הדף מאת: אלקנה שרלו / עתיד במידבר
בלימוד נעקוב אחר צוואתו של דוד לשלמה (הפטרת פרשת ויחי), ונברר מהי דמותו של דוד הניבטת מתוך הצוואה. בנוסף, נשים לב שלא צוואה אחת כי אם ארבע צוואות יש לדוד.
צוואת דוד לשלמה
וַיִּקְרְבוּ יְמֵי דָוִד לָמוּת וַיְצַו אֶת שְׁלֹמֹה בְנוֹ לֵאמֹר. אָנֹכִי הֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ וְחָזַקְתָּ וְהָיִיתָ לְאִישׁ. וְשָׁמַרְתָּ אֶת-מִשְׁמֶרֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו לִשְׁמֹר חֻקֹּתָיו מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְעֵדְוֹתָיו כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה לְמַעַן תַּשְׂכִּיל אֵת כָּל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה וְאֵת כָּל אֲשֶׁר תִּפְנֶה שָׁם. לְמַעַן יָקִים ה' אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלַי לֵאמֹר אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת דַּרְכָּם לָלֶכֶת לְפָנַי בֶּאֱמֶת בְּכָל לְבָבָם וּבְכָל נַפְשָׁם לֵאמֹר לֹא יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מֵעַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל. וְגַם אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לִי יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה אֲשֶׁר עָשָׂה לִשְׁנֵי שָׂרֵי צִבְאוֹת יִשְׂרָאֵל לְאַבְנֵר בֶּן נֵר וְלַעֲמָשָׂא בֶן יֶתֶר וַיַּהַרְגֵּם וַיָּשֶׂם דְּמֵי מִלְחָמָה בְּשָׁלֹם וַיִּתֵּן דְּמֵי מִלְחָמָה בַּחֲגֹרָתוֹ אֲשֶׁר בְּמָתְנָיו וּבְנַעֲלוֹ אֲשֶׁר בְּרַגְלָיו. וְעָשִׂיתָ כְּחָכְמָתֶךָ וְלֹא תוֹרֵד שֵׂיבָתוֹ בְּשָׁלֹם שְׁאֹל. וְלִבְנֵי בַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי תַּעֲשֶׂה חֶסֶד וְהָיוּ בְּאֹכְלֵי שֻׁלְחָנֶךָ כִּי כֵן קָרְבוּ אֵלַי בְּבָרְחִי מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם אָחִיךָ. וְהִנֵּה עִמְּךָ שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא בֶן הַיְמִינִי מִבַּחֻרִים וְהוּא קִלְלַנִי קְלָלָה נִמְרֶצֶת בְּיוֹם לֶכְתִּי מַחֲנָיִם וְהוּא יָרַד לִקְרָאתִי הַיַּרְדֵּן וָאֶשָּׁבַע לוֹ בַה' לֵאמֹר אִם אֲמִיתְךָ בֶּחָרֶב. וְעַתָּה אַל תְּנַקֵּהוּ כִּי אִישׁ חָכָם אָתָּה וְיָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לּוֹ וְהוֹרַדְתָּ אֶת שֵׂיבָתוֹ בְּדָם שְׁאוֹל. וַיִּשְׁכַּב דָּוִד עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר בְּעִיר דָּוִד. וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ דָּוִד עַל יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ שֶׁבַע שָׁנִים וּבִירוּשָׁלַם מָלַךְ שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ שָׁנִים. וּשְׁלֹמֹה יָשַׁב עַל כִּסֵּא דָּוִד אָבִיו וַתִּכֹּן מַלְכֻתוֹ מְאֹד.
וַיִּקְרְבוּ יְמֵי דָוִד לָמוּת וַיְצַו אֶת שְׁלֹמֹה בְנוֹ לֵאמֹר. אָנֹכִי הֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ וְחָזַקְתָּ וְהָיִיתָ לְאִישׁ. וְשָׁמַרְתָּ אֶת-מִשְׁמֶרֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו לִשְׁמֹר חֻקֹּתָיו מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְעֵדְוֹתָיו כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה לְמַעַן תַּשְׂכִּיל אֵת כָּל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה וְאֵת כָּל אֲשֶׁר תִּפְנֶה שָׁם. לְמַעַן יָקִים ה' אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלַי לֵאמֹר אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת דַּרְכָּם לָלֶכֶת לְפָנַי בֶּאֱמֶת בְּכָל לְבָבָם וּבְכָל נַפְשָׁם לֵאמֹר לֹא יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מֵעַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל. וְגַם אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לִי יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה אֲשֶׁר עָשָׂה לִשְׁנֵי שָׂרֵי צִבְאוֹת יִשְׂרָאֵל לְאַבְנֵר בֶּן נֵר וְלַעֲמָשָׂא בֶן יֶתֶר וַיַּהַרְגֵּם וַיָּשֶׂם דְּמֵי מִלְחָמָה בְּשָׁלֹם וַיִּתֵּן דְּמֵי מִלְחָמָה בַּחֲגֹרָתוֹ אֲשֶׁר בְּמָתְנָיו וּבְנַעֲלוֹ אֲשֶׁר בְּרַגְלָיו. וְעָשִׂיתָ כְּחָכְמָתֶךָ וְלֹא תוֹרֵד שֵׂיבָתוֹ בְּשָׁלֹם שְׁאֹל. וְלִבְנֵי בַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי תַּעֲשֶׂה חֶסֶד וְהָיוּ בְּאֹכְלֵי שֻׁלְחָנֶךָ כִּי כֵן קָרְבוּ אֵלַי בְּבָרְחִי מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם אָחִיךָ. וְהִנֵּה עִמְּךָ שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא בֶן הַיְמִינִי מִבַּחֻרִים וְהוּא קִלְלַנִי קְלָלָה נִמְרֶצֶת בְּיוֹם לֶכְתִּי מַחֲנָיִם וְהוּא יָרַד לִקְרָאתִי הַיַּרְדֵּן וָאֶשָּׁבַע לוֹ בַה' לֵאמֹר אִם אֲמִיתְךָ בֶּחָרֶב. וְעַתָּה אַל תְּנַקֵּהוּ כִּי אִישׁ חָכָם אָתָּה וְיָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לּוֹ וְהוֹרַדְתָּ אֶת שֵׂיבָתוֹ בְּדָם שְׁאוֹל. וַיִּשְׁכַּב דָּוִד עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר בְּעִיר דָּוִד. וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ דָּוִד עַל יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ שֶׁבַע שָׁנִים וּבִירוּשָׁלַם מָלַךְ שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ שָׁנִים. וּשְׁלֹמֹה יָשַׁב עַל כִּסֵּא דָּוִד אָבִיו וַתִּכֹּן מַלְכֻתוֹ מְאֹד.
Now the days of David drew nigh that he should die; and he charged Solomon his son, saying: ’I go the way of all the earth; be thou strong therefore, and show thyself a man; and keep the charge of the LORD thy God, to walk in His ways, to keep His statutes, and His commandments, and His ordinances, and His testimonies, according to that which is written in the law of Moses, that thou mayest prosper in all that thou doest, and whithersoever thou turnest thyself; that the LORD may establish His word which He spoke concerning me, saying: If thy children take heed to their way, to walk before Me in truth with all their heart and with all their soul, there shall not fail thee, said He, a man on the throne of Israel. Moreover thou knowest also what Joab the son of Zeruiah did unto me, even what he did to the two captains of the hosts of Israel, unto Abner the son of Ner and unto Amasa the son of Jether, whom he slew, and shed the blood of war in peace, and put the blood of war upon his girdle that was about his loins, and in his shoes that were on his feet. Do therefore according to thy wisdom, and let not his hoar head go down to the grave in peace. But show kindness unto the sons of Barzillai the Gileadite, and let them be of those that eat at thy table; for so they drew nigh unto me when I fled from Absalom thy brother. And, behold, there is with thee Shimei the son of Gera, the Benjamite, of Bahurim, who cursed me with a grievous curse in the day when I went to Mahanaim; but he came down to meet me at the Jordan, and I swore to him by the LORD, saying: I will not put thee to death with the sword. Now therefore hold him not guiltless, for thou art a wise man; and thou wilt know what thou oughtest to do unto him, and thou shalt bring his hoar head down to the grave with blood.’ And David slept with his fathers, and was buried in the city of David. And the days that David reigned over Israel were forty years: seven years reigned he in Hebron, and thirty and three years reigned he in Jerusalem. And Solomon sat upon the throne of David his father; and his kingdom was established firmly.
דיון
- על מה מצווה דוד המלך את בנו שלמה?
- האם מתעורר אצלכם קושי רעיוני ותוכני למקרא צוואה זו?
שאלה באתר כיפה
הצגת השאלה על הצוואה - מתוך אתר 'כיפה'
אקדים בדברי ואומר שאינני אדם דתי לפי מוסכמות החברה (למרות שאנני מסכים לחלוקה של דתיים וחילוניים) לאחרונה אני מנסה ללמוד את התנ"ך ונתקלתי בסוגיה שלא מצאתי לה הסבר הגיוני אני מקווה שתוכלו לעזור לי להבין אותה. שאלתי היא בנושא צוואת דוד. ספרי התנ"ך אמורים להעביר מסר מחנך, בראש ובראשונה הייתי רוצה לדעת איך צוואת דוד לשלמה בנו היא חינוכית? הרי היא מעין מסע נקמה של דוד המלך... שלמה אכן מקיים את צוואת אביו והשאלה המתבקשת האם אין כאן סתירה לציווי התורה "לא תקם ולא תטר את בני עמך, ואהבת לרעך כמוך אני ה", בעיקר שמדובר במלך שמבקש מסע נקמה, איך ניתן להסביר זאת? ועוד - לאחר מכן, ששלמה מתחיל במסע חיסול החשבונות עולה השאלה שקשורה לבניין בית המקדש. הרי דוד מצהיר שהוא לא יכול לבנות את בית המקדש מכיוון שה' אמר לו "כִּי אִישׁ מִלְחָמוֹת אַתָּה, וְדָמִים שָׁפָכְתָּ" (דבהי"א כ"ח, ג), איך יתכן ששלמה שעושה מסע נקמה שכלול בו שפיכת דמים אמנם ע"י שליחים, והוא כן מתאים לבניית המקדש? אני מנסה לחפש היגיון בדברים ואשמח אם תוכלו לענות לי...
© כל הזכויות שמורות ל
www.kipa.co.il
הצגת השאלה על הצוואה - מתוך אתר 'כיפה'
אקדים בדברי ואומר שאינני אדם דתי לפי מוסכמות החברה (למרות שאנני מסכים לחלוקה של דתיים וחילוניים) לאחרונה אני מנסה ללמוד את התנ"ך ונתקלתי בסוגיה שלא מצאתי לה הסבר הגיוני אני מקווה שתוכלו לעזור לי להבין אותה. שאלתי היא בנושא צוואת דוד. ספרי התנ"ך אמורים להעביר מסר מחנך, בראש ובראשונה הייתי רוצה לדעת איך צוואת דוד לשלמה בנו היא חינוכית? הרי היא מעין מסע נקמה של דוד המלך... שלמה אכן מקיים את צוואת אביו והשאלה המתבקשת האם אין כאן סתירה לציווי התורה "לא תקם ולא תטר את בני עמך, ואהבת לרעך כמוך אני ה", בעיקר שמדובר במלך שמבקש מסע נקמה, איך ניתן להסביר זאת? ועוד - לאחר מכן, ששלמה מתחיל במסע חיסול החשבונות עולה השאלה שקשורה לבניין בית המקדש. הרי דוד מצהיר שהוא לא יכול לבנות את בית המקדש מכיוון שה' אמר לו "כִּי אִישׁ מִלְחָמוֹת אַתָּה, וְדָמִים שָׁפָכְתָּ" (דבהי"א כ"ח, ג), איך יתכן ששלמה שעושה מסע נקמה שכלול בו שפיכת דמים אמנם ע"י שליחים, והוא כן מתאים לבניית המקדש? אני מנסה לחפש היגיון בדברים ואשמח אם תוכלו לענות לי...
© כל הזכויות שמורות ל
www.kipa.co.il
דיון
- במידה והעולה בשאלה אכן מפריע גם לכם - נסו כוחכם בתשובה
- האם מצאתם תשובה המקובלת עליכם?
אביעזר רביצקי, ישעיהו ליבוביץ: אנטיתיזה לראי"ה קוק?, מתוך אתר עמותת "לשמה" לזכרו של ישעיהו ליבוביץ
פרופ' אביעזר רביצקי
לפני שנים אמרתי לישעיהו ליבוביץ שישנה עלייה אחת למפטיר ולקריאת ההפטרה שבה אני מבקש לא לעלות לתורה - לא מכיון שאני עושה סלקציה בין פרקי התנ"ך, אלא מכיון שעם הפרק שקוראים באותה הפטרה אינני יכול להזדהות, ולכן אינני יכול להיות שליח ציבור - וזו צוואת דוד המלך לבנו שלמה, כאשר הוא מצווה אותו "ולא תורד שיבתו בשלום שאול...". ואני אז אמרתי שאיני יכול להיות שליח ציבור ולקרוא את זה כאשר אינני מזדהה עם כך שזאת צוואת דוד מלכנו לבנו. תשובתו של ליבוביץ (כצפוי) הייתה מאוד מפתיעה, והוא אמר: "זה הפרק שאני אוהב יותר מכל פרק אחר בתנ"ך, מכיוון שהוא מלמדנו כיצד השלטון משחית - אפילו את דוד מלכנו נעים זמירות ישראל".
© כל הזכויות שמורות למחבר
midreshet.org.il
פרופ' אביעזר רביצקי
לפני שנים אמרתי לישעיהו ליבוביץ שישנה עלייה אחת למפטיר ולקריאת ההפטרה שבה אני מבקש לא לעלות לתורה - לא מכיון שאני עושה סלקציה בין פרקי התנ"ך, אלא מכיון שעם הפרק שקוראים באותה הפטרה אינני יכול להזדהות, ולכן אינני יכול להיות שליח ציבור - וזו צוואת דוד המלך לבנו שלמה, כאשר הוא מצווה אותו "ולא תורד שיבתו בשלום שאול...". ואני אז אמרתי שאיני יכול להיות שליח ציבור ולקרוא את זה כאשר אינני מזדהה עם כך שזאת צוואת דוד מלכנו לבנו. תשובתו של ליבוביץ (כצפוי) הייתה מאוד מפתיעה, והוא אמר: "זה הפרק שאני אוהב יותר מכל פרק אחר בתנ"ך, מכיוון שהוא מלמדנו כיצד השלטון משחית - אפילו את דוד מלכנו נעים זמירות ישראל".
© כל הזכויות שמורות למחבר
midreshet.org.il
אברהם גרוסמן, הוראת פרקים נבחרים בנביאים ראשונים, פרק א': ימי זקנתו של דוד וצוואתו, הוצאת האגף לתוכניות לימודים במשרד החינוך
פרופ' אברהם גרוסמן
ובאשר לצוואתו של דוד: שתי בעיות עולות מצוואה זו. דוד איננו מסתפק בהטפתו לשלמה בנו כי ילד בדרכי ה', אלא מבקש הימנו לגמול חסד עם מיטיביו ולמצוא הזדמנות להעניש את אלה שפגעו בו בימים עברו: יואב ושמעי בן גרא. והנה, אם היו שני אלה חייבים מיתה ועונש, מדוע לא עשה זאת דוד עצמו? והאם אין משום עורמה והפרת השבועה בצוואה לפגוע בשמעי בן גרא? דוד מעיד על עצמו כי בשל שבועתו לשמעי ראה עצמו מנוע מפגיעה בו. אך הרי שלוחו של אדם כמותו, ואם יעשה זאת שלמה כאילו פגע בו דוד עצמו והפר בכך את שבועתו. ובאמת, יש כאלה הסוברים שדוד לא נהג בעניין זה כשורה. במיוחד קובלים הם על הריגתו של יואב על ידי שלמה כעבור זמן מה - לפי צוואת דוד - בשעה שאיש זה שימש למעשה כמצביא הגדול של צבאות דוד, כמי שעמד בראש הצבא של ממלכת דוד אשר הרחיב את גבולות ישראל.אך עיון בכתובים איננו מצדיק פליאה זו על דוד, ומלמד כי האנשים שביקש דוד משלמה בנו לפגוע בהם היו אויבים של ממלכתו. דוד בחכמתו הבין כי הם מחכים לשעת כושר - למותו של דוד - כדי לערער את סמכותו של המלך החדש, שלמה, ולהעביר את המלוכה לידיים אחרות. תמיכתו של יואב באדוניה - כמסופר בפרק א' של ספר מלכים - למרות שיואב ידע כי דוד מעונין להמליך את שלמה וה' הסכים עמו על כך ביד נתן הנביא, שימשה עדות ברורה למציאות זו. כוחו של יואב, במיוחד בשל שליטתו על צבא המילואים אשר לדוד, עשתה אותו לאיש מסוכן ביותר ליציבותה של הממלכה. אם בימי דוד הפר את רצונו של המלך, כפי שעולה מהריגת אבנר בן נר ועמשא בן יתר, ודאי שיהא מסוכן כפליים לשלמה. הוא הדין בשמעי בן גרא. יציאתו של שמעי כנגד דוד לא הייתה מקרית. איש זה נמנה עם המיוחסים שבבני בנימין, ובהתקפתו על דוד בעת מרד אבשלום באה לידי ביטוי אי-הסכמתם של חלק מצאצאי שבט יוסף ובנימין (בני רחל) למלכותו של איש משבט יהודה עליהם. הדעת נותנת כי קני התנגדות אלה נמשכו כל ימי דוד. דוד הבין כי לאחר מותו אף ינסו להרים ראש ולחפש הזדמנות נאותה כדי לנסות להחזיר את "העטרת ליושנה", כלומר להשיב את המלוכה לאיש משבט בנימין. הם ראו בדוד כמי שלקח בעורמה ושלא כדין את המלוכה משאול המלך, שנמנה על שבטם. דוד מייעץ לשלמה להקפיד ביותר עם שני אויבים מסוכנים אלה לממלכתו, וברגע שייווכח שמנסים הם להרים ראש ראוי לו לחסלם. סיוע לתפיסה זו מכמה עובדות ומקראות: שלמה איננו מכה מיד לא את יואב ולא את שמעי. על שמעי הוא ציווה לישב בירושלים ולא לצאת הימנה בשום מקרה, כדי שניתן יהיה לפקח על תנועותיו. לו היה שמעי נאמן להבטחתו ולא היה עוזב את ירושלים - לא היה שלמה מכהו. שבועת דוד שלא להורגו הייתה בשל הקללה שהוא קיללו, אך משהאיש הפר את הוראת המלך, אין אותה שבועה תקפה. אף יואב לא הוצא מיד להורג. רק תמיכתו בחידוש הניסיון של אדוניה להשיג את המלוכה בעורמה, על-ידי בקשת אבישג השונמית לו לאישה, היא שהביאה לפגיעה בו. הדעת נותנת שהוא היה אחד מראשי היועצים לאדוניה לעשות כן. אין זה מקרה שמיד לאחר הפגיעה באדוניה יואב נס ומנסה למצוא מקלט בקרנות המזבח. לפי זה מובן מדוע בסיום פרק ב', לאחר סיפורי הריגת יואב ושמעי, נאמר: "והממלכה נכונה ביד שלמה". כל עוד שני אלה שימשו כאויביה היה חשש לביסוס שלטונו של שלמה. כללו של דבר, שניהם נהרגו לא רק על העבר אלא במיוחד בשל מעשיהם לאחר מות דוד בנסותם לערער את יציבות ממלכת שלמה.
© כל הזכויות שמורות למחבר ולהוצאה
www.daat.ac.il
פרופ' אברהם גרוסמן
ובאשר לצוואתו של דוד: שתי בעיות עולות מצוואה זו. דוד איננו מסתפק בהטפתו לשלמה בנו כי ילד בדרכי ה', אלא מבקש הימנו לגמול חסד עם מיטיביו ולמצוא הזדמנות להעניש את אלה שפגעו בו בימים עברו: יואב ושמעי בן גרא. והנה, אם היו שני אלה חייבים מיתה ועונש, מדוע לא עשה זאת דוד עצמו? והאם אין משום עורמה והפרת השבועה בצוואה לפגוע בשמעי בן גרא? דוד מעיד על עצמו כי בשל שבועתו לשמעי ראה עצמו מנוע מפגיעה בו. אך הרי שלוחו של אדם כמותו, ואם יעשה זאת שלמה כאילו פגע בו דוד עצמו והפר בכך את שבועתו. ובאמת, יש כאלה הסוברים שדוד לא נהג בעניין זה כשורה. במיוחד קובלים הם על הריגתו של יואב על ידי שלמה כעבור זמן מה - לפי צוואת דוד - בשעה שאיש זה שימש למעשה כמצביא הגדול של צבאות דוד, כמי שעמד בראש הצבא של ממלכת דוד אשר הרחיב את גבולות ישראל.אך עיון בכתובים איננו מצדיק פליאה זו על דוד, ומלמד כי האנשים שביקש דוד משלמה בנו לפגוע בהם היו אויבים של ממלכתו. דוד בחכמתו הבין כי הם מחכים לשעת כושר - למותו של דוד - כדי לערער את סמכותו של המלך החדש, שלמה, ולהעביר את המלוכה לידיים אחרות. תמיכתו של יואב באדוניה - כמסופר בפרק א' של ספר מלכים - למרות שיואב ידע כי דוד מעונין להמליך את שלמה וה' הסכים עמו על כך ביד נתן הנביא, שימשה עדות ברורה למציאות זו. כוחו של יואב, במיוחד בשל שליטתו על צבא המילואים אשר לדוד, עשתה אותו לאיש מסוכן ביותר ליציבותה של הממלכה. אם בימי דוד הפר את רצונו של המלך, כפי שעולה מהריגת אבנר בן נר ועמשא בן יתר, ודאי שיהא מסוכן כפליים לשלמה. הוא הדין בשמעי בן גרא. יציאתו של שמעי כנגד דוד לא הייתה מקרית. איש זה נמנה עם המיוחסים שבבני בנימין, ובהתקפתו על דוד בעת מרד אבשלום באה לידי ביטוי אי-הסכמתם של חלק מצאצאי שבט יוסף ובנימין (בני רחל) למלכותו של איש משבט יהודה עליהם. הדעת נותנת כי קני התנגדות אלה נמשכו כל ימי דוד. דוד הבין כי לאחר מותו אף ינסו להרים ראש ולחפש הזדמנות נאותה כדי לנסות להחזיר את "העטרת ליושנה", כלומר להשיב את המלוכה לאיש משבט בנימין. הם ראו בדוד כמי שלקח בעורמה ושלא כדין את המלוכה משאול המלך, שנמנה על שבטם. דוד מייעץ לשלמה להקפיד ביותר עם שני אויבים מסוכנים אלה לממלכתו, וברגע שייווכח שמנסים הם להרים ראש ראוי לו לחסלם. סיוע לתפיסה זו מכמה עובדות ומקראות: שלמה איננו מכה מיד לא את יואב ולא את שמעי. על שמעי הוא ציווה לישב בירושלים ולא לצאת הימנה בשום מקרה, כדי שניתן יהיה לפקח על תנועותיו. לו היה שמעי נאמן להבטחתו ולא היה עוזב את ירושלים - לא היה שלמה מכהו. שבועת דוד שלא להורגו הייתה בשל הקללה שהוא קיללו, אך משהאיש הפר את הוראת המלך, אין אותה שבועה תקפה. אף יואב לא הוצא מיד להורג. רק תמיכתו בחידוש הניסיון של אדוניה להשיג את המלוכה בעורמה, על-ידי בקשת אבישג השונמית לו לאישה, היא שהביאה לפגיעה בו. הדעת נותנת שהוא היה אחד מראשי היועצים לאדוניה לעשות כן. אין זה מקרה שמיד לאחר הפגיעה באדוניה יואב נס ומנסה למצוא מקלט בקרנות המזבח. לפי זה מובן מדוע בסיום פרק ב', לאחר סיפורי הריגת יואב ושמעי, נאמר: "והממלכה נכונה ביד שלמה". כל עוד שני אלה שימשו כאויביה היה חשש לביסוס שלטונו של שלמה. כללו של דבר, שניהם נהרגו לא רק על העבר אלא במיוחד בשל מעשיהם לאחר מות דוד בנסותם לערער את יציבות ממלכת שלמה.
© כל הזכויות שמורות למחבר ולהוצאה
www.daat.ac.il
הרב דוד סבתו, צוואת דוד, מתוך אתר ישיבת ברכת משה
הרב דוד סבתו
הפועל 'עשה' קושר אף הוא את שני חלקי הצוואה. העשיה היא הליכה בדרכי ה' וחיסול החשבונות. אין כאן רק חיסול חשבונות אישי. אין זו התחשבנות פוליטית צינית ואינטרסנטית שתכליתה לבסס את שלטונו של המלך מבחינה פוליטית. זו צוואה מוסרית שתפקידה לחנך את שלמה כמלך לדעת לבער את אנשי הרשע, ובייחוד מתוך אנשיו. זהו מימוש של ההליכה בדרכי ה' שעליה ציווהו בתחילת הדברים. נמצא ששני חלקי הצוואה עולים לעניין אחד: שמירת דרכי ה', הן בהיבט של מצוות בין אדם למקום, והן בהיבט של עשיית דין וצדק, שניהם יביאו להקמת שושלתו המלכותית של שלמה
© כל הזכויות שמורות למחבר
www.ybm.org.il
הרב דוד סבתו
הפועל 'עשה' קושר אף הוא את שני חלקי הצוואה. העשיה היא הליכה בדרכי ה' וחיסול החשבונות. אין כאן רק חיסול חשבונות אישי. אין זו התחשבנות פוליטית צינית ואינטרסנטית שתכליתה לבסס את שלטונו של המלך מבחינה פוליטית. זו צוואה מוסרית שתפקידה לחנך את שלמה כמלך לדעת לבער את אנשי הרשע, ובייחוד מתוך אנשיו. זהו מימוש של ההליכה בדרכי ה' שעליה ציווהו בתחילת הדברים. נמצא ששני חלקי הצוואה עולים לעניין אחד: שמירת דרכי ה', הן בהיבט של מצוות בין אדם למקום, והן בהיבט של עשיית דין וצדק, שניהם יביאו להקמת שושלתו המלכותית של שלמה
© כל הזכויות שמורות למחבר
www.ybm.org.il
הרב ישראל סמט, תשובה לשאלה באתר כיפה
הרב ישראל סמט
נראה שהסיבה העיקרית להריגתם של שמעי בן גרא ויואב לא היתה העבר, אלא העתיד. דוד חשש לשלמותה של ממלכת ישראל. כפי שעתיד להתברר, מיד אחרי תקופת מלכות שלמה, עתידה ממלכת ישראל להתפרק לשתי ממלכות. הכוחות המפלגים בין שבט יהודה לבין שאר השבטים, היו קיימים כבר בימי דוד. כוחות מפלגים אלה, משבט יהודה מצד אחד, ומשבט בנימין מצד שני, הונהגו על ידי יואב מצד שבט יהודה, ועל ידי שמעי בן גרא מבנימין. רצח אבנר ע"י יואב לא היה רק עניין אישי, אלא מעשה שפגע באופן קשה בנכונות שבטי ישראל לעמוד תחת הנהגת המלך דוד משבט יהודה. ביטוי לקרע בין יהודה לבנימין נתן שמעי בן גרא, שחרף את דוד. דוד ידע, שאנשים עקשנים כיואב ושמעי לא יאפשרו לשלמה לנהל ממלכה מאוחדת, על כן, חשב דוד, אין ברירה אלא להרגם. כפי המשתמע מן הפסוקים, שלמה לא מיהר לקיים את צוואת דוד. כלומר - הסיבות להריגת יואב ושמעי אינן רק המעשים שעשו בעבר, אלא גם מעשים בהווה, והידיעה שללא זה לא תיכון ממלכת ישראל המאוחדת, והכוחות המפלגים אותה יגברו על המאחדים.
© כל הזכויות שמורות למחבר
www.kipa.co.il
הרב ישראל סמט
נראה שהסיבה העיקרית להריגתם של שמעי בן גרא ויואב לא היתה העבר, אלא העתיד. דוד חשש לשלמותה של ממלכת ישראל. כפי שעתיד להתברר, מיד אחרי תקופת מלכות שלמה, עתידה ממלכת ישראל להתפרק לשתי ממלכות. הכוחות המפלגים בין שבט יהודה לבין שאר השבטים, היו קיימים כבר בימי דוד. כוחות מפלגים אלה, משבט יהודה מצד אחד, ומשבט בנימין מצד שני, הונהגו על ידי יואב מצד שבט יהודה, ועל ידי שמעי בן גרא מבנימין. רצח אבנר ע"י יואב לא היה רק עניין אישי, אלא מעשה שפגע באופן קשה בנכונות שבטי ישראל לעמוד תחת הנהגת המלך דוד משבט יהודה. ביטוי לקרע בין יהודה לבנימין נתן שמעי בן גרא, שחרף את דוד. דוד ידע, שאנשים עקשנים כיואב ושמעי לא יאפשרו לשלמה לנהל ממלכה מאוחדת, על כן, חשב דוד, אין ברירה אלא להרגם. כפי המשתמע מן הפסוקים, שלמה לא מיהר לקיים את צוואת דוד. כלומר - הסיבות להריגת יואב ושמעי אינן רק המעשים שעשו בעבר, אלא גם מעשים בהווה, והידיעה שללא זה לא תיכון ממלכת ישראל המאוחדת, והכוחות המפלגים אותה יגברו על המאחדים.
© כל הזכויות שמורות למחבר
www.kipa.co.il
דיון
לאחר העיון בתשובות השונות, נשוב לשאול את השאלה - והפעם דרך שירו של יצחק שלו
לאחר העיון בתשובות השונות, נשוב לשאול את השאלה - והפעם דרך שירו של יצחק שלו
יצחק שלו, לדוד, מתוך: לנצח אנגנך
לדוד / יצחק שלו למקרא מלכים א' פרק ב'
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il
לדוד / יצחק שלו למקרא מלכים א' פרק ב'
| האפקֹד על ראשך את עֲוֹן היָפָה הרוחצת בערב? גם אותי תִעְתֵעַ עד פשע בשר הנשים הצחור. אכן, לא כמוך שלחתי את בעל האשת לָמוּת, אך מי היודע אולי רק מֵאֵין השלטון בידי? יכבד מֶנוּ חטא נערי בית שאול מוקעים על הצור יען אין צמד רע לעיניים מנפש חפה וגרדום. אך כבד שבעתיים, המלך, חטא גבר לַגבר רעוֹ, - את אשר לפני מָוֶת צוית לאיש עמיתך. ליואב... מי יתן ונגנז כל הפרק הלז, אֶרֶג דם ובגידה, מי יתן ולעד לא ידעתי איך מת המצביא בגברים. מושיבך על כסא לאומים ושם ממלכות לרגליך. ככלב שומר על ספך, כלב זעום, נאמן... | לא חפץ במפונק, בשלמה, צעצוע נשים חכמוני. - וכבר הוא בבית ה', איש זקן וידיו למזבח, חלש מאחוז בחרבו, אפֹר מקרבות ויגע, ובניהו בפתח ניצב לא אשכח, אדוני ומלכי! בשמים מקום המשפט, מְצָאַתְךְ עדת הרוגיך. כרעת לפני בת איה. נשקת רגלי אוריה אך הגד, אדוני, מה עשית בנוח עליך לפתע מֶבַּט רֵעֲךְ הַיָשָן, מה עשית המלך דוד? |
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il
דיון
ועתה - נציע תשובה נוספת העולה מתוך פרקי התנ"ך: לא צוואה אחת לדוד כי אם ארבע - בהתאם לספרים בהם חי ופעל. בנוסף לצוואה המופיעה בספר מלכים, נמצאות עוד שלוש צוואות לדוד.
עיינו בפרקים - ושימו לב לאופי של כל צוואה וצוואה, חשבו על הקשר בין הצוואה לבין הספר בו היא מופיעה
ועתה - נציע תשובה נוספת העולה מתוך פרקי התנ"ך: לא צוואה אחת לדוד כי אם ארבע - בהתאם לספרים בהם חי ופעל. בנוסף לצוואה המופיעה בספר מלכים, נמצאות עוד שלוש צוואות לדוד.
עיינו בפרקים - ושימו לב לאופי של כל צוואה וצוואה, חשבו על הקשר בין הצוואה לבין הספר בו היא מופיעה
צוואת בניין המקדש
פרק כ"ב:
וַיֹּאמֶר דָּוִיד שְׁלֹמֹה בְנִי נַעַר וָרָךְ וְהַבַּיִת לִבְנוֹת לה' לְהַגְדִּיל לְמַעְלָה לְשֵׁם וּלְתִפְאֶרֶת לְכָל הָאֲרָצוֹת אָכִינָה נָּא לוֹ, וַיָּכֶן דָּוִיד לָרֹב לִפְנֵי מוֹתוֹ. וַיִּקְרָא לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ וַיְצַוֵּהוּ לִבְנוֹת בַּיִת לַה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה, בְּנִי אֲנִי הָיָה עִם לְבָבִי לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם ה' אֱ-לֹהָי. וַיְהִי עָלַי דְּבַר ה' לֵאמֹר דָּם לָרֹב שָׁפַכְתָּ וּמִלְחָמוֹת גְּדֹלוֹת עָשִׂיתָ לֹא תִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי כִּי דָּמִים רַבִּים שָׁפַכְתָּ אַרְצָה לְפָנָי. הִנֵּה בֵן נוֹלָד לָךְ הוּא יִהְיֶה אִישׁ מְנוּחָה וַהֲנִיחוֹתִי לוֹ מִכָּל אוֹיְבָיו מִסָּבִיב כִּי שְׁלֹמֹה יִהְיֶה שְׁמוֹ וְשָׁלוֹם וָשֶׁקֶט אֶתֵּן עַל יִשְׂרָאֵל בְּיָמָיו. הוּא יִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי וְהוּא יִהְיֶה לִּי לְבֵן וַאֲנִי לוֹ לְאָב וַהֲכִינוֹתִי כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ עַל יִשְׂרָאֵל עַד עוֹלָם. עַתָּה בְנִי יְהִי ה' עִמָּךְ וְהִצְלַחְתָּ וּבָנִיתָ בֵּית ה' אֱ-לֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר עָלֶיךָ. אַךְ יִתֶּן לְּךָ ה' שֵׂכֶל וּבִינָה וִיצַוְּךָ עַל יִשְׂרָאֵל וְלִשְׁמוֹר אֶת תּוֹרַת ה' אֱ-לֹהֶיךָ. אָז תַּצְלִיחַ אִם תִּשְׁמוֹר לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה עַל יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ אַל תִּירָא וְאַל-תֵּחָת...
פרק כ"ח:
וְאַתָּה שְׁלֹמֹה בְנִי דַּע אֶת אֱ-לֹהֵי אָבִיךָ וְעָבְדֵהוּ בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה, כִּי כָל לְבָבוֹת דּוֹרֵשׁ ה' וְכָל יֵצֶר מַחֲשָׁבוֹת מֵבִין, אִם תִּדְרְשֶׁנּוּ יִמָּצֵא לָךְ וְאִם תַּעַזְבֶנּוּ יַזְנִיחֲךָ לָעַד. רְאֵה עַתָּה כִּי ה' בָּחַר בְּךָ לִבְנוֹת בַּיִת לַמִּקְדָּשׁ חֲזַק וַעֲשֵׂה. וַיִּתֵּן דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ אֶת תַּבְנִית הָאוּלָם וְאֶת בָּתָּיו וְגַנְזַכָּיו וַעֲלִיֹּתָיו וַחֲדָרָיו הַפְּנִימִים וּבֵית הַכַּפֹּרֶת... הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד ה' עָלַי הִשְׂכִּיל כֹּל מַלְאֲכוֹת הַתַּבְנִית. וַיֹּאמֶר דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ חֲזַק וֶאֱמַץ וַעֲשֵׂה אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת כִּי ה' אֱ-לֹהִים אֱ-לֹהַי עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ עַד לִכְלוֹת כָּל מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת בֵּית ה'...
פרק כ"ט:
וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא ה' לְמֶלֶךְ תַּחַת דָּוִיד אָבִיו וַיַּצְלַח וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו כָּל יִשְׂרָאֵל. וְכָל הַשָּׂרִים וְהַגִּבֹּרִים וְגַם כָּל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ דָּוִיד נָתְנוּ יָד תַּחַת שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ. וַיְגַדֵּל ה' אֶת שְׁלֹמֹה לְמַעְלָה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן עָלָיו הוֹד מַלְכוּת אֲשֶׁר לֹא הָיָה עַל כָּל מֶלֶךְ לְפָנָיו עַל יִשְׂרָאֵל. וְדָוִיד בֶּן יִשָׁי מָלַךְ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל. וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ שֶׁבַע שָׁנִים וּבִירוּשָׁלַם מָלַךְ שְׁלֹשִׁים וְשָׁלוֹשׁ. וַיָּמָת בְּשֵׂיבָה טוֹבָה שְׂבַע יָמִים עֹשֶׁר וְכָבוֹד וַיִּמְלֹךְ שְׁלֹמֹה בְנוֹ תַּחְתָּיו.
פרק כ"ב:
וַיֹּאמֶר דָּוִיד שְׁלֹמֹה בְנִי נַעַר וָרָךְ וְהַבַּיִת לִבְנוֹת לה' לְהַגְדִּיל לְמַעְלָה לְשֵׁם וּלְתִפְאֶרֶת לְכָל הָאֲרָצוֹת אָכִינָה נָּא לוֹ, וַיָּכֶן דָּוִיד לָרֹב לִפְנֵי מוֹתוֹ. וַיִּקְרָא לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ וַיְצַוֵּהוּ לִבְנוֹת בַּיִת לַה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה, בְּנִי אֲנִי הָיָה עִם לְבָבִי לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם ה' אֱ-לֹהָי. וַיְהִי עָלַי דְּבַר ה' לֵאמֹר דָּם לָרֹב שָׁפַכְתָּ וּמִלְחָמוֹת גְּדֹלוֹת עָשִׂיתָ לֹא תִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי כִּי דָּמִים רַבִּים שָׁפַכְתָּ אַרְצָה לְפָנָי. הִנֵּה בֵן נוֹלָד לָךְ הוּא יִהְיֶה אִישׁ מְנוּחָה וַהֲנִיחוֹתִי לוֹ מִכָּל אוֹיְבָיו מִסָּבִיב כִּי שְׁלֹמֹה יִהְיֶה שְׁמוֹ וְשָׁלוֹם וָשֶׁקֶט אֶתֵּן עַל יִשְׂרָאֵל בְּיָמָיו. הוּא יִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי וְהוּא יִהְיֶה לִּי לְבֵן וַאֲנִי לוֹ לְאָב וַהֲכִינוֹתִי כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ עַל יִשְׂרָאֵל עַד עוֹלָם. עַתָּה בְנִי יְהִי ה' עִמָּךְ וְהִצְלַחְתָּ וּבָנִיתָ בֵּית ה' אֱ-לֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר עָלֶיךָ. אַךְ יִתֶּן לְּךָ ה' שֵׂכֶל וּבִינָה וִיצַוְּךָ עַל יִשְׂרָאֵל וְלִשְׁמוֹר אֶת תּוֹרַת ה' אֱ-לֹהֶיךָ. אָז תַּצְלִיחַ אִם תִּשְׁמוֹר לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה עַל יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ אַל תִּירָא וְאַל-תֵּחָת...
פרק כ"ח:
וְאַתָּה שְׁלֹמֹה בְנִי דַּע אֶת אֱ-לֹהֵי אָבִיךָ וְעָבְדֵהוּ בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה, כִּי כָל לְבָבוֹת דּוֹרֵשׁ ה' וְכָל יֵצֶר מַחֲשָׁבוֹת מֵבִין, אִם תִּדְרְשֶׁנּוּ יִמָּצֵא לָךְ וְאִם תַּעַזְבֶנּוּ יַזְנִיחֲךָ לָעַד. רְאֵה עַתָּה כִּי ה' בָּחַר בְּךָ לִבְנוֹת בַּיִת לַמִּקְדָּשׁ חֲזַק וַעֲשֵׂה. וַיִּתֵּן דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ אֶת תַּבְנִית הָאוּלָם וְאֶת בָּתָּיו וְגַנְזַכָּיו וַעֲלִיֹּתָיו וַחֲדָרָיו הַפְּנִימִים וּבֵית הַכַּפֹּרֶת... הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד ה' עָלַי הִשְׂכִּיל כֹּל מַלְאֲכוֹת הַתַּבְנִית. וַיֹּאמֶר דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ חֲזַק וֶאֱמַץ וַעֲשֵׂה אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת כִּי ה' אֱ-לֹהִים אֱ-לֹהַי עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ עַד לִכְלוֹת כָּל מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת בֵּית ה'...
פרק כ"ט:
וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא ה' לְמֶלֶךְ תַּחַת דָּוִיד אָבִיו וַיַּצְלַח וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו כָּל יִשְׂרָאֵל. וְכָל הַשָּׂרִים וְהַגִּבֹּרִים וְגַם כָּל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ דָּוִיד נָתְנוּ יָד תַּחַת שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ. וַיְגַדֵּל ה' אֶת שְׁלֹמֹה לְמַעְלָה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן עָלָיו הוֹד מַלְכוּת אֲשֶׁר לֹא הָיָה עַל כָּל מֶלֶךְ לְפָנָיו עַל יִשְׂרָאֵל. וְדָוִיד בֶּן יִשָׁי מָלַךְ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל. וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ שֶׁבַע שָׁנִים וּבִירוּשָׁלַם מָלַךְ שְׁלֹשִׁים וְשָׁלוֹשׁ. וַיָּמָת בְּשֵׂיבָה טוֹבָה שְׂבַע יָמִים עֹשֶׁר וְכָבוֹד וַיִּמְלֹךְ שְׁלֹמֹה בְנוֹ תַּחְתָּיו.
And David said: ‘Solomon my son is young and tender, and the house that is to be builded for the LORD must be exceeding magnificent, of fame and of glory throughout all countries; I will therefore make preparation for him.’ So David prepared abundantly before his death. Then He called for Solomon his son, and charged him to build a house for the LORD, the God of Israel. And David said to Solomon: ‘My son, as for me, it was in my heart to build a house unto the name of the LORD my God. But the word of the LORD came to me, saying: Thou hast shed blood abundantly, and hast made great wars; thou shalt not build a house unto My name, because thou hast shed much blood upon the earth in My sight. Behold, a son shall be born to thee, who shall be a man of rest; and I will give him rest from all his enemies round about; for his name shall be Solomon, and I will give peace and quietness unto Israel in his days. He shall build a house for My name; and he shall be to Me for a son, and I will be to him for a father; and I will establish the throne of his kingdom over Israel for ever. Now, my son, the LORD be with thee; and prosper thou, and build the house of the LORD thy God, as He hath spoken concerning thee. Only the LORD give thee discretion and understanding, and give thee charge concerning Israel; that so thou mayest keep the law of the LORD thy God. Then shalt thou prosper, if thou observe to do the statutes and the ordinances which the LORD charged Moses with concerning Israel; be strong, and of good courage; fear not, neither be dismayed.
צוואת הצדק והשלום
לִשְׁלֹמֹה, אֱ-לֹהִים מִשְׁפָּטֶיךָ לְמֶלֶךְ תֵּן וְצִדְקָתְךָ לְבֶן מֶלֶךְ. יָדִין עַמְּךָ בְצֶדֶק וַעֲנִיֶּיךָ בְמִשְׁפָּט. יִשְׂאוּ הָרִים שָׁלוֹם לָעָם וּגְבָעוֹת בִּצְדָקָה. יִשְׁפֹּט עֲנִיֵּי עָם יוֹשִׁיעַ לִבְנֵי אֶבְיוֹן וִידַכֵּא עוֹשֵׁק. יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ וְלִפְנֵי יָרֵחַ דּוֹר דּוֹרִים. יֵרֵד כְּמָטָר עַל גֵּז כִּרְבִיבִים זַרְזִיף אָרֶץ. יִפְרַח בְּיָמָיו צַדִּיק וְרֹב שָׁלוֹם עַד בְּלִי יָרֵחַ. וְיֵרְדְּ מִיָּם עַד יָם וּמִנָּהָר עַד אַפְסֵי אָרֶץ. לְפָנָיו יִכְרְעוּ צִיִּים וְאֹיְבָיו עָפָר יְלַחֵכוּ. מַלְכֵי תַרְשִׁישׁ וְאִיִּים מִנְחָה יָשִׁיבוּ מַלְכֵי שְׁבָא וּסְבָא אֶשְׁכָּר יַקְרִיבוּ. וְיִשְׁתַּחֲווּ לוֹ כָל מְלָכִים כָּל גּוֹיִם יַעַבְדוּהוּ. כִּי יַצִּיל אֶבְיוֹן מְשַׁוֵּעַ וְעָנִי וְאֵין עֹזֵר לוֹ. יָחֹס עַל דַּל וְאֶבְיוֹן וְנַפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים יוֹשִׁיעַ. מִתּוֹךְ וּמֵחָמָס יִגְאַל נַפְשָׁם וְיֵיקַר דָּמָם בְּעֵינָיו. וִיחִי וְיִתֶּן לוֹ מִזְּהַב שְׁבָא וְיִתְפַּלֵּל בַּעֲדוֹ תָמִיד כָּל הַיּוֹם יְבָרֲכֶנְהוּ. יְהִי פִסַּת בַּר בָּאָרֶץ בְּרֹאשׁ הָרִים יִרְעַשׁ כַּלְּבָנוֹן פִּרְיוֹ וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ. יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ יִנּוֹן שְׁמוֹ וְיִתְבָּרְכוּ בוֹ כָּל-גּוֹיִם יְאַשְּׁרֻהוּ. בָּרוּךְ ה' אֱ-לֹהִים אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל עֹשֵׂה נִפְלָאוֹת לְבַדּוֹ. וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹדוֹ לְעוֹלָם וְיִמָּלֵא כְבוֹדוֹ אֶת כָּל הָאָרֶץ אָמֵן וְאָמֵן. כָּלּוּ תְפִלּוֹת דָּוִד בֶּן יִשָׁי.
לִשְׁלֹמֹה, אֱ-לֹהִים מִשְׁפָּטֶיךָ לְמֶלֶךְ תֵּן וְצִדְקָתְךָ לְבֶן מֶלֶךְ. יָדִין עַמְּךָ בְצֶדֶק וַעֲנִיֶּיךָ בְמִשְׁפָּט. יִשְׂאוּ הָרִים שָׁלוֹם לָעָם וּגְבָעוֹת בִּצְדָקָה. יִשְׁפֹּט עֲנִיֵּי עָם יוֹשִׁיעַ לִבְנֵי אֶבְיוֹן וִידַכֵּא עוֹשֵׁק. יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ וְלִפְנֵי יָרֵחַ דּוֹר דּוֹרִים. יֵרֵד כְּמָטָר עַל גֵּז כִּרְבִיבִים זַרְזִיף אָרֶץ. יִפְרַח בְּיָמָיו צַדִּיק וְרֹב שָׁלוֹם עַד בְּלִי יָרֵחַ. וְיֵרְדְּ מִיָּם עַד יָם וּמִנָּהָר עַד אַפְסֵי אָרֶץ. לְפָנָיו יִכְרְעוּ צִיִּים וְאֹיְבָיו עָפָר יְלַחֵכוּ. מַלְכֵי תַרְשִׁישׁ וְאִיִּים מִנְחָה יָשִׁיבוּ מַלְכֵי שְׁבָא וּסְבָא אֶשְׁכָּר יַקְרִיבוּ. וְיִשְׁתַּחֲווּ לוֹ כָל מְלָכִים כָּל גּוֹיִם יַעַבְדוּהוּ. כִּי יַצִּיל אֶבְיוֹן מְשַׁוֵּעַ וְעָנִי וְאֵין עֹזֵר לוֹ. יָחֹס עַל דַּל וְאֶבְיוֹן וְנַפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים יוֹשִׁיעַ. מִתּוֹךְ וּמֵחָמָס יִגְאַל נַפְשָׁם וְיֵיקַר דָּמָם בְּעֵינָיו. וִיחִי וְיִתֶּן לוֹ מִזְּהַב שְׁבָא וְיִתְפַּלֵּל בַּעֲדוֹ תָמִיד כָּל הַיּוֹם יְבָרֲכֶנְהוּ. יְהִי פִסַּת בַּר בָּאָרֶץ בְּרֹאשׁ הָרִים יִרְעַשׁ כַּלְּבָנוֹן פִּרְיוֹ וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ. יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ יִנּוֹן שְׁמוֹ וְיִתְבָּרְכוּ בוֹ כָּל-גּוֹיִם יְאַשְּׁרֻהוּ. בָּרוּךְ ה' אֱ-לֹהִים אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל עֹשֵׂה נִפְלָאוֹת לְבַדּוֹ. וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹדוֹ לְעוֹלָם וְיִמָּלֵא כְבוֹדוֹ אֶת כָּל הָאָרֶץ אָמֵן וְאָמֵן. כָּלּוּ תְפִלּוֹת דָּוִד בֶּן יִשָׁי.
[A Psalm] of Solomon. Give the king Thy judgments, O God, and Thy righteousness unto the king's son;
צוואת יראת אלוהים
וְאֵלֶּה דִּבְרֵי דָוִד הָאַחֲרֹנִים, נְאֻם דָּוִד בֶּן יִשַׁי וּנְאֻם הַגֶּבֶר הֻקַם עָל, מְשִׁיחַ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל. רוּחַ ה' דִּבֶּר בִּי וּמִלָּתוֹ עַל לְשׁוֹנִי. אָמַר אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל לִי דִבֶּר צוּר יִשְׂרָאֵל מוֹשֵׁל בָּאָדָם צַדִּיק מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱ-לֹהִים. וּכְאוֹר בֹּקֶר יִזְרַח שָׁמֶשׁ בֹּקֶר לֹא עָבוֹת מִנֹּגַהּ מִמָּטָר דֶּשֶׁא מֵאָרֶץ. כִּי לֹא כֵן בֵּיתִי עִם אֵ-ל כִּי בְרִית עוֹלָם שָׂם לִי עֲרוּכָה בַכֹּל וּשְׁמֻרָה כִּי כָל יִשְׁעִי וְכָל חֵפֶץ כִּי לֹא יַצְמִיחַ. וּבְלִיַּעַל כְּקוֹץ מֻנָד כֻּלָּהַם כִּי לֹא בְיָד יִקָּחוּ. וְאִישׁ יִגַּע בָּהֶם יִמָּלֵא בַרְזֶל וְעֵץ חֲנִית וּבָאֵשׁ שָׂרוֹף יִשָּׂרְפוּ בַּשָּׁבֶת.
וְאֵלֶּה דִּבְרֵי דָוִד הָאַחֲרֹנִים, נְאֻם דָּוִד בֶּן יִשַׁי וּנְאֻם הַגֶּבֶר הֻקַם עָל, מְשִׁיחַ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל. רוּחַ ה' דִּבֶּר בִּי וּמִלָּתוֹ עַל לְשׁוֹנִי. אָמַר אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל לִי דִבֶּר צוּר יִשְׂרָאֵל מוֹשֵׁל בָּאָדָם צַדִּיק מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱ-לֹהִים. וּכְאוֹר בֹּקֶר יִזְרַח שָׁמֶשׁ בֹּקֶר לֹא עָבוֹת מִנֹּגַהּ מִמָּטָר דֶּשֶׁא מֵאָרֶץ. כִּי לֹא כֵן בֵּיתִי עִם אֵ-ל כִּי בְרִית עוֹלָם שָׂם לִי עֲרוּכָה בַכֹּל וּשְׁמֻרָה כִּי כָל יִשְׁעִי וְכָל חֵפֶץ כִּי לֹא יַצְמִיחַ. וּבְלִיַּעַל כְּקוֹץ מֻנָד כֻּלָּהַם כִּי לֹא בְיָד יִקָּחוּ. וְאִישׁ יִגַּע בָּהֶם יִמָּלֵא בַרְזֶל וְעֵץ חֲנִית וּבָאֵשׁ שָׂרוֹף יִשָּׂרְפוּ בַּשָּׁבֶת.
Now these are the last words of David. David the son of Yishay said, and the man who was raised up on high, the anointed of the God of Ya῾aqov, and the sweet singer of Yisra᾽el, said, The spirit of the Lord spoke by me, and his word is on my tongue. The God of Yisra᾽el said, the Rock of Yisra᾽el spoke to me, He that rules over men must be just, ruling in the fear of God. And he shall be as the light of the morning, when the sun rises, in a morning without clouds; the grass springs out of the earth in the clear shining after rain; but is not my house firm with God? for he has made with me an everlasting covenant, ordered in all things and sure; for will he not make all my salvation, and all my desire, to prosper? But the wicked shall be all of them as thorns thrust away, that cannot be taken with hands: but the man that touches them shall be well accoutred with iron and the staff of a spear; and they shall be utterly burned with fire in their place.
דיון
ובכן, כיצד מתגלה כעת דמותו של דוד?
האם תואמות צוואותיו לדמותו הכוללת והמורכבת?
ובכן, כיצד מתגלה כעת דמותו של דוד?
האם תואמות צוואותיו לדמותו הכוללת והמורכבת?
דף הנחיות למנחה:
הוראות לימוד - צוואת דוד.doc
הוראות לימוד - צוואת דוד.doc