קו העוני והזכות לקיום בכבוד
הדף מאת: מור הניק / מעגלי צדק
בעידן המודרני מדברים הכל על "זכויות". מתוך העמדת האדם במרכז, נוטים בימינו לראות אותו כבעל "זכויות", זכויות אדם ואזרח, שיוצרות חובה מקבילה של החברה לכיבוד אותן זכויות. כך, לדוגמא, הזכות לחיים, חופש הביטוי, חופש העיסוק, חופש התנועה , ועוד כיוצא באלה. תורת ישראל, לעומת זאת, מעמידה את הקב"ה במרכז עולמה, כשהאדם נתפש בראש ובראשונה כבעל "חובות": חובות שבין אדם למקום וחובות שבין אדם לחברו.
הקדמה: חובות האדם וזכויותיו
דיון
עיינו במקורות הבאים ועמדו על השווה והשונה בין התפישה היהודית לבין הגישה הרווחת בימינו באשר למהן חובות האדם ומהן זכויותיו:
(טז) וַיְצַו ה' אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל. (יז) וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי, בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ--מוֹת תָּמוּת.
And the LORD God commanded the man, saying: ‘Of every tree of the garden thou mayest freely eat; but of the tree of the knowledge of good and evil, thou shalt not eat of it; for in the day that thou eatest thereof thou shalt surely die.’
"ואהבת לרעך כמוך, אני ה' "
Thou shalt not take vengeance, nor bear any grudge against the children of thy people, but thou shalt love thy neighbour as thyself: I am the LORD.
רמח"ל, מסילת ישרים, פרק א
יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה הוא שיתבאר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו...
סעיף 3 לחוק יסוד: חופש העיסוק
כל אזרח או תושב של המדינה זכאי לעסוק בכל עיסוק, מקצוע או משלח יד.
סעיף 4 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו
כל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו.
סעיף 7(א) לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו
כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו.
חובת האדם לדאוג לאחרים
דיון
המקורות הבאים עוסקים במצוות שונות. נסו להגדיר באמצעותם את היקף חובתו של אדם לדאוג לכך שהמנוחה והשמחה תהיינה משותפות לא רק לו אלא לסובבים אותו.
וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ.
And thou shalt rejoice in thy feast, thou, and thy son, and thy daughter, and thy man-servant, and thy maid-servant, and the Levite, and the stranger, and the fatherless, and the widow, that are within thy gates.
ג. מצוות השמחה - רמב"ם
כיצד [משמח את] הקטנים? נותן להם קליות ואגוזים ומגדנות, והנשים קונה להן בגדים ותכשיטין נאים כפי ממונו, והאנשים אוכלין בשר ושותין יין שאין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין, וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל (דברים ט"ז) לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האומללים. אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש, אין זו שמחת מצווה אלא שמחת כריסו, ועל אלו נאמר (הושע ט') "זבחיהם כלחם אונים להם כל אוכליו יטמאו כי לחמם לנפשם", ושמחה כזו קלון היא להם שנאמר (מלאכי ב') "וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם".
The children, for example, should be given parched grain, nuts, and sweetmeats; the womenfolk should be presented with pretty clothes and trinkets according to one's means; the menfolk should eat meat and drink wine, for there is no real rejoicing without the use of meat and wine. While eating and drinking, one must feed the stranger, the orphan, the widow, and other poor unfortunates. Anyone, however, who locks the doors of his courtyard and eats and drinks along with his wife and children, without giving anything to eat and drink to the poor and the desperate, does not observe a religious celebration but indulges in the celebration of his stomach. And about such is it stated (Hosea 9:4), "their sacrifices are like the bread of mourners, all who eat it will be contaminated; for their bread is for their own appetites." Such joy is a disgrace for them, as it is stated (Malakhi 2:3), "I will spread dung on your faces, the dung of your festivals."
(כח) מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים תּוֹצִיא אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַהִוא וְהִנַּחְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ. (כט) וּבָא הַלֵּוִי כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְאָכְלוּ וְשָׂבֵעוּ לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדְךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה.
At the end of every three years, even in the same year, thou shalt bring forth all the tithe of thine increase, and shall lay it up within thy gates. And the Levite, because he hath no portion nor inheritance with thee, and the stranger, and the fatherless, and the widow, that are within thy gates, shall come, and shall eat and be satisfied; that the LORD thy God may bless thee in all the work of thy hand which thou doest.
פסוק מתוך מגילת אסתר
כַּיָּמִים אֲשֶׁר-נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאֹיְבֵיהֶם וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים.
למקור השלם
the days wherein the Jews had rest from their enemies, and the month which was turned unto them from sorrow to gladness, and from mourning into a good day; that they should make them days of feasting and gladness, and of sending portions one to another, and gifts to the poor.
רמב"ם, הלכות מגילה ב, יז
וחייב לחלק לעניים ביום הפורים, אין פחות משני עניים נותן לכל אחד מתנה אחת או מעות או מיני תבשיל או מיני אוכלין שנאמר ומתנות לאביונים שתי מתנות לשני עניים. ואין מדקדקין במעות פורים אלא כל הפושט ידו ליטול נותנין לו, ואין משנין מעות פורים לצדקה אחרת. מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשילוח מנות לרעיו.שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים שהמשמח לב האמללים האלו דומה לשכינה שנאמר (ישעיהו נז, טו) 'להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים'.
מיהו עני?
דיון
עיינו במקורות הבאים ונסו להגדיר את האבחנה בין "עני" ו"אביון":
1. דברים טו, יא: פתח תפתח את ידך לאחיך, לעניך ולאבינך בארצך.
2. איסור הלנת שכר שכיר, דברים כד, יד: לא תעשוק שכיר עני ואביון.
3. ישעיהו מא, יז: העניים והאביונים מבקשים מים ואין
4. יחזקאל טז, מט [=תיאור חטאת סדום]: יד עני ואביון לא החזיקה.
5. תהלים לה, י: מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו"
6. תהלים פב, ד: שפטו דל ויתום, עני ורש הצדיקו. פלטו דל ואביון, מיד רשעים הצילו.
7. דברים כד, יד-טו: לא תעשוק שכיר, עני ואביון... ביומו תתן שכרו... כי עני הוא.
8. שמות כב, כד: אם כסף תלווה את עמי, את העני עמך... לא תשימון עליו נשך.
שיעור הצדקה
אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון מארבע סאין בסלע.
לן - נותנין לו פרנסת לינה.
שבת - נותנין לו מזון שלש סעודות.

הסברים
  • כאשר יש עני שהוא אינו מתושבי המקום אז המשנה קובעת מהי הכמות של האוכל שצריכים לתת לו: ככר לחם שמחירו פונדיון כאשר מחיר החיטים הוא 4 סאים בסלע (אמת מידה משתנה)


מילים
  • סלע - סוג מטבע
  • פונדיון - סוג מטבע, מחצית המעה
  • ככר - ככר לחם
They may not give a poor person wandering from place to place less than a loaf worth a pundion at a time when four seahs [of wheat cost] one sela. If he spends the night [at a place], they must give him the cost of what he needs for the night. If he stays over Shabbat they must give him enough food for three meals. He who has the money for two meals, he may not take anything from the charity dish. And if he has enough money for fourteen meals, he may not take any support from the communal fund. The communal fund is collected by two and distributed by three people.
דיון
1. על פי איזה קריטריון מרכזי נקבע שיעור מצוות הצדקה?
2. האם לדעתכם שיעור זה ישים גם בימינו? מדוע?
3. האם לדעתכם שיעור זה יחול גם על מצוות הצדקה של היחיד?
אלו דברים שאין להם שיעור- הפיאה, והביכורים, והריאיון, וגמילות חסדים, ותלמוד תורה. ואלו דברים שאדם אוכל מפירותיהן בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא- כיבוד אב ואם, וגמילות חסדים, והבאת שלום בין אדם לחברו; ותלמוד תורה כנגד כולם.

מילים
  • שלום בית - המושג מתייחס ליחסים האידיאלים שבין בני זוג נשואים, כאשר קיימת הרמוניה ביניהם, בלי חיכוכים ומריבות.
These are the things that have no definite quantity: The corners [of the field]. First-fruits; [The offerings brought] on appearing [at the Temple on the three pilgrimage festivals]. The performance of righteous deeds; And the study of the torah. The following are the things for which a man enjoys the fruits in this world while the principal remains for him in the world to come: Honoring one’s father and mother; The performance of righteous deeds; And the making of peace between a person and his friend; And the study of the torah is equal to them all.
דיון
נסו לענות שוב על השאלות 2 ו-3 לאור המשנה הזו
מבחן קו העוני
משנה, מסכת פאה, פרק ח, משניות ז-ח
ז.
[...] מי שיש לו מזון שתי סעודות לא יטול מן התמחוי,
מזון ארבע עשרה סעודות לא יטול מן הקופה. [...]
ח.
[...] מי שיש לו מאתיים זוז לא יטול לקט, שכחה ופאה ומעשר עני.
היו לו מאתיים חסר דינר, אפילו אלף נותנין לו כאחת הרי זה יטול. [...]

הסברים
  • התלמוד הירושלמי על אתר, מסביר את המשנה: "חמשים [=זוז] ש"עושים", היינו: מושקעים היטב ונושאים רווחים, שווים יותר מ"מאתיים" זוז שאינם עושים, ומונחים כאבן שאין לה הופכין. וכן להפך: אם היו לו "מאתיים זוז", אלא שהם משועבדים לבעל חובו [=למלווה] או לכתובת אשתו, הריהו "עני", ומכל מקום "אין מחיבין אותו למכור את ביתו ואת כלי תשמישו". היינו: יכול להיות אדם שגר בבית רב ערך, ואף על פי כן להיחשב "עני" לעניין מצוות צדקה, מכיוון שאין בידו כסף זמין
דיון
1. מהו הקריטריון לקביעת "קו העוני" לעניין רשותו של אדם להיזקק לקופת הצדקה הציבורית?
2. האם לדעתכם ניתן ל"תרגם" קו עוני מעין זה למציאות ימינו? כיצד?
3. האם מדובר בקריטריון אובייקטיבי או סובייקטיבי?
הכל לפי המקום והשעה והעניין
[...]
וכל מי שאינו צריך ליטול ונוטל אינו נפטר מן העולם עד שיצטרך לבריות.
וכל מי שצריך ליטול ואינו נוטל אינו מת מן הזקנה עד שיפרנס אחרים משלו ועליו הכתוב אומר (ירמיהו יז) ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו.
וכל מי שאינו לא חיגר ולא סומא [=עיוור] ולא פיסח ועושה עצמו כאחד מהם, אינו מת מן הזקנה עד שיהיה כאחד מהם שנאמר (דברים טז) צדק צדק תרדוף.
[...]
One who has fifty zuz and he is using them for his business, he must not take. And anyone who does not need to take [charity] and yet takes, will not depart from this world before he actually needs [charity] from others. And anyone who needs to take and does not take, will not die of old age until he supports others with his own money. Concerning him the verse says: “Blessed is the man who trusts in the Lord and whose hope is the Lord” (Jeremiah 17:7). And so too a judge who judges in truth according to its truth. And anyone who is not lame or blind but pretends to be as one of these, he will not die of old age before he actually becomes one of these, as it is said, “He who searches for evil, it shall come upon him” (Proverbs 11:27) and it is also said: “Righteousness, righteousness shall you pursue.” And any judge who accepts a bribe or who perverts justice will not die in old age before his eyes have become dim, as it is said: “And you shall not accept a bribe, for a bribe blinds the eyes of those who have sight.”
דיון
1. מהי הסכנה שמשתקפת מדברי המשנה?
2. האם סכנה מעין זו קיימת גם בימינו? כיצד הייתם מציעים להתגבר עליה?
ר' יעקב בן רבינו אשר, הטור, יורה דעה, סימן רנג
שכל אלו השיעורים [=של מאתיים זוז וכיו"ב] לא נאמרו אלא בימיהם... אבל האידנא [=עכשיו] שאין כל זה [=קופה מסודרת של צדקה ותמחוי] יכול ליטול עד שיהיה לו קרן כדי להתפרנס מן הרווח... ואפשר כי בימיהם [=של חז"ל] הייתה ההוצאה מעוטה ואפשר להתפרנס ברווח של חמישים זוז, אבל האידנא [=עכשיו] אי אפשר, והכל לפי המקום והשעה.
דיון
1. מה המבחן שהטור מציע לקביעת "קו העוני"?
2. מהו השוני המהותי בין מבחן זה למבחן שמציעה המשנה?
3. מה היה המניע לשינוי המבחן?
וחי אחיך עמך
וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ.
And if thy brother be waxen poor, and his means fail with thee; then thou shalt uphold him: as a stranger and a settler shall he live with thee.
דיון
1. מהי הסיטואציה שבה עוסק מקור זה?
2. האם עניינו הוא במצוות הצדקה ה"רגילה""?
3. כיצד הייתם מגדירים את מי ש"מטה ידו"?
4. האם זהו מבחן אובייקטיבי או סובייקטיבי?
די מחסורו אשר יחסר לו
לפי מה שחסר העני אתה מצווה ליתן לו.
אם אין לו כסות - מכסים אותו, אם אין לו כלי בית - קונין לו, אם אין לו אשה - משיאין אותו(!) , ואם הייתה אשה - משיאין אותה לאיש.
אפילו היה דרכו של זה העני לרכוב על הסוס ועבד רץ לפניו והעני וירד מנכסיו, קונין לו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו, שנאמר 'די מחסורו אשר יחסר לו'.

ומצווה אתה להשלים חסרונו ואין אתה מצווה לעשרו.
One is commanded to give to a poor person according to what he lacks. If he has no clothes, they clothe him. If he has no utensils for a house, they buy [them] for him. If he does not have a wife, they arrange a marriage for him. If [the poor person] is a woman, they arrange a husband for marriage for her. Even if it was the custom of [a person who was rich but is now] a poor person to ride on a horse with a servant running in front of him, and this is a person who fell from his station, they buy him a horse to ride upon and a servant to run in front of him, as it is said, (Deut. 15:8) Sufficient for whatever he needs. You are commanded to fill whatever he lacks, but you are not commanded to make him wealthy.131See Babylonian Talmud Ketubot 67b.
דיון
1. האם המבחן שמוצע בגמרא וברמב"ם חל על הציבור או על היחיד?
2. האם מבחן זה הוא אובייקטיבי או סובייקטיבי?
3. האם ניתן ליישמו במציאות ימינו? כיצד?
דיני מדינת ישראל, סעיף 6 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959
היקף המזונות, מידתם ודרכי סיפוקם ייקבעו, באין הסכם בין הצדדים, על-ידי בית המשפט בשים לב לנסיבות, ופרט למזונות על פי סעיף 3 [=מזונות ילדים קטינים שחייבים בהם על פי הדין האישי] - לפי מחסורו של הזכאי ויכולתו של החייב.
דיון
השוו את המבחן שנקבע בהלכת "די מחסורו אשר יחסר לו" עם האמור בדיני מדינת ישראל: מה השווה והשונה בין שיטת ההלכה לשיטת החוק הישראלי בעניין זה?
דף הנחיות למנחה:
דף לימוד מונחה- עוני.rtf