"שנה שמתחילה לה" - על משמעות תחילת השנה בסתיו
1א
הדף מאת: קובי וייס / הלל ישראל
2ב
מהו השוני התודעתי בין שנה המתחילה בניסן לשנה המתחילה בתשרי? איך הוא משפיע על ההתייחסות לראש השנה כיום דין? ואיך על עיצוב חיי האדם בכלל?
3ג
חודש ניסן
הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה.
’This month shall be unto you the beginning of months; it shall be the first month of the year to you.
4ד
ראש השנה במקרא
וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם
And in the seventh month, on the first day of the month, ye shall have a holy convocation: ye shall do no manner of servile work; it is a day of blowing the horn unto you.
5ה
אַרְבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים הֵם:
בְּאֶחָד בְּנִיסָן ראשׁ הַשָּנָה לַמְּלָכִים וְלָרְגָלִים
בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל ראשׁ הַשָּׁנָה לְמַעֲשַר בְּהֵמָה
רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים:
בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי ראשׁ הַשָּׁנָה לַשָּׁנִים וְלַשְּׁמִטִּין וְלַיּוֹבְלוֹת, לַנְּטִיעָה וְלַיְרָקוֹת
בְּאֶחָד בִּשְׁבָט ראשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי; בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: בַּחֲמִשָּׁה עָשָר בּוֹ.
There are four new years:The first of Nisan is the new year for kings and for festivals. The first of Elul is the new year for the tithe of beasts. Rabbi Elazar and Rabbi Shimon say: the first of Tishri. The first of Tishri is the new year for years, for shmitta and jubilee years, for planting and for [tithe of] vegetables. The first of Shevat is the new year for trees, according to the words of Bet Shammai. Bet Hillel says: on the fifteenth of that month.
6ו
דיון
  • מהי לדעתכם הסיבה למעבר "ראש השנה לשנים" מניסן לתשרי?
  • איזו השפעה יש למעבר זה?
  • מהו ההבדל התודעתי בין שנה המתחילה בתשרי לשנה המתחילה בניסן? האם מחזור השנים המשתנה ומתחדש מניסן לניסן לעומת מתשרי לתשרי גורם לתחושה שונה בחיים?
7ז
הפחד מהחושך
לְפִי שֶׁרָאָה אָדָם הָרִאשׁוֹן יוֹם שֶׁמִּתְמַעֵט וְהוֹלֵךְ,
אָמַר: "אוֹי לִי, שֶׁמָּא בִּשְׁבִיל שֶׁסָּרַחְתִּי עוֹלָם חָשׁוּךְ בַּעֲדִי וְחוֹזֵר לְתֹהוּ וַבֹהוּ וְזוֹ הִיא מִיתָה שֶׁנִּקְנְסָה עָלַי מִן הַשָּׁמַיִם."
עָמַד וְיָשַׁב ח' יָמִים בְּתַעֲנִית וּבִתְפִלָּה.
כֵּיוָן שֶׁרָאָה תְּקוּפַת טֵבֵת וְרָאָה יוֹם שֶׁמַּאֲרִיךְ וְהוֹלֵךְ, אָמַר: "מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם הוּא." הָלַךְ וְעָשָׂה שְׁמוֹנָה יָמִים טוֹבִים.
לַשָּׁנָה הָאַחֶרֶת עֲשָׂאָן לְאֵלּוּ וּלְאֵלּוּ יָמִים טוֹבִים. הוּא קְבָעָם לְשֵׁם שָׁמַיִם וְהֵם קְבָעוּם לְשֵׁם עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים.

מילים
  • סרח - סטה מדרך הישר; הושחת; התקלקל
  • מיתה - מוות
  • תענית - צום
With regard to the dates of these festivals, the Sages taught: When Adam the first man saw that the day was progressively diminishing, as the days become shorter from the autumnal equinox until the winter solstice, he did not yet know that this is a normal phenomenon, and therefore he said: Woe is me; perhaps because I sinned the world is becoming dark around me and will ultimately return to the primordial state of chaos and disorder. And this is the death that was sentenced upon me from Heaven, as it is written: “And to dust shall you return” (Genesis 3:19). He arose and spent eight days in fasting and in prayer. Once he saw that the season of Tevet, i.e., the winter solstice, had arrived, and saw that the day was progressively lengthening after the solstice, he said: Clearly, the days become shorter and then longer, and this is the order of the world. He went and observed a festival for eight days. Upon the next year, he observed both these eight days on which he had fasted on the previous year, and these eight days of his celebration, as days of festivities. He, Adam, established these festivals for the sake of Heaven, but they, the gentiles of later generations, established them for the sake of idol worship.
8ח
אמצע ספטמבר, אסתר שמיר. מופיע בתקליטור של גלי עטרי, 'אמצע ספטמבר'
אמצע ספטמבר / אסתר שמיר
השנה מתחילה באמצע ספטמבר
בזעם עצום וגובר
רוחות סוערות נלחמות על כל עבר
החורף ממית וקוצר

אומרים שסוף העולם מתקרב
בלילות החשכה גוברת
כל הקיץ הרקיע היה אדום מכאב
מתחתיו האדמה בוערת
© כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם
www.acum.org.il
9ט
הבסיס התלמודי לאגדת אדם הראשון:
10י
תהילים (קלט)
(א) לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד מִזְמוֹר ה’ חֲקַרְתַּנִי וַתֵּדָע. (ב) אַתָּה יָדַעְתָּ שִׁבְתִּי וְקוּמִי בַּנְתָּה לְרֵעִי מֵרָחוֹק. (ג) אָרְחִי וְרִבְעִי זֵרִיתָ וְכָל-דְּרָכַי הִסְכַּנְתָּה. (ד) כִּי אֵין מִלָּה בִּלְשׁוֹנִי הֵן ה’ יָדַעְתָּ כֻלָּהּ. (ה) אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה (ח) אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ. (ט) אֶשָּׂא כַנְפֵי-שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם. (י) גַּם-שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ. (יא) וָאֹמַר אַךְ-חֹשֶׁךְ יְשׁוּפֵנִי וְלַיְלָה אוֹר בַּעֲדֵנִי. (יב) גַּם-חֹשֶׁךְ לֹא-יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָּ וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר כַּחֲשֵׁיכָה כָּאוֹרָה.

הסברים
  • ישופני - השווה לבראשית פרק ג פסוק טו: "הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ, וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב"
For the Leader. A Psalm of David. O LORD, Thou hast searched me, and known me. . Thou knowest my downsitting and mine uprising, Thou understandest my thought afar off. Thou measurest my going about and my lying down, And art acquainted with all my ways. For there is not a word in my tongue, But, lo, O LORD, Thou knowest it altogether. Thou hast hemmed me in behind and before, And laid Thy hand upon me. Such knowledge is too wonderful for me; Too high, I cannot attain unto it. Whither shall I go from Thy spirit? Or whither shall I flee from Thy presence? If I ascend up into heaven, Thou art there; If I make my bed in the nether-world, behold, Thou art there. If I take the wings of the morning, And dwell in the uttermost parts of the sea; Even there would Thy hand lead me, And Thy right hand would hold me. And if I say: ‘Surely the darkness shall envelop me, And the light about me shall be night'; Even the darkness is not too dark for Thee, But the night shineth as the day; The darkness is even as the light.
11יא
פירוש רש"ר הירש על התורה, שמות, פרק יב פסוק ב
שתי התחלות השנה - לפי רש"ר הירש
שתי התחלות אפוא לשנה שלנו, בדומה לשתי ההתחלות של היום שלנו. שנה אחת שתחילתה הסתיו, ואם גם יבואו אביב וקיץ, אחריתה היא הסתיו. ושנה אחרת לנו אשר תחילתה אביב, ואם גם יבואו סתיו וחורף, בסופה יהיה אביב. כן יש לנו יום, שראשיתו הערב, וגם כי יתרומם לקראת בוקר וצהרים, יסתיים בערב. ויום לנו, שתחילתו בבוקר, ואף כי ישקע בערב ובליל, בסופו יהיה בוקר. מחוץ למקדש מתחיל היום ומסתיים – בערב; במקדש מתחיל ומסתיים היום – בבוקר (עי' ויקרא פרק ו פסוק ב). שנות הארץ והשנים הקובעות לגבי תוצרתה ועסקי נכסיה – "לשנים ולשמיטין וליובלות לנטיעה ולירקות" – ולמעשר בהמה – סופרים אותן מסתיו לסתיו. שנות ישראל שנות חגיו ומלכיו סופרים אותן מאביב לאביב. אזהרה זו לטבענו הכפול חרותה אפוא על ספר מסעות חיינו.כל אשר ארצי הוא, נולד מני ליל וללא פרח, ואף כי יעלה אל זיו צהרים ברוב-ציץ וברוב פרי, הלילה יהיה לו - נטול פרח - לקבר. כל אשר קדוש ויהודי הוא, מוצאו מן האור והחיים, וגם כי ייאבקו בו, בחצי דרכו, לילה ומוות, היחלץ ייחלץ מליל וממוות אלי אור וחיים; ואשר נולד מבוקר ומאביב, סופו הבוקר ולקראת אביב יתחדש.
12יב
אברהם בן יצחק, כל השירים, הקיבוץ המאוחד, 1992
בּוֹדְדִים אוֹמְרִים / אברהם בן יצחק
יוֹם לְיוֹם יַנְחִיל שֶׁמֶשׁ דּוֹעֶכֶת
וְלַיְלָה עַל לַיְלָה יְקוֹנֵן.
וְקַיִץ אַחַר קַיִץ יֵאָסֵף בַּשַּׁלֶּכֶתוְ
עוֹלָם מִצַּעֲרוֹ מִתְרוֹנֵן.

וּמָחָר נָמוּת, וְאֵין הַדִּבֵּר בָּנוּ,
וּכְיוֹם צֵאתֵנוּ נַעֲמֹד לִפְנֵי שַׁעַר עִם נְעִילָה.
ולֵב כִּי יַעֲלֹז: הֵן אֱלֹהִים קֵרְבָנוּ
,וְהִתְנֶחָם וְחָרַד מִפַּחַד הַמְּעִילָה.

יוֹם לְיוֹם יִשָּׂא שֶׁמֶשׁ בּוֹעֶרֶתוְ
לַיְלָה אַחַר לַיְלָה יִשְׁפֹּך כּוֹכָבִים,
עַל שִׂפְתֵי בוֹדְדִים שִׁירָה נֶעֱצֶרֶת:
בְּשֶׁבַע דְּרָכִים נִתְפַּלֵּג וּבְאֶחָד אָנוּ שָׁבִים
© כל הזכויות שמורות למחבר ולקיבוץ המאוחד-ספרית פועלים
www.kibutz-poalim.co.il
13יג
דיון
חיי אדם
מקובל ליצור, בייחוד בספרות ובשירה, הקבלה בין עונות השנה לתקופות שונות בחיי האדם.

למשל "בימי חורפו", "אביב נעורים".

איך משפיע החיתוך השונה של רצף עונות השנה שבין שנת תשרי לשנת ניסן על תפיסה זו ועל חיי האדם בכלל? האם יש שוני בין התפיסות השונות שנדונו במפגש בנוגע למענה על שאלה זו?
15 טו
16טז