סוכה / בית
הדף מאת: אורי שוסטר
עיון בסוכה כמקום אוטופי (לא-מקום) ובזיקה (הדתית והפוליטית) של המודל הזה לשמיטה, גאולה ותשובה
תנו רבנן, כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי, כיצד?
היו לו כלים נאים מעלן לסוכה, מצעות נאות מעלן לסוכה. אוכל ושותה ומטייל בסוכה.
מנא הני מילי [מנין מדברים אלה]? דתנו רבנן (ויקרא כג מב) "תשבו", כעין תדורו.
The verse equated a woman to a man with regard to all punishments and prohibitions in the Torah. The mitzvot of Yom Kippur include prohibitions, as well as the punishment of karet. Why, then, was this additional derivation necessary? Abaye said: Actually, sukka is a halakha transmitted to Moses from Sinai. Nevertheless, it was necessary to teach that a woman is exempt from the mitzva of sukka, as it might enter your mind to say: “Shall you reside” (Leviticus 23:42) indicates that you reside in the sukka as you dwell; just as dwelling is typically performed by a man and his wife, so too, the mitzva of sukka is performed by both a man and his wife. Therefore, it teaches us that women are exempt. Rava said a different reason: A halakha transmitted to Moses from Sinai was necessary to teach that a woman is exempt from the mitzva of sukka, as it might enter your mind to say: Derive a verbal analogy with regard to Sukkot, about which it is written: “On the fifteenth day of this seventh month is the festival of Sukkot” (Leviticus 23:34), from Passover, about which it is written: “And on the fifteenth day of the same month is the festival of matzot (Leviticus 23:6). Just as there, women are obligated to eat matza on Passover even though it is a time-bound mitzva, so too here, with regard to the mitzva of sukka, women are obligated. Therefore, the halakha transmitted to Moses from Sinai teaches us that they are exempt. The Gemara asks: And now that you said that women’s exemption from the mitzva of sukka is a halakha transmitted to Moses from Sinai, why do I need the definite article stated in the verse in the term “the homeborn”? The Gemara answers: This verse comes to include converts, as it might enter your mind to say that the Merciful One says: “The homeborn in Israel,” indicating that only homeborn Jews are included and not the converts. Therefore, the verse teaches us that converts are also obligated. The Gemara asks: The obligation of women to fast on Yom Kippur is derived from the statement that Rabbi Yehuda said that Rav said. In that case, why do I need the definite article in the term: The homeborn? The Gemara answers: That phrase was needed only to include women in the extension of the period of affliction on Yom Kippur eve, as it might enter your mind to say: Since the Merciful One excludes one who violates the obligation to afflict himself during the extension of the period of affliction from the punishment of karet and from the Torah prohibition, women should not be obligated to observe that period at all. Their obligation to observe Yom Kippur is based on the principle: The verse equated a woman to a man with regard to all punishments and prohibitions in the Torah. Since there is neither punishment nor Torah prohibition during that period, women should be exempt. Therefore, the verse teaches us that since they are obligated to observe Yom Kippur, they are obligated to observe the extension of Yom Kippur as well. The Master said in the baraita: “All the homeborn” comes to include the minors capable of performing this mitzva. The Gemara asks: Didn’t we learn in the mishna: Women and slaves and minors are exempt from the mitzva of sukka? The Gemara answers: This is not difficult. Here, in the baraita where it is taught that minors are included, it is referring to a minor who reached the age of training, whose parents are commanded to train him in the performance of mitzvot and to accustom him to fulfill them. Here, in the mishna where it stated that the minor is exempt, it is referring to a minor who did not yet reach the age of training. The Gemara asks: The obligation of a minor who reached the age of training to perform mitzvot is by rabbinic law, and therefore it is not derived from a verse. The Gemara answers: Indeed, the obligation of the minor is by rabbinic law as part of his training, and the verse is a mere support alluding to that obligation. The mishna continues: A minor who does not need his mother any longer is obligated in the mitzva of sukka. The Gemara asks: What are the circumstances of a minor who does not need his mother? In the school of Rabbi Yannai they said: This is referring to any child who defecates and his mother does not need to wipe him. Rabbi Shimon says: It is any child who awakens from his sleep and does not call: Mother, mother. The Gemara asks: Older children also call for their mother when they arise; what, then, is the criterion? The Gemara answers: Rather, say that any child who awakens and does not call: Mother, mother, repeatedly until his mother comes is characterized as one who does not need his mother. An older child will cry once. However, if his mother does not come, he will tend to himself. The mishna relates: There was an incident where the daughter-in-law of Shammai the Elder gave birth and he removed part of the roof so the baby would be in a sukka. The Gemara asks: Does the mishna cite an incident to contradict the preceding halakha that minors that are not independent are exempt from the mitzva of sukka? The Gemara answers: The mishna is incomplete, and it teaches the following: And Shammai is stringent even with very small children; and there was also an incident and the daughter-in-law of Shammai the Elder gave birth and Shammai removed the coat of plaster from the roof and left the beams and roofed with the beams over the bed for the newborn minor. MISHNA: All seven days of Sukkot, a person renders his sukka his permanent residence and his house his temporary residence. If rain fell, from when is it permitted to vacate the sukka? It is permitted from the point that it is raining so hard that the congealed dish will spoil. The Sages told a parable: To what is this matter comparable? It is comparable to a servant who comes to pour wine for his master, and he pours a jug [kiton] of water in his face to show him that his presence is not desired. So too, in the sukka, rain is an indication that the Holy One, Blessed be He, does not want the person to fulfill the mitzva of sukka. GEMARA: The Sages taught: All seven days of Sukkot, a person renders his sukka his permanent residence and his house his temporary residence. How so? If he has beautiful vessels, he takes them up to the sukka, which was typically built on the roof. If he has beautiful bedding, he takes it up to the sukka. He eats and drinks and relaxes in the sukka. The Gemara asks: From where are these matters derived? The Gemara explains that it is as the Sages taught: “In sukkot shall you reside” (Leviticus 23:42), and they interpreted: Reside as you dwell in your permanent home. From here they said: All seven days, a person renders his sukka his permanent residence and his house his temporary residence. How so? If he has beautiful vessels, he takes them up to the sukka; if he has beautiful bedding, he takes it up to the sukka; he eats and drinks and relaxes in the sukka and studies Torah in the sukka. With regard to studying Torah in the sukka, the Gemara asks: Is that so? Didn’t Rava say: Studying Bible and studying Mishna are undertaken in the sukka; however, analyzing the Mishna must be undertaken outside the sukka. This indicates that one should not analyze Torah in the sukka. The Gemara answers: It is not difficult. This baraita, where it was taught that one studies in the sukka, is with regard to extensive study, i.e., broad study and memorization. That statement of Rava that one should study outside the sukka is with regard to intensive study; such study requires an environment where one can concentrate properly in order to engage in analysis of the Mishna.
הסומך סוכתו לכרעי המיטה, כשרה; רבי יהודה אומר, אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה, פסולה. סוכה המדובללת, ושצילתה מרובה מחמתה--כשרה; והמעובה כמין בית--אף על פי שאין הכוכבים נראין מתוכה, כשרה.
העושה סוכתו בראש העגלה, או בראש הספינה--כשרה, ועולין לה ביום טוב; בראש האילן, או על גבי הגמל--כשרה, ואין עולין לה ביום טוב. שתיים בידי אדם, ואחת באילן, או שתיים באילן, ואחת בידי אדם--כשרה, ואין עולין לה ביום טוב; שלוש בידי אדם, ואחת באילן--כשרה, ועולין לה ביום טוב. זה הכלל: כל שיינטל האילן, והיא יכולה לעמוד בפני עצמה--כשרה, ועולין לה ביום טוב.
למקור השלם
One who supports his sukkah with the posts of a bed, it is valid. Rabbi Judah says: if it cannot stand on its own, it is invalid. A disorderly sukkah (and whose shade is more than its sun is valid. One whose [skhakh] is thick like [the roof] of a house is valid, even though the stars cannot be seen through it. One who makes his sukkah on the top of a wagon, or on the deck of a ship, it is valid and one may go up into it on the festival. If he made it on the top of a tree, or on the back of a camel, it is valid, but one may not go up into it on the festival. If the tree [formed] two [walls] and one was made by the hands of man, or if two were made by the hands of man and one was formed by the tree, it is valid, but one may not go up into it on the festival. If three walls were made by the hands of man and one was formed by the tree, it is valid and one may go up into it on the festival. This is the general rule: in any case in which if the tree was removed the [sukkah] could stand on its own, it is valid and one may go up into it on the festival.
דיון
  • איך אתם הייתם הופכים את הסוכה למקום קבע?
  • מה הופך את הבית שלכם למקום קבע?
  • מה גורם לכם להרגיש "בבית" במקום ארעי (כמו הדירות במכינה או החדר בצבא)?
  • מה גורם לבית שלכם להרגיש ארעי?
  • מה משמעות המילים "כמין בית"?
  • מה מבדיל בין סוכה לבית רגיל?
  • מה הופך סוכה לסוכה?
  • למה , לדעתכם, סוכה שלא עומדת בפני עצמה אינה כשרה?
  • למה מצרפים לה רכיבים אם היא עומדת בפני עצמה?
  • הייתם מוכנים לחיות על ספינה, על ראש אילן או על גבי גמל?
גדעון ארן וזלי גורביץ', על המקום - אנתרופולוגיה ישראלית, מתוך: על המקום, זלי גורביץ', הוצאת הוצאת עם עובד, עמוד 36-37, 2007
סוכות [...] ממחיש את הלא-מקום על-ידי חריגה פולחנית מן הקבע, מן המקום (הבית) כדי לשבת שבעה ימים תמימים כאילו במדבר, בתוך סוכת הנודדים, על אם הדרך, בתוך החופש. הסוכה היא סמל אנטי-התמקמותי, שעיקרו ביטוי החשש מפני המנוחה והנחלה שבהתבססות במקום והשתעבדות לו [...] אין המקום המקראי בגדר נקודה שהגיעו אליה סופית, וכבר יושבים בה. הוא תמיד התיישבות ולא ישיבה. כל ישיבה מייצרת מתוכה את ניגודה, את הרתיעה מפני התמקמות, מפני היבלעות במקום. נדודי בני ישראל אינם נדודים במובנם הרגיל - תנועה ממקום למקום - אלא נדודים של הגעה אל מקום אחד, אל "המקום", אל הרעיון האלוהי שביטויו הארצי הוא "הארץ" ארץ ישראל. אלא שהגעה זו מחייבת הכרה בקדימותו של "המקום" למקום, ובכך הופכת את עצמה לדו-ערכית.
© כל הזכויות שמורות להוצאת עם עובד
www.kotar.co.il
דיון
  • מתי אתם חורגים מהקבע?
  • איזה מקומות הם "לא-מקום" בשבילכם?
  • מה החשיבות של החריגה הזאת?
  • מה ההבדל בין התיישבות לישיבה?
  • באיזה מצב אתם נמצאים?
  • באיזה מצב, לדעתכם, נמצא העם היהודי, החברה הישראלית והעולם?
  • לדעתכם ההתייחסות אל אלוהים האינסופי שלא נמצא במקום מסוים, מבטיחה לנו מקום בתודעה שלנו או מערערת על המושג של "מקום"? אם כך, מה הקשר בין הגאולה למקום?
מיכל גוברין, הבזקים, הוצאת עם עובד, עמוד 92-95, 2002
"כי לי כל הארץ". לי, לאלוהים, לא לאדם. הארץ לא שייכת לאף אחד! היא ניתנה בהבטחה לעם שבא אליה מרחוק, וההבטחה היא "על תנאי". היא תתקיים רק אם העם יהיה ברמה מוסרית שתצדיק אותה. אחרת, הוא יישלח לגלות. ואיך התנאי הזה נשאר נוכח בתודעה? על-ידי חוקי השמיטה! כל שבע שנים, בשנת השמיטה, צריך להרוס את הגדרות סביב הנחלה, לתת לכולם לאכול מפירותיה... לעני, לשכן, לגר ואפילו לחיית הארץ... לשמוט את הבעלות... [...] ותחשוב על שמיטת כספים! איזה מהפכה יש במושג הזה כיום, עם ניצחון הקפיטליזם! ולגבי הפן הנשי [...] תחשוב על מקום שלא ניתן לבעילה! ובמיוחד בארץ ישראל, בירושלים, במקום שכולם רוצים לכבוש, לבעול! ירושלים היא העיר הנחשקת, האישה, מקום התאווה... אותה לדעת לשמוט... [....] "סוכה". מקום רעוע, לא מונומנטלי, ושלא מסתכלים עליו מבחוץ, אלא יושבים, חיים בתוכו [...] זה מעבר לבעלות, לגזלה, לוויכוח של מי היה כאן קודם, מי גירש את מי [...] אם יש בכלל משמעות לחזרה של היהודים לארצם - האירוע החריג הזה בהיסטוריה - הרי זה בשביל לעשות מהפכה בתפיסת הלאומיות, לנסח אחרת קשר בין עם וארץ, לוותר על התשוקה לכבוש, לבעול... בארץ הזאת תמיד היה כבר מישהו. תמיד הגיעו אליה, מעבר לנהר, מעבר לים, ונדדו חזרה לגלות. עם אחרי עם. אולי את זה רצו היהודים לחשוף. את המקום השמוט. מקום של חלום, של אוטופיה, מקום עם ממד אחר, כמו סוכה. אתה יודע, סוכות הוא החג האוניברסלי ביותר. בו, באחרית הימים ישבו כל שבעים אומות העולם בסוכת עורו של לווייתן.
© כל הזכויות שמורות למיכל גוברין
דיון
  • מה היחס שלנו אל המקום?
  • מתי אנחנו מתנהגים בצורה "בעלנית"?
  • למה זה גורם?
  • איך אפשר לשנות את זה?
  • איך זה מתבטא בקפיטליזם, ביחס לנשים ובמלחמות?
  • איך התנועה הציונית מתייחסת למקום?
  • איך אפשר להפוך את המקום לאוניברסלי יותר?
  • מה המשמעות של השמיטה בימינו ביחס למקום?
  • האם זה קשור לכך שמדובר בתנועה חילונית, או אולי להפך - יש קשר לתת מודע תיאולוגי בציונות?
מוהרנ"ת, ליקוטי הלכות, או"ח, הלכות ציצית, ג', יד
אזי כשהאדם חוטא חס ושלום ואזי הוא נופל תחת המקום כנ"ל, אזי אין לו מקום בעולם כלל, כי צר לו המקום, כמו שכתוב בקין הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה והייתי נע ונד בארץ וכו', כי נופל חס ושלום בבחינת צמצום שהוא בחינת מקום ושם המיצר והדוחק בחינת גלות מצרים שהיה על חטא אדם הראשון כי נפילתו אחר החטא חס ושלום הוא מהיפך אל היפך, כי קודם החטא היה בבחינת למעלה מן המקום והיה בבחינת מקומו של עולם, נמצא שכל מקומות העולם היו כולם אצלו ועכשיו אחר שחטא שאז נופל אל תחת המקום, אזי אין לו מקום בעולם כלל, כי נופל אל תחת בחינת המיצר והדוחק כנ"ל, כי האדם אין לו מקום בזה העולם כלל, וכל החיות והבהמות וכו' כולם יש להם מקום לכל אחד ואחד בעולם הזה הגשמי. והאדם אין לו מקום כלל בעולם, כי הוא בבחינת למעלה מן המקום כנ"ל, ואם זוכה ועומד במדריגה זו על ידי מעשיו הטובים אזי הוא בחינת מקומו של עולם ואין העולם מקומו, ואזי כל המקומות משועבדים תחתיו, וכל המקומות תאבין אליו שיהיה אצלם,. כי הוא יכול להעלות כל המקומות לבחינת למעלה מן המקום שזה עיקר התכלית, אבל כשהאדם חוטא חס ושלום אזי כולם מגרשין אותו ממקומם בבחינת הן גרשת אותי וכו', כי אין לו מקום אצלם כלל כנ"ל רק השם יתברך מקיים את האדם בעולם ברחמיו עד שישוב בתשובה שהוא בחינת למעלה מן המקום כנ"ל, שאז חוזר למעלתו וכו' כנ"ל וזה בחינת מה שאמרו רז"ל לא ראית שועל חנוני וכו' והם מתפרנסין שלא בצער ואני שנבראתי לשמש את קוני וכו' אלא שהרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי, היינו שכל החיות והעופות יש להם מקום דירה ופרנסה בעולם שלא בצער, והאדם הוא נע ונד בעולם ויש לו צער גדול וקשה לו למצוא מקום פרנסה ודירה בעולם, וכל זה מחמת שהרעותי את מעשי וכו' שעל ידי זה צר לו המקום וכו' וכנ"ל
למקור השלם
דיון
  • אם אין לנו מקום בעולם, איך אנחנו עדיין חיים בו?
  • מה היחס של בני האדם למקום?
  • מה היחס של בעלי החיים למקום?
  • מה הקשר בין עבירה ליחס שלנו למקום?
  • מה היחס שלנו למקומות שהייתה בהם עבירה?
  • איך עושים תיקון במקום?
  • מה הקשר בין עבודה למקום?
ר' נחמן מברסלב, סיפורי מעשיות, משבעה בעטלירס
פעם אחת היה שיחה וספור, שהיו אנשים מתפארים עצמם בבחינה זו, שכל אחד ואחד היה מתפאר שיש לו בחינה זו של מועט מחזיק את המרבה, ומאחד מהם היו מחיכים ושוחקים ממנו, והשאר, שהתפארו בבחינה זו של מועט מחזיק את המרבה, נתקבלו דבריהם, אבל בחינת מועט מחזיק את המרבה שיש לי הוא גדול מכלם. כי אחד מהנ"ל התפאר שהמח שלו הוא בחינת מועט מחזיק את המרבה, כי הוא נושא במח שלו אלפים ורבבות אנשים עם כל ההצטרכות שלהם (וכל התנהגות שלהם), וכל ההויות והתנועות שלהם, הכל כאשר לכל הוא נושא במחו, ועל כן הוא מועט מחזיק את המרבה, כי מחו נושא כל כך אנשים עם וכו' כנ"ל. ושחקו ממנו ואמרו, כי האנשים אינם כלום והוא אינו כלום.

ונענה אחד ואמר: אני ראיתי מועט מחזיק את המרבה כזה. כי פעם אחת ראיתי הר שהיה מנח עליו הרבה זבל וטנוף, והיה חדוש אצלי מהיכן בא על הר הזה כל כך זבל וטנוף. והיה שם אדם אחד אצל אותו ההר ואמר: כל זה ממני, כי אותו האדם היה יושב שם אצל אותו ההר, והשליך שם תמיד על אותו ההר זבל ופרש שלו מאכילה ושתיה שלו, וטנף שם, עד שעל ידו נתרבה הזבל והטנוף שם על אותו ההר. נמצא שזה האיש הוא מועט מחזיק את המרבה, כי על ידו נתרבה הזבל כל כך. (כן הוא בחינת מועט מחזיק את המרבה של האיש הנ"ל, שהתפאר במחו שמחזיק כמה אנשים כנ"ל).

ואחד התפאר שיש לו בחינת מועט מחזיק את המרבה, כי יש (לו) חתיכת מדינה שהיא מוציאה פרות הרבה, ואחר כך, כשמחשבין את הפרות שהוציאה המדינה, רואין שהמדינה אינה מחזקת מקום כל כך כמו הפרות, כי אין בה מקום כלכך להחזיק כל כך פרות, נמצא שהיא בחינת מועט מחזיק את המרבה. והוטבו דבריו, כי באמת בודאי הוא בחינת מועט מחזיק את המרבה.

ואחד אמר שיש (לו) פרדס נפלא מאד, שיש שם פרות וכו', ונוסעים לשם כמה וכמה בני אדם ושררות, כי הוא פרדס נאה מאד, ובקיץ נוסעים לשם כמה בני אדם ושררות לטיל שם, ובאמת אין בהפרדס מקום כל כך שיחזיק כל כך אנשים, ועל כן הוא מועט מחזיק את המרבה, והוטבו דבריו גם כן. ואחד אמר שהדבור שלו הוא בחינת מועט מחזיק את המרבה, כי הוא בעל סוד שקורין "סעקרעטיר"(מזכיר) אצל מלך גדול, ובאין אצלו כמה וכמה בני אדם: זה בא עם שבחים להמלך, וזה בא עם בקשות, וכיוצא בזה, ובודאי אי אפשר להמלך לשמע את כלם, ואני יכול לקבץ את כל דבריהם בתוך איזה דבורים מועטים ולספר לפני המלך אלו הדבורים מועטים, ויהיה כלול בהם כל השבחים והבקשות שלהם וכל דבריהם כלם בתוך איזה דבורים מועטים שלי. נמצא שהדבור שלי הוא מועט מחזיק את המרבה.

ואחד אמר שהשתיקה שלו היא בחינת מועט מחזיק את המרבה, כי יש עליו מקטרגים הרבה, ובעלי לשון הרע שמלשינים עליו הרבה מאד, וכל מה שמלשינים ודוברים ומקטרגים עליו בלשון הרע הרבה, הוא בשתיקתו מתרץ הכל על ידי מה שהוא שותק לבד (כי הוא עושה רק איזה שתיקה, והוא תרוץ על הכל). נמצא ששתיקתו הוא מועט מחזיק את המרבה.

ואחד אמר שהוא בחינת מועט מחזיק את המרבה, כי יש עני אחד והוא סגי נהור (עיוור), והוא (היינו העני), גדול מאד, והוא (היינו זה שהתפאר וספר זאת), קטן לגמרי, ומוליך אותו, היינו שזה שהתפאר בזה הוא קטן ומוליך את העני הסגי נהור, שהוא גדול מאד. נמצא שהוא מועט מחזיק את המרבה, כי הסגי נהור היה יכול להחליק והיה יכול לפל והוא מחזיק אותו על ידי שמוליכו, ועל כן הוא מועט מחזיק את המרבה, כי הוא קטן ומחזיק את הסגי נהור הגדול כנ"ל.
למקור השלם
דיון
  • במה מתבטאת היכולת של כל אחד להחזיק את המרובה?
  • מה היתרון שלה?
  • מה החסרון שלה?
  • אילו עוד אפשרויות יש להחזיק את המרובה?
  • יש אפשרות שהיא שונה בצורה רדיקלית?
  • מתי אתם מחזיקים את המרובה?
  • מתי המרובה מחזיק את המועט?
  • האם לדעתכם זו בעיה?
חביבה פדיה, גלות, מתוך: בעין החתול, הוצאת עם עובד, עמוד 111, 2008
ותהי לנו זאת לנחמה בעוניינו שעם כל התעלמותו וריחוקו של האור שברח עדיין נותר מציץ מן החרכים, משקיף על השברים הדחויים הנעוצים בכל רובדי המציאות, ירודים ונכנעים תחת שלטון הצד האחר. מבטו המציץ, הפקוח תדיר, קושר את מאורעות הזמן תחת הקדושה. זמן העתה כמוהו ככלב הקשור בשלשלת, כדי שלא יהיה חס ושלום חורבן גמור, שיהיה הזמן הכואב הזה - שיש המכנים אותו היסטוריה - לא חורבן לשם חורבן אלא חורבן לשם בניין ויחזור הכול לקושה בתיקון ההכרחי הכולל. והתיקון ההכרחי הכולל נעוץ הוא בהמשך ההליכה אל המכוֹרה מתוך זכר גלות, וחרדת קדושה בקרבנו אל כתונת העור של זולתנו, חרדה שמִנֵיהּ ובֵיהּ תהא טבועה בנו אם רק נהא טורחים על עיבוד כתונת העור היחידה שלנו לכתונת אור.
© כל הזכויות שמורות לחביבה פדיה
דיון
  • מה המשמעות של גלות ושל הליכה?
  • האם היכולת שלנו לתקן קשורה להתמקמות שלנו?
  • האם היא קשורה להוויה של מעט המחזיק את המרובה?