ובחרת בחיים - חיים של ייעוד

האם יש משמעות לחיינו? האם יש טעם בחיים נטולי משמעות? מטרת דף לימוד זה היא לגרום ללומד לשאול את עצמו שאלות אלה, ולהציע עמדה שלפיה לכל אדם יש ייעוד אישי המיוחד רק לו, ושרק הוא יכול למלא. חיים שאינם מכווני ייעוד עשויים לגרום סבל, ואילו חיים למען מטרה מספקים לאדם אושר וטעם. כיצד נוכל למצוא את ייעודנו? דרך הטקסטים בלימוד זה ננסה למצוא תשובות לשאלות אלו.

מכתבי יוֹני, ספרית מעריב 1978, ע"מ 20
יוני נתניהו - חיים עם משמעות
רינה, 23.5.63
את כבר כמעט בת שש עשרה. האם מסוגלת את להאמין, שחיית כבר כמעט רבע מכל תקופת חייך?

לחרק, החי רק ימים מועטים, נדמה ודאי שהוא חי תקופת-זמן עצומה. אולי מסיבה זו נראה לנו, שיש לנו עוד נצח שלם של חיים. האדם אינו חי לעולם ועליו לנצל כמידת יכולתו את תקופת חייו. עליו להשתדל למצות אותם עד תומם. כיצד למצות אותם? איני יכול לומר לך. אילו הייתי יודע בבירור, הרי שמחצית מחידת-החיים היתה נפתרת.

אני רק יודע, שאיני רוצה להגיע לגיל מסויים, להסתכל סביבי ולגלות פתאום שלא יצרתי דבר, שאני ככל שאר בני-האדם שאצים ורצים כמו חרקים, רצוא ושוב, ולעולם אינם עושים דבר, חוזרים על שיגרת חייהם ויורדים אלי קבר בהשאירם צאצאים, שגם הם רק יחזרו על ה"לא כלומיות" שלהם עצמם.

מדוע אני כותב לך כל זה? אולי כמחאה על העובדה, שאינך מרגישה בעולם השלם שאת רוכשת עם כל יום ויום שחולף מחייך. כבר ברגע הזה רכשת משהו. מכל טעות שאת עושה את רוכשת אי מה, כל רגע ורגע בחייך הוא תקופת-חיים.

הזוכרת את את השיר של רודיארד קיפלינג?
באחד הבתים הוא אומר כך:
If you can fill the unforgiving minute
With sixty seconds' worth of distance run.
Yours is the Earth...
מפני שכל רגע ורגע מורכב משניות ומחלקיקים עוד יותר קטנים, וכל חלקיק-אסור שיחלוף לשוא. אני חייב להרגיש, שלא רק ברגע מותי אוכל להגיש דו"ח על התקופה שחייתי, אלא שבכל דקה ודקה מחיי אהיה מוכן להתייצב בפני עצמי ולומר- כך וכך עשיתי ...

יוני

הסברים

• האם גם את/ה חש/ה שבני האדם אצים רצים כמו חרקים בלא לעשות כלום? האם את/ה יכול/ה לתת דין וחשבון על כל רגע ורגע בחיים שלך? האם רצוי לשאול שאלות מסוג זה?

מושגים

• יוני נתניהו - סא"ל יונתן (יוני) נתניהו (13 במרץ 1946 - 4 ביולי 1976) היה מפקד סיירת מטכ"ל ובעל עיטור המופת. נפל במבצע יונתן לשחרור בני הערובה ממטוס אייר פראנס שנחטף לאנטבה שבאוגנדה.

דיון
שאלות למחשבה על מכתבו של יוני

מה המסר הכללי של המכתב?

למה מתכוון יוני באומרו שבני האדם "לעולם אינם עושים דבר"?

מדוע דורש יוני מעצמו להיות מסוגל בכל דקה ודקה להתייצב בפני עצמו, ולתת דין וחשבון על מעשיו?

האם את/ה מזדהה עם דבריו?

בתוך: צבי אייל, כששומעים סיפור זה אחרת, ידיעות אחרונות 2006, עמ' 47-58
מי אתה? - ר' נחמן מברסלב
מעשה באיש אדון אחד, שנסע עם בעל עגלה לברלין ולשאר העיירות הגדולות.
והלך האדון לעסקיו, ונשאר בעל העגלה, ששמו היה איוון, עם העגלה באמצע השוק.
ונגש אליו שוטר אחד ושאלו: "מי אתה?", "ומדוע עומד אתה באמצע הרחוב?" ובלשון גרמנית: "ואר ביסט דו?"
וחשב איוון העגלון, ששואלו את שמו, ואמר לו: "איוון".
והכה אותו השוטר. וצעק לו שוב: "ואר ביסט דו?"
והוא ענה לו שוב: "איוון".
והכה אותו שוב. וצעק עליו בקול גדול, ושאלו: "ואר ביסט דו?"
עד שלקחו עם העגלה ועמידו באיזה רחוב צדדי.
כשבא האדון ואמר לו: "איוון, איפה היית?" ענה לו איון בלחש ובפחד: "אל תאמר כאן איוון אלא ואר ביסט דו?", כי חשב שהשוטר הכה אותו על אומרו "איוון" ולא "ואר ביסט דו".
אחר כך כשיצאו מהעיר אמר לו העגלון: "עתה שוב אתה יכול לקרוא לי איוון ..."

הסברים

• המעשייה היא משל. איון הוא כל אחד מאיתנו. השוטר הוא העולם. העולם תובע מכל אחד ואחד תשובה לשאלה: "מי אתה?". מי שאינו יודע מי הוא, איננו יודע מהו המקום המתאים עבורו. כשהמקום בו אתה נמצא איננו מתאים לך, אתה סובל - במשל אלו המכות שמכה אותו השוטר. איון שאינו יודע מי הוא נלקח מן הרחוב הראשי, ומושם ברחוב צדדי. פירוש הדבר - מי שאינו יודע מי הוא וממילא איננו יודע מה הוא רוצה מעצמו, איננו יכול ליטול חלק במוקדי החיים, במרכז הפעילות האנושית. הוא יכול לחיות רק ברחובות הצדדיים, בשולי החיים. ראוי לשים לב שאיון מוצג על רקע האדון, שיודע בדיוק מה הוא רוצה, ומדוע הוא נמצא היכן שהוא נמצא - הוא בא לעיר לרגל עסקיו, ומיד נפנה אליהם. איון לעומתו לא יזם את הנסיעה, הוא בא לשם כנספח. איון סבור בטעות כי "ואר ביסט דו", עשויה לשמש תשובה לשאלה "מי אני". אפשר שרבי נחמן רוצה לרמוז בכך, שהחיפוש כשלעצמו איננו יכול לשמש תכלית לחיים. צריך לחפש, אך על החיפוש להיות תכליתי, חיפוש על-מנת למצוא. מדוע נשאלת השאלה מי אתה בלשון זרה ("ואר ביסט דו")? אפשר שבזה מרמז רבי נחמן שפעמים רבות אין אנו מבינים כי הסבל שאנו חווים הוא בעצם השאלה המופנה כלפינו: "מי אתה?". השאלה כביכול נשאלת בלשון זרה שאיננה מובנת לנו.

מושגים

• רבי נחמן מברסלב - (1772-1810, תקל"ב-תקע"א) מגדולי החסידות, נינו של הבעל שם טוב. בטרם מלאו לו עשרים שנה ייסד את חסידות ברסלב, ובמהלך חייו הקצרים יצר דרך חדשה בחסידות, שעוררה תסיסה והתנגדות. נפטר בגיל 38 ממחלת השחפת ונקבר בעיר אומן שבאוקראינה. חסידיו נשארו נאמנים לו ולא מינו לו יורש עד היום.

דיון
שאלות למחשבה על המעשייה "מי אתה" של רבי נחמן
נסו לקרוא את הסיפור כמשל לאדם ולתכליתו בעולם, והשיבו על השאלות הבאות (פרשנות אפשרית לסיפור מצורפת לצד הסיפור):

מיהו איוון ומיהו השוטר בנמשל?

מה משמעות השאלה: "ואר ביסט דו", החוזרת בסיפור?

מדוע מכה השוטר את איוון?

מה תפקיד דמות האדון במשל?

מדוע מועבר עגלון מאמצע השוק לרחוב הצדדי?

מה משמעות טעותו של איוון, שחשב שכאן יש לקרוא לו "ואר ביסט דו"?

מדוע השאלה "מי אתה" נשאלת בלשון זרה?

מה המסר העולה מן הנמשל? מה דעתכם עליו?

פרנץ קפקא, גזר הדין וסיפורים אחרים (תרגום: אילנה המרמן), הוצאת עם עובד 1997
לפני שער החוק - פרנץ קפקא
לפני החוק עומד שומר סף. אל השומר הזה בא בן כפר ומבקש רשות להיכנס אל החוק.
אבל שומר הסף אומר שעכשיו אין הוא יכול להרשות לו להיכנס.
האיש חושב רגע ושואל אם יורשה לו להיכנס אחר כך. "אולי", אומר השומר,"אבל עכשיו לא". מאחר שהשער אל החוק פתוח כתמיד והשומר זז הצידה, האיש מתכופף כדי להציץ דרך השער פנימה. השומר רואה זאת והוא צוחק ואומר: "אם זה מושך אותך כל כך נסה להיכנס בכל זאת, למרות האיסור שלי.אבל שים לב: אני חזק מאוד. ואני איני אלא אחרון השומרים, ובין אולם לאולם עומדים שומרי סף שכל אחד חזק מחברו. וכבר השומר השלישי מראו קשה מנשוא אפילו לי".
קשיים כאלה לא צפה בן הכפר: החוק הרי חייב להיות פתוח לפני כל ובכל עת, הוא אומר בליבו. אבל עכשיו, כשהוא בוחן ביתר עיון את שומר הסף במעיל הפרווה שלו, את אפו המחודד הגדול, את זקנו הטאטרי השחור, הארוך והקלוש, הוא מחליט בכל זאת שמוטב לו לחכות עד שירשה לו להיכנס.
שומר הסף נותן לו שרפרף ומושיבו בצד הפתח. שם הוא יושב ימים ושנים. פעמים רבות הוא מנסה לקבל רשות להיכנס ומלאה את שומר הסף בהפצרותיו. לא פעם השומר חוקר אותו קצרות, שואל אותו על מולדתו ועל דא ועל הא, אבל מתוך שוויון נפש, כדרכם של אדונים רמי מעלה, ובסוף הוא שב ואומר לו תמיד שעדיין אינו יכול להרשות לו להכנס.
האיש, שהצטייד היטב לקראת מסעו, משתמש בכל מה שיש לו, יקר ככל שיהיה, כדי לשחד את שומר הסף, והשומר אמנם אינו מסרב לקחת כלום, אבל כבכל פעם הוא אומר: "אני מסכים לקחת את זה רק כדי שלא תחשוב שהיה משהו שיכולת לעשות ולא עשית".
במשך השנים הרבות האיש מתבונן בשומר הסף כמעט בלי הרף. הוא שוכח את שאר השומרים והשומר הראשון הזה הוא בעיניו המכשול היחיד החוסם בפניו את הכניסה אל החוק. הוא מקלל את מזלו הביש, בשנים הראשונות בקול רם ובלי מעצורים, ואחר כך, כשהוא מזדקן, הוא רק רוטן בינו לבין עצמו. הוא נהיה ילדותי, ומאחר שמתוך ההסתכלות רבת השנים בשומר הסף גילה גם את הפרעושים שבצווארון פרוותו, הוא מבקש גם מהפרעושים לעזור לו ולהזיז את השומר מדעתו.
לבסוף ראייתו נחלשת ושבאין הוא יודע אם באמת החושך רב יותר סביבו או רק עיניו הן שמתעתעות בו. אבל עכשיו אין ספק שהוא רואה באפלולית כמין זוהר המפציע בעד שער החוק ואינו כבה. ימיו ספורים עתה. לפני מותו, כל הניסיונות שהתנסה בהם במשך כל הזמן מתלכדים בראשו לשאלה אחת שעדיין לא שאל את שומר הסף.
הוא רומז לו, משום שאינו יכול עוד לזקוף את גופו המאובן. השומר נאלץ להתכופף אליו הרבה, כי הפרש הגובה ביניהם השתנה מאוד לרעת האיש. "מה עוד אתה רוצה לדעת?" השומר שואל, "אינך יודע שבעה" - "הרי כל בני האדם שואפים אל החוק," האיש אומר, "ואיך זה שכל השנים הרבות האלה לא ביקש איש זולתי רשות להיכנס?" השומר רואה שהאיש כבר נוטה למות וכדי שעוד יגיע אל חוש השמיעה הגווע שלו הוא מרעים אליו בקולו: "שום איש זולתך לא היה יכול לקבל רשות להיכנס לכאן, כי הכניסה הזאת נועדה רק לך, עכשיו אני סוגר אותה"
© כל הזכויות שמורות לעם עובד - הוצאת ספרים, תל אביב
www.am-oved.co.il

מושגים

• קפקא פרנץ - פרנץ קפקא (1883 - 1924), סופר יהודי-צ'כי יליד פראג, נחשב לאחד מגדולי הסופרים של המאה ה-20. בכתיבתו חזה כמה מן הרעיונות ותפיסות העולם שהפכו רלוונטיים עד מאוד לחייו ומקומו של הפרט בחברה המודרנית. (מתוך אנציקלופדיה YNET)

דיון
שאלות למחשבה על הסיפור 'לפני החוק':
(פרשנות אפשרית מוצעת בצד הסיפור)

מה מייצג השער אל החוק?

מה מייצג השומר?

מה לדעתך היה על הכפרי לעשות?

מה הייתה טעותו של הכפרי, על פי שאלתו האחרונה?

נסו לתת כותרת כללית לסיפור - על מה הוא מספר?

ז'ראר דפרדייה, מכתבים גנובים, תרגום: חנה לבנת, הוצאת מעריב 1991, ע"מ 39-41
מכתב אל העבודה
מעצבנת יקרה,
עבודה היא מלה חמורה מדי. בצרפתית יש ביטויים עממיים המכילים את המילה הזאת, ביטויים נטולי רחמים: "למות בעבודה", "להרוג את עצמך בעבודה". תמיד מדובר בלשקוע בעבודה, ב"הליכה אל המכרה."
...
העבודה מרחיקה אותך מעצמך, מרדימה אותך. זה מתחיל מוקדם מאוד.
מאז הילדות מדביקים לך עשרים שנה של כלא בגיל שבו אתה עדיין שופע חלומות, דמיון, תשוקות.
לפני זמן לא רב שאלתי נערה מקסימה אחת מה היא רוצה לעשות כשתהיה גדולה. "הייתי רוצה להיות מנהלת חשבונות". היא רצתה להיות מנהלת חשבונות! חשתי בה את שאיפתם של הורי הסבים והסבתות, של הורי הדוד, של כל אילן היוחסין שצנח לה על הראש, לילדה המסכנה הזאת.
"זה בלתי אפשרי! את לא יכולה להיות מנהלת חשבונות!"
העבודה היא בהחלט מה שהופך אותך למבוגר, מה שמביית את כישרון הילדות, קוטל אותו.
קראתי שבארצות מסוימות נהגו לשלוח את הילדים בני השמונה לעבוד במכרות. אבל אני חושב שבית הספר גרוע עוד יותר מזה. הראשונים מסתדרים, שורדים. בבית הספר העבודה היא מופשטת לחלוטין, נעדרת יסוד, ונוסף על הכול הילדים המסכנים אינם מקבלים שכר על עמלם.
אני מאשים! גוזלים מהם את המיטב שבחייהם, מקצצים את כנפיהם ברגע שהיצירתיות שלהם בשיא פריחתה.העבודה היא בהחלט מה שפועל נגד עצמך, נגד עצם טבעך.
...
אט אט הופך התרמיל למזוודה, המכנסים הקצרים מתארכים, הופכים לחליפה. הילד מת. עם ערב נכנס הבחור לביתו : "לא, אני לא אוכל עכשיו. אני עייף מדי. עברתי יותר מדי, אני הולך לישון".
הוא לא עבד יותר מדי, התעללו בו בעבודה.
ואולי רשמו לו הערה, גם זה יכול להיות! אחרי זה אין לך יותר שום חשק לכלום. אין לך יותר חשק לאהוב. העבודה אינה מאפשרת לך להיות גבר כשהיא מלבישה אותך בחליפתו של גבר. אלה השפלות יום-יומיות. קובעים לך פגישות עם אנשים שאין לך שום חשק לפגוש ...
העבודה תוקעת אותך, ממסמרת אותך, מבריגה אותך אל הכן. המשכורת היא ההוצאה להורג. אתה נידון לשכר מינימום ב- 8000 פרנקים לחודש. לפעמים אתה אומר לעצמך שאתה לא שווה מי יודע מה, אין לך ברירה. תלוש משכורת מפחית מערכך מדי חודש בחודשו
...
אומרים שאני אחוז בולמוס, שאני עובד ללא ליאות. אבל מעולם לא ידעתי מהי עבודה.
מעולם לא הרגשתי את עצמי שרוי בעיצומה של עבודה. אין לי פנקס, אני לא רושם. יש לי מערכת של שעות לב. אני לא שוכח לאן אני צריך ללכת, אבל יותר מכול אני לא שוכח מי הוא המחכה לי. אני נמצא בתוככי תשוקתו של הזולת.
מאז ומתמיד השתדלתי להיות נחשק. מאז ומתמיד חלמתי להיות התשוקה, והרי זה ההיפך הגמור מן העבודה.
אני לא רוצה להשיג, להגיע. אני לא אוהב את הסופים, אני לא אוהב את הפרישות.
אצל שחקן, המחשבה על קריירה היא המונעת ממנו להיות שחקן! ואין דבר יותר דפוק מן ההישג. אי אפשר להגיע ל- 9.9 למאה מטרים בכל ריצה.

למזלי הרב לא היתה לי "משפחה ", היו לי רק לילט פראית ודדה בריון. הם לא פנטזו עלי. לא הייתי מתוכנת, לא הייתי מוגדר. אני מנסה – אלוהים יודע כמה זה קשה לפעמים! לעולם לא לגעת בחלומותיהם של ז'ולי וגיום, ילדי. אני מנסה רק לאהוב אותם.

עכשיו תוכלו להשתעשע למקרא הגדרתה של המלה : טראוואי (עבודה בצרפתית). מקורה של המלה הצרפתית בלאטינית, "טראפליום", מכשיר עינויים. המכונה הזאת היתה מורכבת משלוש יתדות ותו לא. אני קורא לכם את ההגדרה: "מתקן המשמש להחזקתן של חיות בית גדולות בשעה שמפרזלים אותן או מטפלים בהן."

ובכן, אני, ידידי היקר, לא חיית בית גדולה. אני חיה פשוטה לגמרי, חיה העתידה לנשוך את כל מי שינסה אי פעם לפרזל אותה קצת. לחיה הזאת קוראים דפרדייה.
זאת ההגדרה שלי.

© כל הזכויות שמורות להוצאת מעריב

דיון
שאלות למחשבה בעקבות המכתב על העבודה

במה שונה עבודתו של ז'ראר דפרדיה מעבודתם של האחרים שאותם הוא מתאר, ומדוע?

מה תפקידה של החברה כלפי מצוקתם של העובדים הסובלים?

מה תפקיד ההורים?

הרב קוק - מאמרי הראיה, חלק א', השבת ישראל והזמנים, מאמרי הראי"ה, הקרן ע"ש גולדה כץ, ירושלים תשמ"ד
חרות מהי?
ההבדל שבין העבד ובן החורין, איננו רק הבדל מעמדי, מה שבמקרה זה משועבד לאחר, וזה בלתי משועבד. אנו יכולים למצוא עבד משכיל, שרוחו הוא מלא חירות. ולהיפוך, בן חורין שרוחו הוא רוח של עבד. החירות היא אותה הרוח הנישאה, שהאדם, וכן העם בכללו, מתרומם על ידה, להיות נאמן לעצמיות הפנימית שלו, לתכונה הנפשית של צלם אלהים אשר בקרבו. ובתכונה כזאת אפשר לו להרגיש את חייו בתור חיים מגמתיים, שהם שוים את ערכם. מה שאין כן בבעל הרוח של העבדות, שלעולם אין תוכן חייו והרגשתו מעורים בתכונתו הנפשית העצמית, כי אם במה שהוא יפה וטוב אצל האחר, השולט עליו איזה שליטה שהיא, בין שהיא גשמית בין שהיא מוסרית, במה שאותו האחר מוצא שהוא יפה וטוב.

מושגים

• הרב קוק - הרב אברהם יצחק הכהן קוק (1865 - 1935) (מכונה גם הראי"ה) היה הרב הראשי האשכנזי הראשון בארץ ישראל, פוסק, מקובל והוגה דעות. נחשב לאחד מאבות הציונות הדתית.

מרטין בובר, דרכו של אדם על פי תורת החסידות, מוסד ביאליק תשיז, ע"מ 18
העז שברגשותיו - מרטין בובר
רבי פנחס מקוריץ אומר: יש בכל אדם דבר יקר שאינו מצוי בשום אדם אחר. אבל אין אדם יכול למצוא את הגנוז בתוכו אלא משיכיר לאשורו את העז שברגשותיו, את הגדולה שבבקשות לבבו, את שמניע אותו בתוך תוכו.

מרטין בובר, דרכו של אדם על פי תורת החסדות, פרק ב, מוסד ביאליק תשי"ז, ע"מ 15-16
כל אדם הוא חידוש שעדיין לא בא לעולם
עם כל אדם ואדם בא חידוש לעולם, משהו ראשון ויחיד שעוד לא היה כמותו. לפי תורת החסידות חייב כל אדם מישראל לידע ולכוון בדעתו שהוא יחיד בעולם בבחינתו, ועדיין לא היה בעולם כדומה לו. שאילו כבר היה כמותו בזה העולם שוב לא היה צורך בו שיבוא הוא לעולם. כל אדם בריאה חדשה הוא ועליו לתקן את מידתו בזה העולם. ובאמת, לפי שאין בני האדם נוהגים כן הם מעכבים את ביאת הגואל.
הדבר שהוא יחיד ומיוחד בכל אדם ואין כמותו בשום אדם אחר, אותו חייב האדם לפתח ולהביאו לכלל מעשה, ולא שיחזור על מה שכבר עשאו אדם אחר, ואפילו גדול שבגדולים. רבי שמחה בונם מפשיסחה אמר פעם בימי זקנותו, שעה שכבר היה סגי נהור [עיוור]: "לא הייתי רוצה להתחלף עם אברהם אבינו. שהרי מה יתרון לה' יתברך, שאברהם אבינו יהא כמותו של בונם הסומא ובונם הסומא יהא כמותו של אברהם אבינו?" ועוד מובהקים מאלה הדברים שאמר באותו עניין רבי זוסיא מהאניפולי, סמוך לפטירתו: "בעולם הבא לא ישאלוני: 'למה לא היית משה רבינו?' אלא ישאלוני: 'למה לא היית זוסיא?' "

מושגים

• מרדכי מרטין בובר - (וינה, 1878 – ישראל, 1965) חוקר, סופר והוגה דעות. עסק במחקר, בכתיבה ובהוראה של פילוסופיה, הגות ציונית, פרשנות מקרא, חסידות וחקר תרבויות. מפעליו המרכזיים היו איסוף וסיפור מחדש של מעשיות חסידיות, תרגום התנ"ך לשפה הגרמנית ופיתוח משנתו הדיאלוגית. בובר השתייך לציונות הרוחנית והיה פעיל בקהילות יהודיות וחינוכיות בגרמניה ובישראל. היה תומך נלהב בהקמת מדינה דו-לאומית ליהודים ולערבים על אדמת ארץ ישראל.