עבדים היינו?
הדף מאת: יעל גרני / עתיד במידבר
שלוש נקודות מבט בין מצרים לשנות האלפיים
וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף: וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ: הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ: וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס: וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ וַיָּקֻצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ: וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה אֵת כָּל עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ:
Now there arose a new king over Egypt, who knew not Joseph. And he said unto his people: ‘Behold, the people of the children of Israel are too many and too mighty for us; come, let us deal wisely with them, lest they multiply, and it come to pass, that, when there befalleth us any war, they also join themselves unto our enemies, and fight against us, and get them up out of the land.’ Therefore they did set over them taskmasters to afflict them with their burdens. And they built for Pharaoh store-cities, Pithom and Raamses. But the more they afflicted them, the more they multiplied and the more they spread abroad. And they were adread because of the children of Israel. And the Egyptians made the children of Israel to serve with rigour. And they made their lives bitter with hard service, in mortar and in brick, and in all manner of service in the field; in all their service, wherein they made them serve with rigour.
עבדים, ברי סחרוף, מתוך התקליטור נגיעות, 1998
עבדים/ ברי סחרוף
על נהר אספירין ישבנו
במקומות המוכרים
לא שומעים לא רואים
כאילו אנחנו אוויר
עוד מעט ייגמר הסרט
בקרוב המציאות
התמונה מטושטשת
והצליל לא ברור

כי כולנו עבדים אפילו
שיש לנו כזה כאילו
פותחים פה בגדול
ומחכים לעונג הבא
כולנו מכורים של מישהו
שמבקש עכשיו תרגישו
פותחים פה גדול ומחכים
למנה הבאה

חלונות ראווה יפים פה
זה הכול למכירה
גם אנחנו תלויים
עם פתקי החלפה
אז מה נעשה עם הכעס הזה
מה יהיה עם הקנאה
כולם רוצים להיות חופשיים
אבל ממה אלוהים ממה?
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il
נחמה ליבוביץ, עיונים בספר במדבר, בעקבות פרשנינו הראשונים והאחרונים, ספרית אלינר, ירושלים תשנ"ו עמ' 175
מה חטאו של העם?
מה הוא עצם חטאם, הלוא הוא "החשבון" אשר יעשו, הפחד בפני החירות, העצמאות "לרשת משכנות", לקבל על עצמם את מלוא האחריות, לחייהם, לכלכלתם, לניהול ענייניהם, אחריות לכל קיומם. הלוא טובה מזה ההליכה במדבר עמים ואפילו החזרה לעבדות מצרים – כי לעבד אין אחריות, הוא אינו אלא כלי בידי אחרים, וטוב לו בזה.
אותה עדה אשר בכתה בלילה ההוא קבעה את הנוסח לדורות: חיפוש אחר בטוחות, חברות ביטוח במקום ביטחון, בריחה מפני אחריות עצמית לקיומם, ניתנה ראש ונשובה ל... למקום עבדותנו.
(ב) כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי - שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם [...] (ה) וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי (ו) וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ.
If thou buy a Hebrew servant, six years he shall serve; and in the seventh he shall go out free for nothing.
פירוש רש"י על שמות, פרק כא, פסוק ו
ומה ראה אזן להרצע מכל שאר אברים שבגוף? [...] אזן ששמעה על הר סיני "כי לי בני ישראל עבדים" והלך וקנה אדון לעצמו, תרצע. ר"ש היה דורש מקרא זה [...] מה נשתנו דלת ומזוזה מכל כלים שבבית? אמר הקב"ה: דלת ומזוזה שהיו עדים במצרים כשפסחתי על המשקוף ועל שתי המזוזות ואמרתי (ויקרא כה) "כי לי בני ישראל עבדים" - עבדי הם ולא עבדים לעבדים, והלך זה וקנה אדון לעצמו, ירצע בפניהם:
א. "עבד עברי" (שמות כא,ב) האמור בתורה זה הישראלי שמכרו אותו בית דין על כורחו, או המוכר עצמו לרצונו. כיצד: גנב, ואין לו לשלם את הקרן בית דין מוכרין אותו כמו שביארנו בהלכות גניבה. ב ואין לך איש מישראל שמוכרין אותו בית דין אלא הגנב בלבד, ועל זה שמכרוהו בית דין הוא אומר "כי תקנה עבד עברי" (שמות כא,ב); ועליו הוא אומר במשנה תורה "כי יימכר לך אחיך העברי" (דברים טו,יב). ג מוכר עצמו כיצד: ישראל שהעני ביותר נתנה לו תורה רשות למכור את עצמו, שנאמר "וכי ימוך אחיך עימך, ונמכר לך" (ויקרא כה,לט). ואינו רשאי למכור את עצמו ולהצניע דמיו, או לקנות בהם סחורה או כלים, או ליתנם לבעל חובו, אלא אם כן צריך לאוכלן בלבד. ואין אדם רשאי למכור את עצמו עד שלא יישאר לו כלום, ואפילו כסות לא תישאר לו; ואחר כך ימכור עצמו.
ד כבר ביארנו שאין האישה נמכרת בגניבתה, וכן אינה מוכרת את עצמה; ואינה קונה עבד לא עברי ולא כנעני, מפני החשד. ואין הגר נקנה בעבד עברי שנאמר "ושב, אל משפחתו" (ויקרא כה,מא), מי שיש לו משפחה.
ה עבד עברי שמכרוהו בית דין אין מוכרין אותו אלא לישראל, או לגר צדק. וכן המוכר עצמו אינו רשאי למכור עצמו לגוי, ואפילו לגר תושב; ואם עבר ומכר עצמו אפילו לעובד עבודה זרה, ואפילו לעבודה זרה עצמה הרי זה מכור: שנאמר "או לעקר, משפחת גר" (ויקרא כה,מז) "לעקר", זה הנמכר לעבודה זרה. ו בא ואמר לך הריני מוכר עצמי לגויים אין אתה זקוק לו, עד שיימכר. אבל אחר שנמכר לגוי אף על פי שעבר ועשה שלא כהוגן, מצוה לפדותו שלא ייטמע בהם: שנאמר "אחרי נמכר, גאולה תהיה לו" (ויקרא כה,מח).
ז אחד המוכר עצמו, או שמכרוהו בית דין אינו נמכר בפרהסיה על אבן המקח, ולא בסימטה כדרך שהעבדים נמכרין: שנאמר "לא יימכרו, ממכרת עבד" (ויקרא כה,מב), אינו נמכר אלא בצנעה ודרך כבוד.
ח כל עבד עברי, אסור לעבוד בו בפרך. ואיזו היא עבודת פרך זו עבודה שאין לה קצבה, או עבודה שאינו צריך לה, אלא תהיה מחשבתו להעבידו בלבד, שלא ייבטל. ט מכאן אמרו חכמים שלא יאמר לו עדור תחת הגפנים עד שאבוא, שהרי לא נתן קצבה; אלא יאמר לו עדור עד שעה פלונית, או עד מקום פלוני. י וכן לא יאמר לו חפור מקום זה, והוא אינו צריך לו. ואפילו להחם לו כוס של חמין, או להצן לו, והוא אינו צריך לו אסור, ועובר עליו בלא תעשה: שנאמר "לא תרדה בו, בפרך" (ויקרא כה,מג; ויקרא כה,מו), הא אינו עושה לו אלא דבר קצוב שהוא צריך לו.
יא וכן הגוי שנמכר לו אם רדה בו בפרך, הרי ישראל מצווין למונעו. ואם הניחוהו עוברים בלא תעשה, שנאמר "לא ירדנו בפרך, לעיניך" (ויקרא כה,נג). ואין אנו נזקקין להיכנס לרשותו של גוי, ולבדוק אחריו שלא יעבידנו בפרך: שנאמר "לעיניך", בזמן שאתה רואה.
יב כל עבד עברי אסור לישראל שקנהו להעבידו בדברים בזויים שהם מיוחדים לעשיית העבדים, כגון שיוליך אחריו כליו לבית המרחץ, או יחלוץ לו מנעליו: שנאמר "לא תעבוד בו, עבודת עבד" (ויקרא כה,לט). אינו נוהג בו אלא כשכיר, שנאמר "כשכיר כתושב, יהיה עימך" (ויקרא כה,מ).
יג ומותר לספר לו שיערו, ולכבס לו כסותו, ולאפות לו עיסתו. אבל לא יעשה אותו בלן לרבים, או ספר לרבים, או נחתום לרבים; ואם הייתה אומנותו זאת קודם שיימכר, הרי זה יעשה. אבל רבו לא ילמדנו כתחילה מלאכה כלל; אלא אומנות שהיה בה, היא שעושה כשהיה עושה מקודם. יד במה דברים אמורים, בעבד עברי, מפני שנפשו שפלה במכירה. אבל ישראל שלא נמכר מותר להשתמש בו כעבד, שהרי אינו עושה מלאכה זו אלא ברצונו ומדעת עצמו.
טו אנשים שאינן נוהגין כשורה, מותר לרדותן בחוזקה ולהשתעבד בהן. מלך שגזר שכל מי שלא ייתן המס הקצוב על כל איש ואיש, ישתעבד לזה שנתן המס על ידו הרי זה מותר להשתמש בו יותר מדיי, אבל לא כעבד; ואם אינו נוהג כשורה, מותר להשתמש בו כעבד.
טז כל עבד עברי או אמה עברייה חייב האדון להשוותן אליו במאכל ובמשקה בכסות ובמדור, שנאמר "כי טוב לו עימך" (דברים טו,טז): שלא תהיה אתה אוכל פת נקייה והוא אוכל פת קיבר, אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש, אתה ישן על גבי מוכין והוא ישן על גבי התבן, אתה דר בכרך והוא דר בכפר או אתה בכפר והוא בכרך שנאמר "ויצא, מעימך" (ויקרא כה,מא). מכאן אמרו חכמים כל הקונה עבד עברי, כקונה אדון לעצמו. יז וחייב לנהוג בו מנהג אחווה, שנאמר "ובאחיכם בני ישראל איש באחיו" (ויקרא כה,מו). ואף על פי כן צריך העבד לנהוג בעצמו מנהג עבדות, באותן העבודות שהוא עושה לו.
יח אין אמה עברייה נוהגת ולא עבד עברי נוהג, אלא בזמן שהיובל נוהג, בין עבד עברי שמוכר עצמו, בין זה שמכרוהו בית דין; וכבר ביארנו מתיי בטלו היובלות.
A Hebrew slave spoken of in the Torah is an Israelite whom the court sold into servitude forcibly, or one who sold himself voluntarily. If, for example, a man committed a theft and has no means to pay the value of the stolen object, the court sells him, as we have stated in the section concerning theft. With the exception of a thief, the court may not sell any Israelite. When the Torah says: "If you buy a Hebrew slave" (Exodus 21:2), it refers to one whom the court has sold. Of such a one it is written in Deuteronomy: "If your fellow Hebrew is sold to you" (15:12). The person who voluntarily sells himself into slavery is an Israelite who has become exceedingly poor, and the Torah has permitted him to sell himself, as it is written: "If your brother becomes poor and sells himself to you" (Leviticus 25:39). He is not permitted to sell himself and put the money away or buy merchandise or utensils with it, or give it to a creditor. He can sell his freedom only if he needs the money for food. One is not permitted to sell himself unless he has nothing left, not even clothing. Only then may he sell himself. We have already explained that a woman may not be sold by the court for theft, nor may she sell herself.— — If the court sells a Hebrew slave, it sells him only to an Israelite or to a true proselyte. So too, if one voluntarily sells himself, he must not sell himself to a heathen, or even to a resident alien who renounced idolatry. If, however, he broke the law and sold himself even to an idolater, or even to the idol itself [to take care of it], he is sold, as it is written: "If he sells himself to the resident alien … or to an offshoot of an alien's family" (Leviticus 25:47). Offshoot alludes to one who sells himself [to be of service] to the idol itself. If one comes and tells you: "I am going to sell myself to a heathen," you are not obligated to pay attention to him unless he has sold himself already. But after he has sold himself to a heathen, even though he has broken the law and acted wrongfully, it is a duty to redeem him, so that he may not become assimilated with idolaters, as it is written: "After he has sold himself he should be bought back." Whether he sells himself or is sold by the court, he must not be sold publicly at an auction place or in a backstreet, as slaves are generally sold, for it is written: "They must not be sold as slaves are sold" (Leviticus 25:42). He should rather be sold privately and politely. It is forbidden to work a Hebrew slave ruthlessly. What is meant by ruthless work? It is work that has no definite time or limit, or needless work designed only to keep the slave working and occupied. Hence, the sages have said: The master should not tell the Hebrew slave: "Pluck weeds under the vines until I arrive," because he has not given him a time limit. He should rather tell him : Pluck weeds until a certain hour or up to a certain place. Nor should he say to him: "Dig up this place," when he does not need it. It is even forbidden to tell him to prepare a glass of hot or cold water for him if he does not need it. By doing this he breaks a prohibitive law, as it is written: "You shall not rule over him ruthlessly" (43). This implies that the Hebrew slave is to do for the master only what is time-marked and needed. An Israelite who bought any Hebrew slave is forbidden to impose upon him humiliating tasks, performed by slaves only, such as making him carry his clothing to the bathhouse, or take off his shoes, as it is written: "Do not subject him to the treatment of a slave" (39). He must treat him as a hired worker, as it is written: "You must let him stay with you as a hired servant and a resident alien" (40).— — This applies only to a Hebrew slave, who feels humiliated by having been sold. It is, however, permissible to impose the work of a slave upon an Israelite who has not been sold, since the latter is doing this work voluntarily and with his own consent. [Regarding] people that do not behave well, it is permissible to subjugate them with force and enslave them. [If there is] a king that rules that anyone that does not give the fixed tax, [and that therefore] he is enslaved to whoever pays the tax [for him], it is permissible to use him more than necessary. But not like a [Caananite] slave. [But] if he does not behave well, it is permissible to use him as a [Caananite] slave. The master must treat his Hebrew male and female slaves as his equals as to food, drink, clothing, and shelter, as it is written: "Because he fares well with you" (Deuteronomy 15:16), meaning that you should not eat white bread, and the slave black bread; you should not drink old wine, and he new wine; you should not sleep on a feather bed, and he on straw; you should not live in the city, and he in the village; or you in the village, and he in the city, as it is written: "He shall come out from staying with you" (Leviticus 25:41). Hence, the sages have declared: "He who has bought a Hebrew slave is like one who has acquired a master for himself" (Kiddushin 20a). He should treat him brotherly, as it is written : "You must not lord it over your brothers the children of Israel" (Leviticus 25:46). Nevertheless, the slave should behave as a slave in the servile work he does for his master. The laws pertaining to Hebrew female and male slaves are applicable only when the law of the jubilee year applies, regardless of whether it is a Hebrew slave who has sold himself or one whom the court has sold. We have already explained as to when jubilees were discontinued.
מתוך: שירי יהודה הלוי: שירי קודש וחול, ש' ברנשטיין (עורך), ניו-יורק, תש"ה (מתוך אתר "דעת")
עבדי ה' / ר' יהודה הלוי (ריה"ל)
עבדי הזמן עבדי עבדים הם,
עבד ה' הוא לבדו חופשי

לשיר במלואו
האבודרהם, תיקון התפילות וענייניהם, השער השלישי, אושא, ירושלים, תשכ"ג. עמ' כה
לפי שהאשה משועבדת לבעלה לעשות צרכיו, ואם היתה מחויבת במצוות עשה שהזמן גרמא אפשר שבשעת עשיית המצווה יצווה אותה הבעל לעשות מצוותו. ואם תעשה מצוות הבורא- אוי לה מבעלה. ואם תעשה מצוותו ותניח מצוות הבורא- אוי לה מיוצרה. לפיכך פטרה הבורא ממצוותיו כדי להיות שלום עם בעלה.
הראי"ה קוק, מתוך ההקדמה לפירוש ההגדה של פסח
ההבדל שבין העבד ובן החורין איננו רק הבדל מעמדי, שהאחד הוא משועבד והשני בלתי משועבד. אנו יכולים למצוא עבד משכיל שרוחו הוא מלא חרות, ולהפך- בן חורין שרוחו הוא רוח של עבד. החרות הצביונית (המהותית) היא אותה הרוח הנישאה שהאדם, וכן העם בכלל, מתרומם על ידה להיות נאמן לעצמיות הפנימית שלו, לתכונה הנפשית של צלם אלהים אשר בקרבו, ובתכונה כזאת אפשר לו להרגיש את חייו בתור חיים מגמתיים, שהם שווים את ערכם. מה שאין כן בבעל הרוח של העבדות, שלעולם אין תוכן חייו והרגשתו מעורים בתכונתו הנפשית העצמית, כי אם במה שהוא יפה וטוב אצל האחר השולט עליו איזו שליטה שהיא, בין שהיא רשמית בין שהיא מוסרית- במה שהאחר מוצא שהוא יפה וטוב...
Aristotle, The Politics of Aristotle, Benjamin Jowett, trans., (New York: Colonial Press, 1900), pp. 4-9
אריסטו על עבדות
But is there any one thus intended by nature to be a slave, and for whom such a condition is expedient and right, or rather is not all slavery a violation of nature? There is no difficulty in answering this question, on grounds both of reason and of fact. For that some should rule and others be ruled is a thing not only necessary, but expedient; from the hour of their birth, some are marked out for subjection, others for rule

מילים
  • expedient - אמצעי כלשהו שהולם את המצב, בייחוד מצב דחוף
אמרטיה סן, "החירות האישית כהתחייבות חברתית", מקרוב: כתב עת לספרות וחברה (גיליון 9), גדי טאוב ונסים קלדרון (עורכים), הוצאת ידיעות אחרונות, 2002, עמ' 84-83
החירויות הבסיסיות שאנו נהנים מהן ומיישמים עליהן את האחריות שלנו תלויות בנסיבות אישיות, חברתיות וסביבתיות שהן מקריות לחלוטין. ילד שנמנעה ממנו ההזדמנות שמציע בית הספר היסודי איננו מקופח רק בצעירותו, אלא נותר מוגבל למשך כל חייו (כשהוא הופך לאדם שאיננו כשיר לעשות דברים בסיסיים הכרוכים בקריאה, כתיבה וחשבון). אישה שחסרים לה האמצעים להשיג טיפול רפואי לחולי שממנו היא סובלת איננה רק קרבן לחולניות בלתי הכרחית או לאפשרות של מוות שניתן למנוע אותו, אלא היא גם מנועה מלעשות דברים מסוימים למען עצמה ולמען אחרים דברים שהייתה רוצה לעשותם כאדם אחראי. העובד המשועבד הנולד לתוך מצב של חצי-עבדות, הילדה המשועבדת החנוקה בחברה דכאנית, האיכר חסר האדמה והאונים שאין לו אמצעים בסיסיים להשגת הכנסה מכל אלה נמנעים לא רק תנאי היסוד לחיי רווחה, אלא גם תנאים הדרושים כדי לנהל חיים אחראיים, התלויים בנסיבות המאפשרות מספר חירויות בסיסיות [...] ללא החירות הבסיסית והכשירות לעשות דבר-מה, אדם איננו אחראי לביצועו [...] המשימה היא אפוא יצירת אפשרויות רבות יותר להחלטות ולבחירות משמעותיות בקרב אנשים שיכולים לאחר מכן לפעול בצורה אחראית על בסיס החלטתם.

עלינו לבדוק נוסף לחירויות המגולמות בתהליכים פוליטיים, חברתיים וכלכליים גם את המידה שבה אנשים מקבלים את ההזדמנות להשיג תוצאות שהם מייחסים להן ערך, ושיש להם סיבה לייחס להן ערך. רמת ההכנסה הריאלית שאנשים מקבלים חשובה ככל שהיא מעניקה להם הזדמנות נאותה לרכוש סחורות ושירותים וליהנות מרמת חיים ההולמת את הרכישות האלה. אך [...] רמות ההכנסה עלולות פעמים רבות לספק מידע שגוי לגבי מדדים חשובים כמו החירות לחיות חיים ארוכים, להימנע ממוות בלתי-הכרחי, להחזיק במשרה ראויה, או לחיות בקהילות שלוות המוגנות מפני פשיעה.

השקפת הכשירויות האנושיות מתמקדת ביכולתם של אנשים לנהל חיים שיש להם סיבות טובות לייחס להם ערך, ולפעול למימוש האפשרויות הריאליות הניצבות בפניהם. אותן כשירויות שעומדות למעשה לרשותו של אדם תלויות בטבע ההסדרים החברתיים [...] ובנקודה זו האחריות מוטלת על כתפי המדינה או החברה.
פרננדו פסואה, חנויות הטבק - מבחר קטעי שירה ופרוזה, תרגום: יורם מלצר, עמ' 46, הוצאת רימונים
נתין חסר תועלת של גרמי שמים שליטים , בני חלוף כמוני, אני חי חיים

שאיני רוצה ואינני אוהב,

חיים שהם שלי כי אני הם.

בצינוק העבדים של היותי מי שאני,

אני משתחרר עם זאת ממחשבה על עצמי,

מביט למעלה , אל גרמי השמים השולטים

כפופים למבט בזהרם.

אדירות ממדים ריקה מתוכן המעמידה פני אינסוף

(כאילו אפשר לראות את האינסוף!)

היא מעניקה לי חירות?

כיצד, כשהחרות אינה בידה?
© כל הזכויות שמורות למחבר והוצאת רימונים