הדף מאת: שירה זיוון / מרכז יעקב הרצוג
דף הלימוד עוסק במשמעויות העמוקות של מצוות השמיטה, ביכולת לעזוב את מקור הפרנסה העיקרי או חיי השגרה, "להרים עיניים מעל הקרקע" ולהסתכל באחר, בזולת.
תחילה נדון במצוות השמיטה עצמה, כפי שהיא עולה במקורות, לאחר מכן נשתמש בסיפור על חוני המעגל שנרדם לשבעים שנים להבין את הפער בין תפיסת ה"כאן ועכשיו" הניסית והבלתי מתפשרת של חוני המעגל לבין גישה הרואה למרחק, לדורות, גישת האיש הנוטע חרובים לנכדיו והמקיים את הפסוק "שלח לחמך...". לבסוף נקשור בין תפיסת העולם ההמשכית, לבין רעיון הקיימות באמצעות מושג השמיטה שממנו התחלנו.
א. "תשמטנה ונטשתהּ": היכולת לעזוב
"וְשֵׁשׁ שָׁנִים, תִּזְרַע אֶת-אַרְצֶךָ; וְאָסַפְתָּ, אֶת-תְּבוּאָתָהּ. והַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ, וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ, וְיִתְרָם, תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה; כֵּן-תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ, לְזֵיתֶךָ "
(שמות, פרק כ"ג, פסוקים י'-יא')
"וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת, לה'... וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם, לְאָכְלָהלְךָ, וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ; וְלִשְׂכִירְךָ, וּלְתוֹשָׁבְךָ, הַגָּרִים, עִמָּךְ. וְלִבְהֶמְתְּךָוְלַחַיָּה, אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ: תִּהְיֶה כָל-תְּבוּאָתָהּ, לֶאֱכֹל"
(ויקרא, פרק כ"ה, פסוקים ד'-ז')
"וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה: שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו, כִּי שְׁמִטָּה לַה'. ... אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן... הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ. ... נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ, כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ. כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ, עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לְאָחִיךָ, לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ
(דברים, פרק ט"ו, פסוקים ב'-י"א)
(שמות, פרק כ"ג, פסוקים י'-יא')
"וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת, לה'... וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם, לְאָכְלָהלְךָ, וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ; וְלִשְׂכִירְךָ, וּלְתוֹשָׁבְךָ, הַגָּרִים, עִמָּךְ. וְלִבְהֶמְתְּךָוְלַחַיָּה, אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ: תִּהְיֶה כָל-תְּבוּאָתָהּ, לֶאֱכֹל"
(ויקרא, פרק כ"ה, פסוקים ד'-ז')
"וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה: שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו, כִּי שְׁמִטָּה לַה'. ... אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן... הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ. ... נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ, כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ. כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ, עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לְאָחִיךָ, לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ
(דברים, פרק ט"ו, פסוקים ב'-י"א)
And six years thou shalt sow thy land, and gather in the increase thereof; but the seventh year thou shalt let it rest and lie fallow, that the poor of thy people may eat; and what they leave the beast of the field shall eat. In like manner thou shalt deal with thy vineyard, and with thy oliveyard. Six days thou shalt do thy work, but on the seventh day thou shalt rest; that thine ox and thine ass may have rest, and the son of thy handmaid, and the stranger, may be refreshed. And in all things that I have said unto you take ye heed; and make no mention of the name of other gods, neither let it be heard out of thy mouth. . Three times thou shalt keep a feast unto Me in the year. The feast of unleavened bread shalt thou keep; seven days thou shalt eat unleavened bread, as I commanded thee, at the time appointed in the month Abib—for in it thou camest out from Egypt; and none shall appear before Me empty; and the feast of harvest, the first-fruits of thy labours, which thou sowest in the field; and the feast of ingathering, at the end of the year, when thou gatherest in thy labours out of the field. Three times in the year all thy males shall appear before the Lord GOD. Thou shalt not offer the blood of My sacrifice with leavened bread; neither shall the fat of My feast remain all night until the morning. The choicest first-fruits of thy land thou shalt bring into the house of the LORD thy God. Thou shalt not seethe a kid in its mother’s milk. Behold, I send an angel before thee, to keep thee by the way, and to bring thee into the place which I have prepared. Take heed of him, and hearken unto his voice; be not rebellious against him; for he will not pardon your transgression; for My name is in him. But if thou shalt indeed hearken unto his voice, and do all that I speak; then I will be an enemy unto thine enemies, and an adversary unto thine adversaries. For Mine angel shall go before thee, and bring thee in unto the Amorite, and the Hittite, and the Perizzite, and the Canaanite, the Hivite, and the Jebusite; and I will cut them off. Thou shalt not bow down to their gods, nor serve them, nor do after their doings; but thou shalt utterly overthrow them, and break in pieces their pillars. And ye shall serve the LORD your God, and He will bless thy bread, and thy water; and I will take sickness away from the midst of thee.
דיון
- מהם הדברים שמהם אמור היהודי בארץ ישראל להיפרד בשנת השמיטה? מה הקשר ביניהם?
- האם מצוות השמיטה רלוונטית בעיניכם לימינו? האם היא מעשית?
כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ
If thou see the ass of him that hateth thee lying under its burden, thou shalt forbear to pass by him; thou shalt surely release it with him.
רונית גדיש, טקסטים מן המקורות: החוק, משרד החינוך, 2005
"לפועל עָזַב שתי משמעויות, האחת מוכרת לנו: השאיר, נטש, הפקיר; השנייה: עָרך, תיקן, סידר. נראה שהכוונה בפסוקנו לסידור המטען על גב החמור".
© כל הזכויות שמורות למחברת
meyda.education.gov.il
"לפועל עָזַב שתי משמעויות, האחת מוכרת לנו: השאיר, נטש, הפקיר; השנייה: עָרך, תיקן, סידר. נראה שהכוונה בפסוקנו לסידור המטען על גב החמור".
© כל הזכויות שמורות למחברת
meyda.education.gov.il
דיון
פסוק זה מופיע כמה פסוקים לפני הציווי על השמיטה בספר שמות ורונית גדיש נותנת לו את פירושה.
פסוק זה מופיע כמה פסוקים לפני הציווי על השמיטה בספר שמות ורונית גדיש נותנת לו את פירושה.
- חשבו מה בין עזיבה, נטישה ושמיטה לבין תיקון סדר ועזרה לזולת?
אביעד הכהן (2011), פרשיות ומשפטים, עמ' 264. תל אביב: ידיעות אחרונות וספרי חמד
אדם מישראל מתנתק בשנת השמיטה מן האדמה, שממנה לוקח ואליה ישוב. ... בתרגום ללשון מודרנית, ניתן לומר כי בשנת השמיטה חייב אדם להתנתק משגרת יומו, מעמלו, ממסך המחשב שאליו הוא מרותק, ממפעלו ובית עסקו, ולהקדיש את השנה לעבודת האדם. להגשים את אחריותו החברתית.
© כל הזכויות שמורות להוצאת משכל/ידיעות ספרים
www.ybook.co.il
אדם מישראל מתנתק בשנת השמיטה מן האדמה, שממנה לוקח ואליה ישוב. ... בתרגום ללשון מודרנית, ניתן לומר כי בשנת השמיטה חייב אדם להתנתק משגרת יומו, מעמלו, ממסך המחשב שאליו הוא מרותק, ממפעלו ובית עסקו, ולהקדיש את השנה לעבודת האדם. להגשים את אחריותו החברתית.
© כל הזכויות שמורות להוצאת משכל/ידיעות ספרים
www.ybook.co.il
דיון
- מה דעתכם על פרשנותו של אביעד הכהן, מהי ה"קרקע" שאותה הוא מזכיר?
- מהי ה"קרקע" המטפורית שלכם?
- האם אתם יכולים לשמוט את 'הקרקע' שלכם? האם אתם רוצים?
ב. שינה ושנים – חוני המעגל והדורות הבאים
מקור | תרגום |
... יומא חד הוה אזל באורחא חזייה לההוא גברא דהוה נטע חרובא אמר ליה: האי עד כמה שנין טעין? אמר ליה: עד שבעין שנין. אמר ליה פשיטא לך דחיית שבעין שנין? אמר ליה האי [גברא]: עלמא בחרובא אשכחתיה כי היכי דשתלי לי אבהתי שתלי נמי לבראי. יתיב קא כריך ריפתא. אתא ליה שינתא נים אהדרא ליה משוניתא איכסי מעינא ונים שבעין שנין. כי קם חזייה לההוא גברא דהוה קא מלקט מינייהו אמר ליה: את הוא דשתלתיה? א"ל: בר בריה אנא אמר ליה: שמע מינה דניימי שבעין שנין. חזא לחמריה דאתיילידא ליה רמכי רמכי. אזל לביתיה, אמר להו: בריה דחוני המעגל מי קיים? אמרו ליה: בריה ליתא, בר בריה איתא. אמר להו: אנא חוני המעגל. לא הימנוהו. אזל לבית המדרש, שמעינהו לרבנן דקאמרי: נהירן שמעתתין כבשני חוני המעגל, די הוי עייל לבית מדרשא, כל קושיא דהוו להו לרבנן, הוה מפרק להו. אמר להו: אנא ניהו, ולא הימנוהו, ולא עבדי ליה יקרא כדמבעי ליה, חלש דעתיה, בעי רחמי ומית. אמר רבא, היינו דאמרי אינשי או חברותא או מיתותא. | יום אחד היה [חוני המעגל] הולך בדרך [והנה] ראה אדם נוטע חרוב. אמר לו: כמה שנים עד שיגדל העץ פֵרות? אמר לו: עד שבעים שנים. אמר לו: וכי חושב אתה שתחייה עוד שבעים שנים? אמר לו אותו האיש: לי היו חרובים בעולם. כמו ששתלו לי אבותיי חרובים, כך אשתול אני לבני. ישב [חוני] ואכל. נפלה עליו שינה. עלה סלע והקיפו, ונעלם מעיני הבריות, וישן שבעים שנים. כשקם ראה את אותו האיש שהוא מלקט [פרות] מן העץ. אמר לו: אתה ההוא ששתל את העץ? אמר לו: בן בנו אני. אמר לא: מכך מבין אני שישנתי שבעים שנים. וראה את חמורו שנולדו לה עדרים עדרים. הלך לביתו, אמר להם: בנו של חוני, האם הוא חי? אמרו לו: בנו איננו, בן בנו ישנו. אמר להם: אני חוני המעגל לא האמינו לו הלך לבית המדרש שמע את החכמים שאומרים: מאירות הלכותינו כבשנות חוני המעגל שכאשר היה נכנס לבית המדרש, כל קושייה שהייתה להם לחכמים, היה פותר להם. אמר להם: אני הוא, ולא האמינו לו, ולא עשו לו כבוד כראוי לו. חלשה דעתו, ביקש רחמים, ומת. אמר רבא: זהו שאומרים אנשים, או חברה, או מיתה. |
“In their season” means on Wednesday eves, i.e., Tuesday nights, and on Shabbat eves, i.e., Friday nights, because at these times people are not out in the streets, either due to fear of demonic forces that were thought to wander on Tuesday nights or due to the sanctity of Shabbat. As we found in the days of Shimon ben Shetaḥ that rain invariably fell for them on Wednesday eves and on Shabbat eves, until wheat grew as big as kidneys, and barley as big as olive pits, and lentils as golden dinars. And they tied up some of these crops as an example [dugma] for future generations, to convey to them how much damage sin causes, as it is stated: “The Lord our God, Who gives rain, the former rain and the latter rain, in its season that keeps for us the appointed weeks of the harvest. Your iniquities have turned away these things, and your sins have withheld the good from you” (Jeremiah 5:24–25). And we likewise found that in the days of Herod that they were occupied in the building of the Temple, and rain would fall at night. And the next day the wind would blow, the clouds would disperse, the sun would shine, and the people would go out to their work. And as rain would fall only at a time when it would not interfere with their labor, the nation knew that the work of Heaven was being performed by their hands. § The mishna taught: An incident occurred in which the people sent a message to Ḥoni HaMe’aggel. This event is related in greater detail in the following baraita. The Sages taught: Once, most of the month of Adar had passed but rain had still not fallen. They sent this message to Ḥoni HaMe’aggel: Pray, and rain will fall. He prayed, but no rain fell. He drew a circle in the dust and stood inside it, in the manner that the prophet Habakkuk did, as it is stated: “And I will stand upon my watch and set myself upon the tower, and I will look out to see what He will say to me, and what I shall answer when I am reproved” (Habakkuk 2:1). This verse is taken to mean that Habakkuk fashioned a kind of prison for himself where he sat. Ḥoni said before God: Master of the Universe, Your children have turned their faces toward me, as I am like a member of Your household. Therefore, I take an oath by Your great name that I will not move from here until you have mercy upon Your children and answer their prayers for rain. Rain began to trickle down, but only in small droplets. His students said to him: Rabbi, we have seen that you can perform great wonders, but this quantity of rain is not enough to ensure that we will not die. It appears to us that a small amount of rain is falling only to enable you to dissolve your oath, but it is not nearly enough to save us. Ḥoni said to God: I did not ask for this, but for rain to fill the cisterns, ditches, and caves. Rain began to fall furiously, until each and every drop was as big as the mouth of a barrel, and the Sages estimated that no drop was less than a log in size. His students said to him: Rabbi, we have seen that you can call on God to perform miracles and we will not die, but now it appears to us that rain is falling only to destroy the world. Ḥoni again said before God: I did not ask for this harmful rain either, but for rain of benevolence, blessing, and generosity. Subsequently, the rains fell in their standard manner, until all of the people sought higher ground and ascended to the Temple Mount due to the rain. They said to him: Rabbi, just as you prayed that the rains should fall, so too, pray that they should stop. He said to them: This is the tradition that I received, that one does not pray over an excess of good. Ḥoni continued: Nevertheless, bring me a bull. I will sacrifice it as a thanks-offering and pray at the same time. They brought him a bull for a thanks-offering. He placed his two hands on its head and said before God: Master of the Universe, Your nation Israel, whom You brought out of Egypt, cannot bear either an excess of good or an excess of punishment. You grew angry with them and withheld rain, and they are unable to bear it. You bestowed upon them too much good, and they were also unable to bear it. May it be Your will that the rain stop and that there be relief for the world. Immediately, the wind blew, the clouds dispersed, the sun shone, and everyone went out to the fields and gathered for themselves truffles and mushrooms that had sprouted in the strong rain. Shimon ben Shetaḥ relayed to Ḥoni HaMe’aggel: If you were not Ḥoni, I would have decreed ostracism upon you. For were these years like the years of Elijah, when the keys of rain were entrusted in Elijah’s hands, and he swore it would not rain, wouldn’t the name of Heaven have been desecrated by your oath not to leave the circle until it rained? Once you have pronounced this oath, either yours or Elijah’s must be falsified. However, what can I do to you, as you nag God and He does your bidding, like a son who nags his father and his father does his bidding. And the son says to his father: Father, take me to be bathed in hot water; wash me with cold water; give me nuts, almonds, peaches, and pomegranates. And his father gives him. About you, the verse states: “Your father and mother will be glad and she who bore you will rejoice” (Proverbs 23:25). The Sages taught: What message did the members of the Chamber of the Hewn Stone, the Great Sanhedrin, send to Ḥoni HaMe’aggel? About you, the verse states: “You shall also decree a matter, and it shall be established for you; and the light shall shine upon your ways. When they cast down, you will say: There is lifting up, for He saves the humble person. He will deliver the one who is not innocent and he will be delivered through the cleanness of your hands” (Job 22:28–30). They interpreted: “You shall also decree a matter”; you, Ḥoni, decree from below, and the Holy One, Blessed be He, fulfills your statement from above. “And the light shall shine upon your ways”; a generation that was in darkness, you have illuminated it with your prayer. “When they cast down, you will say: There is lifting up”; a generation that was cast down, you lifted it up with your prayer. “For He saves the humble person”; a generation that was humble in its transgression, you saved it through your prayer. “He will deliver the one who is not innocent”; a generation that was not innocent, you have delivered it through your prayer. “And he will be delivered through the cleanness of your hands”; you have delivered an undeserving generation through the clean work of your hands. § The Gemara relates another story about Ḥoni HaMe’aggel. Rabbi Yoḥanan said: All the days of the life of that righteous man, Ḥoni, he was distressed over the meaning of this verse: “A song of Ascents: When the Lord brought back those who returned to Zion, we were like those who dream” (Psalms 126:1). He said to himself: Is there really a person who can sleep and dream for seventy years? How is it possible to compare the seventy-year exile in Babylonia to a dream? One day, he was walking along the road when he saw a certain man planting a carob tree. Ḥoni said to him: This tree, after how many years will it bear fruit? The man said to him: It will not produce fruit until seventy years have passed. Ḥoni said to him: Is it obvious to you that you will live seventy years, that you expect to benefit from this tree? He said to him: That man himself found a world full of carob trees. Just as my ancestors planted for me, I too am planting for my descendants. Ḥoni sat and ate bread. Sleep overcame him and he slept. A cliff formed around him, and he disappeared from sight and slept for seventy years. When he awoke, he saw a certain man gathering carobs from that tree. Ḥoni said to him: Are you the one who planted this tree? The man said to him: I am his son’s son. Ḥoni said to him: I can learn from this that I have slept for seventy years, and indeed he saw that his donkey had sired several herds during those many years. Ḥoni went home and said to the members of the household: Is the son of Ḥoni HaMe’aggel alive? They said to him: His son is no longer with us, but his son’s son is alive. He said to them: I am Ḥoni HaMe’aggel. They did not believe him. He went to the study hall, where he heard the Sages say about one scholar: His halakhot are as enlightening and as clear as in the years of Ḥoni HaMe’aggel, for when Ḥoni HaMe’aggel would enter the study hall he would resolve for the Sages any difficulty they had. Ḥoni said to them: I am he, but they did not believe him and did not pay him proper respect. Ḥoni became very upset, prayed for mercy, and died. Rava said: This explains the folk saying that people say: Either friendship or death, as one who has no friends is better off dead. § The Gemara relates another story, this time about Ḥoni HaMe’aggel’s descendants, who were also renowned for their righteous deeds. Abba Ḥilkiyya was the son of Ḥoni HaMe’aggel’s son. And when the world was in need of rain they would send Sages to him, and he would pray for mercy, and rain would fall. Once the world was in need of rain, and the Sages sent a pair of Sages to him so that he would pray for mercy and rain would fall. They went to his house but they did not find him there. They went to the field and found him hoeing the ground. They greeted him,
דיון
- איזו תפיסת זמן מייצג האיש הנוטע חרובים?
- מהי תפיסת הזמן הנגדית שמייצג חוני?
- איזו תפיסה, לדעתכם, עולה בקנה אחד עם רעיון השמיטה?
- מהי לדעתכם הביקורת המועברת על התנהלותו של חוני? מהו הלקח שהיה אמור חוני ללמוד?
- מה אתם הייתם אומרים לחוני כדי "להוציא" אותו ממעגלו, מתפיסת העולם שלו?
שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם כִּי בְרֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ; תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה וְגַם לִשְׁמוֹנָה כִּי לֹא תֵדַע מַה יִּהְיֶה רָעָה עַל הָאָרֶץ.
הסברים
הסברים
- אבן עזרא - "יזהיר מי שיש לו, שיהיה נדיב, ותהיינה ידיו פתוחות למי שיכיר ולמי שאינו מכיר...".
Cast thy bread upon the waters, For thou shalt find it after many days. Divide a portion into seven, yea, even into eight; For thou knowest not what evil shall be upon the earth.
דיון
- כיצד ניתן לקשר פסוק זה לסיפור על חוני המעגל?
- מה בין "שלח לחמך" לבין מצוות השמיטה?
נילי בן ארי (תשס"ז). חוני המעגל ושנתו הארוכה. ממעמקים 4
לגבי חוני, נקט הכתוב בלשון פעלים עומדים: אזל, אתא לי שינתא. חוני עובר שלש פעמים בסיפור ממקום למקום, אולי במקום הבא ימצא את אשר חיפש, ולבסוף, משאינו מוצא את שחיפש, מתייאש, ומבקש להפסיק את ההליכה. למות. האיכר, עושה דברים שיש להם משמעות לסביבתו. חוני בסיפור, דואג לעצמו בלבד: יתיב כריך ריפתא ישב אכל פיתו. השינה באה עליו. הוא אינו פעיל בסביבתו. חוני מרוכז בעצמו, ואינו יכול להבין את טרחתו של האיכר למען הדורות הבאים. מוטיב חוזר נוסף המבליט את הבעיה המרכזית והמחלוקת בין הגיבורים הוא שרשרת הדורות: דשתלי לי אבהתי [ששתלו לי אבותיי], שתלי נמי לבראי [אשתול לבני] ; בר בריה אנא [בן בנו אני]; רמכי רמכי [עדרים עדרים]; בר בריה איתא [בן בנו ישנו].
ומוטיב הניכור של הסביבה שאינה מאמינה שאכן זה האיש: לא הימנונו; ולא הימנוהו" [לא האמינו; ולא האמינו]
© כל הזכויות שמורות לאתר דעת
www.daat.ac.il
לגבי חוני, נקט הכתוב בלשון פעלים עומדים: אזל, אתא לי שינתא. חוני עובר שלש פעמים בסיפור ממקום למקום, אולי במקום הבא ימצא את אשר חיפש, ולבסוף, משאינו מוצא את שחיפש, מתייאש, ומבקש להפסיק את ההליכה. למות. האיכר, עושה דברים שיש להם משמעות לסביבתו. חוני בסיפור, דואג לעצמו בלבד: יתיב כריך ריפתא ישב אכל פיתו. השינה באה עליו. הוא אינו פעיל בסביבתו. חוני מרוכז בעצמו, ואינו יכול להבין את טרחתו של האיכר למען הדורות הבאים. מוטיב חוזר נוסף המבליט את הבעיה המרכזית והמחלוקת בין הגיבורים הוא שרשרת הדורות: דשתלי לי אבהתי [ששתלו לי אבותיי], שתלי נמי לבראי [אשתול לבני] ; בר בריה אנא [בן בנו אני]; רמכי רמכי [עדרים עדרים]; בר בריה איתא [בן בנו ישנו].
ומוטיב הניכור של הסביבה שאינה מאמינה שאכן זה האיש: לא הימנונו; ולא הימנוהו" [לא האמינו; ולא האמינו]
© כל הזכויות שמורות לאתר דעת
www.daat.ac.il
דיון
- כיצד ניתן לקשור בין פרשנותה של בן ארי על המשמעויות הסמליות והספרותיות של שנתו של חוני לפרשנותו של אביעד הכהן על מצוות השמיטה?
ג. דיון מסכם
ערך 'קיימות', מתוך אתר ויקיפדיה
קיימות
קיימות (באנגלית: Sustainability) במובנה הרחב היא היכולת להמשיך לקיים תהליך או מצב לאורך זמן. באקולוגיה, מערכת בת קַיָּמָה... היא מערכת שהמגוון הביולוגי שלה ופוריותה נשמרים לאורך זמן. ביצות ויערות בוגרים ובריאים הם דוגמאות למערכות ביולוגיות בנות קיימה. בשביל בני האדם, קיימות היא הפוטנציאל לחיים של רווחה בטווח הרחוק, מבחינה סביבתית, כלכלית וחברתית.
למקור השלם
קיימות
קיימות (באנגלית: Sustainability) במובנה הרחב היא היכולת להמשיך לקיים תהליך או מצב לאורך זמן. באקולוגיה, מערכת בת קַיָּמָה... היא מערכת שהמגוון הביולוגי שלה ופוריותה נשמרים לאורך זמן. ביצות ויערות בוגרים ובריאים הם דוגמאות למערכות ביולוגיות בנות קיימה. בשביל בני האדם, קיימות היא הפוטנציאל לחיים של רווחה בטווח הרחוק, מבחינה סביבתית, כלכלית וחברתית.
למקור השלם
דיון
המונח "קיימות", המגיע מתחום הגנת הסביבה, נקשר בשנים האחרונות בפרשנויות מודרניות למצוות השמיטה.
המונח "קיימות", המגיע מתחום הגנת הסביבה, נקשר בשנים האחרונות בפרשנויות מודרניות למצוות השמיטה.
- לאור כל הלימוד שעשינו - מה בין שמיטה, קיימות סביבתית וקיימות חברתית ובן דורית?
- נסיים עם ציטוט המיוחס ליאנוש קורצ'אק כחומר למחשבה:
ציטוט המיוחס ליאנוש קורצ'אק
הדואג לימים זורע חיטים, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות מחנך אנשים.
הדואג לימים זורע חיטים, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות מחנך אנשים.