גיור שלא לשם שמים? עיון בשו"ת של הרב ציון מאיר חי עוזיאל

אחת הסוגיות הבוערות והמאתגרות את העולם היהודי כיום היא סוגיית הגיור. תהליך הגיור האורתודוקסי הוא תהליך ארוך הדורש מן הגֵר מאמץ מעשי ונפשי רב. היהדות איננה דת מיסיונרית והיא חשדנית כלפי מי שמבקש לבוא בשעריה. הסיבות לכך נעוצות במחלוקת עתיקת יומין בשאלה מי יכול להתגייר. במהלך הדורות רווחה הדעה כי ליהדות רשאי להצטרף רק מי שמניעיו טהורים, ולכן מי שחשוד במניעים שאינם לשם שמים (כגון שרוצה להינשא ליהודי/ה) לא יכול להתגייר. במפגש זה נעיין בשו"ת של הרב ציון מאיר חי עוזיאל הדן בשאלה זו. מערכת השיקולים והעקרונות שלו חושפת בפנינו את תהליך פסיקת ההלכה ואת השקפת עולמו הייחודית של הרב עוזיאל.

מסכת גרים (מסכתות קטנות), פרק א הלכה א, ג
כל המתגייר לשום אישה, לשום אהבה, לשום יראה, אינו גר. וכן היו רבי יהודה ורבי נחמיה אומרים: כל אותם שנתגיירו בימי מרדכי ואסתר אינם גרים, שנאמר "ורבים מעמי הארץ מתייהדים כי נפל פחד היהודים עליהם", וכל שאינו מתגייר לשם שמים אינו גר.

מושגים

• מסכתות קטנות - קבוצת חיבורים הערוכים בסגנון המשנה. נחשבות בדרך כלל כברייתות (כלומר ספרות ששייכת לתקופת התנאים), אולם חלקן נכתב בתקופות מאוחרות יותר. המסכתות הקטנות נדפסות בדרך כלל בסוף סדר נזיקין במהדורות של התלמוד הבבלי. בשמונה הראשונות יש הרבה חומר מקורי שלא נמצא במקומות אחרים בספרות חז"ל, ובשבע האחרונות יש לרוב ליקוט ממקומות אחרים.
• כל אותם שנתגיירו בימי מרדכי ואסתר - גיור מחמת פחד אינו תקף מבחינה הלכתית-משפטית. בסוף מגילת אסתר, כאשר היהודים ניצלו ממזימתו של המן האגגי להשמיד לחלוטין את העם היהודי, הם קיבלו חופש דתי ואפשרות לנקום את נקמתם: "... בַּיּוֹם אֲשֶׁר שִׂבְּרוּ אֹיְבֵי הַיְּהוּדִים לִשְׁלוֹט בָּהֶם, וְנַהֲפוֹךְ הוּא, אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם. נִקְהֲלוּ הַיְּהוּדִים בְּעָרֵיהֶם בְּכָל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, לִשְׁלֹחַ יָד בִּמְבַקְשֵׁי רָעָתָם; וְאִישׁ לֹא-עָמַד לִפְנֵיהֶם כִּי-נָפַל פַּחְדָּם עַל-כָּל-הָעַמִּים" (אסתר ט, א-ב).
• גיור לשם שמים - גיור הנעשה ממניעים 'טהורים', כלומר מתוך רצון להפוך ליהודי ולקיים את המצוות בלבד.

תלמוד ירושלמי, מסכת קידושין, פרק ד, דף סה, טור ב
המתגייר לשם אהבה וכן איש מפני אישה וכן אישה מפני איש וכן גירי שולחן מלכים וכן גירי אריות וכן גירי מרדכי ואסתר - אין מקבלין אותן. רב אמר: "הלכה - גרים הן, ואין דוחין אותן כדרך שדוחין את הגרים תחילה, אבל מקבלין אותן וצריכין קירוב פנים שמא גיירו לשם.

מושגים

• תלמוד ירושלמי - אוסף פירושים והרחבות על המשנה שחובר בתקופת האמוראים בארץ ישראל, במאות ה-3-5 לספירה. התלמוד הירושלמי חובר במקביל לתלמוד הבבלי, ושניהם כוללים דברי הלכה ואגדה. התלמוד הירושלמי נוצר בעיקר בטבריה, ושיקף את ההלכה והנוהג הארץ-ישראליים. כתוב ארמית גלילית.

מילים

• המתגייר לשם אהבה - אדם המתגייר בגלל אהבת אדם שאמר לו להתגייר, והוא אינו רוצה להמרות את פיו.
• גירי שולחן מלכים - גיור הנובע מרצון לזכות בכבוד מלכים ואושר.
• גירי אריות - גיור הנובע מפחד. המקור לביטוי נמצא בספר מלכים (ב' יז, כה-כו) שם מובא סיפור על אנשים התגיירו כדי שאריות לא יטרפו אותם.
• ואין דוחין אותן כדרך שדוחין את הגרים תחילה - בתהליך הגיור יש ניסיון לבדוק את מידת רצונו של המתגייר להפוך ליהודי על ידי הצגת חומרת המצוות והעונשים.
• קירוב פנים - קבלת הגר בסבר פנים יפות.

דיון
* אילו מניעים יכולים להיות למתגייר, על פי המקורות השונים?
* מה דעתכם, האם מותר לגייר גם ממניעים שאינם 'לשם שמיים', או אסור?

הרב ציון מאיר חי עוזיאל, שו"ת משפטי עוזיאל, כרך ב – יורה דעה סימן נג
גוי שרוצה להתגייר כדי לישא בת ישראל שהתאהב בה – האם מותר לבית הדין לגיירו?

דיון
* מהי הדילמה ההלכתית: אילו ערכים מתנגשים זה בזה?
* מה עומד מאחורי האידיאל של גיור "לשם שמים"?
* מדוע יש לקבל גיור מסיבות שאינן "לשם שמיים"?

הרב ציון מאיר חי עוזיאל, שו"ת משפטי עוזיאל, כרך ב – יורה דעה סימן נג
נראה לי דמה שאמרו [=שמה שאמרו] בגמרא ש"אין מקבלים גרים לשם אישות" הוא משום דכל [=שכל] גר, שנעשה לשם דבר אחר, הרי הוא בבחינת אהבה התלויה בדבר, וכל שבטל דבר שבטלה האהבה, ולכן לא רק שיחזור לסורו [=ישוב לעברו, לדת אליה השתייך בעבר], אלא שגם בהיותו מתנהג ביהדות, אינו אלא לפנים, ובלבו יהיה קשור לקדמותו.

מילים

• לשם אישות - לשם נישואין.

דיון
* מהו החשש בגיור לשם אישות?

הרב ציון מאיר חי עוזיאל, שו"ת משפטי עוזיאל, כרך ב – יורה דעה סימן נג
הלכך [=לכן] כל שניכר הדבר שהנישואין או כל סיבת הנאה אחרת אינם מכריחים אותו לכך, אלא שהיו אמצעים לקרבו אל היהדות, אנו אומרים שסופו להיות יהודי, כלומר שגם אחרי השגת מטרתו שבגללה התגייר, יהיה יהודי מאהבת היהדות.

דיון
* כיצד מתמודד הרב עוזיאל עם החשש בגיור לשם אישות?

הרב ציון מאיר חי עוזיאל, שו"ת משפטי עוזיאל, כרך ב - יורה דעה, סימן נג
מתוך זה מתבארים שפיר [=יפה] דברי מרן הבית יוסף במה שכתב שהכל תלוי לפי ראות בית דין, שאם יראו בית דין דגר [=שגר] זה יעשה את מעשיו לשם שמים אין דוחין אותו. ולזה מכוונים דברי 'הגהות מרדכי' במה שאמרו: שאם יש כוונה לשם תועלת יחד עם כונה לשם שמים מקבלים אותו. והיינו משום שאנו אומרים שכונה לשם שמים היא הגוברת והמכרעת והאחרת מתבטלת בפניה.

מושגים

• מרן הבית יוסף - ר' יוסף קארו בספרו ההלכתי "שולחן ערוך".

מילים

• כוונה לשם תועלת - רצון להינשא ליהודי לצד רצון כן להיות יהודי.

דיון
* מהו הנימוק ההלכתי לגיור לשם נישואין על פי פסקה זו?

הרב ציון מאיר חי עוזיאל, שו"ת משפטי עוזיאל, כרך ב - יורה דעה, סימן נג
ויש לצרף עוד טעמא להתירא [=טעם להתיר] בנדון דידן [=בנושא זה] והוא משום הצלת בת ישראל מאסור התחתנות לגוי, והרי זה דומה למה שאמר הרמב"ם ז"ל בדין הנטען על השפחה שיגרשנה מביתו או שישחררנה, ואף כי הנטען על השפחה ונשתחררה אינו יכול לישאנה לכתחילה, אכן כאשר פסקנו בדברים כאלה וכו', ואמרנו מוטב שיאכל רוטב ולא שומן עצמו, וסמכנו על אומרם ז"ל "עת לעשות לה' הפרו תורתך" ויכול לישאנה (תשובת פאר הדור הרמב"ם סי' קל"ב).

מושגים

• בדין הנטען על השפחה - הנטען על השפחה הוא מי שיצא עליו קול שהוא מקיים יחסים עם שפחתו. הרמב"ם פסק לגביו (שו"ת הרמב"ם, מהדורת פאר הדור, סימן קלב), שישחרר אותה ואחר כך ישא אותה לאישה (וזאת למרות שבמסכת יבמות בתלמוד הבבלי, דף כ"ד, עמ' ב כתוב שאסור לו לשאת אותה). אלא שהרמב"ם סבר שאם לא יתירו לו לשאתה, הוא יקיים איתה יחסי מין למרות זאת, ולכן עדיף שישא אותה ויחיה עמה בהיתר.
• מוטב שיאכל רוטב ולא שומן עצמו - מוטב שיעבור על האיסור הקל (רוטב) - לשאת השפחה לאישה, ולא יעבור על האיסור החמור יותר (השומן עצמו) - שישכב עמה כשהיא שפחה.
• עת לעשות לה' הפרו תורתך - עיקרון הלכתי המבוסס על פסוק מתהלים קי"ט, ולפיו לעתים החיים מכתיבים מציאות מיוחדת במינה, שבה מותר ואף רצוי להפר "חוקים דתיים" למען ה'.

דיון
* מהו הטיעון ההלכתי המוצג כאן?

הרב ציון מאיר חי עוזיאל, שו"ת משפטי עוזיאל, כרך ב - יורה דעה, סימן נג
ואין לומר בזה הלעיטהו לרשע וימות, דכל שהישראל רוצה בהיתר, אלא שיצרו תוקפו. מצווה עלינו להצילו מאיסור כמעשה המסופר בר' חייא (מנחות מד א).

מושגים

• הלעיטהו לרשע וימות - אין גורמים לרשע להיכשל בעברות נוספות.
• דכל שהישראל רוצה בהיתר - כמו במקרים אחרים שבהם האדם רוצה להתיר.
• כמעשה המסופר בר' חייא - אגדה תלמודית המדגימה יפה את הנימוק הראשון שהעלה הרב עוזיאל בתשובתו. הסיפור מתאר זונה המגיעה ממקום מרוחק ביותר כדי להתגייר. במבט ראשון נראית האישה כמי שחושקת בתלמיד שבא אליה, ומשום כך אומר לה ר' חייא "שמא עיניך נתת באחד התלמידים". ברם במבט שני מבין ר' חייא, שאישה שהיה לה כל טוב קודם לכן, ולמרות זאת מכרה את כל הונה, ויתרה על מעמדה ועקרה ממקום מגוריה – כנראה שכוונתה היא לשם שמים, ולכן הוא מגיירה ומתיר להם להינשא.

הרב ציון מאיר חי עוזיאל, שו"ת משפטי עוזיאל, כרך ב – יורה דעה, סימן נג
ובכגון זה אנו אומרים מוטב שיאכל רוטב איסור ולא שומן איסור עצמו, וכמו שאמר הרמב"ם, וכיון שמודיעים לו מקצת מצוות והוא אומר הריני מקבל (יו"ד סי' רס"ח סעיף ב') מקבלים אותו מיד. מכל טעמים אלה הנני מצטרף להתיר קבלת גר זה אחרי הודעת כל דברי גרות המבוארים בשולחן ערוך (יו"ד סי' רס"ח) ואחרי מילה או הטפת דם ברית, וטבילה בפני בית דין, "לבל ידח ממנו נידח", "והוא רחום יכפר". והנראה לעניות דעתי כתבתי.

מושגים

• הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל - (1880 - 1953) היה הרב הראשי הספרדי - "הראשון לציון" - בארץ ישראל במשך כ-14 שנים. נולד בירושלים העתיקה למשפחה ספרדית מיוחסת, ונחשב לעילוי. החל משנת 1912 שימש ביפו כחכם באשי- רב ראשי בעל הכרה רשמית מצד השלטון הע'תמאני. לימים שימש הרב עוזיאל כרב הראשי הספרדי של תל- אביב, ומשנת 1939 כיהן כ"ראשון לציון", הרב הראשי הספרדי לארץ ישראל. בתפקידו זה היה לרב הראשי הספרדי הראשון במדינת ישראל וכיהן במשרה זו עד לפטירתו. הרב עוזיאל חיבר שישה כרכים של שו"ת הנקרא "משפטי עוזיאל" ויצירות אחרות בהגות יהודית ובשירה, ואולם חלק ניכר מכתביו לא פורסם.
• הודעת כל דברי גרות המבוארים בשולחן ערוך - בשולחן ערוך, יורה דעה, סימן רס"ח, סעיף ב' מופיעים הדברים שבית הדין אומר בפני הגר. דברים אלו נועדו להסביר לגר את המחויבות והאחריות הרבות ביהדות, אשר נועדו לבחון את עומק רצונו וטוהר כוונותיו של הגר.

דיון
* מהם העקרונות ההלכתיים והשיקולים שמשמשים את הרב בפסיקתו?
* אילו ערכים מקבלים משקל בפסיקת הרב עוזיאל, מדוע?
* מה דעתכם על פסיקת הרב עוזיאל: האם היא נוגדת את רוח ההלכה או שהיא תואמת אותה?