אלי ציון ועריה - גלגולו של פיוט
הדף מאת: מני גל / תמורה – יהדות ישראלית
הקינה 'אלי ציון ועריה' היא הקינה האחרונה בסדר הקינות האשכנזי של תשעה באב. הלחן הנפוץ התקבע בתודעה כקשור במועד זה, ויש הנוהגים לשיר באותו הלחן גם את 'לכה דודי' בערב שבת חזון, שלפני תשעה באב. הפיוט עצמו תואם בסגנונו את קינות מגילת איכה, גם מבחינת התוכן ואוצר המילים, וגם מבחינת המבנה הצורני. פיוט זה עורר בדורות האחרונים השראה לכתיבת קינות חדשות, הכתובות במקצב דומה, ומושרות באותו הלחן. אין פלא שגם זמרי דורנו, החוזרים לזמר פיוטים מסורתיים, מצאו את הפיוט הזה ואת לחנו הידוע, ותפרו לו מלבוש חדש. הגדילו לעשות מוזיקאים שהלחינו את הפיוט מחדש.
אלי ציון ועריה, פיוט לתשעה באב
אלי ציון ועריה

אֱלִי צִיּוֹן וְעָרֶיהָ, כְּמוֹ אִשָּׁה בְּצִירֶיהָ,
וְכִבְתוּלָה חֲגוּרַת שַׂק, עַל בַּעַל נְעוּרֶיהָ

עֲלֵי אַרְמוֹן אֲשֶׁר נֻטַּשׁ, בְּאַשְׁמַת צֹאן עֲדָרֶיהָ,
וְעַל בִּיאַת מְחָרְפֵי אֵל, בְּתוֹךְ מִקְדַּשׁ חֲדָרֶיהָ.

עֲלֵי גָלוּת מְשָׁרְתֵי אֵל, נְעִימֵי שִׁיר זְמָרֶיהָ,
וְעַל דָּמָם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ כְּמוֹ מֵימֵי יְאוֹרֶיהָ.

עֲלֵי הֶגְיוֹן מְחוֹלֶיהָ, אֲשֶׁר דָּמַם בְּעָרֶיהָ,
וְעַל וַעַד אֲשֶׁר שָׁמַם וּבִטּוּל סַנְהֶדְרֶיהָ.

עֲלֵי זִבְחֵי תְמִידֶיהָ וּפִדְיוֹנֵי בְּכוֹרֶיהָ,
וְעַל חִלּוּל כְּלֵי הֵיכָל וּמִזְבֵּחַ קְטוֹרֶיהָ.

עֲלֵי טַפֵּי מְלָכֶיהָ בְּנֵי דָוִד גְּבִירֶיהָ,
וְעַל יָפְיָם אֲשֶׁר חָשַׁךְ בְּעֵת סָרוּ כְּתָרֶיהָ.

עֲלֵי כָבוֹד אֲשֶׁר גָּלָה בְּעֵת חָרְבַּן דְּבִירֶיהָ,
וְעַל לוֹחֵץ אֲשֶׁר לָחַץ וְשָׂם שַׂקִּים חֲגוֹרֶיהָ:

עֲלֵי מַחַץ וְרֹב מַכּוֹת אֲשֶׁר הֻכּוּ נְזִירֶיהָ,
וְעַל נִפּוּץ אֱלֵי סֶלַע עֲוִילֶיהָ נְעָרֶיהָ.

עֲלֵי שִׂמְחַת מְשַׂנְאֶיהָ בְּשָׂחְקָם עַל שְׁבָרֶיהָ,
וְעַל עִנּוּי בְּנֵי חוֹרִין נְדִיבֶיהָ טְהוֹרֶיהָ.

עֲלֵי פֶשַׁע אֲשֶׁר עָוְתָה סְלוֹל דֶּרֶךְ אֲשׁוּרֶיהָ,
וְעַל צִבְאוֹת קְהָלֶיהָ שְׁזוּפֶיהָ שְׁחוֹרֶיהָ.

עֲלֵי קוֹלוֹת מְחָרְפֶיהָ בְּעֵת רַבּוּ פְגָרֶיהָ,
וְעַל רִגְשַׁת מְגַדְפֶיהָ בְּתוֹך מִשְׁכַּן חֲצֵרֶיהָ.

עֲלֵי שִׁמְךָ אֲשֶׁר חֻלַּל בְּפִי קָמֵי מְצֵרֶיהָ,
וְעַל תַּחַן יְצַוְּחוּ לָךְ קְשׁוֹב וּשְׁמַע אֲמָרֶיהָ.

אֱלִי צִיּוֹן וְעָרֶיהָ, כְּמוֹ אִשָּׁה בְּצִירֶיהָ,
וְכִבְתוּלָה חֲגוּרַת שַׂק, עַל בַּעַל נְעוּרֶיהָ

דיון
הפיוט שקראנו שואב השראה רבה מהתכנים ומהצורות הספרותיות של מגילת איכה. לפני שנעמיק בגלגוליו של הפיוט וניגונו, ניזכר בפרק הראשון של 'איכה'.

  • עיינו בפרק א' של איכה, וחפשו תבניות שירתיות דומות לתבנית של הפיוט שלפנינו. מה גיליתם?
  • תוכן הקינה רומז גם לחורבן הבית הראשון וגם לחורבן הבית השני. נסו למצוא רמזים אלה.
  • האם, מלבד הקינה המפורטת על האסונות הרבים, עולה בפיוט יסוד נוסף מבחינה תוכנית?
  • (א) אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה רַבָּתִי בַגּוֹיִם שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת הָיְתָה לָמַס. (ב) בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ אֵין-לָהּ מְנַחֵם מִכָּל-אֹהֲבֶיהָ כָּל-רֵעֶיהָ בָּגְדוּ בָהּ הָיוּ לָהּ לְאֹיְבִים. (ג) גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי וּמֵרֹב עֲבֹדָה הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ כָּל-רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים. (ד) דַּרְכֵי צִיּוֹן אֲבֵלוֹת מִבְּלִי בָּאֵי מוֹעֵד כָּל-שְׁעָרֶיהָ שׁוֹמֵמִין כֹּהֲנֶיהָ נֶאֱנָחִים בְּתוּלֹתֶיהָ נּוּגוֹת וְהִיא מַר-לָהּ. (ה) הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ אֹיְבֶיהָ שָׁלוּ כִּי-יְהוָה הוֹגָהּ עַל רֹב-פְּשָׁעֶיהָ עוֹלָלֶיהָ הָלְכוּ שְׁבִי לִפְנֵי-צָר. (ו) וַיֵּצֵא מִבַּת צִיּוֹן כָּל-הֲדָרָהּ הָיוּ שָׂרֶיהָ כְּאַיָּלִים לֹא-מָצְאוּ מִרְעֶה וַיֵּלְכוּ בְלֹא-כֹחַ לִפְנֵי רוֹדֵף. (ז) זָכְרָה יְרוּשָׁלִַם יְמֵי עָנְיָהּ וּמְרוּדֶיהָ כֹּל מַחֲמֻדֶיהָ אֲשֶׁר הָיוּ מִימֵי קֶדֶם בִּנְפֹל עַמָּהּ בְּיַד-צָר וְאֵין עוֹזֵר לָהּ רָאוּהָ צָרִים שָׂחֲקוּ עַל מִשְׁבַּתֶּהָ. (ח) חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלִַם עַל-כֵּן לְנִידָה הָיָתָה כָּל-מְכַבְּדֶיהָ הִזִּילוּהָ כִּי-רָאוּ עֶרְוָתָהּ גַּם-הִיא נֶאֶנְחָה וַתָּשָׁב אָחוֹר. (ט) טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ לֹא זָכְרָה אַחֲרִיתָהּ וַתֵּרֶד פְּלָאִים אֵין מְנַחֵם לָהּ רְאֵה יְהוָה אֶת-עָנְיִי כִּי הִגְדִּיל אוֹיֵב. (י) יָדוֹ פָּרַשׂ צָר עַל כָּל-מַחֲמַדֶּיהָ כִּי-רָאֲתָה גוֹיִם בָּאוּ מִקְדָּשָׁהּ אֲשֶׁר צִוִּיתָה לֹא-יָבֹאוּ בַקָּהָל לָךְ. (יא) כָּל-עַמָּהּ נֶאֱנָחִים מְבַקְּשִׁים לֶחֶם נָתְנוּ מַחֲמַדֵּיהֶם בְּאֹכֶל לְהָשִׁיב נָפֶשׁ רְאֵה יְהוָה וְהַבִּיטָה כִּי הָיִיתִי זוֹלֵלָה. (יב) לוֹא אֲלֵיכֶם כָּל-עֹבְרֵי דֶרֶךְ הַבִּיטוּ וּרְאוּ אִם-יֵשׁ מַכְאוֹב כְּמַכְאֹבִי אֲשֶׁר עוֹלַל לִי אֲשֶׁר הוֹגָה יְהוָה בְּיוֹם חֲרוֹן אַפּוֹ. (יג) מִמָּרוֹם שָׁלַח-אֵשׁ בְּעַצְמֹתַי וַיִּרְדֶּנָּה פָּרַשׂ רֶשֶׁת לְרַגְלַי הֱשִׁיבַנִי אָחוֹר נְתָנַנִי שֹׁמֵמָה כָּל-הַיּוֹם דָּוָה. (יד) נִשְׂקַד עֹל פְּשָׁעַי בְּיָדוֹ יִשְׂתָּרְגוּ עָלוּ עַל-צַוָּארִי הִכְשִׁיל כֹּחִי נְתָנַנִי אֲדֹנָי בִּידֵי לֹא-אוּכַל קוּם. (טו) סִלָּה כָל-אַבִּירַי אֲדֹנָי בְּקִרְבִּי קָרָא עָלַי מוֹעֵד לִשְׁבֹּר בַּחוּרָי גַּת דָּרַךְ אֲדֹנָי לִבְתוּלַת בַּת-יְהוּדָה. (טז) עַל-אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם כִּי-רָחַק מִמֶּנִּי מְנַחֵם מֵשִׁיב נַפְשִׁי הָיוּ בָנַי שׁוֹמֵמִים כִּי גָבַר אוֹיֵב. (יז) פֵּרְשָׂה צִיּוֹן בְּיָדֶיהָ אֵין מְנַחֵם לָהּ צִוָּה יְהוָה לְיַעֲקֹב סְבִיבָיו צָרָיו הָיְתָה יְרוּשָׁלִַם לְנִדָּה בֵּינֵיהֶם. (יח) צַדִּיק הוּא יְהוָה כִּי פִיהוּ מָרִיתִי שִׁמְעוּ-נָא כָל הָעַמִּים וּרְאוּ מַכְאֹבִי בְּתוּלֹתַי וּבַחוּרַי הָלְכוּ בַשֶּׁבִי. (יט) קָרָאתִי לַמְאַהֲבַי הֵמָּה רִמּוּנִי כֹּהֲנַי וּזְקֵנַי בָּעִיר גָּוָעוּ כִּי-בִקְשׁוּ אֹכֶל לָמוֹ וְיָשִׁיבוּ אֶת-נַפְשָׁם. (כ) רְאֵה יְהוָה כִּי-צַר-לִי מֵעַי חֳמַרְמָרוּ נֶהְפַּךְ לִבִּי בְּקִרְבִּי כִּי מָרוֹ מָרִיתִי מִחוּץ שִׁכְּלָה-חֶרֶב בַּבַּיִת כַּמָּוֶת. (כא) שָׁמְעוּ כִּי נֶאֱנָחָה אָנִי אֵין מְנַחֵם לִי כָּל-אֹיְבַי שָׁמְעוּ רָעָתִי שָׂשׂוּ כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ הֵבֵאתָ יוֹם-קָרָאתָ וְיִהְיוּ כָמֹנִי. (כב) תָּבֹא כָל-רָעָתָם לְפָנֶיךָ וְעוֹלֵל לָמוֹ כַּאֲשֶׁר עוֹלַלְתָּ לִי עַל כָּל-פְּשָׁעָי כִּי-רַבּוֹת אַנְחֹתַי וְלִבִּי דַוָּי.
    O how has the city that was once so populous remained lonely! She has become like a widow! She that was great among the nations, a princess among the provinces, has become tributary. She weeps, yea, she weeps in the night, and her tears are on her cheek; she has no comforter among all her lovers; all her friends have betrayed her; they have become her enemies. Judah went into exile because of affliction and great servitude; she settled among the nations, [and] found no rest; all her pursuers overtook her between the boundaries. The roads of Zion are mournful because no one comes to the appointed season; all her gates are desolate, her priests moan; her maidens grieve while she herself suffers bitterly. Her adversaries have become the head, her enemies are at ease; for the Lord has afflicted her because of the multitude of her sins; her young children went into captivity before the enemy. (PAUSE FOR REFLECTIONS) And gone is from the daughter of Zion all her splendor; her princes were like harts who did not find pasture and they departed without strength before [their] pursuer. Jerusalem recalls the days of her poverty and her miseries, [and] all her precious things that were from days of old; when her people fell into the hand of the adversary, and there was none to help her; the enemies gazed, gloating on her desolation. Jerusalem sinned grievously, therefore she became a wanderer; all who honored her despised her, for they have seen her shame; moreover, she herself sighed and turned away. Her uncleanliness is in her skirts, she was not mindful of her end, and she fell astonishingly with none to comfort her. 'Behold, O Lord, my affliction, for the enemy has magnified himself.' The adversary stretched forth his hand upon all her precious things, for she saw nations enter her Sanctuary, whom You did command not to enter into Your assembly. All her people are sighing [as] they search for bread; they gave away their treasures for food to revive the soul; see, O Lord, and behold, how I have become worthless. All of you who pass along the road, let it not happen to you. Behold and see, if there is any pain like my pain, which has been dealt to me, [with] which the Lord saddened [me] on the day of His fierce anger. From above He has hurled fire into my bones, and it broke them; He has spread a net for my feet, He has turned me back, He has made me desolate [and] faint all day long. The yoke of my transgressions was marked in His hand, they have become interwoven; they have come upon my neck and caused my strength to fail; the Lord delivered me into the hands of those I could not withstand. The Lord has trampled all my mighty men in my midst, He summoned an assembly against me to crush my young men; the Lord has trodden as in a wine press the virgin daughter of Judah. For these things I weep; my eye, yea my eye, sheds tears, for the comforter to restore my soul is removed from me; my children are desolate, for the enemy has prevailed. Zion spreads out her hands [for help], but there is none to comfort her; the Lord has commanded concerning Jacob [that] his adversaries shall be round about him; Jerusalem has become an outcast among them. The Lord is righteous, for I have rebelled against His word; hear, I pray, all you peoples, and behold my pain; my maidens and my youths have gone into captivity. I called to my lovers, [but] they deceived me; my priests and elders perished in the city, when they sought food for themselves to revive their souls. Behold, O Lord, for I am in distress, my innards burn, my heart is turned within me, for I have grievously rebelled; in the street the sword bereaves, in the house it is like death. They have heard how I sigh, [and] there is none to comfort me, all my enemies have heard of my trouble [and] are glad that You have done it; [if only] You had brought the day that You proclaimed [upon them] and let them be like me. May all their wickedness come before You, and deal with them as You have dealt with me for all my transgressions, for my sighs are many and my heart is faint.
    דיון
    בטרם נעמיק בפיוט ובלחנו, הבה נבחן בתשומת לב את אופיו של פרק א' במגילת איכה ואת מסריו.

  • הדימוי השליט בפרק הוא דימויה של ציון כאלמנה; אך אין התאמה מושלמת בין המשל לנמשל, שכן האלמנה יוצאת דופן. למה הכוונה?
  • הפרק מציג אמירה מורכבת למדי בנושא יחסה של ציון לחטאיה שלה, למעשיו של ה', ולתקוותיה לעתיד. מה מיוחד באמירות אלה?
  • יהודה לייב ביאלר, אלי אלי נפשי בכי
    אֱלִי אֱלִי נַפְשִׁי בְּכִי / יהודה לייב ביאלר, ורשה 1945
    אֱלִי אֱלִי נַפְשִׁי בְּכִי
    וְזַעֲקִי בַּת יִשְׂרָאֵל
    מִסְפֵּד שְׂאִי וְהִתְיַפְּחִי
    אָכְלָה הָאֵשׁ בְּיִשְׂרָאֵל עַל טֶבַח עַם אֲשֶׁר הוּכַן
    יִסּוּרֵי שְׁכוֹל אַשְׁדוֹת דָּמִים
    זָקֵן גַּם טַף לֹא רוּחַם
    עַל עֲקֵדָה קָרְבָּן תָּמִים

    עַל הַקְּהִלּוֹת הַשּׁוֹמֵמוֹת
    וְעַל חוּרְבָּן מִקְדְּשֵׁי אֵל
    יְקוּדֵי לַהַב שַׁלְהָבוֹת
    עָרֵי פְּאֵר בְּיִשְׂרָאֵל

    עֲלֵי דּוֹרוֹת אֲשֶׁר נִגְדְּעוּ
    דְּמֵי אָבוֹת עַל דְּמֵי בָּנִים
    בְּגֵיא אוֹשְׁבִיץ תַּמּוּ גָּוְעוּ
    עֲלֵי מוֹקְדוֹת הַכִּבְשָׁנִים

    עֲלֵי כְּלוּאִים חֲגוּרֵי שַׂק
    הַנְּמַקִּים בְּרִבְבוֹתֵיהֶם
    בִּטְרֶבְּלִינְקִי וּמַיְדָנֶק
    וְאֵין מְלַקֵט עַצְמוֹתֵיהֶם

    עֲלֵי קְרוֹנוֹת צְפוּפֵי אָדָם
    אֲשֶׁר רוּפְּדוּ גָּפְרִית וָסִיד
    צַחֵי צָמָא כִּכְלוֹת נַפְשָׁם
    צָעֲקוּ מַיִם וְאֵין מוֹשִׁיט עֲלֵי גְּוִילִים הַמְּחוּלָלִים
    בִּידֵי נָאצִים מְנַאֲצֵי אֵל
    טְרוּפִים קְרוּעִים וּמְגֹאָלִים
    בֵּין אַשְׁפָּתוֹת וְאֵין גּוֹאֵל

    עֲלֵי קִדּוּשׁ הַשֵּׁם וָעַם
    וְעַל נִקְמַת דַּם טְהוֹרִים
    בְּתַעֲצוּמוֹת מָסְרוּ נַפְשָׁם
    לָחֲמוּ נָפְלוּ הַגִּבּוֹרִים

    עַל שֶׁבֶר עַם נִשָּׂא קִינָה
    כְּבוּלֵי יָגוֹן עֲטוּיֵי שׁוֹאָה
    הֲלָנֶצַח תַּאֲפִיל שִׂנְאָה
    וְלֹא תִּפְרשׂ הַנְּגֹהָה

    רְאֵה אֱלֹהִים עוֹרִי צָפַד
    נָפַל לִבִּי שׂוֹנְאַי קָמִים
    הַקְשִׁיבָה שַׁוְעִי חִישָׁה מִפְלָט
    הַצִּילָה נַפְשִׁי מֵאַנְשֵׁי דָּמִּים



    להאזנה לביצוע הפיוט באתר 'הזמנה לפיוט' לחצו כאן
    דיון
    הפיוט נכתב בוורשה, שנת 1945. יהודה לייב ביאלר חוזר לעיר הולדתו אחרי מוראות המלחמה, ומגלה שרוב בני משפחתו נספו בשואה. הוא כותב קינה מצמררת על האסון הנורא מכול ובוחר בתבנית הפיוט 'אלי ציון ועריה' ובניגון הוותיק המלווה את הפיוט. הקינה 'אלי אלי נפשי בכי' מצטרפת לפיוטי תשעה באב והופכת למסורת חדשה. שתי הקינות מושרות בתשעה באב על ידי הקהל בעמידה כקינות מסיימות.
    ביאלר עלה לישראל בשנת 1949. בין השאר הוא הקים את מוזיאון האמנות היהודית של היכל שלמה בירושלים.
    הפיוט מוצג כאן רק בחלקו.

  • על מה חשב כותב הפיוט, מבחינת המבנה השירי והלחן, בבחירתו להתאים אותו לפיוט 'אלי ציון ועריה'?
  • מה דעתכם על המנהג להצמיד קינה זו או דומות לה לקינות הנאמרות בתשעה באב בבתי הכנסת?
  • איך לדעתכם קרה הדבר שפיוט זה הוצמד לקינות תשעה באב?
  • אליסף, קינה על גוש קטיף, פורסם באתר 'כפה', ביכורים
    א-לי ציון ועריה כמו אשה בציריה
    וכבתולה חגורת שק על בעל נעוריה

    עלי ארץ יפה-פיה, הנהרסת בחולותיה
    ועל בתי קודשיה, שחללו צורריה.

    עלי גדיד יישוביה, שנקטפו בדמי ימיה
    ועל דוגית ומפרשיה, הטובעת בין גליה.

    עלי חדות מגרשיה, השוחקים על משבתיה
    ועל טוהר תורותיה, נשמעו בין כתליה.

    עלי ידידים מקדשי שם, שנעקרו מעפריה
    ועל כבוד אשר נוטל בידי משנאיה.

    עלי למודי תורתה, הנאחזים באבניה
    ועל מלך אשר גלה, עם בניה ובוניה.

    עלי נוה מדבריה, אשר נהיו חורבותיה
    ועל שמחה אשר פסקה מבינות דקליה.

    עלי עצב אנשיה, עולליה וטפיה
    ועל פירוד אשר הושם, בין אוהביה יקיריה.

    עלי צעקת אהוביה, פעלו אל מול צריה
    ועל קול תלמידיה, נדם בבית מדרשיה.

    עלי רחמים ותחנונים, בבתי כנסיותיה
    ועל שבר אשר השבר בשריפת ישיבותיה.

    עלי תפילת גוליה, פעיית צאן פזוריה
    שעוד ישוב וישיבם, יקומם הריסותיה.



    © כל הזכויות שמורות ל
    www.kipa.co.il


    הסברים
    • נכתב על ידי גולש באתר 'כפה' המזוהה בשם אליסף.
    דיון
    הקינה לעיל הופיעה באתר 'כיפה' בשנת תשס"ז, לאחר ההינתקות מרצועת עזה. חיפוש באינטרנט יגלה עוד קטע דומה אחד לפחות, שנכתב בעקבות אותו אירוע היסטורי. הכותב חותם בשם אליסף, ללא שם משפחה.
    השאלות לדיון המופיעות פה עשויות להוביל לויכוח פוליטי ולא זו הכוונה כאן. נסו להימנע מוויכוח כזה והציגו דעות מנוגדות, גם כאלה שאינכם מסכימים עמן.

  • מהו אותו אירוע היסטורי שבעקבותיו נכתב הקטע? האם ניתן לקרוא לו 'אירוע לאומי'?
  • האם הקטע ראוי להיקרא 'פיוט'?
  • אם נתייחס למי שהביא את האסון כאל אויב - מיהו האויב ב'אלי ציון ועריה', מיהו האויב ב'אלי אלי נפשי בכי', ומיהו בקטע זה?
  • באילו מארבעת הקטעים, כולל מגילת איכה, מופיע אלוהים? האם יש משמעות לעובדות אלה?
  • במה שונה הסיום של פיוט זה מהסיומים של שני הקודמים לו?
  • האם, לדעתכם, יש סיכוי שפיוט זה יהפוך גם הוא למסורת, ויוצמד ליום זיכרון?
  • Error loading media...
    רונה קינן מבצעת את 'אלי ציון', בהופעה בבית אבי חי, מתוך אתר YouTube
    קישורים לרקע והרחבה:
    הזמנה לפיוט
    שיתוף-פיוט
    דף הנחיות למנחה:
    אלי ציון ועריה.doc