הסכם יששכר וזבולון
הדף מאת: מני גל / תמורה – יהדות ישראלית
המתח העולה בכל פעם סביב השאלה, האם זכאים חלק מאזרחי ישראל ללמוד תורה שנים על גבי שנים, כשהמדינה מפרנסת אותם בכספי משלמי המיסים - מצדיק דיון מכובד ומעמיק. כאן אנו מתחילים בהיכרות עם שורשיו של הרעיון. יש לראות בלימוד זה מבוא בלבד.
דיון
הסכם יששכר וזבולון הוא הסכם בין מי שמצבו הכלכלי שפיר לתלמיד חכם הזקוק לתמיכה בפרנסתו. העשיר תומך בתלמיד החכם ומספק לו את צרכיו הגשמיים ובתמורה נחשב לשותף בתורה שהתלמיד החכם לומד. לפי השקפת חוגים מסוימים ההסכם הוא הבסיס למוסד הישיבה והאברכים שבדרך כלל מתקיימים על ידי תרומות של נדיבים. אולם ישנה פרשנות אחרת, אשר מפרשת זאת כהסכם שותפות בין שני אחים עובדים, בו אח אחד חוסך מזמן העבודה של אחיו ובכך הוא מפנה לו זמן ללימוד תורה. תיאור זה - על פי הפסקה הפותחת לערך זה בויקיפדיה.
אנו נכיר את הרקע המקראי והמדרשי לשמו של אותו הסכם יששכר וזבולון, וננסה לקיים דיון במשמעויות האקטואליות של הרעיון שבבסיס ההסכם לגבי החברה הישראלית.
ברכות יששכר וזבולון
ברכת יעקב (בראשית מ"ט)
(יג) זְבוּלֻן, לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן; וְהוּא לְחוֹף אֳנִיֹּת, וְיַרְכָתוֹ עַל-צִידֹן. (יד) יִשָּׂשכָר, חֲמֹר גָּרֶם--רֹבֵץ, בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם. (טו) וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב, וְאֶת-הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה; וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל, וַיְהִי לְמַס-עֹבֵד.

ברכת משה (דברים ל"ג)

(יח) וְלִזְבוּלֻן אָמַר שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ. (יט) עַמִּים הַר-יִקְרָאוּ שָׁם יִזְבְּחוּ זִבְחֵי-צֶדֶק כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ וּשְׂפֻנֵי טְמוּנֵי חוֹל.

מילים
  • לחוף ימים - על גבול הים
  • ירכתו - קצה גבול נחלתו
  • ויט שכמו לסבול - רש"י מפרש: לסבול עול תורה
  • שמח זבולון בצאתך - בצאתך באניות הסוחר
Zebulun shall dwell at the shore of the sea, And he shall be a shore for ships, And his flank shall be upon Zidon. Issachar is a large-boned ass, Couching down between the sheep-folds.
דיון
פשט פשוט
א. מה מיקומם הגיאוגרפי של שבטי יששכר וזבולון? מי קדם למי בלידתו? מה ידוע לנו על שני שבטים אלה מסיפור מלחמת דבורה וברק בסיסרא?
ב. האם ניתן לזהות בפסוקי המקרא המוצגים כאן, או בספר שופטים, קשר כלשהו בין שני השבטים, מלבד הקרבה הגיאוגרפית?
יששכר וזבולון אצל חז"ל ורש"י: בראשית רבה פרשה צ"ט ד"ה ט, פרשה ע"ב, רש"י לבראשית מ"ט
יששכר וזבולון אצל חז"ל ורש"י
זבולן לחוף ימים ישכון, הרי זבולן קדם ליששכר... ולמה כן? אלא שהיה זבולן עוסק בפרקמטיא ויששכר עוסק בתורה, וזבולן בא ומאכילו לפיכך קדמו" (בראשית רבה פרשה צט ד"ה ט)

"עמדו ב' שבטים גדולים בישראל, יששכר וזבולון, יששכר עוסק בתורה וזבולון מְפָרֵשׂ בים ובא ונותן לו והתורה רבה בישראל" (בראשית רבה, פרשה עב)

ד"ה לחוף ימים: על חוף ימים תהיה ארצו. חוף כתרגומו סְפָר, מרק"א בלע"ז [גבול], והוא יהיה מצוי תדיר על חוף אניות, במקום הנמל, שאניות מביאות שם פרקמטיא (סחורה), שהיה זבולון עוסק בפרקמטיא, וממציא מזון לשבט יששכר, והם עוסקים בתורה. הוא שאמר משה (דברים ל"ג י"ח) "שמח זבולון בצאתך ויששכר באוהליך", זבולן יוצא בפרקמטיא, ויששכר עוסק בתורה באוהלים. (רש"י)
דיון
רש"י מתבסס על חז"ל
רש"י מפרש את פסוקי המקרא פירוש מדרשי, והוא מסתמך על חז"ל.
א. מה, לדעתכם, המניע לגישה זו לפסוקי המקרא?
ב. האם מידע נוסף מהמקרא תומך בגירסה זו, או שמא מדובר באג'נדה מאוחרת יותר?
פרשנות שגרתית יותר - אברבנאל
"ואחרים פירשו שהיה זבולון כמאמר הנביאה (דבורה) עם חרף נפשו למות על מרומי שדה, כי היו גבורים ואנשי מלחמה בים וביבשה, והיו כל כך אוהבים גבורתם שהיו מבזים ומזייפים נפשם בערך המיתה היפה על מרומי שדה והדברים המביאים אליה. ויששכר היה עם שוקט ובוטח יושב אוהל ומקנה, ושעל כן אמר שמח זבולן בצאתך רוצה לומר למלחמה, ויששכר באהליך על המקנה."
דיון
מה דעתנו על קיומם של פירושים מסוג הפירוש של אברבנאל לצד פירושים-מדרשים מסוג הפירוש של בראשית רבה או של רש"י? היש הצדקה לשני הסוגים האלה? היש צורך לקבוע מי מהם מקובל יותר?
שאלות אלה מתייחסות, למעשה, לפרשנות המקרא ולמדרשי המקרא בכלל, ולאו דווקא לנושא יששכר וזבולון.
לימוד תורה ופרנסה מן הצדקה - חילול השם - הרמב"ם

כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חילל את ה', וביזה את התורה, וכיבה מאור הדת, וגרם רעה לעצמו, ונטל חייו מן העולם הבא. לפי שאסור ליהנות בדברי תורה בעולם הזה. אמרו חכמים על הנהנה מדברי תורה - נטל חייו מן העולם. ועוד ציוו ואמרו: אל תעשם עטרה להתגדל בהן, ולא קרדום לחפור בהם. ועוד ציוו ואמרו: אהב את המלאכה, ושנא את הרבנות, וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון... מעלה גדולה היא למי שהוא מתפרנס ממעשה ידיו, ומידת חסידים הראשונים היא.
Nevertheless, whosoever sets his heart to pursue the study of the Torah but do no secular work at all, and permits himself to be supported by charity, behold him, he blasphemed the Name, and degraded the Torah, and shadowed the light of religion, and caused evil to be brought upon himself, and deprived his own life from its share in the world to come; because it is forbidden to enjoy aught in this world in return of the study of the words of the Torah. The sages said: "Whosoever enjoys aught in return of the study of the words of the Torah takes his own life away from the world" (Pirke Abot, 4.7). They have, moreover, commanded and said: "Thou shalt not make them a garland by which to be considered great nor a spade to dig with them" (Ibid.). Again they have commanded and said: "Love manual labor and hate rank". (Pirke Abot, 1.10); whosoever studies the Torah and does not acquire at the same time a manual trade his knowledge of the Torah will be nullified and bring about sin" (Ibid. 2.2.). The end of this will be that he will rob people for his living.10The text is clear enough to absolve Maimonides from forbidding scholars to accept renumeration. It can not be construed to include priests, teachers, Rabbis and other scholars who render services to the public. He only includes such scholars as are doing nothing in return for gifts received by them. This would be enjoying fruit of the Torah in this world. Cairo strenously objects to this law, and supports his objections by authority from Yoma, 35a; Berakot, 17a; Ta’anit 25a; Ketubot, 105a; Gittin 67b; Baba Mezi’a, 84b; Sotah, 21a; Hullin, 134a; Nedarim, 62a. G. He who supports himself by the labor of his own hands attains a high degree. It is an ethical conduct of the pious man of yore. Therewith one acquires all honor and good that is in this world and in the world to come, even as it is said: "When thou eatest the labor of thy hands happy shalt thou be and the good shall be with thee" (Ps. 1.28); happy shalt thou be in this world, and the good shall be with thee in the world to come, which is entirely good.11Gittin, 67a; Berakot, 8a. G.
דיון
האם הרמב"ם יוצא דופן בגישתו זו?
היכן נמצא בכתבי חז"ל גישה מאד דומה לזו של הרמב"ם? מהו המקור שמזכיר הרמב"ם עצמו?
דיון
ההסכם על פי עגנון
ש"י עגנון מפתח בספרו 'אלו ואלו' גירסה נחמדה למדרש יששכר-זבולון, ועיקריה כאן:
בעלותו לשמים מגלה יששכר לתדהמתו כי חשבון ימי הלימוד שלו, האמור לזכותו במקום כבוד בגן-עדן,כמעט ריק. כל הזמן שהקדיש ללימוד תורה נרשם על שם הספונסור - המממן, הוא זבולון. זבולון, מצידו, אינו מסכים ליהנות מפרי העיסקה, אם היא מקפחת את אחיו האהוב, וכאן מתערב הקב"ה, ומקצה, לפנים משורת הדין, מקום בגן-עדן עבור יששכר, לצידו של זבולון.

א. אפשר לגלות בהסכם יששכר-זבולון מספר פגמים רציניים. מה פגום, לדעתכם?
ב. מה מוסיף עגנון למדרש הבסיסי, שמשנה את סופו של הסיפור?
ג. האם תוספת זו משמעותית לשאלת קיום הסכם מימון לימודיהם של תלמידי ישבות בחברה שלנו? יש בגירסתו של עגנון יותר מרמז לכך.
הרב אליעזר מלמד, אתר ישיבת בית-אל
לפי הסוברים שיש משמעות מיוחדת לקביעת ההסכם שבין העשיר לתלמיד חכם, שרק לאחר הסכם מפורש זוכה העשיר במחצית שכרו של התלמיד חכם בעולם הבא, התעוררה שאלה גדולה: האם בעקבות זאת נחסר שכרו של התלמיד חכם בעולם הבא או לא?
לכאורה, אם העשיר מקבל מחצית משכרו, נשאר לתלמיד חכם רק מחצית. ואכן כך כתב מהר"ם גלאנטי. וכן מתבאר מדברי הנצי"ב (משיב דבר ח"ג י"ד), שאם התלמיד חכם מקבל פרנסתו מהעשיר, ועושה עמו עסק להתחלק בשכר לימודו, שכרו של הלומד נחסר. ואף על פי כן כתב הנצי"ב, שאם אין התלמיד חכם רואה לעצמו אפשרות אחרת לקיים את משפחתו, מוטב לעשות הסכם כזה עם עשיר מאשר לילך ולהתפרנס בכוחות עצמו ולמעט בלימודו. וכן כתב רבי חיים מוואלוז'ין, שאף ששכרו הרוחני בעולם הבא יפחת, מכל מקום החשוב ביותר הוא כבוד שמיים, ולכן אם על ידי שיתפרנס מהעשיר יוכל ללמוד יותר תורה ולהרבות קידוש ה' בעולם, מוטב שימסור את נפשו, ויחסיר משכרו בעולם הבא לטובת העשיר, ובלבד שיתרבה כבוד שמיים על ידי לימודו בתורה (מעשה רב שאילתות נ').
© כל הזכויות שמורות למחבר
www.yeshiva.org.il
דיון
מה משמעותה של שותפות?

א. מה בעייתי בציפיות של 'זבולון' מ'יששכר' על פי הרב אליעזר מלמד?
ב. האם מערכת היחסים שבין האוכלוסיה העובדת ומייצרת בישראל לבין החברה המקדישה עצמה כל-כולה ללימוד תורה דומה ליחסי יששכר-זבולון? במה שונה מערכת יחסים זו?
ג. מהם תנאי היסוד הנחוצים כל-כך לשותפות בנוסח יששכר-זבולון, הנעדרים מהחברה הישראלית?
ד. לאור דבריו החריפים של הרמב"ם, האם ניתן לנסח אחרת את התנאים הנדרשים לקיום השותפות בין המגזרים בחברה הישראלית?