, אחת האימפריות הגדולות ביותר בהיסטוריה האנושית, מן המפרץ הפרסי עד לאוקיאנוס האטלנטי. זוהי ההגדרה העצמית של העם הערבי. 1% של אותו עם ערבי חי בארץ ישראל. והוא יחיה בשווי זכויות, מתוך בחירה חופשית באזרחות, בקדמה כלכלית-חברתית, באוטונומיה תרבותית, תחת ממשלה יהודית. מה העוול? איפה יש עם שבחלקו איננו נמצא תחת שלטון של ממשלה אחרת. הרי זה כמעט הכלל: יש מיליונים איטלקים מחוץ לאיטליה. ויש מיליונים אנגלים מחוץ לאיי בריטניה. יש אפילו 2.5 מיליון אמריקאים מחוץ לארה"ב. זה בדיוק אחוז אחד, זה מקובל.
לב-ארי: אבל לכל העמים האלה יש מדינות משלהם. מצרים, סוריה, סעודיה. הן לא מדינות של ערביי ארץ-ישראל.
בגין: הוא שאמרתי, יש עם ערבי ולו עשרים מדינות. הזכרת שלוש מהן, אני יכול להזכיר עוד 17. ויש מיעוט ערבי בארץ ישראל, ארץ היהודים. זוהי הזכות שלנו, וזה ההסדר הצודק.
© כל הזכויות שמורות למעריב
5) ח"כ מנחם בגין בראיון לגדעון לב-ארי
בגין: יש להם מדינה, לעם הערבי ידידי היקר יש 20 מדינות.
לב-ארי: אבל לא לפלסטינאים.
בגין: אתה משתמש במושג שאני משיג עליו (...) המילה הזאת נובעת משם מנכר של ארץ ישראל. הזרים קוראים לארץ ישראל פלסטין, פלסטינה. השם הזה ניתן ע"י אדריאנוס לאחר שדיכא את מרד בר כוכבא כדי לנתק כל קשר בין העם היהודי ובין ארצו. הוא גם קרא לירושלים איליה –קפיטולינה. אז מה בכך? ירושלים נשארה ירושלים, וארץ ישראל איננה פלסטינה, היא ארץ ישראל. יש בה, בארץ ישראל, ערבים. תמיד ידענו על כך. גם במדינת ישראל לפני מלחמת ששת הימים היה לנו מיעוט ערבי. קראנו להם בשם הזה פלסטינאים? קראנו להם ערביי ישראל. (...) אגב, יש סכנה חמורה לגבי הכל. נניח אם אנחנו נסכים שהערבי בחברון נקרא פלסטינאי. איך יקרא ערבי בעכו? (...) אנחנו הרי על ידי הדבור הזה כורתים את הענף שעליו אנחנו יושבים. היית צריך לראות את התמונה שהתפרסמה לאחרונה ב"טיימס" בלונדון. 20 מדינות ערביות- אגב, מדינתנו במפה הזאת לא מופיעה, גם מזה צריך ללמוד לקח. והמפה חתומה ע"י ריאד בשם הליגה הערבית. זה כמעט מסמך רשמי- 20 מדינות ערביות המשתרעות על 12 מליון ק"מ מרובעים, אחת האימפריות הגדולות ביותר בהיסטוריה האנושית, מן המפרץ הפרסי עד לאוקיאנוס האטלנטי. זוהי ההגדרה העצמית של העם הערבי. 1% של אותו עם ערבי חי בארץ ישראל. והוא יחיה בשווי זכויות, מתוך בחירה חופשית באזרחות, בקדמה כלכלית-חברתית, באוטונומיה תרבותית, תחת ממשלה יהודית. מה העוול? איפה יש עם שבחלקו איננו נמצא תחת שלטון של ממשלה אחרת. הרי זה כמעט הכלל: יש מיליונים איטלקים מחוץ לאיטליה. ויש מיליונים אנגלים מחוץ לאיי בריטניה. יש אפילו 2.5 מיליון אמריקאים מחוץ לארה"ב. זה בדיוק אחוז אחד, זה מקובל.
לב-ארי: אבל לכל העמים האלה יש מדינות משלהם. מצרים, סוריה, סעודיה. הן לא מדינות של ערביי ארץ-ישראל.
בגין: הוא שאמרתי, יש עם ערבי ולו עשרים מדינות. הזכרת שלוש מהן, אני יכול להזכיר עוד 17. ויש מיעוט ערבי בארץ ישראל, ארץ היהודים. זוהי הזכות שלנו, וזה ההסדר הצודק.
© כל הזכויות שמורות למעריב
דיון
- במה שונים טיעוניו של בגין מאלה של עמוס עוז? האם זוהי 'הצעת חלוקה' משכנעת, מנקודת ראות של צדק?
- האם הגדרת זהותם של בני הפלוגתא (בני העם הערבי/ פלסטינים/ מוסלמים...) אכן כה חשובה?
גרשון ויילר, מתוך פילוסופיה של דברי יום-יום, הוצאת ספרית הפועלים 1976 עמ' 82
6) יכולת להיוולד ערבי, ואז מה היית אומר?
... הבה נדמה בנפשנו קבוצת ילדים. כיצד נקבעים כללי המשחקים שהם משחקים? ברור, מתוך הסכמה הדדית. ברור לא פחות כי שום ילד לא יקבל עליו כללים, אם אמנם הברירה בידו, אשר שימושם יפלה אותו לרעה באופן אישי. כיצד מלמדים ילדים את עיקרון החלוקה הצודקת, כלומר השוויונית? פשוט. אם יש לחלק עוגה אחת בין שני ילדים, נקבע שילד אחד חותך את העוגה ואילו השני בוחר ראשון. קל לראות שהילד הנבון יחלק את העוגה לשני חצאים מדויקים ככל האפשר. זאת ראשית החכמה של הדיון הראציונאלי, ואולי החכמה כולה: הנכונות להחליף מקומות עם איש שיחנו
[...]
אנחנו דנים כאן באידיאלים שאולי לעולם לא נזכה להגשימם במלואם. אך אין זה נוטל מערכו של האידיאל. כי מה היית אומר באמת אילו היית ערבי או נוצרי במולדת זו? התשובה האידיאלית לשאלה זו היא בערך כך: "הייתי אומר אותו דבר שאני אומר עכשיו, וזאת משום שעמדתי הנוכחית מבוססת כל-כולה על עיקרון ההדדיות, ואין אני דורש עכשיו לעצמי דבר שלא הייתי מוכן להעניק לזולת, יהא ערבי או נוצרי או בן קבוצה כלשהי (לו הייתי במקומו). ובאשר מבין אני שאין כל הדרישות יכולות לבוא על סיפוקן המלא, על שום שנוגדות הן לעתים אלו את אלו, הריני מוכן לפשרה שתיישם את עיקרון ההדדיות במידה מירבית, וזהו בדיוק מה שהייתי אומר אילו הייתי ערבי או נוצרי. כי הראציונאליות שלי אינה תלויה בהשתייכותי הקבוצתית כל-עיקר.
© כל הזכויות שמורות לקיבוץ המאוחד - ספרית פועלים
www.kibutz-poalim.co.il
6) יכולת להיוולד ערבי, ואז מה היית אומר?
... הבה נדמה בנפשנו קבוצת ילדים. כיצד נקבעים כללי המשחקים שהם משחקים? ברור, מתוך הסכמה הדדית. ברור לא פחות כי שום ילד לא יקבל עליו כללים, אם אמנם הברירה בידו, אשר שימושם יפלה אותו לרעה באופן אישי. כיצד מלמדים ילדים את עיקרון החלוקה הצודקת, כלומר השוויונית? פשוט. אם יש לחלק עוגה אחת בין שני ילדים, נקבע שילד אחד חותך את העוגה ואילו השני בוחר ראשון. קל לראות שהילד הנבון יחלק את העוגה לשני חצאים מדויקים ככל האפשר. זאת ראשית החכמה של הדיון הראציונאלי, ואולי החכמה כולה: הנכונות להחליף מקומות עם איש שיחנו
[...]
אנחנו דנים כאן באידיאלים שאולי לעולם לא נזכה להגשימם במלואם. אך אין זה נוטל מערכו של האידיאל. כי מה היית אומר באמת אילו היית ערבי או נוצרי במולדת זו? התשובה האידיאלית לשאלה זו היא בערך כך: "הייתי אומר אותו דבר שאני אומר עכשיו, וזאת משום שעמדתי הנוכחית מבוססת כל-כולה על עיקרון ההדדיות, ואין אני דורש עכשיו לעצמי דבר שלא הייתי מוכן להעניק לזולת, יהא ערבי או נוצרי או בן קבוצה כלשהי (לו הייתי במקומו). ובאשר מבין אני שאין כל הדרישות יכולות לבוא על סיפוקן המלא, על שום שנוגדות הן לעתים אלו את אלו, הריני מוכן לפשרה שתיישם את עיקרון ההדדיות במידה מירבית, וזהו בדיוק מה שהייתי אומר אילו הייתי ערבי או נוצרי. כי הראציונאליות שלי אינה תלויה בהשתייכותי הקבוצתית כל-עיקר.
© כל הזכויות שמורות לקיבוץ המאוחד - ספרית פועלים
www.kibutz-poalim.co.il
דיון
- חשבו על מצבים שבהם בכל זאת, חלוקת העוגה באופן המוצע לא תהיה צודקת (למשל, אולי מי מהמשתתפים קיבל עוגה בחלוקות קודמות; ואולי יש להתחשב במצב הבריאותי והתזונתי של המשתתפים? )
שניים אוחזין בטלית
שניים אוחזין בטלית - זה אומר אני מצאתיה, וזה אומר אני מצאתיה; זה אומר כולה שלי, וזה אומר כולה שלי; זה יישבע שאין לו בה פחות מחצייה, וזה יישבע שאין לו בה פחות מחצייה, ויחלוקו.
זה אומר כולה שלי וזה אומר חצייה שלי - האומר כולה שלי יישבע, והאומר חצייה שלי יישבע, שאין לו בה פחות מרביע; זה נוטל שלושה חלקים, וזה נוטל רביע, שאין לו בה פחות משלושה חלקים.
שניים אוחזין בטלית - זה אומר אני מצאתיה, וזה אומר אני מצאתיה; זה אומר כולה שלי, וזה אומר כולה שלי; זה יישבע שאין לו בה פחות מחצייה, וזה יישבע שאין לו בה פחות מחצייה, ויחלוקו.
זה אומר כולה שלי וזה אומר חצייה שלי - האומר כולה שלי יישבע, והאומר חצייה שלי יישבע, שאין לו בה פחות מרביע; זה נוטל שלושה חלקים, וזה נוטל רביע, שאין לו בה פחות משלושה חלקים.
If two people are grasping a cloak: One says, “I found it” and the other says, “I found it”, or one says “It’s all mine”, and the other says, “It’s all mine”, they each swear that they don’t own less than half of the cloak and they split the cloak. one says, “It’s all mine” and the other says, “It’s half mine”, the one who says, “It’s all mine” swears that he doesn’t own less than ¾ and the one who says “It’s half mine” swears that he doesn’t own less than ¼, and the former takes ¾ and the latter takes ¼. If two men were riding on an animal, or one was riding and the other was leading the animal, and one of them said, “The animal is all mine”, and the other said “It is all mine.”, they each swear that they don’t own less than half of the animal and they split it. If after the case is settled, they both admit to the others claim, or if there are witnesses they can split the animal without an oath.
דיון
- האם עיקרון קביעת הבעלות בזמן ש"שניים אוחזין" נראה צודק? מדוע מקבל זה שמסתפק מראש במחצית רק רבע ולא חצי?
- כיצד עומד עיקרון זה ביחס לעיקרון 'חלוקת העוגה' שהציע ויילר ?
דף הנחיות למנחה:
שניים אוחזין ב', עזר למנחה.rtf
שניים אוחזין ב', עזר למנחה.rtf