כִּי אֶשְׁמְרָה שַׁבָּת אֵל יִשְׁמְרֵנִי
הדף מאת: אדוה הכהן בומנדיל וסמואל בומנדיל / אתר מדרשת
הפיוט המוכר 'כי אשמרה שבת' מתאר את הדברים הנאסרים בשבת, את חוויית השבת של המשורר ואת ה'רווחים' שהוא מפיק משמירתה. חמשת בתי השיר חתומים באקרוסטיכון 'אברהם' הרומז על שם המחבר: ר' אברהם אבן עזרא. דף הלימוד מציע לעיין בפיוט בעיקר מתוך התמקדות בשאלת תפיסת ההדדיות והגמול העולה ממילות הפיוט. משתתפי הלימוד מוזמנים לבחון סוגיה זו מן המישור הרעיוני- הכללי, דרך סוגיית יחסי האדם ואלוהיו, ועד לפרשנות הפיוט עצמו.
פתיחה:
רונית רותם, הדדיות, מתוך האתר רוח החומר, משמעויות רוחניות לידע ביולוגי
החיים הם מערכות של יחסי גומלין. זו התרחשות מתמדת של יחסי גומלין מתהווים, יחסי משפיע מושפע של נתינה וקבלה, של זרימה והיענות...
© כל הזכויות שמורות למחברת
tinyurl.com
דיון
  • האם יחסי גומלין והדדיות חשובים, לדעתכם, בכל מערכת יחסים? הסבירו
  • מתי אתם מצפים ליחסי גומלין הדדיים? האם חוויתם אכזבה מהיעדר הדדיות?
ר' יהודה הלוי מתוך הפיוט 'יה אנה אמצאך'
וּבְצֵאתִי לִקְרָאתְךָ -
לִקְרָאתִי מְצָאתִיךָ
דיון
  • האם לדעתכם, קיימת הדדיות ביחסי האדם עם אלוהיו? אם לא, מדוע, ואם כן, מה משמעותה?
א. 'כִּי אֶשְׁמְרָה שַׁבָּת'
ר' אברהם אבן עזרא, כי אשמרה שבת
כי אשמרה שבת / ר' אברהם אבן עזרא
כִּי אֶשְׁמְרָה שַׁבָּת אֵל יִשְׁמְרֵנִי,
אות הִיא לְעולְמֵי עַד בֵּינו וּבֵינִי

אָסוּר מְצֹא חֵפֶץ עֲשוֹת דְּרָכִים
גַּם מִלְּדַבֵּר בּוֹ דִּבְרֵי צְרָכִים.
דִּבְרֵי סְחוֹרָה אַף דִּבְרֵי מְלָכִים
אֶהְגֶּה בְּתוֹרַת אֵל וּתְחַכְּמֵנִי

בּוֹ אֶמְצָא תָמִיד נוֹפֶשׁ לְנַפְשִׁי
הִנֵּה לְדֹר רִאשׁוֹן נָתַן קְדוֹשִׁי.
מוֹפֵת בְּתֵת לֶחֶם מִשְׁנֶה בַּשִּׁשִּׁי
כָּכָה בְּכָל שִׁשִּׁי יַכְפִּיל מְזוֹנִי

רָשַׁם בְּדַת הָאֵל חוֹק אֶל סְגָנָיו
בּוֹ לַעֲרוֹךְ לֶחֶם פָּנִים בְּפָנָיו.
עַל כֵּן לְהִתְעַנּוֹת בּוֹ עַל פִּי נְבוֹנָיו
אָסוּר, לְבַד מִיּוֹם כִּפּוּר עֲוֹנִי:

הוּא יוֹם מְכֻבָּד הוּא יוֹם תַּעֲנוּגִים
לֶחֶם וְיַיִן טוֹב בָּשָר וְדָגִים
הַמִתְאַבְּלִים בוֹ אָחוֹר נְסוֹגִים
כִּי יוֹם שְמָחוֹת הוּא וּתְשַמְחֵנִי

מֵחֵל מְלָאכָה בוֹ סוֹפוֹ לְהַכְרִית
עַל כֵּן אֲכַבֵּס בּוֹ לִבִּי כְּבוֹרִית
וְאֶתְפַּלְּלָה אֶל אֵל עַרְבִית וְשַׁחֲרִית
מוּסַף וְגַם מִנְחָה הוּא יַעֲנֵנִי:



להאזנה לפיוט בביצוע דוד אביזכר באתר הפיוט
ב. 'אֵל יִשְׁמְרֵנִי'
אחד העם, על פרשת דרכים, מאמר נ"א 'שבת וציונות'
אפשר לאמר בלי שום הפרזה, כי יותר משעם ישראל שמרו על השבת שמרה השבת אותם.
דיון
  • למה התכוון לדעתכם אחד העם באמירתו זו? האם אתם מזדהים עמה? הסבירו.
  • מה השבת "מעניקה" למשורר, על פי תיאוריו בפיוט? מה היא יכולה להעניק לכם?
ג. 'אוֹת הִיא לְעולְמֵי עַד'
אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם
’Speak thou also unto the children of Israel, saying: Verily ye shall keep My sabbaths, for it is a sign between Me and you throughout your generations, that ye may know that I am the LORD who sanctify you.
דיון
  • מהי 'אות'? מה משמעות הגדרת השבת בתנ"ך כ'אות'?
מחזור ויטרי, סימן קב
ושמרו בני ישראל את השבת וגו'. ברית עולם. ברית כרותה להם שלא יזוקו, אם ישמרוה כראוי. וזו היא אות שבינו וביניכם שאני משמרן. שנ' ושמרו וגו' וכת' ביני ובין בני ישראל אות היא.
ד. 'בֵּינוֹ וּבֵינִי'
דיון
  • האם, לדעתכם, הפיוט מתאר את שמירת השבת כמרכיב במערכת הדדית? אילו ביטויים בשיר מעידים על ציפייה להדדיות, על קיומה, או על היעדרה?
  • בפרשנות המילה 'כי' במקרא, אמרו חז"ל: "כי משמש בארבע לשונות: אי, דילמא, אלא, דהא" [= אם, שמא, אלא, משום] (בבלי, ראש השנה, ג, ע"א. ומקבילות נוספות). איזו מבין המשמעויות מתאימה לדעתכם למילה 'כי' בפיוט? האם פרשנויות שונות למילה 'כי' יכולות להשפיע על הבנת תיאור הפיוט? כיצד? (חשבו, למשל, על הפער בין 'משום ש', ל'אם').
  • נסו לאפיין את תפיסת ההדדיות המובעת בפיוט. האם חוויתם או ראיתם מצבים שבהם היה מקום לתפיסה מעין זו? האם אתם מזדהים עמה? מדוע?
לסיום: בין המילים לצלילים
דיון
האזינו שוב לפיוט, הפעם בלחן אשכנז (ע"פ תימן).
  • איזה לחן לדעתכם מבליט יותר את תפיסת ההדדיות בשיר? הדגימו.
  • איזה מבין הלחנים קרוב יותר ללבכם או מוצא חן בעיניכם? הסבירו.
פנחס שדה, החיים כמשל, עמ' 380
החיים כמשל / פנחס שדה
אלוהים, מתוך התוהו והאינות בראת את נפשי. ביום הראשון האירות אותה כדי שתראה את עצמה, והבדלת בין החושך והאור שבה. ביום השני בראת את שמיה הכחולים ואת געגועיה. ביום השלישי בראת את אדמתה הגדולה והשותקת, ואת הפרחים הנאים של אהבתה. ביום הרביעי בראת את המזרות הרחוקים, אשר בתוכם, בודדה אבל לא אובדת (כי שום דבר, בהיותו בתוכך, אינו אבוד) היא נמצאת. ביום החמישי בראת את המפלצות הרעות ואת הדגים המוזרים של חלומותיה. ביום השישי שיווית לה (על-ידי מסות רבות כאב) את דמותה כנפש אדם, והעמדת אותה, יחידה וגלויה, לעומתך.

עכשיו כלה היום השישי.

עכשיו כלה היום השישי, עכשיו לילה. עכשיו הגיעה אפוא העת שתיתן את השבת, אלוהים. תן נא את השבת לנפשי. תן נא לה, אבי שבשמים, את שבת השבתות.
קישורים לרקע והרחבה:
לפיוט ופירושיו באתר הפיוט
דף הנחיות למנחה:
כי אשמרה שבת - למנחה.doc