סובלנות
הדף מאת: תכנית בארי / מכון שלום הרטמן
המילה סובלנות מקורה בשורש ס-ב-ל ופירושה נכונות להכיר בזכות קיומן של דעות ואמונות שונות, ואפילו זרות, של הזולת ולסבול אותן. אנו חווים לעתים קרובות קושי לקבל התנהגות חריגה או עמדה קיצונית או כוחנית. לעיתים קרובות מגיעים הדברים למתחים ואפילו לאלימות בין פרטים וקבוצות חברתיות ופוליטיות. אחד התנאים החשובים לקיומה של חברה דמוקרטית הוא הסובלנות; היכולת של קבוצות שונות לחיות זו לצד זו למרות אי-ההסכמה השוררת ביניהן. בדף הלימוד שלפניכם נברר את שורשיו ואת מהותו של רעיון הסובלנות לאור מקורות ישנים וחדשים. האם ישנם היבטים נוספים לסובלנות? האם ביהדות ישנם מוטיבים סובלניים? האם היהדות יכולה 'לסבול' אמונות אחרות לצידה? איך מתמודדת היהדות עם אמונתו של האחר? על שאלות אלו ננסה לענות בדף הלימוד הבא.
תוך וקליפה
מצאו רבה בר שילא לאליהו.
אמר לו [רבה בר שילא לאליהו]:
"מה עושה הקדוש ברוך הוא?"
אמר לו [אליהו]: "אומר הוא הלכה מפי [בשם] כל החכמים,
ומפיו של רבי מאיר אינו אומר."
אמר לו: "מפני מה?"
[אמר לו אליהו]: "משום שלמד תורה מפי 'אחר'."
אמר לו [רבה בר שילא]: "ומה בכך?
רבי מאיר רימון מצא, תוכו אכל, קליפתו זרק!"
אמר לו [אליהו]: "עכשיו הוא [הקדוש ברוך הוא] אומר: 'מאיר בני אומר...' "

מושגים
  • רבי מאיר - מגדולי התנאים בתקופה שלאחר מרד בר כוכבא (135 לספירת הנוצרים) וממניחי היסודות לסידורם של שישה סדרי משנה. רבי מאיר היה תלמידו החשוב ביותר של רבי עקיבא. כן היה תלמידו של אלישע בן אבויה, וגם לאחר שאלישע בן אבויה עזב את היהדות דבק בו ולמד ממנו תורה; הוא אף ניסה להחזירו למוטב. רבי מאיר מוזכר בין חמשת התלמידים שסמך רבי יהודה בן בבא ואשר המשיכו את שושלת החכמים על-אף גזירות הרומאים
  • אלישע בן אבויה - תנא שחי במחצית השנייה של המאה ה-2 לספירת הנוצרים. בשלב מסוים של חייו 'יצא לתרבות רעה' [כפר ביהדות] ומאז כונה בתלמוד 'אַחֵר'. בתלמוד נשתמרו מסורות שונות המסבירות את הרקע ליציאתו לתרבות רעה: לפי מסורת אחת עזב אלישע בן אבויה את היהדות בעקבות הזעזוע שעבר לאחר כישלונו של מרד בר כוכבא. סברה אחרת לשינוי שעבר עליו היא הצטרפותו לאחת הכתות המיסטיות שרווחו בתקופתו ולחוויות רוחניות שעבר במסגרתה. למרות שעזב את היהדות, השתמרו בתלמוד מאמרים רבים מתורתו, בעיקר במסכת אבות ובאבות דרבי נתן.
  • אליהו הנביא וגילויי אליהו - אליהו הנביא פעל בימי אחאב מלך ישראל ובנו אחזיה במאה התשיעית לפני הספירה. הסיפורים על מעשיו ונבואותיו נשתמרו בספר מלכים א בפרקים יז עד יט ובפרק כא ובספר מלכים ב בפרקים א וב. במקרא מתואר מותו של אליהו בצורה מעורפלת: וַיהִי הֵּמָה הלְכִים [אליהו ואלישע תלמידו] הָלוְך ו ְַדּבֵר ו ְהִּנֵה ֶרכֶב אֵׁש ו ְסּוסֵי אֵׁש וַּי ַפְִרדּו ּבֵין ׁשְנֵיהֶם וַּי ַעַל אֵלִּי ָהּו ּבַסֳעָָרה הַּׁשָמָי ִם [מלכים ב, פרק ב פסוק יא].
    היעלמותו הפלאית של אליהו הפכה אותו לממשות חיה בעיני העם ודמות מרכזית בסיפורי אגדה רבים. לעיתים, מופיע אליהו בסיפורי האגדה כדי לסכל מזימות אויבי ישראל ולהציל את העם מידי אויביו.
    בסיפורים אחרים מתגלה אליהו לחכמים, משיב על שאלותיהם ומגלה להם סודות התורה. פעמים רבות מתגלה אליהו כדי לעמוד לצד העניים בדחקם.
a child: Recite your verse to me. He recited to him: “And you, spoiled one, what are you doing, that you clothe yourself with scarlet, that you deck yourself with ornaments of gold, that you enlarge your eyes with paint? In vain you make yourself fair” (Jeremiah 4:30). He brought him to another synagogue, until he had brought him into thirteen synagogues, where all the children recited to him similar verses that speak of the hopeless situation of the wicked. At the last one, he said to him: Recite your verse to me. He recited to him: “And to the wicked [velerasha] God says, what is it for you to declare My statutes” (Psalms 50:16). The Gemara relates: That child had a stutter, so it sounded as though he were saying to him: Vele’elisha, i.e., and to Elisha, God says. This made Elisha think the child was deliberately insulting him. Some say Aḥer had a knife, and he tore the child apart and sent him to the thirteen synagogues. And others say that Aḥer merely said: Had I a knife, I would have torn him apart. The Gemara relates: When Aḥer passed away, the Heavenly Court declared that he should not be judged, nor brought into the World-to-Come. He should not be judged in a manner befitting his deeds, because he occupied himself with Torah, whose merit protects him. And he should not be brought into the World-to-Come because he sinned. Rabbi Meir said: It is better that he be judged properly and be brought into the World-to-Come. When I die I will request this of Heaven, and I will cause smoke to rise up from his grave, as a sign that he is being sentenced in Gehenna. The Gemara relates: When Rabbi Meir passed away, smoke rose up from the grave of Aḥer, implying that Rabbi Meir’s wish was granted. Rabbi Yoḥanan said: Was this a mighty deed on Rabbi Meir’s part, to burn his teacher? Was this the only remedy available? Can it be that there was one Sage among us who left the path and we cannot save him? If we hold him by the hand, who will remove him from our protection; who? Rabbi Yoḥanan continued and said: When I die I will have the smoke extinguished from his grave, as a sign that he has been released from the sentence of Gehenna and brought to the World-to-Come. Indeed, when Rabbi Yoḥanan passed away, the smoke ceased to rise up from the grave of Aḥer. A certain eulogizer began his eulogy of Rabbi Yoḥanan with the following: Even the guard at the entrance could not stand before you, our rabbi. The guard at the entrance to Gehenna could not prevent Rabbi Yoḥanan from arranging the release of Aḥer. The Gemara relates: The daughter of Aḥer came before Rabbi Yehuda HaNasi and said to him: Rabbi, provide me with sustenance, as she was in need of food. He said to her: Whose daughter are you? She said to him: I am the daughter of Aḥer. He said to her, angrily: Is there still of his seed remaining in the world? But isn’t it stated: “He shall have neither son nor grandson among his people or any remaining in his dwellings” (Job 18:19)? She said to him: Remember his Torah, and do not remember his deeds. Immediately, fire descended and licked Rabbi Yehuda HaNasi’s bench. Rabbi Yehuda HaNasi wept and said: If God protects the honor of those who treat the Torah with contempt in such a manner, as Aḥer despised the Torah and relinquished its teachings, how much more so would He do for those who treat it with honor. The Gemara poses a question: And Rabbi Meir, how could he learn Torah from the mouth of Aḥer? But didn’t Rabba bar bar Ḥana say that Rabbi Yoḥanan said: What is the meaning of that which is written: “For the priest’s lips should keep knowledge, and they should seek Torah from his mouth; for he is an angel of the Lord of hosts” (Malachi 2:7)? The verse teaches: If the rabbi is similar to an angel of the Lord of hosts, perfect in his ways, they should seek Torah from his mouth; but if not, they should not seek Torah from his mouth. Reish Lakish said: Rabbi Meir found a verse and interpreted it homiletically: “Incline your ear, and hear the words of the wise, and apply your heart to My knowledge” (Proverbs 22:17). It does not state “to their knowledge,” but “to My knowledge.” In other words, one must listen to the words of the Sages, despite their flaws, provided that their opinion concurs with that of God. Rav Ḥanina said that one can find support for this idea from here: “Listen, daughter and consider, and incline your ear; forget also your own people and your father’s house” (Psalms 45:11), which likewise indicates that one must listen to the words of a Sage while forgetting, i.e., ignoring, the faulty aspects of his teachings. The Gemara asks: If so, the verses contradict each other, for one source states that one may learn only from a scholar who is perfect in his ways, while the other indicates that it is permitted even to learn from one whose character is flawed. The Gemara answers: This is not difficult. This case, in which it is permitted to a flawed scholar, is referring to an adult; whereas that case, which prohibits doing so, is referring to a minor, who should learn only from a righteous person, so that his ways are not corrupted by a teacher with flawed character. When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said: In the West, Eretz Yisrael, they say: Rabbi Meir ate a half-ripe date and threw the peel away. In other words, he was able to extract the important content from the inedible shell. Rava taught: What is the meaning of that which is written: “I went down into the garden of nuts, to look at the green plants of the valley” (Song of Songs 6:11)? Why are Torah scholars compared to nuts? To tell you: Just as this nut, despite being soiled with mud and excrement, its content is not made repulsive, as only its shell is soiled; so too a Torah scholar, although he has sinned, his Torah is not made repulsive. The Gemara relates: Rabba bar Sheila found Elijah the prophet, who had appeared to him. He said to Elijah: What is the Holy One, Blessed be He, doing? Elijah said to him: He is stating halakhot transmitted by all of the Sages, but in the name of Rabbi Meir He will not speak. He said to him: Why? He replied: Because he learned halakhot from the mouth of Aḥer. He said to him: Why should he be judged unfavorably for that? Rabbi Meir found a pomegranate and ate its contents while throwing away its peel. He said to him: Indeed, your defense has been heard above. Now God is saying: My son, Meir, says: When a person suffers, e.g., by receiving lashes or the death penalty at the hands of the court, how does the Divine Presence express itself? Woe is Me from My head, woe is Me from My arm, as God empathizes with the sufferer. If the Holy One, Blessed be He, suffers to such an extent over the blood of the wicked, how much more so does He suffer over the blood of the righteous that is spilled. The Gemara relates: Shmuel found Rav Yehuda leaning on the bar of the door, crying. He said to him: Long-toothed one [shinnana], what are you crying for? He said to him: Is it a small matter, that which is written with regard to Sages who have sinned: “Where is he who counted, where is he who weighed? Where is he who counted the towers?” (Isaiah 33:18). He proceeded to explain: “Where is he who counted”; for they would count all the letters of the Torah. “Where is he who weighed”; for they would weigh and compare the minor and major transgressions of the Torah. “Where is he who counted the towers”; for they would teach three hundred halakhot concerning the details of tent impurity involving a wooden closet floating in the air. If they studied a subject so removed from reality in such depths, how much more so did they analyze other issues. And Rabbi Ami said: Doeg asked Ahithophel three hundred questions with regard to a closet floating in the air, as they were both great Torah scholars. And we learned in a mishna (Sanhedrin 90a): Three kings and four commoners have no portion in the World-to-Come, a list that includes Doeg and Ahithophel. If such great Sages could sin and forfeit their share in the World-to-Come, we, who are less knowledgeable than they, what will be of us? He said to him: Long-toothed one, there was mud [tina] in their hearts, i.e., they had certain flaws that prevented their Torah learning from protecting them. The Gemara explains: Aḥer, what was his failing? Greek tunes never ceased from his mouth. He would constantly hum Greek songs, even when he was among the Sages. This shows that from the outset he was drawn to gentile culture and beliefs. Similarly, they said about Aḥer: When he would stand after learning in the study hall, many heretical books, which he had been reading, would fall from his lap. Therefore, he was somewhat unsound even when among the Sages. The gentile philosopher, Nimos HaGardi, asked Rabbi Meir: Does all wool that enters the cauldron to be dyed emerge colored? In other words, do all those who learn Torah emerge as decent and worthy? He said to him: Whoever was clean when he was with his mother, from the outset, will emerge decent and worthy, but all those who were not clean when they were with their mother will not emerge worthy. One who approaches Torah study having been flawed from the outset will not be properly influenced by it. § The Gemara returns to the four who entered the orchard. It is stated above that Rabbi Akiva ascended in safety and descended safely. With regard to him, the verse states: “Draw me, we will run after you; the king has brought me into his chambers” (Song of Songs 1:4). The Gemara relates: And even Rabbi Akiva, the ministering angels sought to push him out of the orchard. The Holy One, Blessed be He, said to them: Leave this Elder, for he is fit to serve My glory.
דיון
1. מדוע מסרב אלוהים להתייחס לתורתו של רבי מאיר?
2. הסבירו את הביטוי 'רימון מצא, תוכו אכל, קליפתו זרק'.
3. מה ביקש רבה בר שילא לומר לאל באמצעות הביטוי?
4. בסופו של הסיפור אלוהים מוכן להתייחס לתורת רבי מאיר. מדוע?
5. יש הטוענים שרבה בר שילא לימד את האל פרק בסובלנות. חוו דעתכם על פרשנות זו
אבי שגיא, "אתגר השיבה אל המסורת", 2006, מכון הרטמן
פרדוקס הסובלנות
המושג סובלנות הוא פרדוכסלי. שכן בסובלנות אנו מוכנים לסבול ולשאת את מה שלאמיתו של דבר אנו דוחים. כלומר, הסובלנות בנויה מצירוף של שתי גישות מנוגדות. מצד אחד אנו מתנגדים לעמדה הנסבלת ודוחים אותה, מצד אחר אנו מאפשרים את קיומה. [...] המשותף למכלול שיקולי הסובלנות הוא אי-הכרה בערך העצמי או הפנימי של העמדה הנסבלת. הסובלן טוען שהאמת היא איתו, אך משיקולים שונים הוא מוכן לרסן את עצמו. לעיתים אין הוא מכיר כלל אפילו בערך המכשירני של העמדה הנסבלת, אך משיקולים תועלתניים אין הוא פועל נגדה, ולעיתים הוא רואה בעמדה הנסבלת אמצעי להשגת מטרותיו.
גם מי שמכבד את הזולת ומאפשר לו את חירות המחשבה והפעולה, אינו מכיר בהכרח בערך העצמי של מה שהזולת מבטא; הוא מכבד את חרותו של האדם ומוכן בשל כך לרסן את עצמו אבל אין הוא מכבד בהכרח את העמדה הנסבלת עצמה.
© כל הזכויות שמורות למכון הרטמן
heb.hartman.org.il


מושגים
  • אבי שגיא - חוקר ופילוסוף ראש תוכנית למדעי הפרשנות באוניברסיטת בר אילן עמית מחקר במכון שלום הרטמן בירושלים. תחומי עיסוקו העיקריים הם פילוסופיה פוליטית, פילוסופיה יהודית עכשווית ופילוסופיה של ההלכה.
דיון
1. מהו הפרדוקס בעמדה הסובלנית?
2. מה מקבל הסובלני בזולתו ומה אינו מקבל?
3. מה הקשר בין עקרון החירות לעקרון הסובלנות?
דיון
משימה
מוצגות לפניכם עמדות בנושאים שונים.
עם אלו מהן אתם מסכימים? אלו אתם מוכנים לסבול? ואלו תגדירו כבלתי נסבלות עד כדי כך שיש להוציאן מחוץ לחוק?
הסבירו את המיון שעשיתם.
  • צרכני סמים פוגעים קשות בעצמם ובחברה, ולכן יש להענישם בחומרה.
  • יש לגרש מהמדינה את כל תומכי האסלם הקיצוני.
  • עונש המוות הוא עונש ראוי ויש לממשו.
  • יש לאסור הפלות - הפלה היא רצח עוברים.
  • ארץ ישראל היא קדושה ואסור לוותר על אף חלק ממנה.
  • צריך לסיים את מצב הכיבוש בשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים משום שהוא אינו מוסרי.
  • במדינה אין צורך במיסים - כל אחד ידאג לעצמו.
  • יהודי הוא כל אדם הרואה עצמו כיהודי ושותף לחיי הציבור במדינה, ללא קשר לתפיסה הדתית של מוצאו.
  • פושעים הם תוצר של תנאים חברתיים ולכן אסור להענישם ויש לשקמם בקהילה.
  • כל בני האדם שווים ולכן יש לנהל מדיניות שבה השוויון מוחלט.
מפני דרכי שלום
עיר שיש בה ישראל ועובדי כוכבים הפרנסין גובין מישראל ומעובדי כוכבים מפני דרכי שלום, ומפרנסין עניי עובדי כוכבים ועניי ישראל מפני דרכי שלום, מספידין וקוברין מתי עובדי כוכבים מפני דרכי שלום, מנחמין אבילי עובדי כוכבים מפני דרכי שלום:

הסברים
  • דרכי שלום הן תקנות שונות שתיקנו חכמים כדי לאפשר קיום בשלום בין בני אדם. התקנות תוקנו כדי למנוע קטטות ומריבות כתוצאה מקנאה ומענייני כבוד, ממחלוקות כספיות ובכלל, בכל הקשור ליחסים תקינים בחברה.
In a city that has both Jews and Gentiles, those who oversee the communal fund should collect from both Jews and Gentiles for the sake of peace. So should they distribute to the poor Gentile and the poor Jew alike for the sake of peace. One should eulogize and bury the deceased Gentile for the sake of peace, and one should comfort the mourning Gentile for the sake of peace.
דיון
1. באלו עניינים מושווים גויים ליהודים?
2. האם נוכל לומר ש'מפני דרכי שלום' שווה ל'סובלנות'? הסבירו
משנה, מסכת עדיות, פרק א משניות ד-ה
ברכה לבטלה
ולמה מזכירין את דברי שמאי והלל לבטלה [גם כשעמדתם נדחית]?
ללמד לדורות הבאים - שלא יהא אדם עומד על דבריו [מתעקש על עמדתו ומסרב לקבל דעה אחרת], שהרי אבות העולם [כינוי להלל ושמאי] לא עמדו על דבריהם [והיו מוכנים לקבל עמדה הפוכה לשלהם]. ולמה מזכירין [במשנה את] דברי היחיד בין [יחד עם דברי] המרובין, הואיל ואין הלכה אלא [רק] כדברי המרובין?
[כדי] שאם יראה [בעתיד] בית דין את דברי היחיד [וירצה], [יוכל ל]ויסמוך עליו.
דיון
1. מהן הסיבות, לפי המשנה, שבשלן מובאת גם דעת המיעוט?
2. האם כשמיעוט מקבל את עמדת הרוב , המיעוט מוותר על אמת פנימית? הסבירו.
3. על-פי הגדרתו של אבי שגיא את מושג הסובלנות, האם הדיון ההלכתי, המביא את דברי המיעוט, הוא סובלני? הסבירו.
מיכאל וולצר, "על הסובלנות", פורסם בתוך: עד"י – ערכים דמוקרטיים ויהדות, בהוצאת מכון הרטמן, 2008
הסובלנות, כשהיא מתפרשת כעמדה או כהלוך רוח, מתארת כמה אפשרויות. הראשונה מביניהן, המשקפת את מקורות הסובלנות הדתית במאה ה- 1617, היא פשוט השלמה בשתיקה עם השוני, למען דרכי שלום. אנשים הורגים זה את זה במשך שנים על שנים, עד שלבסוף הם נעשים מותשים, פולטים אנחת רווחה, ואנו מכנים זאת סובלנות. עמדה אפשרית שנייה היא אדישות סבילה, נינוחה ורוחשת טובה כלפי השוני: 'יש כל מיני אנשים בעולם'. השלישית נובעת ממין סטואיות מוסרית: הכרה מתוך עקרון בכך של'זולת' יש זכויות, גם אם הוא מממש אותן בדרכים שאינן נראות לנו. הרביעית מביעה פתיחות כלפי הזולת; סקרנות; אולי אפילו יחס של כבוד, ובצדו נכונות להקשיב וללמוד. ובהמשך הרצף ישנה השמחה על השוני: שמחה אסתטית, אם השוני מתפרש כהשתקפות, במישור התרבותי, של רוחב היריעה ושל הרבגוניות של הבריאה האלוהית או של העולם הטבעי.

מושגים
  • מיכאל וולצר - פילוסוף יהודי אמריקני, חוקר במכון ללימודים מתקדמים שבפרינסטון, בעל
    השפעה רבה בתחום מוסר המלחמה. וולצר עוסק במגוון נושאים ביניהם, צדק כלכלי, סובלנות ופוליטיקה.
דיון
1. מיכאל וולצר מתאר ארבע עמדות של סובלנות. הסבירו בלשונכם עמדות אלו.
2. הביאו דוגמאות מהמציאות הפוליטית בימינו לכל אחת מעמדות אלו
וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים. (ב) וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם. [...] וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ.
And the whole earth was of one language and of one speech. And it came to pass, as they journeyed east, that they found a plain in the land of Shinar; and they dwelt there. And they said one to another: ‘Come, let us make brick, and burn them thoroughly.’ And they had brick for stone, and slime had they for mortar. And they said: ‘Come, let us build us a city, and a tower, with its top in heaven, and let us make us a name; lest we be scattered abroad upon the face of the whole earth.’
פירוש הנצי"ב מוולוז'ין "העמק דבר" לספר בראשית, פרק יא פסוק ד
אמנם יש להבין, [מפני] מה חששו [בוני מגדל בבל] אם יצאו כמה [מהם] לארץ אחרת? ומובן ש[חשש] זה היה קשור ל'דברים אחדים' [רעיון האחידות] שהיה ביניהם. ובאשר [מאחר ש]אין דעות בני אדם שווים [שוות] חששו שלא יצאו בני אדם מדעה זו [שבישובם] ויהיו במחשבה אחרת [בהשפעת תושבי ישוב אחר] ועל כן שמרו שלא יצא איש מהם מישוב שלהם. ומי שסר מדברים אחדים שביניהם [לא חשב כמו כולם על הכול] היה משפטו לשריפה. [מכך] נמצא [ש]היו 'דברים אחדים' שביניהם לרועץ [זה היה חטאם של אנשי מגדל בבל].

הסברים
  • הנצי"ב מוולוז'ין -
    ראש ישיבת וולוז'ין שבליטא במשך 40 שנה, מגדולי התורה במזרח אירופה במאה ה-19.
    תחת הנהגת הנצי"ב התפרסם מאוד שמה של ישיבת וולוז'ין ומספר התלמידים בה, שהגיעו מכל התפוצות, הגיע לארבע מאות. הנצי"ב הנהיג בישיבתו לימוד פרשת השבוע, ושיעוריו הפכו לימים בסיס לספרו "העמק דבר" - פירוש לתורה המשופע ברעיונות מקוריים.
    הנצי"ב רחש אהדה רבה למפעל ההתיישבות בארץ ישראל, והיה חבר פעיל בתנועת חיבת ציון. בנו הרב מאיר בר אילן, היה מדמויותיה הבולטות של הציונות הדתית וממנהיגיה. על שמו קרוי הקיבוץ עין הנצי"ב שבעמק בית שאן.
דיון
1. מדוע לדעת הנצי"ב נענשו בוני מגדל בבל?
2. לאיזו מעמדות הסובלנות של וולצר שייכת עמדתו של הנצי"ב? נמקו.
המהר"ל מפראג, "באר הגולה"
איזהו גיבור
ולכך [ולכן] אין ראוי להרחיק שום דבר [עמדה או רעיון] המתנגד אל דעתו [של האדם], [מפני ש] לאהבת החקירה וידיעה [לבירור האמת מחייבים שמיעת הדעה ההפוכה]. [...] אף [ואפילו] אם הדברים [שכותב המתנגד] הם נגד אמונתו ודתו, אין לומר אליו: "אל תדבר ותסתום דברי פיך!", שאם-כן [אם לא יתאפשר לאדם להביע עמדה הפוכה] לא יהיה בירור [ענייני אמונה והשקפה של] הדת. ואדרבא [להיפך!] [על] דבר כמו זה [כשמישהו מבקש להביע עמדה הפוכה] אומרים תדבר ככל חפצך [...] כי העלם [הפעלת צנזורה כנגד] דברי המתנגד בדת, אין זה [אלא] רק בִּ טול וחולשת הדת [...] כי השכל מחייב שלא יהיה מניעה מזה [חופש הבעת הדעה] כלל ולסגור פיו של אדם בדבר שהוא מגיע [נוגע] אל הדת, רק [להיפך], פתשגן [הבעת דעה בעניינים הנוגעים אל] הדת נתונה אל הכל. [...] ועל ידי זה [שמיעת דעות שונות] האדם בא אל תוכן אמתת דברים ולעמוד על האמת הגמור, ואין הסגר [לצנזר] לדברים כמו אלו. כי כל גבור שרוצה להתנגד על אחד [ו]להראות גבורתו, הוא חפץ מאוד [דווקא] שאותו [אחד] שבא כנגדו יתגבר [יצטייד] בכל אשר יוכל, ואז, אם ינצח [את] אותו הגבור שבא להתגבר כנגדו נראה שהמנצח גבור ביותר [שהרי בא מולו בכל אמצעי שיכול].

מושגים
  • המהר"ל מפראג - ר' יהודה בן בצלאל - רב, מחבר, הוגה דעות ופרשן. נולד בערך בשנת 1515 בפוזנא, עיר אבותיו שהגיעו מהעיר ווארמס בסוף המאה ה-15. מת בפראג י"ח אלול שס"ט (1609). היה מוכר כמנהיגה הרוחני של העיר פראג אף כי לא שימש בה כרבה הרשמי של העיר. כיהן לסירוגין כרבה של פוזנא אך שב, להזמנת הקהילה, אל העיר פראג עד יום פטירתו. המהר"ל דבק בסדר לימוד התורה כפי שהוא מוצג במשנה ודגל בלימוד עברית ודקדוק, למד גם את חוכמות הגויים. בין ספריו 'גבורות השם', 'תפארת ישראל', 'נר מצווה' 'הגדת המהר"ל' ועוד. כתיבתו היא כתיבה פילוסופית המכילה יסודות מן הקבלה. דבק בחכמת הרמב"ן והשפיע על תנועת החסידות והרב קוק. מיוחס לו סיפור הגולם בבית הכנסת הישן בפראג.
דיון
1. האם לדעתו של המהר"ל האמת היא אחת ויחידה?
2. מדוע השתקת ויכוח בענייני דת מביעה חולשה דתית?
3. לאיזו מעמדות הסובלנות של וולצר שייכת עמדתו של המהר"ל? נמקו.
דיון
משימת סיכום
לפניכם קטע ממצע המפלגה "עלה ירוק" שהתמודדה בשתי מערכות הבחירות האחרונות לכנסת.

"אנו דורשים ביטול כל ההרשעות של צרכני קנביס לצריכה אישית. עלה ירוק תפעל בכל דרך להפסיק את האיוולת שהוציאה את הקנביס אל מחוץ לחוק. עלה ירוק תפעל ללא לאות להוציא את צמח הקנביס מרשימת הסמים המסוכנים. לגליזציה של הקנביס תתרום בצורה חד משמעית לכלכלת ישראל. לפי ההערכות הנמוכות ביותר, שוק המריחואנה הישראלי מגלגל היום כ-3 מיליארד שקל בשנה. המע"מ לבדו, לּויוטל על מריחואנה, יכול להכניס לקופת המדינה מעל 500 מיליון שקל בשנה. [...] עלה ירוק תפעל לשינוי החקיקה [כמו בלגיה, הולנד, אנגליה, איטליה, ספרד, פורטוגל, שווייץ ועוד], כך שכל השימושים בקנביס יהיו חוקיים לחלוטין. אנו מאמינים שניתן להקים תעשייה שלמה המבוססת על מוצרי הקנביס ובכך להגביר את היצוא, להכניס יותר דולרים לקופת המדינה ולספק יותר מקומות עבודה.

שאלות
1. יש הטוענים שאין לסבול מפלגה שזה מצעה, כי הדרישה להפוך את השימוש בסם מהסמים לחוקי היא בלתי נסבלת בשל הנזקים הגדולים שיגרמו לחברה ובעיקר לנוער.
2. האם לדעתכם יש לגלות סובלנות כלפי מפלגה מסוג זה?
3. מנהלי בתי ספר רבים התלבטו האם להביא נציג ממפלגה זו לפנל בחירות בבית ספרם. האם לדעתכם ראוי להביא את נציג מפלגה זאת לדיון בבתי הספר? נמקו את תשובותיכם.
קישורים לרקע והרחבה:
קישור למערכים נוספים