הדף מאת: אפרת ואורי וייל / מסע ח"י
בפרקי השבוע במיזם 929 אנו נכנסים לספר שופטים ומגלים כמה גורמים המעכבים אדם מלשאת בעול ההנהגה. במהלך הלימוד ניכנס לעומקם של העיכובים השונים בדרך לאחריות ציבורית, מתוך קריאה בפרקים עצמם ובמקורות נוספים.
דיון
מהו המחיר האישי של כניסה לפוליטיקה והאם אנחנו מוכנים לשלם אותו? מחשבות בעקבות סיפורו של גדעון ומשל יותם.
מהו המחיר האישי של כניסה לפוליטיקה והאם אנחנו מוכנים לשלם אותו? מחשבות בעקבות סיפורו של גדעון ומשל יותם.
הדל במנשה
יא) וַיָּבֹא מַלְאַךְ ה', וַיֵּשֶׁב תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר בְּעָפְרָה, אֲשֶׁר לְיוֹאָשׁ, אֲבִי הָעֶזְרִי; וְגִדְעוֹן בְּנוֹ, חֹבֵט חִטִּים בַּגַּת, לְהָנִיס, מִפְּנֵי מִדְיָן. יב) וַיֵּרָא אֵלָיו, מַלְאַךְ ה'; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, (ה) עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל. יג) וַיֹּאמֶר אֵלָיו גִּדְעוֹן, בִּי אֲדֹנִי, וְיֵשׁ ה' עִמָּנוּ, וְלָמָּה מְצָאַתְנוּ כָּל-זֹאת; וְאַיֵּה כָל-נִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר סִפְּרוּ-לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ לֵאמֹר, הֲלֹא מִמִּצְרַיִם הֶעֱלָנוּ ה', וְעַתָּה נְטָשָׁנוּ ה', וַיִּתְּנֵנוּ בְּכַף-מִדְיָן. יד) וַיִּפֶן אֵלָיו, ה', וַיֹּאמֶר לֵךְ בְּכֹחֲךָ זֶה, וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת-יִשְׂרָאֵל מִכַּף מִדְיָן: הֲלֹא, שְׁלַחְתִּיךָ. טו) וַיֹּאמֶר אֵלָיו בִּי אֲדֹנָי, בַּמָּה אוֹשִׁיעַ אֶת-יִשְׂרָאֵל; הִנֵּה אַלְפִּי הַדַּל בִּמְנַשֶּׁה, וְאָנֹכִי הַצָּעִיר בְּבֵית אָבִי. טז) וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה', כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ; וְהִכִּיתָ אֶת-מִדְיָן, כְּאִישׁ אֶחָד.
And there came an angel of the Lord, and sat under the terebinth which was in ῾Ofra, that belonged to Yo᾽ash the Avi-῾ezri: and his son Gid῾on was threshing wheat by the winepress, to hide it from Midyan. And the angel of the Lord appeared to him, and said to him, The Lord is with thee, thou mighty man of valour. And Gid῾on said to him, Oh my Lord, if the Lord be with us, why then has all this befallen us? and where are all his miracles which our fathers told us of saying, Did not the Lord bring us up from Miżrayim? but now the Lord has forsaken us, and delivered us into the hand of Midyan. And the Lord turned to him, and said, Go in this thy might, and thou shalt save Yisra᾽el from the hand of Midyan: have not I sent thee? And he said to him, Oh my Lord, with what shall I save Yisra᾽el? behold, my family is the poorest in Menashshe, and I am the youngest in my father’s house. And the Lord said to him, Surely I will be with thee, and thou shalt smite Midyan as one man.
לו) וַיֹּאמֶר גִּדְעוֹן, אֶל-הָאֱלֹהִים: אִם-יֶשְׁךָ מוֹשִׁיעַ בְּיָדִי, אֶת-יִשְׂרָאֵל--כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. לז) הִנֵּה אָנֹכִי, מַצִּיג אֶת-גִּזַּת הַצֶּמֶר--בַּגֹּרֶן: אִם טַל יִהְיֶה עַל-הַגִּזָּה לְבַדָּהּ, וְעַל-כָּל-הָאָרֶץ חֹרֶב--וְיָדַעְתִּי כִּי-תוֹשִׁיעַ בְּיָדִי אֶת-יִשְׂרָאֵל, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. לח) וַיְהִי-כֵן--וַיַּשְׁכֵּם מִמָּחֳרָת, וַיָּזַר אֶת-הַגִּזָּה; וַיִּמֶץ טַל מִן-הַגִּזָּה, מְלוֹא הַסֵּפֶל מָיִם. לט) וַיֹּאמֶר גִּדְעוֹן, אֶל-הָאֱלֹהִים, אַל-יִחַר אַפְּךָ בִּי, וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפָּעַם; אֲנַסֶּה נָּא-רַק-הַפַּעַם, בַּגִּזָּה--יְהִי-נָא חֹרֶב אֶל-הַגִּזָּה לְבַדָּהּ, וְעַל-כָּל-הָאָרֶץ יִהְיֶה-טָּל. מ) וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים כֵּן, בַּלַּיְלָה הַהוּא; וַיְהִי-חֹרֶב אֶל-הַגִּזָּה לְבַדָּהּ, וְעַל-כָּל-הָאָרֶץ הָיָה טָל.
And Gid῾on said to God, If Thou wilt save Yisra᾽el by my hand, as Thou hast said, behold, I will put a fleece of wool on the threshing floor; and if there be dew on the fleece only, and it be dry on all the ground elsewhere, then shall I know that Thou wilt save Yisra᾽el by my hand, as Thou hast said, And it was so: for he rose up early on the morrow, and pressed the fleece together, and wrung the dew out of the fleece, a bowl full of water. And Gid῾on said to God, Let not Thy anger burn against me, and I will speak but this once: let me prove, I pray Thee, but this once with the fleece; let it now be dry only upon the fleece, and upon all the ground let there be dew. And God did so that night: for it was dry on the fleece only, and there was dew on all the ground.
דיון
בפסוקים אלה מסרב גדעון לפניית מלאך ה' להנהיג את העם. בהמשך הוא מבקש סימן משמים להצלחת משימתו.
* על פי דבריו, מדוע סירב גדעון להנהגה? האם ניתן להסיק מהתנהגותו סיבות נוספות לסירובו להנהיג? אם כן - מדוע לא ציין בדבריו את כל הסיבות?
* האם גם אתם הייתם בסיטואציה שבה סירבתם לקחת אחריות ולהוביל? נסו להיזכר בסיבות הגלויות ובסיבות הנסתרות לכך (אם היו).
* מדוע לדעתכם בחר גדעון דווקא במבחן הטל כדי לאשר את הצלחת שליחותו?
* איזה יחס מסמל סימן זה בין המנהיג לעם?
בפסוקים אלה מסרב גדעון לפניית מלאך ה' להנהיג את העם. בהמשך הוא מבקש סימן משמים להצלחת משימתו.
* על פי דבריו, מדוע סירב גדעון להנהגה? האם ניתן להסיק מהתנהגותו סיבות נוספות לסירובו להנהיג? אם כן - מדוע לא ציין בדבריו את כל הסיבות?
* האם גם אתם הייתם בסיטואציה שבה סירבתם לקחת אחריות ולהוביל? נסו להיזכר בסיבות הגלויות ובסיבות הנסתרות לכך (אם היו).
* מדוע לדעתכם בחר גדעון דווקא במבחן הטל כדי לאשר את הצלחת שליחותו?
* איזה יחס מסמל סימן זה בין המנהיג לעם?
שופטים, פרק ח, כב-כז
כב) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ-יִשְׂרָאֵל, אֶל-גִּדְעוֹן, מְשָׁל-בָּנוּ גַּם-אַתָּה, גַּם-בִּנְךָ גַּם בֶּן-בְּנֶךָ: כִּי הוֹשַׁעְתָּנוּ, מִיַּד מִדְיָן. כג) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, גִּדְעוֹן, לֹא-אֶמְשֹׁל אֲנִי בָּכֶם, וְלֹא-יִמְשֹׁל בְּנִי בָּכֶם: ה' יִמְשֹׁל בָּכֶם. כד) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם גִּדְעוֹן, אֶשְׁאֲלָה מִכֶּם שְׁאֵלָה, וּתְנוּ-לִי אִישׁ נֶזֶם שְׁלָלוֹ: כִּי-נִזְמֵי זָהָב לָהֶם, כִּי יִשְׁמְעֵאלִים הֵם. כה) וַיֹּאמְרוּ, נָתוֹן נִתֵּן; וַיִּפְרְשׂוּ, אֶת-הַשִּׂמְלָה, וַיַּשְׁלִיכוּ שָׁמָּה, אִישׁ נֶזֶם שְׁלָלוֹ. כו) וַיְהִי, מִשְׁקַל נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר שָׁאָל, אֶלֶף וּשְׁבַע-מֵאוֹת, זָהָב--לְבַד מִן-הַשַּׂהֲרֹנִים וְהַנְּטִיפוֹת וּבִגְדֵי הָאַרְגָּמָן, שֶׁעַל מַלְכֵי מִדְיָן, וּלְבַד מִן-הָעֲנָקוֹת, אֲשֶׁר בְּצַוְּארֵי גְמַלֵּיהֶם. כז) וַיַּעַשׂ אוֹתוֹ גִדְעוֹן לְאֵפוֹד, וַיַּצֵּג אוֹתוֹ בְעִירוֹ בְּעָפְרָה, וַיִּזְנוּ כָל-יִשְׂרָאֵל אַחֲרָיו, שָׁם; וַיְהִי לְגִדְעוֹן וּלְבֵיתוֹ, לְמוֹקֵשׁ.
כב) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ-יִשְׂרָאֵל, אֶל-גִּדְעוֹן, מְשָׁל-בָּנוּ גַּם-אַתָּה, גַּם-בִּנְךָ גַּם בֶּן-בְּנֶךָ: כִּי הוֹשַׁעְתָּנוּ, מִיַּד מִדְיָן. כג) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, גִּדְעוֹן, לֹא-אֶמְשֹׁל אֲנִי בָּכֶם, וְלֹא-יִמְשֹׁל בְּנִי בָּכֶם: ה' יִמְשֹׁל בָּכֶם. כד) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם גִּדְעוֹן, אֶשְׁאֲלָה מִכֶּם שְׁאֵלָה, וּתְנוּ-לִי אִישׁ נֶזֶם שְׁלָלוֹ: כִּי-נִזְמֵי זָהָב לָהֶם, כִּי יִשְׁמְעֵאלִים הֵם. כה) וַיֹּאמְרוּ, נָתוֹן נִתֵּן; וַיִּפְרְשׂוּ, אֶת-הַשִּׂמְלָה, וַיַּשְׁלִיכוּ שָׁמָּה, אִישׁ נֶזֶם שְׁלָלוֹ. כו) וַיְהִי, מִשְׁקַל נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר שָׁאָל, אֶלֶף וּשְׁבַע-מֵאוֹת, זָהָב--לְבַד מִן-הַשַּׂהֲרֹנִים וְהַנְּטִיפוֹת וּבִגְדֵי הָאַרְגָּמָן, שֶׁעַל מַלְכֵי מִדְיָן, וּלְבַד מִן-הָעֲנָקוֹת, אֲשֶׁר בְּצַוְּארֵי גְמַלֵּיהֶם. כז) וַיַּעַשׂ אוֹתוֹ גִדְעוֹן לְאֵפוֹד, וַיַּצֵּג אוֹתוֹ בְעִירוֹ בְּעָפְרָה, וַיִּזְנוּ כָל-יִשְׂרָאֵל אַחֲרָיו, שָׁם; וַיְהִי לְגִדְעוֹן וּלְבֵיתוֹ, לְמוֹקֵשׁ.
דיון
* איזה מהלך עשה גדעון כשהוצעה לו ההנהגה?
* חשבו על מקבילה מחיינו כיום לפעולה דומה הנובעת מאותם מניעים.
* איזה מהלך עשה גדעון כשהוצעה לו ההנהגה?
* חשבו על מקבילה מחיינו כיום לפעולה דומה הנובעת מאותם מניעים.
משל יותם
(ו) וַיֵּאָסְפוּ כָּל בַּעֲלֵי שְׁכֶם וְכָל בֵּית מִלּוֹא וַיֵּלְכוּ וַיַּמְלִיכוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ לְמֶלֶךְ עִם אֵלוֹן מֻצָּב אֲשֶׁר בִּשְׁכֶם. (ז) וַיַּגִּדוּ לְיוֹתָם וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲמֹד בְּרֹאשׁ הַר גְּרִזִים וַיִּשָּׂא קוֹלוֹ וַיִּקְרָא וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ אֵלַי בַּעֲלֵי שְׁכֶם וְיִשְׁמַע אֲלֵיכֶם אֱלֹהִים. (ח) הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ וַיֹּאמְרוּ לַזַּיִת מלוכה (מָלְכָה) עָלֵינוּ. (ט) וַיֹּאמֶר לָהֶם הַזַּיִת הֶחֳדַלְתִּי אֶת דִּשְׁנִי אֲשֶׁר בִּי יְכַבְּדוּ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל-הָעֵצִים? (י) וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַתְּאֵנָה לְכִי אַתְּ מָלְכִי עָלֵינוּ (יא) וַתֹּאמֶר לָהֶם הַתְּאֵנָה הֶחֳדַלְתִּי אֶת מָתְקִי וְאֶת תְּנוּבָתִי הַטּוֹבָה וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים? (יב) וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַגָּפֶן לְכִי אַתְּ מלוכי (מָלְכִי) עָלֵינוּ. (יג) וַתֹּאמֶר לָהֶם הַגֶּפֶן הֶחֳדַלְתִּי אֶת תִּירוֹשִׁי הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים? (יד) וַיֹּאמְרוּ כָל הָעֵצִים אֶל הָאָטָד לֵךְ אַתָּה מְלָךְ עָלֵינוּ. (טו) וַיֹּאמֶר הָאָטָד אֶל הָעֵצִים אִם בֶּאֱמֶת אַתֶּם מֹשְׁחִים אֹתִי לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם בֹּאוּ חֲסוּ בְצִלִּי, וְאִם אַיִן, תֵּצֵא אֵשׁ מִן הָאָטָד וְתֹאכַל אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן.
(ו) וַיֵּאָסְפוּ כָּל בַּעֲלֵי שְׁכֶם וְכָל בֵּית מִלּוֹא וַיֵּלְכוּ וַיַּמְלִיכוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ לְמֶלֶךְ עִם אֵלוֹן מֻצָּב אֲשֶׁר בִּשְׁכֶם. (ז) וַיַּגִּדוּ לְיוֹתָם וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲמֹד בְּרֹאשׁ הַר גְּרִזִים וַיִּשָּׂא קוֹלוֹ וַיִּקְרָא וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ אֵלַי בַּעֲלֵי שְׁכֶם וְיִשְׁמַע אֲלֵיכֶם אֱלֹהִים. (ח) הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ וַיֹּאמְרוּ לַזַּיִת מלוכה (מָלְכָה) עָלֵינוּ. (ט) וַיֹּאמֶר לָהֶם הַזַּיִת הֶחֳדַלְתִּי אֶת דִּשְׁנִי אֲשֶׁר בִּי יְכַבְּדוּ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל-הָעֵצִים? (י) וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַתְּאֵנָה לְכִי אַתְּ מָלְכִי עָלֵינוּ (יא) וַתֹּאמֶר לָהֶם הַתְּאֵנָה הֶחֳדַלְתִּי אֶת מָתְקִי וְאֶת תְּנוּבָתִי הַטּוֹבָה וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים? (יב) וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַגָּפֶן לְכִי אַתְּ מלוכי (מָלְכִי) עָלֵינוּ. (יג) וַתֹּאמֶר לָהֶם הַגֶּפֶן הֶחֳדַלְתִּי אֶת תִּירוֹשִׁי הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים? (יד) וַיֹּאמְרוּ כָל הָעֵצִים אֶל הָאָטָד לֵךְ אַתָּה מְלָךְ עָלֵינוּ. (טו) וַיֹּאמֶר הָאָטָד אֶל הָעֵצִים אִם בֶּאֱמֶת אַתֶּם מֹשְׁחִים אֹתִי לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם בֹּאוּ חֲסוּ בְצִלִּי, וְאִם אַיִן, תֵּצֵא אֵשׁ מִן הָאָטָד וְתֹאכַל אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן.
And all the men of Shekhem gathered together, and all the house of Millo, and went, and made Avimelekh king, by the oak of the pillar that was in Shekhem. And when they told it to Yotam, he went and stood at the top of mount Gerizzim, and lifted up his voice, and cried, and said to them, Hearken to me, men of Shekhem, that God may hearken to you. The trees went out to anoint a king over them; and they said to the olive tree, Reign over us. But the olive tree said to them, Should I leave my fatness, with which by me they honour God and man, and go to hold sway over the trees? And the trees said to the fig tree, Come thou, and reign over us. But the fig tree said to them, Should I forsake my sweetness, and my good fruit, and go to hold sway over the trees? Then said the trees to the vine, Come thou, and reign over us. And the vine said to them, Should I leave my wine, which cheers God and man, and go to hold sway over the trees? Then said all the trees to the bramble, Come thou, and reign over us. And the bramble said to the trees, If in truth you anoint me king over you, then come and put your trust in my shadow: and if not, fire will issue from the bramble, and devour the cedars of Levanon.
דיון
* על מה מדבר משל יותם? מדוע העצים מסרבים למלוך?
* האם לדעתכם הביקורת במשל מופנית כלפי מוסד המלוכה בכלל או כלפי המנהיגות הקיימת?
* מה לדעתכם חשב יותם, על פי משל זה, על אמירת אביו גדעון 'לא אמשול אני בכם'?
* ספרו את משל יותם מחדש והוסיפו לו סוף טוב.
* על מה מדבר משל יותם? מדוע העצים מסרבים למלוך?
* האם לדעתכם הביקורת במשל מופנית כלפי מוסד המלוכה בכלל או כלפי המנהיגות הקיימת?
* מה לדעתכם חשב יותם, על פי משל זה, על אמירת אביו גדעון 'לא אמשול אני בכם'?
* ספרו את משל יותם מחדש והוסיפו לו סוף טוב.
הרב חיים סבתו, מתוך: אמת מארץ תצמח, הוצאת ידיעות אחרונות, ישראל, עמ' 31-32, 2001
חכם לעצמו
... כוחו של חכם שֹפּורטה לא נעלם ממורנו ורבנו ראש אר"ץ (ארם צובא) ... תיכף הבין מורנו את שיעור קומתו ודמות דיוקנו ואופן מחשבתו. הפציר בו כמה פעמים שיקבל עליו מינוי - ולא קיבל.
ואף על פי שאוהבים היו, היתה פעם אחת כעין קפידה ביניהם. כנסייה גדולה לשם שמיים נתכנסה בבית מורנו, למחות על פירצה שנפרצה בבית הספר החדש שייסדה חברת 'כל ישראל חברים'. נשאו ונתנו בדבר כל החכמים, והוסכם להם שיִמחוּ על כבוד השם יתברך ועל כבוד תורתו שנתחלל, וכתבו את הכרוז "כּשוֹפָר הָרֵם קוֹלֶךָ" וחתמו עליו שלושים ושניים חכמים. וביקש עטרת ראשנו את חכם רפאל שיימנה אף הוא עימהם ויחתום על הכרוז, ולא הסכים. אמר: אני אינני חכם הקהל. לא כך דרשו חכמים את הפסוק "כִּי העֹשֶק יְהוֹלֵל חָכָם וִיאַבֵּד אֶת לֵב מַתָּנָה", העסק שמתעסק החכם בצרכי ציבור מהוֹלל את חוכמתו ומאבד אותה. חכם רפאל שפורטה, שאהב את עטרת ראשנו אהבת נפש, לא ביקש אלא להשתמט בדברי רבותינו, ולא עלתה על דעתו חלילה דבר אחר, אבל למורנו היתה כעין תרעומת. סבור היה שאליו נתכוונו הדברים של חכם רפאל. הוא, עטרת ראשנו, שנודע בנערותו לגדול שבשקדנים והיה בקי בחדרי תורה, כיוון שנעשה ראש אר"ץ רבה, הוכרח לבטל זמן תורתו לעמול עם הציבור... וכל ימיו היה כואב ודואב על זה. וכמה נתקנא בחכמים שיושבים על התורה ועל העבודה ועוסקים בחיבורים שלהם. הוא שמע דברי חכם רפאל על העושק שמהולל חכם, והקפיד. נפלט מפיו: וכי חכם רפאל יודע אם בן בנו לא ייזקק לאותו דבר, והלא גלגל חוזר הוא בעולם. וסיים: חכם רפאל, חכם לְחַאלוֹ, כלומר חכם לעצמו. תיכף הרגיש חכם רפאל בדבר, ופייס אותו בכל מיני פיוסים שבעולם. ואף שמורנו ורבנו לא התכוון לדבר, היה בנו של חכם רפאל, חכם חייא שפורטה, רגיל לומר: בָּנַי, רְאוּ כמה גדולים דברי חכמים שאמרו הֱוֵי זָהִיר בְּגַחַלְתָּן שֶלֹּא תִּכָּוֶה שֶנְשִיכָתָן נְשִיכַת שוּעָל וַעֲקִיצָתָן עֲקִיצַת עַקְרָב, שמחמת קפידה זו של עטרת ראשנו נתגלגל הדבר שבני, האדון יעקב שפורטה, או כפי שהוא מכנה את עצמו - מסייה ז'ק סַפּוֹרְט, עזב את בית המדרש והלך ללמוד בחברת 'כל ישראל חברים', ולא היתה תורתו אומנותו, וסוף שנעשה בנו בכורו גזבר בבית המסחר של פרנקו את פיג'וטו.
© כל הזכויות שמורות למשכל, ספרי עלית הגג, הוצ' ידיעות אחרונות
www.ybook.co.il
חכם לעצמו
... כוחו של חכם שֹפּורטה לא נעלם ממורנו ורבנו ראש אר"ץ (ארם צובא) ... תיכף הבין מורנו את שיעור קומתו ודמות דיוקנו ואופן מחשבתו. הפציר בו כמה פעמים שיקבל עליו מינוי - ולא קיבל.
ואף על פי שאוהבים היו, היתה פעם אחת כעין קפידה ביניהם. כנסייה גדולה לשם שמיים נתכנסה בבית מורנו, למחות על פירצה שנפרצה בבית הספר החדש שייסדה חברת 'כל ישראל חברים'. נשאו ונתנו בדבר כל החכמים, והוסכם להם שיִמחוּ על כבוד השם יתברך ועל כבוד תורתו שנתחלל, וכתבו את הכרוז "כּשוֹפָר הָרֵם קוֹלֶךָ" וחתמו עליו שלושים ושניים חכמים. וביקש עטרת ראשנו את חכם רפאל שיימנה אף הוא עימהם ויחתום על הכרוז, ולא הסכים. אמר: אני אינני חכם הקהל. לא כך דרשו חכמים את הפסוק "כִּי העֹשֶק יְהוֹלֵל חָכָם וִיאַבֵּד אֶת לֵב מַתָּנָה", העסק שמתעסק החכם בצרכי ציבור מהוֹלל את חוכמתו ומאבד אותה. חכם רפאל שפורטה, שאהב את עטרת ראשנו אהבת נפש, לא ביקש אלא להשתמט בדברי רבותינו, ולא עלתה על דעתו חלילה דבר אחר, אבל למורנו היתה כעין תרעומת. סבור היה שאליו נתכוונו הדברים של חכם רפאל. הוא, עטרת ראשנו, שנודע בנערותו לגדול שבשקדנים והיה בקי בחדרי תורה, כיוון שנעשה ראש אר"ץ רבה, הוכרח לבטל זמן תורתו לעמול עם הציבור... וכל ימיו היה כואב ודואב על זה. וכמה נתקנא בחכמים שיושבים על התורה ועל העבודה ועוסקים בחיבורים שלהם. הוא שמע דברי חכם רפאל על העושק שמהולל חכם, והקפיד. נפלט מפיו: וכי חכם רפאל יודע אם בן בנו לא ייזקק לאותו דבר, והלא גלגל חוזר הוא בעולם. וסיים: חכם רפאל, חכם לְחַאלוֹ, כלומר חכם לעצמו. תיכף הרגיש חכם רפאל בדבר, ופייס אותו בכל מיני פיוסים שבעולם. ואף שמורנו ורבנו לא התכוון לדבר, היה בנו של חכם רפאל, חכם חייא שפורטה, רגיל לומר: בָּנַי, רְאוּ כמה גדולים דברי חכמים שאמרו הֱוֵי זָהִיר בְּגַחַלְתָּן שֶלֹּא תִּכָּוֶה שֶנְשִיכָתָן נְשִיכַת שוּעָל וַעֲקִיצָתָן עֲקִיצַת עַקְרָב, שמחמת קפידה זו של עטרת ראשנו נתגלגל הדבר שבני, האדון יעקב שפורטה, או כפי שהוא מכנה את עצמו - מסייה ז'ק סַפּוֹרְט, עזב את בית המדרש והלך ללמוד בחברת 'כל ישראל חברים', ולא היתה תורתו אומנותו, וסוף שנעשה בנו בכורו גזבר בבית המסחר של פרנקו את פיג'וטו.
© כל הזכויות שמורות למשכל, ספרי עלית הגג, הוצ' ידיעות אחרונות
www.ybook.co.il
דיון
* מהם החסרונות על פי הספר "אמת מארץ תצמח" ללקיחת אחריות ציבורית?
* האם אפשר למצוא בקטע יתרונות ללקיחת אחריות כזו? הסבירו.
* נסו למתוח קווי הדמיון בין סיפור זה לסיפורו של גדעון. מה אפשר ללמוד מהדמיון בין הסיפורים?
* מהם החסרונות על פי הספר "אמת מארץ תצמח" ללקיחת אחריות ציבורית?
* האם אפשר למצוא בקטע יתרונות ללקיחת אחריות כזו? הסבירו.
* נסו למתוח קווי הדמיון בין סיפור זה לסיפורו של גדעון. מה אפשר ללמוד מהדמיון בין הסיפורים?
הלֵאות
הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שמונה קבצים, מחברת ח' פסקה ב'
...יש שהלאות באה מתוך העינוי הנפשי, כלומר שהנשמה שואפת למרחבים גדולים, לשאיפות רבות ערך, לציורים מאירים ומבהיקים, לחשבונות של עולם אדירים ומלאים, ועל ידי מניעות צדדיות היא משועבדת בארחות מדעיה לתכנים מוגבלים, לברורים פרטיים של ענפים מעשיים, שאינה מוצאה בהם כדי שבעה, ועם כל זה הרי היא מוכרחת להתעמק בהם, ולשום בהם מעיניה ראשם ורובם. אז תחת הצהלה הפנימית של מרוץ החיים, של החידוש והצמיחה הרוחנית, מסתתרת תוגה חרישית פנימה, בחדרי החדרים של הנשמה...
למקור השלם
...יש שהלאות באה מתוך העינוי הנפשי, כלומר שהנשמה שואפת למרחבים גדולים, לשאיפות רבות ערך, לציורים מאירים ומבהיקים, לחשבונות של עולם אדירים ומלאים, ועל ידי מניעות צדדיות היא משועבדת בארחות מדעיה לתכנים מוגבלים, לברורים פרטיים של ענפים מעשיים, שאינה מוצאה בהם כדי שבעה, ועם כל זה הרי היא מוכרחת להתעמק בהם, ולשום בהם מעיניה ראשם ורובם. אז תחת הצהלה הפנימית של מרוץ החיים, של החידוש והצמיחה הרוחנית, מסתתרת תוגה חרישית פנימה, בחדרי החדרים של הנשמה...
למקור השלם
דיון
דברים אלה כתב הראי"ה קוק בעת שהיה בחופשה בחו"ל, ולקח פסק זמן מעול ההנהגה.
* שערו, עם אילו תהליכים נפשיים הוא התמודד בעת שנשא בתפקידו?
* מהו 'מרוץ החיים' ומה היחס בינו לבין העשייה הציבורית?
* ושמא הנשמה פשוט אינה בנויה לעיסוק בהנהגת הקהילה?
דברים אלה כתב הראי"ה קוק בעת שהיה בחופשה בחו"ל, ולקח פסק זמן מעול ההנהגה.
* שערו, עם אילו תהליכים נפשיים הוא התמודד בעת שנשא בתפקידו?
* מהו 'מרוץ החיים' ומה היחס בינו לבין העשייה הציבורית?
* ושמא הנשמה פשוט אינה בנויה לעיסוק בהנהגת הקהילה?
דיון
סיכום והתבוננות
בדף זה עסקנו בקשיים המעכבים אדם מלשאת בעול ההנהגה.
נחשוב: האם, מתי ואיך ראוי וכדאי לקחת על עצמנו אחריות ציבורית?
סיכום והתבוננות
בדף זה עסקנו בקשיים המעכבים אדם מלשאת בעול ההנהגה.
נחשוב: האם, מתי ואיך ראוי וכדאי לקחת על עצמנו אחריות ציבורית?
דף הנחיות למנחה:
שופטים ה-ט למנחה.docx
שופטים ה-ט למנחה.docx