הדף מאת: נעמה שקד / בית מדרש אלול
עיון בדבריו של א"ד גורדון על הלל הזקן, כיצד הוא קורא את העיקרון שמעמיד הלל לגר הבא להתגייר ככלל מכונן לחיים - הן את האמירה "דסני עלך לחברך לא תעביד" הן את המשכה "ואידך פירושא הוא - זיל גמור!"וכיצד הוא מבאר את שני אלו כהבדל מהותי בין היהדות לנצרות.
הלל מגייר על רגל אחתמעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי, אמר לו: גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת. דחפו באמת הבנין שבידו. בא לפני הלל, גייריה. אמר לו: דעלך סני לחברך לא תעביד (מה ששנוי עליך לא תעשה לחברך), זו היא כל התורה כולה, ואידך פירושה הוא, זיל גמור (והשאר - פירוש, לך ולמד בעצמך). לסוגיה המלאה באתר פשיטא
There was another incident involving one gentile who came before Shammai and said to Shammai: Convert me on condition that you teach me the entire Torah while I am standing on one foot. Shammai pushed him away with the builder’s cubit in his hand. This was a common measuring stick and Shammai was a builder by trade. The same gentile came before Hillel. He converted him and said to him: That which is hateful to you do not do to another; that is the entire Torah, and the rest is its interpretation. Go study. There was another incident involving one gentile who was passing behind the study hall and heard the voice of a teacher who was teaching Torah to his students and saying the verse: “And these are the garments which they shall make: A breastplate, and an efod, and a robe, and a tunic of checkered work, a mitre, and a girdle” (Exodus 28:4). The gentile said: These garments, for whom are they designated? The students said to him: For the High Priest. The gentile said to himself: I will go and convert so that they will install me as High Priest. He came before Shammai and said to him: Convert me on condition that you install me as High Priest. Shammai pushed him with the builder’s cubit in his hand. He came before Hillel; he converted him.
א"ד גורדון, לבירור ההבדל בין היהדות והנצרות, מתוך: האדם והטבע'מה ששנוא עליך' לעומת 'ואהבת לרעך כמוך' --- את הדבר הזה אתה רואה תיכף על פי ההבדל באותו העיקר ההתחלי, המעשי, שכל אחת משתי הדתות על פי דרכה מוסרת לאדם בתור כלל ראשון להתנהג על פיו בחיים המעשיים. הנצרות נותנת את הכלל ההתחלי הזה בצורת חיוּב גדול, שאין גדול ממנו, בצורת רגש נפשי עליון, בצורת האהבה העליונה, כלומר אותו 'ואהבת לרעך כמוך', הבא בתורת היהדות בבחינת מסקנה חיובית מתוך האזהרות השליליות שלפניו, מ'לא תגנוב' עד 'לא תשנא את אחיך בלבבך... לא תקום ולא תטור', כאילו בבחינת אור בוקע עולה מתוך הנפש אחרי שטוהרה מזוהמת החיים המצומצמים, אותו 'ואהבת לרעך כמוך', ובצורה עוד יותר מזהירה, נמסר על ידי הנצרות בתור כלל ראשון, בתור דבר מסוים, שאין לפניו ולא אחריו כלום, בתור דבר, שאינו דורש שום הכנה ואינו מסוגל לשום התפתחות. באותה תקופת הזמן גופה, בזמן שלפני צמיחת הנצרות וקרוב לזמנה, שמה היהדות בפי הילל הזקן שלה, בתור יסוד לכל תורתה, כלל פשוט מאוד בצורת שלילה קלה מאוד: 'מה דעלך סני לחברך לא תעביד... ואידך פירושה זיל גמור'[3]. פה מתבטא המוסר של היהדות לא רק בחלקו הראשון והעיקרי של המאמר:'מה דעלך סני לחברך לא תעביד', כי אם גם בחלקו השני: 'ואידך פירושא זיל גמור', לך השלם, למד, השתלם! אם כיוון לך הילל או לא כיוון, זה קו אופיי עיקרי בצורתה של היהדות. בהבדל מן הנצרות, הנותנת לאדם דבר שלם, קיים ועומד. פה, בכל יחסו של הילל אל עובד האלילים, שבא לבקש מפיו תורת חיים, מורגש איזה מעוף נפשי כביר כוח וצנוע, מעוף לא מעל השטח אל ענני השמיים, אל מעל לכל חיים, כי אם מתוך עומק חיוני אל מעבר לכל גבולים, החוסמים את החיים. בכל מסירותו של הילל לתורה הכתובה והמסורה, בכל הכירו את הצורך לאדם חי או שבא לחיות באותם התנאים ללמוד לדעת את תורת החיים, המתאימה לאותם החיים, אתה מרגיש, כי עיקר העיקרים הוא בעיניו סוף סוף הפעולה העצמית החפשית של האדם, שהיא המחדשת את החיים, שהיא עצם החיים ולפיכך עצם תורת החיים. רק מתוך השגה עמוקה כזאת יכול אדם לבוא לידי הכרת הצורך למסור לאדם, המבקש דרך בחיים, מעין נקודה הנדסית של כל בניין חייו ועולמו. ואם אמנם עוד מתחילת בריאתה כבר נתנה היהדות את הנקודה בבחינת אצילות: 'קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם' (הקדושה, לפי מובנה הפשוט והטבעי שבתורה, היא בעצם מושג שלילי: טהרה עליונה מכל מידה שלילית במחשבה, ברגש, בחיים חירות עליונה, אמת עליונה, יחס עליון), לא הסתפק בזה הילל ונתן את הנקודה בבחינת עשיה: 'מה דעלך סני לחברך לא תעביד'. פה, בניגוד לשאיפתה של הנצרות, כעין שאיפה לצמצם את הנקודה על מנת לתת לאדם יותר חירות. 'ואידך זיל גמור!' את הצורות תעשה בעצמך, תוכל להגיע למדרגה של 'גוי נתתי למכים ולחיי למורטים' או למעלה מזו או למדרגה עליונה מזו בבחינה אחרת, אבל תגיע מעצמך, דברים כאלה אינם בכלל ציווי, כי הם כל תוכן חייו, כל יצירת חייו של האדם, של כל אדם על פי דרכו, על פי צלמו העצמי העליון. ---למקור השלם
א"ד גורדון, לבירור ההבדל בין היהדות והנצרות, מתוך: האדם והטבעהערה: איך לקרוא תלמוד או תנ"ך[3] פה עלי להעיר הערה כוללת, כי בבארי מאמר מן התלמוד או מן התנ"כ על פי דרכי, אין כוונתי לאמר, כי כך, באותה הצורה, שאני חושב עתה, חשב מי שאמת את המאמר ההוא. אני רואה במאמרים ממין זה ביטוי של יחס ידוע, שהביטוי משתנה, מתחדש, מתרחב, מתעמק, לפי התפתחות אותו היחס בחיים המתפתחים והולכים, אבל הגרעין הפנימי שביחס נשאר תמיד אחד, וזה הגרעין הפנימי שביחס לעניני עיקר. ובזה ההבדל שבין מאמרים ממין זה ובין מאמרים מספירת המחשבה המופשטת או אפילו מספירת השירה המסוימת, פה חיים, חיים בכל שלמותם, הכוללים הכל. בכלל, בכל מה שאני מציע פה, אני משתדל לפתוס ולברר את הגרעין העיקרי הזה שביהדות, את האור הגנוז לפי מה שיש להשיגו על פי קרני האור, הבוקעות ועולות מתוך היהדות, במידה שיורדים לסוף עמקה. א.ד. ג.למקור השלם
