נר נשמה
הדף מאת: קובי וייס / הלל ישראל
החיבור בין הנר והנשמה הוא דו כיווני: הנשמה נמשלה לנר, ובאמצעות הנר הדולק אנו מזכירים את הנשמה. בדף זה נדון במשמעות הסמלית של הנר בהקשר זה, ועל הפרשנויות שניתנו לו. הלימוד מתאים לקראת יום הזכרון לחללי צה"ל ולעשרה בטבת (יום הקדיש הכללי).
דיון
פתיחה:
קראו את השיר של נתן יונתן, הכולל בתוכו דימויים שונים של הנר המסמל את האדם.
דונו בכל אחד מהם.
נתן יונתן, שירי עפר ורוח, מרחביה, 1965
לְאור הַנֵּר
וְכָךְ הָאִישׁ יָצַר אֶת דְּמוּת הַנֵּר:
מִן הַחֵמָר לָקַח לוֹ חֵלֶב רַךְ וְחִוֵּר
וְאֶל תּוֹכוֹ אֶת פְּתִיל חַיָּיו חִבֵּר
וְאָז הָיָה הַנֵּר שָׁלֵם.

בְּאֵשׁ קְטַנָּה הִדְלִיק אוֹתוֹ וּכְמוֹ אָדָם:
תָּמִיד עַד תֹּם בָּעַר בַּחוֹשֶׁךְ לְאִטּוֹ,
לוֹהֵט וּמְהַבְהֵב כְּמוֹ נִשְׁמַת הָרוּחַ הַנּוֹשֵׁב.

אוֹהֵב אֶת מַעְגַּל הַפַּרְפָּרִים,
זוֹלֵג הַחֵלֶב כִּדְמָעוֹת עַל הַסְּפָרִים,
עַל שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל הַמְּשׁוֹרֵר.
חַיָּל בְּאָהֳלוֹ אֶת הַמִּכְתָּב גּוֹמֵר.
וּבְלֵיל סַעַר מְאֻחָר,
כְּשֶׁרְעָמִים נוֹפְלִים בַּחֲשֵׁכָה וְלא רוֹאִים שָׁמַיִם,
לא כּוֹכַב זוֹהֵר,
אָז מַדְלִיקִים אֶת שְׁאֵרִית הַנֵּר
וְיֵשׁ תִּקְוָה שֶׁהָעוֹלָם יָשׁוּב וְיִתְבַּהֵר.
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il
דיון
המקור לביטוי "נר נשמה":
נר נשמה
נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם חֹפֵשׂ כָּל-חַדְרֵי-בָטֶן
The spirit of man is the lamp of the LORD, searching all the inward parts.
ר' אברהם אבן עזרא על משלי, פרק כ פסוק כז
פירוש אבן עזרא
[הפסוק הינו] דרך משל, כי הנשמה אצולה מאורו [של ה'] ובית מנוחתה מראש [במקום גבוה],
ומשם תאיר לרוח ולנפש בשכלה ויאורו מאורה
על כן יקרא נרו ["נר ה'"] כאילו הוא מחפש בו [באדם] חדרי בטן, והוא רמז ללב שהוא חדר ההמחשות.
ספר נר מצוה למהר"ל מפראג עמוד כה (הוצאת "יהדות" בני ברק תשל"ב)
חיבור גוף ונפש
ואף הגוף כן הוא, שבו הכוח אשר מקבל הנשמה אבל הגוף עצמו הוא כלי לבד. ומפני שאין הנשמה שולטת בכל הגוף, רק יש בו כוח אחד והוא מקבל הנשמה, לכך הנשמה דומה לנר. וזהו הפרש שיש בין אבוקה לנר: שהנר אינו שולט בכולו, שהרי הכלי עצמו נקרא גם כן נר בכל מקום, ובו אינו שולט האור הדולק רק שולט בשמן ומושך השמן אליו. כי כאשר הפתילה הוא בפי הכלי אי אפשר שישלוט בכל השמן ובכל הפתילה, רק שהוא מושך השמן אל פי הכלי. אבל אבוקה אין צריך לזה רק מיד הוא שולט בכל השמן, וכמו שהוא אשר נותנין השעווה על הפתילה, אז האור הוא שורף את כל הפתילה כאשר האור הולך אחר הפתילה. וזה אינו בנר כלל, רק השמן נמשך אחר הפתילה.
דיון
מה בין אבוקה לנר?
מה ניתן ללמוד מהבידול במשמעות שיוצר המהר"ל בין נר לאבוקה?
[ השוו גם עם הקטע הבא על משה וזקנים]
באילו ריטואלים יהודיים משתמשים בנר ובאילו באבוקה? מדוע?
דיון
שני המקורות הבאים מבטאים תפיסות נוספות ביחס לנשמת האדם הנמשלת בנר:
במדבר רבה יג, כנ
"ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם" - (במדבר יא,יז)
למה משה דומה באותה שעה? לנר שמונח על גבי מנורה והכל מדליקין הימנו ואין אורו חסר כלום
ספר הזוהר חלק ג רי"ח סעיף ב'
צורת התפילה
שנענוע זה [בתפילה ובלימוד] מיוחד , כלשון הפסוק (משלי כ,כז) "נר ה' – נשמת אדם". וכשם שהאש האוחזת בפתילה אינה נחה אלא מתנועעת לכאן ולכאן, כך ישראל, התורה מדליקה את האור שבהם ואין הם יכולים להירגע, אלא מתנועעים לכאן ולכאן.

הסברים
  • גם בעברית מודרנית המילה התלהבות הינה משורש ל.ה.ב. שמשמש גם להוראת אש-להבה.
  • בעברית מודרנית המילה התלהבות נגזרת משורש ל.ה.ב שמשמש גם להוראת אש=להבה.
דיון
המקורות הבאים מציינים את הקשר שבין כפרה להדלקת נר זיכרון:
כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר-פָּדִיתָ ה' (דברים כא,ח)
דורש הספרי: "כפר לעמך ישראל - אלו החיים, אשר פדית - אלו המתים, מכאן שהחיים פודין את המתים.
לכך אנו נוהגין להזכיר את המתים ביום הכיפורים ולפסוק עליהם צדקה.

מושגים
  • ספרֵי - (בארמית: ספרים). מדרשי הלכה לספר במדבר וספר דברים המסודרים על פי סדר הפסוקים, וכוללים אגדה לצד ההלכה. בתוך הספר משוקעים מדרשים משני מקורות שונים, שהודפסו יחד החל מהמאה ה-16 ונחשבו מאז ליצירה אחת. נערכו כנראה בארץ ישראל לא לפני סוף המאה ה-4 לספירה.
Listen, heavens and I will speak: Happy is the one born of a woman who says like this to the creation of the Heavens. As a king would say to his servants, "Listen and hear my words"; so did he say to the heavens and the earth, "Be quiet until all of my words are finished." "Listen, heavens": This is what is stated in the verse (Jeremiah 32:36) - "If the heavens above could be measured, and the foundations of the earth below could be fathomed, then would I also reject all the seed of Israel." Since they exist forever and Israel exists forever, they were summoned to testify that Israel is observing the Torah and the commandments. But if, God forbid, they negate them, the hand of the witnesses will be the first against them, to kill them. It is written (Deuteronomy 11:17), "and He will shut up the skies and there will be no rain and the ground will not yield its produce." Hence, he summoned them to testify when Israel is observing the Torah and the commandments. But if, God forbid, they refuse, the hand of the witnesses will be the first against them, as it is stated (Deuteronomy 31:28), "and I will bring the heavens and the earth as witnesses against you." And this is why he brought them for testimony - as it is [found] in the Pesikta [that] man is compared to the twelve constellations: At the beginning when he is born, he is compared to a lamb, as he is soft, but he grows up to be like an ox. When he grows [older], he becomes twins, meaning to say complete, and the evil impulse grows in him. And at the beginning, it is weak like a crab; but afterwards when it grows, it becomes strong like a lion. And if he sins, it becomes like a virgin. And if he adds [more] transgressions, they are measured in the scales. And if he continues in his rebellion, he is brought down to the pit below, to the pit and Geihinom - like a scorpion placed in the earth and in ditches. But if he repents, he is thrown out - like one who slings his arrows with a bow. That is why we are accustomed to mention the dead on Shabbat, so that they do not return to Geihinom. As so is it [found] in Torat Kohanim (on Deuteronomy 21:8), "'Atone for your people' - those are the living; 'that You have redeemed' - those are the dead. From here, [we learn] that the living redeem the dead." Hence we are accustomed to mention the dead on Yom Kippur and to distribute charity for their sake. As so did we learn in Torat Kohanim, "It is possible that from when they died, charity does not help them. [Hence] we learn to say, 'that You have redeemed.'" From here, [we learn] that when we distribute charity for their sake, we take them out and bring them up like an arrow from the bow. He [then] immediately becomes soft like a goat and is rendered pure like the time that he was born, and we pour pure water from a pail upon him. And he grows with great pleasure like a fish enjoying the water. So does he immerse at all times in the rivers of afarsimon and milk, and oil and honey; and he always eats from the tree of life that is planted inside the partition of the righteous, and its branches leans over the table of each and every righteous one. And he lives forever. To here is new. But from here and onward is from the old.
ערוך השולחן, אורח חיים, סימן תר"י סעיף ו'
על הדלקת נרות בבית הכנסת ביום הכפורים
וזהו תיקון הנשמה, דנשמה מקרי נר, כדכתיב: נר ה' נשמת אדם (משלי כ'), וגם המתים צריכים כפרה כדאיתא בספרי

מושגים
  • ערוך השולחן - את הספר עָרוֹךְ השולחן חיבר הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, רב ואב בית דין בקהילת נבהרדק (נובהרדוק) בשנים תרמ"ד-תרס"ח (1884 - 1908), במתכונת ספרי ההלכה שנתחברו לפי סדר סימני השולחן ערוּך. ערוך השולחן נכתב לכל ארבעת חלקי השולחן ערוך.
דיון
לאור מה שלמדנו עד כה על המשלת הנר לנשמה,
הציעו משמעות משלכם למנהג הדלקת נר הזיכרון להנצחת המתים.
דף הנחיות למנחה:
נר נשמה - למנחים.rtf